אני כותבת פוסט זה בשל ה"גילוי" שבמקומות רבים, באקדמיה ובכיתות הלימוד בבית הספר, מרבים להשתמש במונח "למידה\הוראה היברידית", אבל כשבודקים את דרכי היישום לעומק מבינים שמדובר ביישומים שאינם מובילים בהכרח ללמידה משמעותית. לכן בפוסט זה אכתוב גם על המשמעות של המונח "למידה\הוראה היברידית", על כל הבעייתיות שלו, וגם על הצורך לגבש מודלים מורכבים של יישום למידה\הוראה היברידית לטובת הלמידה של התלמידים עצמם. בכל מקרה, עצם ההצהרה שנעשה שימוש בלמידה היברידית איננה מלמדת הרבה. לכן יהיה זה נכון לברר למה מתכוונות ומתכוונים הדוברות והדוברים בשימוש במונח עדכני זה. אסייג ואומר שההתייחסות שלי לסוגיית הלמידה ההיברידית היא ממקום של חשיבה על תפיסות פדגוגיות שמנחות אותה וכמובן לא ממקום של בקיאות באמצעי טכנולוגיה (תחום שאני באמת לא מומחית בו). אתייחס בפוסט גם לתנאי העבודה של המורים והמרצות שנדרשים כדי ללמוד ליישם את הלמידה\הוראה היברידית כמו שצריך.
על למידה היברידית
משבר הקורונה זירז כידוע את שילוב הטכנולוגיה בלמידה\הוראה בכל מוסדות החינוך. עם כל הביקורת על המהלך, יש להודות שללא שילוב הטכנולוגיה, לא היו מתאפשרים קשר ותקשורת בסיסיים עם הילדים והמשפחות, וכמובן לא היה מתאפשר סוג של למידה בתקופה ארוכה זו. ואכן ילדים ממגזרים שבהם חסרות תשתיות אינטרנטיות וציוד קצה פתחו פערים גדולים בלמידה לעומת הילדים שבבתיהם ובמסגרות החינוך שלהם ישנם תשתיות וציוד מתאימים. עד מהרה הסתבר במהלך הסגרים והבידודים שילדים זקוקים לקשר חברתי פנים אל פנים עם מורים ועם ילדים אחרים. לגבי האוניברסיטאות והמכללות התעוררו גם בעיות ושאלות שנוגעות למינון השימוש בטכנולוגיה לעומת הלמידה פנים אל פנים. כך הלכו והתגבשו מודלים של שילוב כזה או אחר בין אופנויות למידה פנים אל פנים ולמידה מרחוק. וגם כאשר מדובר בלמידה מרחוק, ניתן להבחין בין למידה סינכרונית ללמידה א-סינכרונית. שילובים שונים כאלו מצויים בבסיס הלמידה \ההוראה היברידית. למידה היברידית (באנגלית: Blended Learning) מוגדרת בוויקיפדיה כ" שיטת לימוד המשלבת הוראה מסורתית, כלומר למידה פנים-מול-פנים, עם למידה מקוונת ו-E-learning[1][2]". בגישה זו יש אלמנטים בהם התלמיד שולט בזמן, בקצב, במקום ובנתיב הלימוד, בשילוב לימוד פרונטלי בכיתה[3]. שני האלמנטים הללו צריכים להיות משולבים זה בזה כך שהתלמיד יקבל חוויית למידה אינטגרלית אחת[4]. בוויקיפדיה מכירים בזה ש"הגדרה זו היא מאוד רחבה וקיימת אי בהירות ואי הסכמה לגבי הגדרתה המדויקת של למידה היברידית[5]."
במשרד החינוך הוכנה מצגת עם הנחיות לביצוע למידה היברידית. המצגת הגיונית מאוד וכוללת התייחסות להיערכות לקראת ביצוע סוג זה של למידה. במצגת מוצגים עקרונות שאמורים להנחות סוג זה של "למידה\הוראה": 1. חשוב לרכז את החומרים השונים שקשורים לתוכן ולתהליך התמידה במקום אחד: אתר הכיתה\השיעור\הקורס; 2. יש לבנות קשר אישי עם הלומדים לפני הכול; 3. חשוב לתכנן את ההוראה כך שהלומד יהיה מעורב, אקטיבי, פעיל.
על ניהול כיתה ולמידה היברידית
למידה\הוראה היברידית ניתנת ליישום במצבים שונים: במצבי שגרה שבהם ישנה הכרה בכך שהלמידה פנים-אל-פנים איננה מספיקה. אחד הביטויים של למידה היברידית בשגרה הוא שימוש באתר קורס\שיעור. אף שלא השתמשנו במונח הזה בעבר, הלמידה במכללות להוראה הפכה להיברידית עם הכנסת אתר הקורסים. אני עצמי השתמשתי שנים רבות במוּדל כפלטפורמה שאהבתי במיוחד, ולפניה בהייְלֶרן- פלטפורמה שלא כל כך התחברתי אליה. מודה ומתוודה שלפני המוּדל יצרתי לי כלים מארגנים דיגיטליים די מגושמים לארגון המקורות והמשימות והמשוב לסטודנטיות. מה שאני בניתי לעצמי ולסטודנטיות שלי היה הרבה פחות משוכלל ותבע ממני הרבה יותר זמן מהשימוש האלגנטי והנוח במוּדל. בבתי ספר יסודיים ישנה ציפייה ממורות ומורים לבנות אתרי קורסים\שיעורים. הדבר נעשה ברמה כזו או אחרת.
במצבי סגר או מתח ביטחוני שמחייב שהייה בבתים, כל המערכת נדרשת לעבור ללמידה מרחוק. היברידיוּת במקרה זה נעוצה בכך שהלמידה בתקופות כאלו שילבה אמצעים סינכרוניים או א- סינכרוניים. במצבי חירום נדרשו מורים ומרצים להגיע לכל התלמידים או הסטודנטים שלהם באמצעות מגוון כלים של למידה מרחוק. מפגשים פנים אל פנים היו אפשריים לעתים במידה מצומצמת ובעיקר במרחב הפתוח. במקומות מסוימים, עיריות פיתחו למידה במרחב הפתוח (בעיריית חדרה לדוגמה), אבל לצערי לא נעשה שימוש נרחב באמצעי זה.
המצב השלישי שנפוץ מאוד בימים אלה, ודיווחים על הלמידה במהלכו הם שעוררו את הרצון שלי לכתוב את הפוסט הזה, הוא מצב שבו נדרשת למידה מרחוק בשל העובדה שחלק מהילדים או הסטודנטים נמצאים בבידוד והאחרים יכולים להגיע פיזית לכיתה. למשל, במצב של יישום התו הירוק יכול להיות מצב שחלק מהסטודנטים אינם זכאים לתו ירוק ומנועים מלהגיע לקמפוסים. עקרונית, הדבר נכון גם לתקופות שבהן חלק מהסטודנטים נעדרים בגלל שפעת או מחלה אחרת. מימוש של למידה\הוראה היברידית במצבים אלה מבטא את האחריות של המערכת ושל המורים והמרצים לכל הלומדים כולם- גם לאלו שמגיעים פיזית למסגרת החינוכית וגם לאלו שנמצאים בבית או בבית החולים. שכלול למידה \הוראה היברידית במצבים כאלו עשוי להוות פתרון גם במקרים של ילדים עם מחלות שהגעתם הפיזית למסגרת החינוך עלולה לסכן את בריאותם או אף את חייהם.
על יישום בעיתי מאוד של למידה\הוראה היברידית
במהלך השנה האחרונה נתקלתי בשימוש וביישום מאוד בעיתיים של למידה\ הוראה היברידית. מדובר בניהול שיעור באופן סיכנרוני כשחלק מהתלמידים או הסטודנטים נמצאים בכיתה, וחלק אחר בבתים, מחוברים בזום לאותו שיעור. במצב זה על המורה או המרצה לפצל את הקשב בין הקבוצה הנמצאת בכיתה לבין מסך זום מפוצל לכמה תלמידים הנמצאים בבתים. כנגד היישום הזה אני יוצאת בפוסט וגם מציעה בהמשך חלופות למצב שבו חלק מהתלמידים או הסטודנטים נמצאים בבתים וחלק אחר בכיתת הלימוד. ניהול דיאלוג רציף עם התלמידים במצב זה נראה לי על גבול הבלתי אפשרי. המעניין הוא שכסף רב הושקע בהכנסת מצלמות ומחשבים לכיתות כדי לאפשר סוג כזה של הוראה. היברידיות מסוג זה מקדמת השתתפות ואפשרית רק במצב של הוראה פרונטאלית. ניתן ליישם סוג כזה של הוראה במצב של הרצאה פרונטלית או שידור טקס או יום עיון שאיננו כולל אינטראקציה רבה בין מרצים ללומדים. במצבים כאלו יישום של "למידה היברידית" מאפשר השתתפות של מי שבבית ומי שבכיתה במידה טובה וסבירה. הבעיה היא שסוג זה של השתתפות איננו מוביל לרוב ללמידה משמעותית וודאי שאי אפשר להישען רק על הוראה פרונטלית בימים אלו גם כאשר היא מגובה בשימוש בטכנולוגיה.
מה ניתן לעשות כשחלק מהתלמידים נאלצים להישאר בבית וחלק אחר נמצא בכיתה?
בעיני הפתרון הוא יישום של עבודה בקבוצות קטנות וקבועות. לא חלוקה אד הוק כל שיעור מחדש בהרכב שונה של תלמידים\סטודנטים. אלא מתחילת השיעור או הקורס יש לחלק את התלמידים לקבוצות. שיעור עשוי לכלול מפגש קצר בהשתתפות כולם ובו הצגת דרכי העבודה או הרצאה קצרצרה, אחר כך חלוקה לקבוצות קטנות שנקבעו מראש- אם הקבוצות מורכבות מילדים\סטודנטים שבכיתה וילדים\סטודנטים שבבית הדבר מחייב שימוש בזום. המרצה או המורה יצטרף לפי תכנון מראש לכל אחת מהקבוצות. המשימות והרכב הקבוצות צריכות להיות מוצגות באתר השיעור\הקורס. ייתכן מצב שמורה או מרצה לא יגיע לכל הקבוצות באותו שיעור. הכול אמור להיות מתוכנן מראש. חשוב לתת לקבוצות הנחיות ברורות לגבי מילוי משימות. משימות טובות הן כאלו שעל הלומדים לשקוד עליהן מספר שיעורים. לא בכל שיעור אמורה להיות משימה אחרת-אם מדובר בלמידת עומק ולא בלמידת מיומנויות. בסוף כל שיעור ניתן לרכז שוב את כולם כשכל קבוצה מדווחת על ההתקדמות שלה. בשלב זה ניתן לרכז גם שאלות ונקודות לדיון.
כשמדובר בתלמידים צעירים-בכיתות א' וב' חשוב שהחלק הקבוצתי של הלמידה לא יהיה מבוסס על תרגול מיומנויות. בחלק הקבוצתי על הילדים לספר על ספר שקראו, להתלבט בפתרון בעיות, לעסוק בחקר. זאת ועוד, הכרחי להקנות הרגלי עבודה עצמאית לקבוצות הילדים כך שהמורה תוכל להצטרף כל פעם לקבוצה אחרת. בנוסף, בגילים הצעירים יש לתכנן היטב משימות לעבודה עצמאית לעומת משימות לעבודה מונחית. חשוב לא לבסס את רוב העבודה הקבוצתית על תרגול טכני של מיומנויות בסיסיות.
השלכות לגבי עבודת המורים\הגננות
למידה\הוראה היברידית מחייבת תכנון, ניהול כיתה, בדיקת משימות, מעקב אחרי ניהול הלמידה של כל תלמיד. הדבר מחייב השקעת זמן רב מצד המורים או המרצים כדי להפוך את הלמידה לאפקטיבית, כדי לנצל את היתרונות של ההיברידיות שבלמידה. אחת הבעיות המרכזיות בעיניי בתפקוד בתי הספר היום הוא שמנסים בכל הכוח ליישם למידה מסורתית עם למידה חדשנית. אם באמת מתכוונים ללמידת חקר יש להפחית את העומס מהמורים ומהתלמידים. העומס מזיק ופוגע ברווחה הנפשית של התלמידים והמורים ובלמידת העומק. העומס משתלט על הזמן וגורם ללחץ נפשי ולהתנגדות. אין מנוס מהגדרה מחודשת של משרות המורים. בשלב זה הן בבתי הספר והן באקדמיה מה שמגדיר גודל משרה הוא כמות השעות הפרונטליות עם התלמידים. הרכיבים ה"היברידיים", שקשורים בתכנון אתרים, מעקב אחרי למידה והתכתבות עם תלמידים לא נלקח בחשבון בחישוב משרות ההוראה. אני לא חושבת שיישום מקצועי ומועיל של למידה היברידית אפשרי ללא בניית חוזים מעודכנים עם המורים.
הכשרת מורים ללמידה היברידית
הכשרת המורים חייבת להכשיר אותם ללמידה משמעותית שעושה שימוש בשילוב של דרכי הוראה: פנים אל פנים, למידה מרחוק סינכרונית\אסינכרונית, למידה במרחב הפתוח. כדי שהדבר יקרה חשוב לא רק לדבר על כך אלא להביא לכך שמרצים ילמדו בשיטות מקבילות אלו שמצפים מהמורים ליישם. הבעיה היא שבאקדמיה נמצאים מאחורי השדה בכל הקשור ביישום למידה\הוראה היברידית. אני עצמי מעזה לומר שגם שם לא מבינים את ההקשר הרחב יותר של העבודה. הבעיה איננה רק לדעת להשתמש בטכנולוגיה. העניין הוא מהי תפיסת הלמידה הבסיסית של המרצים: קונסטרוקטיביסטית (נשענת על חקר ושיח בין התלמידים) או מסורתית (בבסיסה האמונה שעל הסטודנטים להקשיב למרצה). גם באקדמיה חשוב להביא בחשבון את העומס שנגרם מתקשורת דיגיטלית עם סטודנטים כיחידים וכקבוצות בחישוב משרותיהם של המרצים. גם שם איכות הלמידה ההיברידית ובכלל תלויה באיכות סביבת העבודה של המרצים.
לסיכום, בפוסט זה אני טוענת שלמידה\הוראה היברידית היא כורח המציאות בימים אלה ווהיא כאן להישאר גם אחרי משבר הקורונה. אחרי הגדרת הלמידה ההיברידית, הצבעתי על מצבי ניהול כיתה שונים שמחייבים סוג זה של למידה. תיארתי את בעייתיות היישום של הלמידה ההיברידית והצעתי חלופות לפרקטיקות הנפוצות המיושמות בשדה. הצבעתי גם על הצורך להגדיר מחדש משרות מורים כדי לאפשר יישום אפקטיבי לש למידה היברידית. התייחסתי לבסוף להכרת המורים הנדרשת כדי שסוג זה שלמידה יישום בצורה רחבה ואפקטיבית.