אני כותבת את הפוסט הנוכחי, המתמקד בדרכים להביא ילדות להאמין בעצמן וביכולותיהן ולטעת בהן ציפיות אישיות ומקצועיות גבוהות, בעקבות כתבה שקראתי בעיתון גלובס (18-19.01.2023). הכתבה של כריסטי האנטר ארסקוט פורסמה במקור במגזין הניהול של הרווארד Harvard Business Review, ומציגה מחקר שבו נמצא שכ- 70% מהנשים מטילות ספק בכישוריהן המקצועיים. החוקרת בדקה את דרכי ההתמודדות והתפיסות של נשים מארה"ב, בריטניה, אוסטרליה, איטליה, הודו, ג"מייקה, וברמודה בתהליך הגשת מועמדות למשרות. היא מצאה שבניגוד לגברים, רוב הנשים מגישות מועמדות למשרה רק אם הן עומדות ב- 100% הכישורים הנדרשים לאותן משרות, ואילו גברים נוטים לקחת סיכון ולגשת למשרות גם כאשר הם עומדים בחלק מדרישות התפקיד. מסקנתה של החוקרת היא שכיוון שנשים נוטות לקחת פחות סיכונים מגברים, הן מצמצמות מאוד את אפשרויות ההתנסות והקידום שלהן. במאמר מספר המלצות על אסטרטגיות שעל הנשים לנקוט כגון תרגול התמודדויות, גילויי אומץ מחוץ לעבודה, יציאה מאזור הנוחות וויתור על אופציית הוויתור.
תוך כדי ובעקבות קריאת המאמר, חשבתי שאת העבודה שמטרתה לגרום לנשים להאמין בעצמן וביכולותיהן ולהעז יותר (הן ברמת הציפיות והן ברמת ההתמודדויות האישיות והמקצועיות) יש להתחיל כבר מהגיל הרך בחינוך ילדות בבתים ובגני הילדים. בבדיקות שערכתי מצאתי שבעשרים השנים האחרונות נעשו צעדים במערכת החינוך הישראלית לתרום לשוויון מגדרי בחינוך ובחברה. בדו"ח שהוגש לכנסת לוועדה לקידום מעמד האישה כבר בשנת 2005 ונכתב על ידי אורלי לוטן מוצגות הן ההטיות המובנות במערכת החינוך בישראל ובעולם הנוטות להפריע למימוש השוויון המגדרי כמו גם המלצות לעשייה. זאת ועוד, בשנת 2022 הושק פיילוט במשרד לשיוויון חברתי ובמשרד החינוך הבא לקדם שוויון מגדרי בשבעים ושבעה גני הילדים.
קיומן של תוכניות הבאות לעודד שוויון מגדרי כבר מהגיל הרך אינו מבטיח בהכרח הטמעה של תפיסות אלה על ידי כל הילדות והילדים עצמם ועל ידי הוריהם, על ידי הקהילות שבהן הן גדלות ובמערכת החינוך בכללותה. נדרשת עבודה המכירה בהטיות קיימות כדי לממש את מדיניות השוויון המגדרי. אלא שבשבועות האחרונים נדמה שנשמעים גם קולות המערערים על מה שהצטייר כמדיניות של הממסד החותר לשוויון מגדרי. בשבועות האחרונים נשמעים קולות המבקשים להחזיר נשים לתפקידיהן המסורתיים ולהרחיק אותן ממוקדי קבלת ההחלטות. במציאות זו חשוב עוד יותר שכל אחת ואחד מאיתנו המאמין בשוויון מגדרי ידגיש את הנושא בהכשרת גננות ומורים, בעבודה עם הישירה עם תלמידים והורים ובקהילות.
ההטיות המגדריות הן לרוב לא מודעות. בגן הילדים מדובר בפניה לבנות למילוי תפקידים מסורתיים (כמו לנקות) ולבנים כאשר מדובר בתפקידים "גבריים" כמו לתקן דברים וכן בניסיון לעניין בנים בנושאים מדעיים כגון אסטרונומיה ובנות בנושאים יותר ביתיים כמו עזרה לזולת. הדבר בא לידי ביטוי גם באפשור חסימת בנות מלהיכנס למרכז הבניה לדוגמה. החסימה נעשית על ידי בנים שלא בהכרח מאפשרים לבנות להיכנס למרכז הבניה אבל הצוות החינוכי איננו מתערב.
מעניין גם להסתכל על תכולת הספרייה של הגן ולבדוק באיזו מידה היא מכילה ספרי ילדים המציגים את הבנות בתפקידים מסורתיים או שמא מגוון של ספרים המייצגים נשים בתפקידים של מדעניות, מצילות חיים ועוד.
התערבויות אשר עשויות לתרום ליתר שוויון מגדרי וגם לטיפוח אמון של בנות ביכולותיהן וציפיות גבוהות מעצמן, אמורות להתייחס לכמה צדדים: לסביבה חינוכית המעודדת פעילות משחקית ופעילות חקר לבנות ולבנים כאחד; חשיפה למודלים של שוויון מגדרי המוצגים בהתנהלות של הצוות החינוכי ובספרי הילדים הנמצאים בספרית הגן והמונגשים במיוחד לילדים ולילדות; וגם לאינטראקציות עם ילדות וילדים ביומיום במסגרות החינוך ובבית.
לצד סביבה שמאפשרת ומעודדת התנסות של בנות ובנים באופן שאיננו מוטה מגדר למוקדים ולאביזרים (כגון מרכז הטבע, מרכז הבניה וכו'), חשוב לעודד ולאפשר חקר מעמיק לצד הבעה רגשית וגם התמודדות עם קשיים לבנות ולבנים כאחד. הכרחי לעודד בנות להעז לעסוק בכל דבר שמעניין אותן וללמוד לחיות עם הטעויות שלהן ולתקן אותן. הכרחי לעזור לבנות וגם לבנים לא להיכנע לקשיים ולא להימנע מאתגרים. בנוסף, חשוב לעודד הבעת דעות ולקבל התנגדויות. קשה לעתים למבוגרים (מחנכים והורים כאחד) להתמודד עם התנגדויות, עם דעות שונות משלהם, עם תיקונים הבאים מצד ילדות וילדים לדבריהם. חשוב שילדות וילדים ילמדו שכדאי להם להעז ולהתבטא ולחקור. שהורים ומחנכים קשובים להן ויודעים להתמודד עם טעויות ועם התנגדויות.
מאוד חשוב גם כחלק מהדיון עם ילדות וילדים בגן בכלל, ובאזורי פריפריה גיאוגרפית וחברתית בפרט, לעודד שאיפות גבוהות: לשאלה "מה תרצי לעשות כשתהיי גדולה?" חשוב לתווך אפשרויות מגוונות העולות בקנה אחד עם תחומי העניין של הילדים ללא הטיות מגדריות. חשוב לעודד ילדות להיות מדעניות, אסטרונאוטיות, מהנדסות, רופאות, שחקניות, בימאיות. חשוב מאוד לא להסתפק בתפקידי אימהות בלבד.
כדוגמה לפרויקט חינוכי מודע מגדרית, אזכיר את התוכנית שיזמה הגננת דורית אורן מנתניה ב- 2016, בהנחייתה של דר' מיכאלה כדורי שלזק כחלק מלימודי תואר שני בחינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך. הפרויקט התמקד באסטרונומיה מתוך תשומת לב מיוחדת לאופן ההשתתפות של בנות בגן ילדים, בשכונה המאוכלסת על ידי משפחות במצב סוציו אקונומי נמוך. כך נימקה דורית את ניסיונה לחשוף ילדי גן בכלל ובנות בפרט לאסטרונומיה: "חשיפת בנות בגיל הגן לתחומי החקר 'הגבריים' תאפשר להן א. להיחשף מגיל צעיר לתחום מבלי שפיתחו דעה קדומה כנגדו או "פחד". ב. לטעת בהן את זרעי האהבה לתחום בתקווה שתמשכנה להתעניין בו גם בעתיד". במחקרה מצאה דורית שבנות שואלות שאלות מדעיות ברמה גבוהה יותר מאשר הבנים. הבנות בגן שבניהולה השתתפו בשמחה בפרויקט האסטרונומיה (הכרת כדור הארץ ומערכת השמש), למדו ותרמו לחברותיהן לקבוצה ולחבריהן ונתרמו על ידם.
הצעה ל"פרויקט" בגן – לשאול את הילדים מה ירצו להיות כשיהיו גדולים
אני מציעה תרגיל: שאלו בנים ובנות בגיל הגן מה היו רוצים להיות כשיהיו גדולים. בהמשך אני מציעה לגזור דרכי התערבות מהמענים הניתנים על ידי הילדים לשאלה. חשוב שהדיון בשאלה יימשך על פני זמן רב כדי לאפשר שינוי עמדות ותפיסות לכיוון של ציפיות יותר גבוהות. חשוב לאפשר לילדים לחקור במה כרוך להיות מה שהם רוצים. כמו כן חשוב לערוך את הדיון בקבוצות מעורבות של בנים ובנות ולאפשר הפריה הדדית ועידוד לאימוץ מטרות נוספות לאלו הקיימות.
ניתן גם להזמין אימהות העוסקות במקצועות שאינן מזוהים לרוב כמקצועות נשיים להציג את עבודתן לילדים. בהקשר זה אציין את הסדרה "אני גדול" שבה ילדים מתלווים להוריהם למקומות עבודה לא שגרתיים. באחד הפרקים מצטרפת נויה לאימא לתחנת כיבוי אש שבה האם משמשת כלוחמת אש.
ספרי ילדים שיש בהם ייצוג לילדות ולנשים שהן מופת להתמודדות ולהישגים
ישנם ספרי ילדים המעודדים התמודדות ותעוזה בכלל (כמו מר ייאוש וגברת יהב מאת אשר וינשטין); אחרים מדגישים העזה והתמודדות של בנות (כגון הילדה שרצתה והילדה שניסתה של מאירה ברנע-גולדברג); וישנם ספרים המציגים נשים שעוסקות בתפקידים שאינם מזוהים כמקצועות נשיים. ישנם גם ספרים שהם מעשיות פמיניסטיות המתכתבות עם אגדות קלאסיות כגון היפיפייה המתעוררת של ליאה וילקוקס או הנסיכה שלבשה שקית ניר מאת רוברט מאנץ.
אזכיר את הסדרה "קטנות גדולות" המציגה ביוגרפיות של נשים ש"חלמו והגשימו" במגוון תחומי עשייה. לדוגמה: מארי קירי (האישה הראשונה בעולם שזכתה בפרס נובל וגם זכתה בו פעמיים, בפיזיקה ובכימיה); רוזה פארקס הלוחמת למען זכויות לכול (בעיקר בהקשר של שחורים ונשים שחורות בארה"ב); זהא חדיד, אדריכלית בריטית ממוצא עיראקי ועוד.
לסיכום, בפוסט זה אני מציעה שהבטחת שוויון מגדרי תישאר מטרה חשובה של מחנכים והורים. לשם כך הכרחי שילדות יאמינו ביכולותיהן, יכוונו גבוה וילמדו לא להירתע כאשר הן מתמודדות עם קשיים ואתגרים. כדי שזה יקרה הכרחי שסביבת הגן והבית יהיו כאלה אשר יאפשרו למידה מטעויות, אשר יעודדו חשיפה למודלים נשיים מצליחים, סביבה שבה ספרים ואמצעים אחרים המאפשרים חקר של נושאים שונים ומגוונים לבנות ולבנים כאחד. חשוב להכיר בהטיות מגדריות של הורים ושל צוות ולהתגבר עליהן. מוקד התערבות חשוב הוא האינטראקציות עם הילדות. חשוב לוודא שהאינטראקציות עם הבנות כוללות הערכה בתחומי עניין מגוונים, עידוד של התמודדויות, עידוד של שאיפות אישיות ומקצועיות גבוהות. נתתי בפוסט דוגמאות של פרויקטים ושל ספרי ילדים שעשויים להיות לעזר במימוש המטרות שציינתי.
מצטרף לדבריה החשובים הנוקבים של פרופ' קלודי טל, ובכלל זה לניתוח ולהמלצותיה החשובות הסדורות בנושא.
כל זאת כידוע לאור תהליכי החיברות ("הסוציאליזציה") מאז ראשית ההיסטוריה, אשר קידמה מהותית את מנהגי אפליית הנשים; מהלכים רב תרבותיים, אשר השפיעו באופן "טבעי" במישרין, על כלל הילדות הרכות במשפחותיהן, אשר מגיל הינקות נקלעו למציאות של "תקרות זכוכית", בכל הקשור לאפשרויות התפתחותן האישית והחברתית בהמשך חייהן.
בתקווה ששום פעילות ממלכתית, פוליטית וציבורית, לא תפגע חו"ח, בהליכי שיוויון הזגמנויות זה, החשוב לכולנו.
בברכה,
אשר וינשטיין
משורר עברי ויזם חברתי
תודה רבה אשר על ההתייחסות ועל תוכן דבריך. קלודי