בהתחלה האיומה של המלחמה שבמהלכה אנו מצויים נרצחו אזרחים וחיילים רבים: מבוגרים וילדים, נשים וגברים, אנשים צעירים וקשישים. ההיקף הרחב של הנפגעים (כרגע ידוע על כ- 1200 אנשים, רובם אזרחים ומיעוטם חיילים ושוטרים) מביא לכך שמשפחות כל כך רבות מתמודדות עם שכול ובמקביל עם השאלה כיצד לבשר לילדים צעירים שבני משפחה קרובים מתו.
הקדשתי מחשבה לשאלה כיצד לבשר לילדים על האבל הנורא שנפל על המשפחה. אחדד שבפוסט זה אני מתייחסת לילדים שלא היו עדים בעצמם למעשי זוועה, ומות הקרובים התרחש הרחק מעיניהם. אני מתכננת להקדיש פוסט נוסף להתמודדות עם ילדים שהיו עדים בעצמם לזוועות.
מה שהנחה אותי במה שאכתוב הוא בריאותם הנפשית של הילדים. העניין הוא שמצד אחד הכרחי לשתף את הילד בעובדת המוות, אבל מצד שני הכרחי להימנע מלשתף אותו בנסיבות הבלתי נתפסות של רציחתם של האנשים בידי מחבלי החמס. על כן חשוב מאוד בעיניי להשתמש במונחים הקשורים במוות (קרובת או קרוב המשפחה מתה או מת) ולהימנע משימוש ב"נרצח" או "נרצחה". ברור שמדובר ברצח אבל אין כל דרך שילדים צעירים יוכלו לעכל את נסיבות הרצח הסתמי הזה של אנשים בכלל ושל בני משפחה בפרט. חשוב עד כמה שניתן שלא נדבר על נרצחים ורצח בסביבת ילדים צעירים. וודאי שאין לשתף את הילדים בנסיבות הנוראיות שבמהלכם מצאו קרובי המשפחה את מותם.
לגבי הסבר לכך שקרובי המשפחה נקטפו סתם ככה במהלך שבת אחת של שמחת תורה הייתי מסבירה לילדים שקרובי המשפחה מתו במלחמה שפרצה ונהרגו על ידי מחבלים או חיילים של חמס.
חשוב מאוד למצוא את כוחות הנפש לומר לילדים שחיילים וחיילות אמיצים ושוטרים שומרים עלינו. חשוב גם לומר שאנחנו עדיין באמצע המלחמה הזו שבמהלכה חיילים חיילות ושוטרות ושוטרים נלחמים כדי לשמור על הביטחון שלנו. כמו כן הכרחי לציין שבני המשפחה שנותרו עושים הכול כדי לשמור על הילדים.
חשוב להציע לילדים לצייר ולשחק כאמצעי הבעה של רגשות. חשוב גם להיות קשובים לשאלות הילדים ולהשיב עליהן מבלי להיכנס לפרטים נוראיים.
נתמוך בילדים רגשית, נשתף במוות ולא בהקשר הנוראי של המלחמה הזו ונמסגר את הסיטואציה כמוות במלחמה.
לפרטים על תפיסת המוות של ילדים ניתן להיכנס לפוסט הבא: איך נוגעים בנושא המוות והאובדן עם ילדים צעירים?
לפרטים על הסברים כלליים על מצב הביטחון מציעה להיכנס לפוסט: איך מתווכים לילדים צעירים אזעקות והסלמה ביטחונית מלווה בחוסר וודאות – שמחת תורה תשפ"ד
תודה על פוסט חשוב
אשמח לשאול האם מומלץ שהמבוגר יזום תייוך מותאם למצב ( נכון להיום) או לחכות שיעלו שאלות מהילד
מדובר בגיל 2/3 בעורף
שלום אפרת,
במקרה שמדובר בקרוב משפחה שמת -גם בדרך כלל וגם במצב היום- חשוב שהמבוגר יזום את השיחה. בהמשך ימתין לשאלות והתייחסויות הילדים.
פרופ' קלודי יקרה, תודה על "הפוסט" החשוב לכולנו, במיוחד בימי מלחמה רגישים אלה, כאשר ילדינו הרכים נחשפים בסביבתם ובאמצעי התקשורת, לאירועי הזוועה שהתרחשו ומתרחשים, בישובים רבים ובכלל זה בסביבה הרחוקה והקרובה להם.
בהוקרה ✍️ אשר וינשטיין
משורר עברי ויזם חברתי
תודה רבה אשר. מאחלת לכולנו שיהיו פחות הזדמנויות לכתוב פוסטים כאלה. קלודי