בפוסט זה אני מציגה את ספר הילדים אלעד, חבר מיוחד מאת נתן גרינמן בהוצאת אופיר ביכורים. הספר יצא לאור בקיץ האחרון. הספר מציג את האופן שבו משתקף אלעד, "הילד המיוחד" בעיני חברו לגן שהוא בעצם המספר. על כן שני הגיבורים המרכזים בספר הם אלעד וחברו המספר. כל האירועים בגן שבהם מככב אלעד, לרבות התערבויותיה של הגננת המעודדת את הילדים להיות סובלניים ולהכיל את הקשיים של אלעד, מוצגים מנקודת המבט של הילד המספר. מעניין גם לציין שרק הילד המיוחד נושא שם. כל יתר הדמויות כולל המספר, הגננת והילדים המשמשים קהל אינם זוכים לשמות. הספר מציג קשיים שאלעד מתמודד איתם בדרך המפרה את שלוות הגן. התנהגויות אלה זוכות להכלה והכוונה על ידי גננת סובלנית. יתרה מזו, למרות התנהגויותיו המפריעות, המספר מעיד על חברות אמיצה עם אלעד. זהו ספר ילדים שמצד אחד מכיר בקשיים שמציב שילוב של ילדים עם צרכים מיוחדים בגן רגיל, ומצד שני מכיר הן בזכויותיו והן בחוזקותיו של הילד המיוחד.
הספר כולל מספר רצפים המתחילים עם אירוע אשר במרכזו התנהגות מטרידה של אלעד. בעקבות ההתנהגות, יש ילדים שצוחקים עליו או מגיבים בצורה לא מכילה אחרת. הגננת מפרשת עבור הילדים את התנהגותו של אלעד כביטוי לקושי ומזמינה אותם שיבינו ויתאזרו בסבלנות, ואז הילד המספר מציג עמדה מורכבת שיש בה הבעה של קושי ראשוני לנוכח ההתנהגות של אלעד, הרהורים המובילים להבנה וקבלה, התקרבות וידידות עם אלעד, תיעוד של שיחות ומשחקים מהנים משותפים.
הספר מתחיל באירוע המתרחש ביום הראשון שבו החל אלעד לבקר בגן ה"רגיל". ביום זה, כנראה מרוב מבוכה והצפה רגשית, אלעד רץ והסתתר מתחת לשולחן. ילדים רבים הקיפו אותו וצחקו עליו. "הגננת הסבירה שאלעד כנראה מתבייש לפגוש כל כך הרבה חברים חדשים בבת אחת. "אם נחכה בסבלנות", היא הוסיפה, "אלעד יצא כשיהיה מוכן". ובהמשך "…אחרי כמה דקות אלעד יצא והתיישב ליד שולחן החול. ".הילד המספר נעזר בהסבר הגננת גם כדי להיזכר שגם הוא מתבייש לפעמים ובא לו להסתתר וגם כדי ליזום חבירה לשיחה ומשחק משותף עם אלעד ליד שולחן החול. מעניין שהשיחה בין הילד המספר לבין אלעד מתנהלת באמצעות שתי בובות: האריה של הילד המספר והדינוזאור של אלעד. נראה כי הילדים זקוקים בשלב זה לבובות מתווכות כדי לקיים שיח ביניהם- אמצעי פדגוגי שאכן מאפשר הבעה גם בחיי הגן. מהשיח בין הילדים אנחנו לומדים גם שאלעד הוא מומחה די גדול לאסטרונומיה ומעשיר את ידיעותיו של הילד המספר על מאדים. מדיווחיו של הילד המספר עולה שאחרי שאלעד סיפר באמצעות בובת הדינוזאור שלמאדים שני ירחים ושיש ברזל באדמת מאדים. הידענות המופלגת של אלעד בנושא הרשימה מאוד את הילד המספר.
הילד המספר מתוודה שהוא "אוהב להיות עם אלעד" משתף גם בכך שהתנהגותו של אלעד מפחידה אותו לפרקים (עמ' 10). לדוגמה, הוא מספר על אירוע שבו ההתרגשות המרובה במהלך מסיבת יום הולדת גרמה לאלעד לסוג של התקף צעקות וקפיצות. גם הפעם הגננת נכנסה לתמונה והסבירה וסינגרה על התנהגותו של אלעד בפני הילדים. הפעם התנהגותו נבעה מהתרגשות. גם אירוע זה הוביל להתבוננות פנימית ולאמפתיה מצד הילד המספר כלפי אלעד.
בהמשך, מסופר על הפרעות במהלך המפגש ועל התנהגות מכעיסה בחצר מצד אלעד. גם אירועים אלו זוכים להסבר וסינגור של הגננת שמובילים בסופו של דבר לאמפתיה וקבלה מצד הילד המספר.
הספר מסתיים במעין מונולוג של הילד המספר שמסכם את תובנותיו הקשורות להתנהגותו של אלעד. בין היתר משתף אותנו החבר במונולוג שאלעד מתקשה לבטא את רגשותיו במילים ולכן הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג. אלעד לדבריו הוא ילד כמו כולם שרוצה להנות, לשחק ולפגוש חברים. המספר מסכם: "אלעד הוא חבר מיוחד. הוא חבר שלי". אמירה זו מלווה באיור שמציג הסרת מחיצות בין שני הילדים (אלעד והמספר) וויתור על ההזדקקות לבובות כדי לתווך את השיח. האריה והדינוזאור מוצגים ברקע ולא בידיהם של הילדים.
הספר אלעד, חבר מיוחד עשוי לשמש ככלי פדגוגי העשוי לקרב ילדים משולבים לילדים אחרים בגן. עצם ההצהרה המרכזית של הספר שאלעד והמספר הם ידידים קרובים, חברים, היא חשובה ומציגה את האפשרות הרצויה שהילד "המיוחד" הוא מועמד ראוי ביותר לחברות ולא סתם ילד הנמצא בגן. ההסברים והסינגור של הגננת, שנועדו לגבש בקרב הילדים עמדה מכילה כלפי הילד "המיוחד" עשויים לסייע לילדים הקוראים את הספר ולגננות ואולי גם להורי הילדים ה"רגילים", ולתרום לגיבוש עמדה מכילה של הקהילה. אזכיר שהספר כולל גם רשימת המלצות, "טיפים לצוות החינוכי", שכל מטרתם לקדם הבעה רגשית של כל הילדים והכלה.
מה שהפריע לי בקריאה החוזרת והנשנית של הספר הוא שכל הסבריה של הגננת היו מופנים מעל ראשו של אלעד לילדים ה"רגילים". אף שלרוב אני מסכימה עם תוכן ההסברים, ההתייחסות הזו עלולה להחליש את מעמדו של הילד ה"מיוחד". אכן חשוב לטפח עמדה סבלנית ומכילה, אבל בעיניי לעתים קרובות בדרך עקיפה. ניתן לדוגמה ליזום משחק מעניין עם הילד ה"מיוחד" ולאפשר לילדים האחרים לבקש להצטרף אליו ולגננת או לסייעת. ניתן גם למשוך את תשומת הלב של הילדים למקום אחר בזמן ש"הילד המיוחד" מצליח לווסת את רגשותיו ואת התנהגותו. מעל לכל, הכרחי בעיניי לדבר עם הילד (כמובן לא באמצע התפרצות), ולא רק להסביר אותו ולפרש את התנהגויותיו לילדים האחרים. למרות הערתי זו, אני חושבת שהימצאות הספר בגן והעלאתו לדיון עם קבוצות קטנות של ילדים חשובה. בזמן דיונים אלה הכרחי לשמוע את קולותיהם של כל הילדים, כולל הילדים ה"מיוחדים".
