על צבע שחור בציורי ילדים, ולמה לא להגביל את השימוש בו

You are currently viewing על צבע שחור בציורי ילדים, ולמה לא להגביל את השימוש בו
Created using Midjourney
running girl transp
קבלו עדכונים אחת לשבוע על פוסטים חדשים בבלוג:

אני כותבת את הפוסט עקב שיחה עם סטודנטית בחינוך לגיל הרך שביקשה להתייעץ עקב דאגה אמיתית לילדה המציירת רק בצבע שחור בגן שבו היא שימשה כמחליפה. הסטודנטית סיפרה שזה זמן מה אותה ילדה מרבה לצייר בצבע שחור. הסייעת הקבועה בגן הסבה את תשומת לבה לכך. הסברתי לאותה סטודנטית שאני לא מומחית לפענוח ציורי ילדים, אבל שאני חושבת שלא כדאי להסיק מסקנות על מצבו הנפשי של הילד רק על בסיס התבוננות בציוריו. אמרתי לה שחשוב לשים לב לציורים ואם עולה חשש לקושי, הכרחי לערוך תצפיות על תפקוד הילד עם ילדים אחרים ועם מבוגרים, להיות קשובים למה שהוא אומר בהזדמנויות שונות ואם עולה חשש מכל אלה להיוועץ ביועצת או פסיכולוגית הגן לפני שמסיקים מסקנות מרחיקות לכת. בהמשך שיתפה אותי אותה סטודנטית שהיא מצאה לנכון להציע לילדה צבעים מגוונים והציעה לה להשתמש בהם והדבר לא עזר. הילדה המשיכה לצייר בצבע שחור. לבסוף הסטודנטית הוציאה מסלסלות הצבעים השונות את הצבע השחור והילדה הפסיקה לצייר. ביחס לפעולות אלה עמדתי הייתה הרבה יותר נחרצת – הסברתי לאותה סטודנטית שציור חופשי מהווה עבור ילדים אמצעי הבעה של עולמם הפנימי. הבחירה באיזה צבע, קו, צורה, מיקום על הדף, בתוכן המצויר היא בחירה בלעדית של הילד המצייר. בין אם אנחנו מבינים או נדמה לנו שאנחנו מבינים מה עומד מאחורי ההבעה החזותית של הילד ובין אם לאו, הציור החופשי הוא אמצעי הבעה עבור הילד ולכן אין להתערב במה ואיך הוא מצייר. רצוי לשים לב ולחשוב מה עומד מאחורי הציורים אבל בשום פנים ואופן אין להתערב וודאי אין למנוע ציור בצבע שחור או בכל דרך אחרת שהילד בוחר לצייר.

אצטט מאתר בטיפולנט התייחסות לשימוש בצבע שחור על ידי ילדים:" צבע שחור: על אף המיתוס הדיכאוני שמלווה אותו, שחור הוא צבע אהוב על ילדים רבים מאחר והניגוד בינו לבין הדף הלבן מושך אותם מבחינה ויזואלית. יחד עם זאת, שימוש רב בשחור, מחיקות חוזרות של ציורים צבעוניים באמצעות השחור ושילוב של שימוש בצבע שחור עם היבטים כקו חלש, תכנים מאיימים, צורות זעירות וכד' – מצריך התבוננות נוספת מאחר והוא עשוי להיות קשור במצב רוח ירוד או חרדה."

ילדים מרבים לצייר. עבור ילדים בגיל הגן, ציור חופשי ומשחק על צורותיו השונות מהווים ערוצי הבעה ועיסוק רבי משמעות. תפקידנו ליצור תנאים לכך שירבו לצייר ולשחק מתוך הנחה שאין מותר ואסור במה שהם מציירים, שהרגשות, הרעיונות, המחשבות שלהם לגיטימיים. הכרחי להבחין בחינוך ילדים בין יחס להתייחסות לרגשות ומחשבות לבין התייחסות למעשים, להתנהגות. בעוד שמותר והכרחי לחנך ילדים איך להתנהג בסיטואציות שונות, הכרחי באותה מידה לחנך לכך שרגשות ומחשבות הם חלק מהעולם הפנימי של הילד ויש לו עליהם שליטה מלאה.

ציורים בכלל וציורים בצבע שחור בפרט הם כאמור דרך של הילדים להתבטא. לעתים מדובר בבחירה אסתטית של הילדים ולעתים אכן ריבוי שימוש בצבע שחור בנוסף ל"סימנים" נוספים כגון מחיקות, צורת הקו עשויים לבטא קושי. בכל מקרה אין להסיק מסקנות על קשיים של ילדים על בסיס ניתוח ציורים בלבד. בנוסף יש לזכור שצבע שחור הוא חלק מהעולם והכרחי לאפשר לילדים להשתמש בו ואין לצמצם בצורה שרירותית את אפיקי ההבעה של הילדים.

האירוע שהתחלתי בו את הפוסט הזכיר לי פוסט קודם שכתבתי לפני כשבע שנים על שימוש בצבע שחור בציורי הילדים בשם: "זכותו של הצבע השחור שנכיר בו, וזכותם של הילדים לצייר בשחור!". הטריגר לכתיבת הפוסט אז היה רצוני לשתף בספר הילדים "העפרון השחור" של ינאי פרי בהוצאת עם עובד. אני משחזרת כאן קטעים שנראים רלוונטיים מהפוסט ההוא.

על משמעות הצבע השחור

העולם הפיזי ועולם הדימיון מכילים את הצבע השחור. הציור הוא אמצעי הבעה (אם לא מפריעים לילדים להביע את עצמם באמצעותו על ידי הגבלות כגון צנזורה של צבעים) עבור כולם- ילדים בכלל זה. הרחקת הצבע השחור מהווה הגבלה מיותרת של חופש ההבעה והדמיון של הילדים.

הצבע השחור עצמו איננו מדכא. לעתים הוא נחשב לצבע אלגנטי דווקא. יש הסוברים שריבוי של צבע שחור בציורים חופשיים מבטא דיכאון, מצוקה. יכול להיות שכן וגם יכול להיות שלא. תרבויות ופרטים עשויים לייחס משמעויות שונות לצבע השחור. לכן הפרשנות לגבי השימוש בצבע היא של האדם המצייר. יתרה מזו. אם אכן ילד מרגיש מצוקה, ומבטא אותה באמצעות ציוריו בכלל, ושימוש מרובה בצבע שחור בפרט- איזה היגיון יש לזה שנמנע ממנו לבטא את מצוקותיו ומאיתנו כמחנכים והורים לחסום את היכולת להבין מה עובר על הילד?

על הספר "העפרון השחור" מאת ינאי פרי

הספר העפרון השחור פורסם בשנת 2013. בספר, שאיוריו מרשימים ביותר, מוצגים עולמו של העפרון השחור לצד המאבק העיקש בינו לבין העפרונות הצבעוניים שחדרו לחייו. בראשית, העיפרון השחור יצר לעצמו בית וחבר בשם קשקושון. היה לו כל מה שצריך כדי להיות מרוצה. לפתע פתאום צלצול פתאומי בדלת הפר את שלוות חייו. העפרונות הצבעוניים החליטו להכניס צבע לחייו של העפרון השחור, למרות מחאותיו של המארח. הם החליטו שהצבע השחור אומלל למרות טענותיו שהוא מרגיש בסדר גמור והתשלטו על המרחב הביתי של העפרון השחור ובכוח הכניסו צבע לחייו. הם צבעו גם את קשקושון, חברו הטוב של הצבע השחור. בספר מוצגים המאבקים הכוחניים בין העפרון השחור לבין העפרונות הצבעוניים עד שלבסוף העפרון השחור המציא פתרון: הוא צייר מחק ובאמצעותו מחק את הצבעים האחרים שכפו עצמם על חייו. "לעפרונות הצבעוניים נמאס מהמחיקות. לא הייתה להם ברירה אלא לברוח". בתגובה העפרון השחור מצהיר:" אני אוהב שחור! בעיני שחור הוא הצבע הכי נהדר בעולם, ולא אכפת לי בכלל מה אתם חושבים".

השחור כריכה

לסיכום, חשוב שגננות והורים יזכרו שציור הילדים הוא אמצעי הבעה מרכזי עבורם. ציוריהם מבטאים את עולמם הפנימי. חשוב גם לזכור שהיחידים שיודעים מהי המשמעות של הציורים (של בחירות התוכן, הצבעים, הצורות) הם הילדים עצמם. אף שציורי ילדים מאפשרים לנו חלון לעולמם הפנימי, הכרחי לזכור שאסור לפרש את הציורים בצורה פשטנית וחשוב לא להסיק מסקנות על מצבם הנפשי של הילדים רק על בסיס ניתוח ציורים בודדים וציורים בכלל. שימוש בצבע השחור עולה בקנה אחד עם כל הכתוב עד כאן. ילדים עשויים להרבות להשתמש בצבע זה מסיבות שונות. בולטות של שחור בציורי הילדים אינה מעידה בהכרח על דכאון או בעיה אחרת של הילד. עם זאת, אם עולים סימני שאלה חשוב לשים אליהם לב. ביסוס מסקנה שילד זה או אחר חווה קושי מחייב איסוף מידע נוסף על סימנים מדאיגים בציורי ילדים בכלל וציורי ילדים בצבע שחור, בפרט. בכל מקרה, הכרחי לא להגביל את השימוש בצבע שחור על ידי הילדים, בכלל ובמיוחד אם משערים שהילד חווה קושי כלשהו, שהרי הציור הוא אמצעי הבעה עבורו. מניעת שימוש בצבע שחור כמוהו כ"נטילת הפה" מהילד. בכלל, מאוד חשוב שהציור החופשי יהיה חופשי באמת ומלבד העמדה לרשות הילדים מגוון של חומרי יצירה לרבות מגוון צבעים, לא להתערב בתוכן וצורת הציורים. חשוב להביע עניין ביצירות ולפעמים להזמין ילדים שישתפו אותנו במחשבות שהובילו לציור. הספר העפרון השחור של ינאי פרי מעמיד במרכז היצירה את המלחמה על זכות הקיום של הצבע השחור. זהו ספר שבעיניי ראוי להכיר ולשתף בו את הילדים.

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. אשר וינשטיין

    עוד "פוסט" מעניין מחיי הילדים שלנו ובעיקר בגיל הרך, כאשר גם לדעתי, ראוי שלא להגביל שרירותית, את השימוש בצבע השחור, כל זאת בהתייחס ל"ספקטרום" המלא בנקודות הקיצון; בין השחור ללבן.
    אכן כמומלץ נדרש להתייחס במלוא הרצינות לכל "חשד", של שימוש "מוגזם" לכאורה(!) בצבע השחור, אך זאת בהקשרים ו"מבחנים" חינוכיים / פסיכולוגיים, רחבים יותר.

    1. clodieta

      תודה רבה אשר על התייחסותך ועל תמיכתך בהמלצות הכלולות בפוסט. קלודי

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.