הרהורים בעקבות גזר הדין החמור במשפטה של כרמל מעודה: הכרחי "להחליף דיסקט" בחינוך ובטיפול בילדים מלידה עד שלוש

קבלו עדכונים אחת לשבוע על פוסטים חדשים בבלוג:

Leave this field empty if you're human:

ביום ה' ה-8.7.2021 ניתן גזר הדין במשפטה של כרמל מעודה שהורשעה בדצמבר 2020 ב-17 סעיפים של התעללות ב-11 פעוטות (בני לידה עד שלוש) במסגרת החינוכית הפרטית שנוהלה על ידה בביתה בראש העין. העונש שנגזר עליה הוא תשע וחצי שנות מאסר-עונש חמור משניתן במקרים דומים בעבר. הפרקליטות דרשה 14 שנות מאסר. משפטה של הסייעת שעבדה באותה מסגרת חינוכית במקביל אליה ממשיך לפי מיטב הבנתי להתנהל. פרשת ההתעללות של מעודה התפוצצה לפני כשנתיים, ביוני 2019. מכתבות בעיתונות הבנתי שביתה של מעודה הוצת ושבשלבים שונים של המשפט היא הייתה מאוימת על ידי בני משפחה של פעוטות או אזרחים אחרים שכך ביקשו למחות על מעשיה הנוראיים. פרשיית מעודה מצטרפת לפרשיית הריגתה של יסמין וינטה בפתח תקווה על ידי  הסייעת אינה סקיבנקו . על הסייעת נגזר עונש של 17 שנות מאסר. שני מקרים מזעזעים אלו מצטרפים למקרים רבים נוספים שפורצים לתקשורת מידי כמה חודשים על התעללות בפעוטות במסגרות חינוך לילדים לידה עד שלוש. באופן טבעי המשפחות מצפות שהמחנכות המתעללות תקבלנה עונשים חמורים. כך גם הקהל הרחב. אני כותבת את הפוסט כי אני חושבת שמניעת מקרים דומים בעתיד מחייבת שינוי פרדיגמה בהתייחסות של מדינת ישראל והציבור הרחב לחינוך תינוקות ופעוטות מגיל לידה עד גיל שלוש.

מקרי ההתעללות המתפרסמים סביב מהלך המשפטים לרבות החשיפה לפסק וגזר הדין מעוררים דיון ערני בציבור. עבור הילדים שהתעללו בהם ומשפחותיהם כל יום הוא סיוט והם לא חייבים תזכורות. התסכול שלי נובע מכך שהחינוך לילדים בגילי לידה עד שלוש עולה לדיון רק סביב אירועים מזעזעים אלה. מדי פעם מתפרסמות חוות דעת כמו של מחלקת המחקר בבנק ישראל או של מרכז טאוב- חוות דעת שמציגות את מלוא הבעייתיות של החינוך לגילים אלה בישראל. נתונים "יבשים" אלה אינם משפיעים על הציבור ועל קובעי המדיניות. וזאת למרות שהנתונים המופיעים בדו"חות אלה יש בהם כדי ללמד הן על שורשי הבעיה והן על כיוון הפתרונות הרצויים.

קל לראות במטפלות ובגננות שסרחו ונתפסו מתעללות בפעוטות סוג של אויב שנגדו יש לפעול בכל הכוח.  עם זאת,  חשוב שנכיר את הבעיה היסודית שמולידה ריבוי של מקרי התעללות בתינוקות ובפעוטות ולטפל בה. ברור שאנשים שנתפסו מתעללים בילדים חייבים לבוא על עונשם. אלא שהענשתם של אלו לא תביא לפתרון לבעיה היסודית של החינוך לתינוקות ופעוטות במדינת ישראל. בעיות אלו שעליהן אצביע בהמשך מחייבים שינוי יסודי של פרדיגמה מעל ומעבר לתקנות שפרסמו לאחרונה על ידי משרד העבודה והרווחה.

חשוב להבין שבחלק מהמקרים התנהגות קהת חושים ואף התעללות נובעת משחיקה נפשית כפועל יוצא של עבודה בתנאים מאוד קשים. אני מבקשת להזכיר שתופעת או "תסמונת" השחיקה נחקרה רבות. תופעה זו מוגדרת על ידי פוידנגר (אצל פינצקר וחן, 2010) כ:"… מצב של עייפות ושל התרוקנות הכוחות הפיזיים והנפשיים של העובד. מקורות השחיקה נובעים, ככול הנראה, משאיפה מוגזמת להגשים ציפיות בלתי ריאליות שמוצבות על ידי האדם עצמו בהתאם לערכיו או בהתאם לערכי החברה". במחקר שלהן מצאו פינצקר וחן שלושה מקורות מרכזיים לשחיקת מורים בתחילת דרכם המקצועית: 1. עומס ואינטנסיביות; 2. יחס נעדר אמפתיה מצד הנהלה ועמיתים; 3. הלם מציאות שמתמקד בעיקר בפער בין המצוי לרצוי. אם מורים סובלים משחיקה, מטפלות מועמדות לסבול משחיקה שבעתיים כיוון שתנאיי העבודה שלהן מפרכים: שמונה-תשע שעות ביום,  מעט חופשות, שכר מינימום. עד כמה שידוע לי לא נערכו מחקרים שהתמקדו בשחיקת מטפלות במסגרות חינוך לידה עד שלוש.

חוק ותקנות הפיקוח על מעונות היום-צעד קטן מידי בכיוון הנכון ובהחלט לא מספיק

יש להכיר בכך שבשלוש השנים האחרונות הייתה התקדמות מסוימת בכל הקשור לאסדרה של החינוך לגילי לידה עד שלוש במסגרת משרד העבודה והרווחה. בין היתר פורסם חוק הפיקוח והתקנות שמתרגמות את החוק: תקנות הפיקוח על מעונות יום לפעוטות (תנאים לפעילות של מעון יום לפעוטות), תשפ"א-2021. התקנות מגדירות מאפיינים של מקום פיזי, הכשרה "בטיחותית" של הצוות, הכשרה פדגוגית של צוות המעון, יחסים בין כמות המבוגרים והילדים ודרכי פיקוח. כמו כן מתחייבת הדרכה שוטפת של הצוות החינוכי. יש לזכור גם בניגוד לפרסומים בתקשורת, שרוב המחנכות במעונות היום ובחלק לא מבוטל מה"גנים" הפרטיים אינן גננות, אלא מחנכות עם השכלה תיכונית לכל היותר שעברו מספר כזה או אחר של שעות השתלמות במהלך התפקיד שלהם. המחנכות עובדות לפי דירוג מנהלי. הן אמורות לעבוד כ8.5 שעות ביום, חמישה ימים בשבוע (למשרה מלאה) והן זכאיות ל-22 ימי חופשה שנתיים בלבד.

התקינה היא כדלקמן (מועתק ממסמך התקנות -"תוספת ראשונה"):

שכבת גיל	תפוסה (גודל קבוצה מרבי)	תקינה (יחס פעוטות למחנך-מטפל)	שטח מזערי לפעוט
לידה עד 15 חודשים	20	1:6	2.8 מ"ר
מעל 15 חודשים עד 24 חודשים	24	1:9	2.6 מ"ר
פעוט מעל 24 חודשים	30	1:11	2.2 מ"ר

מהטבלה שמופיעה בתקנות אנו לומדים שהיחס מבוגר-תינוקות עד גיל 15 חודשים הוא 1:6, היחס לפעוטות-מבוגר מגיל 15 עד 24 חודשים הוא 1:9 ולפעוט "בוגר" מעל 24 חודשים היחס הוא 1:11. פעוטות נמצאים במעונות יום מספר רב של שעות (8-9 שעות ביום), המחנכות הן לרוב עם השכלה תיכונית ומטה-בניגוד לגננות בגנים הציבוריים שרובן הגדול הן אקדמאיות. עלינו לחשוב כמה מאיתנו היו מצליחים להתמודד עם שישה, תשעה פעוטות במשך שמונה וחצי שעות ביום, יום יום. על כן, רבות מאוד מהמחנכות מגיעות לעבודה הקשה, המפרכת והלא משתלמת הזו מחוסר ברירה, ולא מתוך אהבה מיוחדת למקצוע.

בתקנות מופיעה דרישה "מהפכנית" שכוללת 220 שעות הכשרה כולל התנסות מעשית שנעשית תוך כדי העבודה. אמנם מדובר בגידול במספר שעות ההשתלמות בהשוואה למה שהיה קודם אבל תוספת זו וגישה זו של הוספת רכיבים בתקנות שקל לבצע אותם איננה עונה על הצרכים. יש לזכור שתנאי העבודה של המטפלות במעונות היום גרועים והעבודה מפרכת. היא גורמת לעתים לשחיקה. חשוב שננסה לחשוב מהי המשמעות של עבודה יומיומית של שמונה וחצי – תשע שעות עם כל כך הרבה פעוטות. אין מה להשוות בין תנאי העבודה של המטפלות העובדות כאמור לפיי דירוג מנהלי לבין שעות ותנאי העבודה של הגננות הגנים הציבוריים. לכן קצת יותר שעות השתלמות וקצת יותר שעות הדרכה לא יעזרו. מה שנדרש כמו שכתבתי שוב ושוב הוא שינוי פרדיגמטי, "להחליף את הדיסקט".

מיעוט השקעה ממשלתית בחינוך לידה עד שלוש בישראל

במאמר במוסף "כלכליסט" מ-16.6.2021 פרסם שחר אילן כתבה שמציגה נתונים של דו"ח מרכז טאוב על מצב החינוך של הילדים בגילי לידה עד שלוש בישראל. הנתונים המתפרסמים בכתבה זו עוזרים להבין מדוע חוק הפיקוח על המעונות משנת 2018 והתקנות שהתפרסמו לאחרונה אינם מספיקים כדי לפתור את הבעיה הדחופה והחמורה של מדינת ישראל בנוגע לחינוכם של הילדים מלידה עד שלוש. בכתבה מצוין שמדינת ישראל מוציאה עשירית מהסכום שמוציאות מדינות OECD על חינוכם של תינוקות ופעוטות – 400 דולר עלובים בשנה בישראל. המציאות בישראל היא שכמות הילדים במשפחה גדולה מאשר ב-OECD, יותר נשים יוצאות בישראל לעבודה מאשר במדינות אלה ומספר שעות השהייה של התינוקות והפעוטות במסגרות חוץ ביתיות רב יותר. זאת ועוד, ד"ר איל ארגוב, ראש תחום מקרו בחטיבת המחקר בבנק ישראל הציע בשני מאמרים שכתב בעיתון גלובס (בגליון של ימים א'-ב', 7-8 באוגוסט 2016) להגדיל מסים שיוקצו בין היתר לחינוך לילדים בגילי לידה עד שלוש.  הוא ממליץ "לחזק את הרכיב החינוכי במעונות היום, בהתאם לוועדת טרכטנברג, שגם לגיבושה תרמו נציגי הבנק, זאת על רקע הממצאים כי איכות החינוך בישראל ומיומנויות היסוד של אזרחי ישראל נמוכות יחסית בהשוואה ל-OECD."

לאור נתונים אלה מתבקש טיפול שורש, שינוי פרדיגמטי בכל מה שקשור לחינוך ולטיפול בתינוקות ובפעוטות. חשוב להפסיק לדבר על חשיבות החינוך לידה עד שלוש ולעגל פינות ולהתחיל לעשות. שרת החינוך החדשה הצהירה שבכוונתה לדרוש את המעבר של החינוך לידה עד שלוש למשרד החינוך. אני חושבת שזו הצהרה מעודדת. אבל המעבר ההכרחי הזה מחייב תקציבי עתק למשך שנים רבות לשם הכנסת של שינוי פרדיגמטי במתן החינוך והטיפול בילדים בגילים אלה.

מאפייני "טיפול השורש" בחינוך לילדים לידה עד שלוש בישראל

1. חשוב להגדיר מגוון של שירותי חינוך-טיפול מפוקחים לתינוקות ופעוטות ולא להסתפק במעונות גדולים ; בין היתר, ניתן לאפשר להורים לטפל בתינוקות בבית תמורת ואוצ'ר (voucher) שגובהו ייקבע.
2. הכרחי לקבוע שכל מי שתעבוד עם ילדים בכלל, כולל ילדים בני לידה עד שלוש, תחזיק לכל הפחות בתעודת "גננת מוסמכת". גננת מוסמכת היא דרגת ביניים מוכרת במשרד החינוך (דרגת ביניים שבוטלה עם האקדמיזציה של המקצוע), שתאפשר התקדמות של המחנכות שירצו בכך עד להשלמת תואר אקדמי. בלימודים אלו יש לכלול גם תכנים שקשורים להתפתחות, פדגוגיה וסוציולוגיה וגם ניתוח אינטראקציות עם הילדים במקומות ההתנסות, הן לבדיקת איכות האינטראקציה והן במקרים מסוימים לקביעה של אי התאמה לעבודה במקצוע. כמו כן, יש לזכור שעל הגננות המוסמכות להציג יכולות של רגישות והצבת גבולות לילדים ויצירת סביבה שמשרה על הילדים תחושה של ביטחון ומאפשרת חקר כתנאי הכרחי. אבל זה לא מספיק. על הגננות המוסמכות ללמוד לפתח עם פעוטות אינטראקציה שמביאה להעשרה ולמידה בקרב הילדים הצעירים. הימצאות במסגרות החינוך לגיל הרך של נשות מקצוע שמיטיבות לטפח את התינוקות ואת הפעוטות שפתית וקוגניטיבית היא תנאי הכרחי להבטחת תנאים של מוביליות חברתית ושל צמצום פערים. אין להסתפק בהגדלת שעות הלמידה ובלימודי תעודה שאינם מעניקים למי שלומדות בהם רישיון הוראה. הכרחי לשאוף להשוות בין תנאי המחנכות שעובדות עם ילדים בני לידה עד שלוש לאלו של גננות. ככלות הכול, העבודה עם הפעוטות מחייבת לא פחות מקצועיות ורגישות!!!
3. הכרחי להקטין את היחס מבוגר תינוק לכ- 3-4 מקסימום. כמות גדולה יותר של תינוקות איננה מאפשרת לתת טיפול בסיסי סביר לתינוקות. לגבי פעוטות, היחס צריך להיות מבוגר ל-6-7 פעוטות.
4. יש להעביר את המחנכות מדירוג מנהלי לדירוג הוראה ולצמצם את שעות המשמרת לשש שעות ולהגדיל את מספר ימי החופשה שלהן.

זה נכון שהקווים המנחים המוצגים מחייבים השקעות עתק בחינוך אבל השקעה כזו היא השקעה בתשתיות. אי אפשר להשיג חינוך סביר עד טוב בהשקעה הנוכחית שמוומקדשת לחינוכם של הילדים הצעירים.

הכי עצוב לי כאשת חינוך שמלווה את מערכת החינוך הזו במהלך כארבעה עשורים הוא שעובדות ועובדים בשדה החינוך בתפקידים שונים טוענים שמה שאני מציעה הוא הזוי בשל ההשקעה הנדרשת. יותר מידי אנשים מסתפקים בתיקונים קטנים מדי שאינם יכולים להבטיח שינוי של ממש שיביא לשדרוג הכרחי בשירותי החינוך והטיפול בילדים הצעירים ביותר. חשוב שנשים לב גם לנתונים משמעותיים כמו ההמלצות של מחלקת המחקר של בנק ישראל ושל מרכז טאוב. בעיות מהסוג של חוסר המקצועיות המשוועת של החינוך והטיפול בתינוקות ובפעוטות במדינת ישראל אינן הולכות לשום מקום. ככל שנקדים לטפל בהן כך נמנע עוולות ונתרום משהו לצמצום פערים. חשוב לזכור שמקרי ההתעללות המתפרסמים בתקשורת הם קצה הקרחון. מגיעים לתינוקות ולפעוטות טיפול וחינוך שהוא מעבר להימנעות מהתעללות. חשוב שלא נתעלם מחינוך הירוד שהילדים מקבלים גם כשהם לא חשופים להתעללות.