"אדם לאדם זה לב" – רשת ביטחון חברתי של בני נוער לטובת תלמידי יסודי

קבלו עדכונים אחת לשבוע על פוסטים חדשים בבלוג:

Leave this field empty if you're human:

מטרת הפוסט להדהד את קיומו של המיזם הייחודי "אדם לאדם זה לב",  המציע דרך התמודדות עם חרמות בבתי הספר. לפי עדויות בכתבות שונות שקראתי, המיזם מצליח להביא לבניית תרבות אחרת בכיתות שבהן התגלה לפני הפעלתו מתח חברתי, וממילא מייתר פגיעות מכוונות בילדים באמצעות חרמות. אף שהמיזם מתקיים מספר שנים, אני מודה שלא הייתי מודעת לקיומו ואני משערת שרבים אחרים שרווחתם של הילדים ובני הנוער חשובה להם לא מודעים לקיומו.

בתקופה האחרונה אני מוטרדת מאוד, כמו רבים אחרים, מאלימות בני הנוער במרחב הציבורי כמו גם מחרמות אכזריים ופוגעניים של תלמידים במסגרות החינוך. לעתים קרובות חרמות עוברים מתחת לרדאר המורים והגננות. על רקע זה הצעתי כצעד מניעה בפוסט מהשבוע שעבר להקים רשת מנטורים\חונכים זמינים אשר יצרו קשר קבוע ומתמשך עם ילדים ובני נוער מבודדים, מנוכרים, כאלו המפגינים ניצני אלימות וכו'.  ארגונית חשבתי שהרשת החברתית עשויה להיות מוקמת ברשות המקומית או במוסדות החינוך. האמת היא שחשבתי שהיוזמים אמורים להיות מנהיגים חינוכיים או קהילתיים מבוגרים.

לגמרי במקרה, בשבוע שעבר שמעתי פרומו בערוץ 13 לכתבה  על מיזם של תלמידי תיכון שבא להתמודד עם חרמות של ילדים בבתי ספר יסודיים. ואכן  צפיתי בכתבה ולמדתי שלמיזם קוראים "אדם לאדם זה לב" ושהוא הוקם לפני שנים אחדות. הצפייה בכתבה הייתה אחד הדברים המעודדים שחוויתי בהקשר לטיפול בחרמות. הרשימו אותי במיוחד עדויות של בנות ובני הנוער המשמשים חונכים לילדים בבתי ספר יסודיים. אהבתי את הכנות שלהם: חלקם העידו שהם עצמם היו ילדים בודדים שהוחרמו וחלקם התחילו לפתח דפוסים של בריונות ועצרו את עצמם ו"עברו צד".

אחת היזמיות של המיזם היא מירב זיו, , אמא למתבגר. באחת הכתבות לערוץ הכנסת היא מדגישה שהמיוחד במיזם הוא ש"אין פה רק מיגור תופעה של חרם, יש לנו ממש יצירה של תרבות אחרת בתוך הכיתה".

במסגרת המיזם תלמידי תיכון נכנסים לכיתות בבתי ספר יסודיים שבהן קיימת מתיחות חברתית ונכנסים לשיעור שבועי במשך כל אותה שנת לימודים. במהלך הפעילויות הכיתתיות בני הנוער מביאים לשיפור הדינמיקה החברתית בין הילדים באמצעות מגוון פעילויות מבלי לחשוף את הילדים המוחרמים או את הילדים המחרימים. הפעילויות מתמקדות בכיתה כקבוצה ומטרתן לשנות את התקשורת בין הילדים באופן שבו יביא בהדרגה לוויתור על דפוסי אינטראקציה של "שולטים ונשלטים". חלק מתלמידי התיכון המנחים את הפעילויות הכיתתיות היו בעברם מוחרמים או מחרימים בעצמם. הם מצאו את הכוחות לצאת מהדינמיקות הפוגעניות שבהן היו מעורבים. הם מגיעים למיזם כבעלי תבונה המבססת על ניסיון אישי.

מעדויות היזמים, מנהלות ומנהלי בתי ספר ומורים המארחים את המיזם, ניתן היה לשמוע שבחים למיזם ולתלמידי התיכון המיטיבים ליצור אינטראקציות בגובה העיניים עם תלמידי ותלמידות הכיתות שבהן הם משתלבים.   

מאתר "אדם לאדם זה לב"  אני מבינה שהמיזם מיושם באזורים שונים בישראל. מאחת הכתבות הבנתי שבעיריית תל אביב החליטו להרחיב את יישום המיזם בתי ספר יסודיים בתל אביב.

חשוב בעיניי להדהד את קיום המיזם הזה על מנת שילדים, הורים, מחנכים, בתי ספר, קובעי מדיניות ישתכנעו שניתן להתמודד בהצלחה בתופעות של אלימות ושל חרמות בקרב ילדים בגיל בית ספר יסודי. סוכני השינוי במיזם המיוחד הזה הם כאמור  ני נוער המלווים כיתות שבהן מתגלה מתיחות חברתית ושיש בהן פוטנציאל של חרמות. מעודד לשמוע על בני נוער עוזרים לתלמידים צעירים מהם ליצור תקשורת שוויונית וישירה המייתרת את הצורך בשימוש באלימות חברתית.