קמנו בבוקר שבת, שמחת תורה תשפ"ד, לצלילי אזעקות. התחלנו לעקוב והבנו שהיו חדירות ליישובים בעוטף עזה, בדרום. בשעת כתיבת פוסט זה (10:00 בבוקר) תמונת המצב לא ברורה. מה שברור שההסלמה הנוכחית היא משמעותית, מאיימת ושפעולות המחבלים בבוקר שמחת תורה תפסה אותנו בהפתעה. אותנו כתושבים וכאזרחים ואותנו ככל הנראה כמערכת ביטחון. ברור שבישובים קרובים לגדר עם רצועת עזה (ישובים יהודים וערבים כאחד) ההתמודדות קשה שבעתיים עקב חדירות לחלק מהישובים. תוך כדי כתיבת הפוסט פורסם ששם המערכה הנוכחית הוא "חרבות ברזל".
ברמת המדינה ההתמודדות נתונה למערכות הביטחון ולנו אין שליטה ישירה במצב. עם זאת, המצב הביטחוני המעורער מחייב היערכות של כל התושבים והיערכות מיוחדת של משפחות שלהן ילדים צעירים. נשאלת אפוא השאלה איך ניערך כדי לתמוך בילדים צעירים בהתמודדות עם מתח ביטחוני ומצב מאיים כשחסרה לנו בשלב זה תמונה ברורה לגביו טבעו המדויק. חלקו הגדול של הפוסט מתבסס על פוסטים קודמים שכתבתי בבלוג בתקופות הסלמה ביטחונית קודמות.
בפוסט זה אני מנסה להתייחס לאופן שבו אני חושבת שרצוי לתווך את המצב הביטחוני לילדים צעירים בכלל. בעקבות בקשה של עוקבות אחרי הפוסט הוספתי התייחסות לשיחות עם ילדים מאזורים בישראל שעוד לא חוו באופן ישיר את המבצע "חרבות ברזל".
חשוב שנזכור שילדים צעירים חווים את העולם סביבם גם באופן ישיר וגם במידה רבה באמצעות התיווך של המבוגרים סביבם. דהיינו , האופן שבו ילדים חווים אזעקות ואיומים ביטחוניים נוספים תלוי במידה רבה באופן שבו מתייחסים סביבם המבוגרים לאזעקות ולהסברים שהם נותנים לילדים על המתרחש סביבם. כנ"ל לגבי ההכרח להימצא במרחבים מוגנים כצעד הגנתי בשעות שאין אזעקות צבע אדום. המטרה היא להסביר לילדים את הנחיות פיקוד העורף מבלי לעורר בהלה מצד אחד ובאופן שמעודד הישמעות להנחיות שומרות חיים מצד שני. חשוב כשחושבים על התמודדות עם מצבי חירום, שנזכור שתפקיד המבוגרים ליצור עבור הילדים סביבה עד כמה שאפשר מוגנת פיזית ורגשית- הכול בהתאם לנסיבות. זאת ועוד, חשוב שאנחנו והילדים נלמד להבחין בין מצבים שבהם האחריות מוטלת עלינו (כמו הישמעות להנחיות פיקוד העורף, או הימנעות מהסתה כלפי כל הציבור הערבי שאין לו קשר להתקפות מבחוץ), לבין מצבים שאנחנו לא שולטים בהם, כגון מהו העיתוי והצורה של האיומים שעלינו להתמודד איתם ומהם דרכי ההתמודדות הצבאיות עם אותם האיומים.
מהי המשמעות של תיווך במצבי חירום?
המונח תיווך מתייחס לניסיון המכוון הנעשה על ידי הורים ומחנכים לחצוץ בין העולם הפיזי והחברתי לבין הילדים ולהנגיש להם אותו בצורה שתאפשר להם להיטיב להבין אותו, ללמוד ממנו ולהגמיש את היכולות הקוגניטיביות שלהם. במילים פשוטות יותר, הכוונה היא ש"מבוגרים אחראים" מציבים עצמם בין העולם לילד כדי לאפשר התמודדות יותר טובה של הילד עם העולם בהווה ובעתיד. אף שבדרך כלל מדובר בתיאוריות אלו על תהליכים שמביאים לגמישות שכלית ולהבנה משובחת יותר של העולם, בהקשר התיווך של המצב הבטחוני לילדים צעירים אנחנו מדברים קודם כל על תיווך שמטרתו העיקרית היא שמירה על ביטחון פיזי ורגשי. הכוונה לפעולות שננקטות בטווח הקצר כדי לאפשר לילדים להרגיש בטוחים, במצב שבו בלאו הכי הם לא יכולים לעשות בעצמם דבר לשיפור מצב הביטחון הכללי. הרגשת ביטחון רגשי בעולם בגיל צעיר ופיתוח יכולת לתת אמון באנשים שפועלים באמת לטובתנו מניחה חלק מהתשתית הנחוצה להבנת המצב הפוליטי, המדיני, ההיסטורי המורכב שאנו מצויים בו בעתיד. הכוונה היא שילדים צעירים אינם יכולים לנסות להבין את פעולות האיבה והטרור מבלי להרגיש חרדה עצומה. לכן ההמלצה היא שבגיל הצעיר נתמקד בהבטחת תנאים-עד כמה שאנחנו המבוגרים המקיפים את הילדים יכולים-כדי שירגישו שאנו שומרים עליהם! במקביל, במצב של התראות על נפילת טילים, הכרחי להביא את הילדים למצב של שיתוף פעולה מלא עם הנחיות המבוגרים סביבם (כניסה מהירה לגן, ריצה לממ"ד וכו').
מה אני מציעה שנעשה ולא נעשה להבטחת הרגשת הביטחון הרגשי של הילדים בטווח הקצר?
כשמדובר בהתגוננות נגד טילים קיים הכרח להכין את הילדים להיענות לתסריטים קבועים שנקבעו כדי להגיע למרחבים מוגנים. וכל זאת בצורה מסודרת בשעה שגם המבוגרים השומרים עליהם עלולים לחוש חרדה ובמקביל לשמור על ארגון וקור רוח. כדי שנצליח להוות משענת לילדים חשוב שניערך בעצמנו לאפשרויות שונות. מצטייר מצב של הסלמה ארוכה ומשמעותית יותר משחווינו בעבר שהקרוב.
הנה כמה דרכים מומלצות להתמודדות:
להכין את הילדים מראש לאפשרויות שונות – כגון שמיעת האזעקה
חשוב לומר לילדים שקיימת אפשרות שישמעו אזעקה במצבים שונים: כשהם באוטו, כשהם משחקים, כשהם במקלחת, ועוד. חשוב לחשוב על האופן שבו יגיעו הכי מהר למרחב מוגן בסביבה. וחשוב להציג להם מראש ולתרגל התנהלות רצויה במצב של שמיעת אזעקה באוטו, במקלחת, בחצר הגן וכו'. ככל שהילד יצטרך בזמן חירום לפעול בדרך מוכרת, כך ההתגייסות שלו תהיה ברוב המקרים מהירה יותר. התמודדות עם משהו צפוי, גם אם הוא מאיים, עשויה להפחית את החרדה הכרוכה במצב. כדי שנכין את הילדים למגוון המצבים שהוצגו, הכרחי שנחשוב בעצמנו איך ניערך למצבים השונים.
במצב שנוצר ייתכן שרצוי להכין את הילדים לאפשרות של פינוי, של מצב של עזיבת הבית לזמן מה בין כחלק מהחלטת המשפחה להתפנות ובין בעקבות הנחיות של השלטונות. חשוב לארוז יחד עם הילדים תיק עם בגדים, משחקים ודברים שנראים לילדים חשובים. התיקים האלו חשוב שיהיו מוכנים ושהילדים יהיו שותפים מלאים בתהליכי ההכנה ובמיקום שלהם.
הקשבה דרוכה ורגישות לאיתותי הילדים ומתן מענה סביר לשאלותיהם
חשוב מאוד להיות ערניים וקשובים למה שהילדים אומרים כדי לדעת מה מעסיק ומטריד אותם. חשוב לעודד אותם לשאול אותנו שאלות כמו שגם חשוב להקשיב לשיחות שהם מנהלים ביניהם. יש להשיב על כל שאלה בצורה עניינית ומדויקת מבלי להציע מידע מעבר למה שהילדים שאלו. נזכור שילדים צעירים מבטאים את מחשבותיהם, חששותיהם, דמיונותיהם גם בצורות לא מילוליות: במשחק דמיוני (שימו לב מה הם אומרים בשיחות דמיוניות אלו), בציור, במשחקי בניה. בין אם הם משחקים לבד או עם ילדים אחרים. אפשרו ועודדו עיסוק במשחק מעין זה והתבוננו בו גם כדי להבין מה מעסיק את הילדים.
חשוב שהילדים יראו במבוגרים כתובת ומשענת
בימי חירום ביטחוניים כמו ביומיום, החשוב ביותר בעיניי הוא שילדים צעירים ידעו שאנחנו המבוגרים "שם" בשבילם. חשוב שהילדים יוכלו להביע רגשות, לקבל חיבוק, לקבל אישור שהעולם בטוח – שאנחנו ההורים והצוות החינוכי ערוכים תמיד להיות שם בשבילם ולהתמודד עם אתגרי המצב הקיים. המיוחד בילדים צעירים כאמור הוא שהם אינם מבינים את מורכבות המצב הביטחוני והפוליטי לאשורו. הם תלויים ב"חגורת הביטחון" שלהם שמורכבת מהמבוגרים המטפלים בהם ביומיום. כל עוד אנשים אלו קשובים, מווסתים ונכונים לחבק, להציב גבולות ולגלות חום ואחריות שמתבטאת בכך שהם עושים את מה ש"צריך" במצבים שונים, הדבר בונה את תחושת הביטחון של הילדים.
שמירה על שגרה
שגרה נותנת לילד תחושת בטחון, כמובן שבגבולות של אי סיכון הילדים. גם בבית וגם בגנים חשוב לשמור על השגרה על מנת שהילד לא ירגיש שהעולם שלו מתמוטט. זה אומר להמשיך בפעילויות של משחק. זה אומר גם לא לוותר על שמירה על כללי התנהגות וגבולות בגן ובבית. בהקשר השמירה על השגרה, מוצע שיציאה לפארקים, טיולים, מרכזי קניות תמשיך גם בהתאם לצרכים ולהוראות הביטחון. חשוב שהמרחב המוגן יהיה זירה לפעילויות נעימות לילדים גם לא בשעת חירום כדי שהשהות הכפויה בו תהיה כרוכה בפחות חרדה. חשוב שהילדים יהיו שותפים לארגון ולקישוט המרחב המוגן על מנת שיתיידדו איתו. חשוב לארגן "ערכת יצירה" שעשויה לשמש את הילדים בממ"דים, בחדרי המדרגות, במקלטים ציבוריים שבהם הם מצויים בזמן אזעקות.
לעודד ילדים לעסוק בפעילויות יצירה, במשחקי בנייה וכו'
לאור הצפי שילדים יבלו לא מעט זמן במרחבים המוגנים, חשוב שיימצא בהם מלאי של חומרים שיאפשרו להם לעסוק בפעילויות משחק ויצירה מגוונים. אני חושבת שחשוב מאוד לאפשר הבעה באמצעות ציור שנעשה עם מגוון של חומרים. סוג כזה של פעילות מאפשר לילדים להביע עצמם ולמבוגרים להבין משהו על מה שמעסיק אותם. חשוב שבמרחבים המוגנים יימצאו חפצים רכים ובובות שילדים אוהבים להיצמד אליהם – חפצים שנותנים להם הרגשה של ביטחון. פאזלים ומשחקי קופסה נוספים עשויים להעסיק את הילדים ואת בני משפחתם.
לספר לילדים על "כיפת ברזל" ועל היכולת שלה להגן עלינו
חשוב שהילדים יאמינו ביכולת כוחות הביטחון להגן עלינו. חשוב להסביר לילדים על כיפת ברזל כאמצעי התגוננות יעיל שפותח במיוחד כדי להגן על חיי התושבים. שיחות על כיפת ברזל עשויות להפחית בתחושת חוסר האונים של הילדים בהתמודדות עם שיגורי טילים. אני מפנה לסרטון של יוטיוב על כיפת ברזל ודרכי פעולתה:
לדבר עם הילדים גם על הבדלים בין אזעקה לבין צלילי אמבולנסים ומכוניות חירום וצפירה בימי הזיכרון
חשוב מאוד מידי פעם ובימים אלו במיוחד לדבר עם הילדים על הבדלים בין אזעקות שמהוות התראה לנפילת טילים ומחייבות ללכת למרחבים מוגנים, לבין צלילים של רכבי חירום (אמבולנס, משטרה, מכבי אש) וצפירות בימי הזיכרון. חשוב להרגיל את הילדים להבחין בין הצלילים השונים. אני מציעה שביומיום, בשעה ששומעים בבתים ובגני הילדים צליל של רכב חירום, נעצור ונתייחס אליו ונפנה את תשומת הלב של הילדים הצעירים לכך שמדובר ברכב חירום ואף נעודד את הילדים לשער באיזה סוג של רכב חירום מדובר. בימי הזיכרון יש לומר לילדים מראש שתישמע צפירה ויש לומר להם מפורשות שזו צפירה ולא אזעקה כמה וכמה פעמים. מידי פעם הייתי שואלת ילדים יחידים מהו ההבדל בין אזעקה לצפירה על מנת לתרום להטמעת ההבחנה ביניהן.
חלוקה הולמת של אחריות: המבוגרים לוקחים אחריות; ילדים צעירים משוחררים מאחריות על המצב הביטחוני
לתת לילדים תחושה שמי שתפקידו להגן עליהם זה ההורים ומחנכות ושגם עליהם שומרים כוחות הביטחון: הצבא, המשטרה, הרשות המקומית. להדגיש בכל מקרה שאין זו אחריותם "לטפל במצב". חשוב תמיד, וחשוב במיוחד בעתות חירום להרגיל את הילדים לשמור על גבולות ועל כללים שנועדו לשמור על ביטחונם, הן בתוך הבית והן בחוץ. חשוב גם להסביר לילדים שהנוכחות המוגברת של שוטרים וחיילים וניידות ברחובות מצביעה על המאמץ לשמור עלינו.
להפגין אמפתיה כלפי הזולת ולסייע לזקנים הזקוקים לעזרה
משפחות חיות בתוך קהילות. בימי שגרה וביתר שאת בעת מתח ביטחוני לכידות הקהילה מהווה מקור חשוב לביטחון. חשוב שהמבוגרים במשפחה יגלו עניין ואמפתיה כלפי שכנים ואנשים אחרים בסביבה. חשוב להושיט סיוע לשכנים הזקוקים לעזרה – בין בקניית מוצרים ובין בסיוע בארגון המרחב המוגן ובין בסתם שיחות התעניינות עם שכנים עריריים. החשיפה של הילדים למחוות מסוג זה תלמד אותם שעזרה לזולת מחזקת גם את הזולת, גם את עצמך וגם את הקהילה שבה אתה חי. בדרך זו הילדים יכולים להסיק שגם כשהם יזדקקו לעזרה יהיה מישהו בסביבתם שיהיה נכון להושיט להם אותה. עם זאת, גם במקרה זה, חשוב לשמור על גבולות של שיתוף במידע על מצוקות של אנשים בסביבה. ילדים צעירים אינם ערוכים להתמודד עם מצבים קטסטרופליים של משפחות ותושבים אחרים. מספיק שהם יבינו שיש קהילה ושבתוך הקהילה יש אנשים שנכונים להושיט עזרה.
להמעיט בחשיפה לחדשות
ילדים אינם ערוכים להתמודדות עם הצפה במידע חדשותי האופייני ל"גלים הפתוחים" ברדיו ובטלויזיה. אין סיבה להציף אותם במידע מיותר. על ההורים לוודא למשל שהרדיו לא יהיה דלוק כאשר הם נוסעים עם הילד ברכב. שהטלוויזיה לא מכוונת לערוצי החדשות בבית. חשוב גם שבנוכחות הילדים לא ניצמד להודעות חדשותיות באמצעות הניידים החכמים. מידע כזה לא יכול לסייע להם בכלום והם אינם יכולים להשפיע על שינויו ובכל מקרה, זה לא ישפר את ההתמודדות שלהם איתו. כמו כן, סייעות וגננות בגן צריכות להמעיט בשיחות על המצב הביטחוני בבית ובגן מעל הראש של הילדים. מנגד חשוב להשאיר ערוץ פתוח אשר יאפשר לשמוע את האזעקות ולהתעדכן בהנחיות. חשוב גם לא שרשר ,חדשות" המתקבלות ממקורות לא אמינים. אחת הבעיה במשבר הביטחוני הנוכחי היא שאין לנו תמונה ברורה ופיסות המידע שמתקבלות מאיימות מאוד. המצב לא טוב כשלעצמו ובאמת לא כדאי להחמיר את המצב על ידי זה שנהיה שותפים להפצת פייק ניוז.
לא לשקר
אי אפשר להבטיח לילדים אף פעם שאף אחד שקרוב אליהם לא ייפגע, כי הכול יכול לקרות. אבל כן חובה להבטיח שהמבוגרים, שהשמירה על הביטחון היא באחריותם, יעשו את כל שביכולתם כדי לשמור עליהם.
לא להסית ולא לזרוע שנאה
פחד מפגיעה ללא יכולת להבין את המניעים של האחר מוביל לעתים לשנוא את האחר ולהכליל את השנאה לקבוצת ההתייחסות שממנה באים המפגעים (במצב בארץ האוכלוסיה הערבית בכללותה, פלסטינים). המטען הנפשי שנוצר בעקבות התחושות האלה אצל ילדים הוא כזה שמשתחרר בטווח הרחוק ויכול לצאת החוצה בעתיד. כך שעדיף לא לזרוע בילדים רגשות שנאה כלפי גורם כלשהו, כדי שיהיה להם על מי לכעוס, עדיף את התחושות לנתב לאהדה לכוחות הביטחון ששומרים עלינו. חשוב מאוד בעיניי בחיים המורכבים בארץ לעזור לילדים לבנות תמונה מורכבת לגבי קבוצות אנשים. להביא אותם לטפח הבנה שבכל קבוצה יש "טובים" ו"רעים" . שחשוב להתנגד בתוקף לפגיעה בחפים מפשע ובלא מעורבים, יהיה אשר יהיה רקעם האתני או הדתי.
התייחסות מיוחדת הנוגעת לילדים המתגוררים באזורים שלא חוו במבצע האחרון אזעקות ואיומים ישירים עליהם
אחרי הפרסום הראשוני של הפוסט התקבלה החלטה על כך שלא יתקיימו לימודים בכל הארץ מחר, יום א', 8.10.2023. שיתוף הילדים ה"לא מעורבים" בפרט מידע זה עשוי להיות פתח הולם להסביר להם על מצב המתח הביטחוני באזורים אחרים בישראל. הילדים היו צפויים לשוב מחר ללימודים אחרי חופשה ממושכת שהחלה ביום כיפור(השנה בצירוף גשר בין יום כיפור לסוכות). חשוב להסביר לילדים אלה שמתקיים מבצע, מלחצה שבמהלכה מעורבים תושבים מהדרום בעיקר ומהמרכז. לילדים אלה יש להסביר שליתר ביטחון החליטו שהילדים בכל ישראל לא ישובו ללימודים כדי לשמור עליהם. חשוב לומר לילדים אלה שהורים, הצבא והמשטרה עושים הכל כדי להגן על המשפחות וגם שיש אפשרות שגם הם ישמעו אזעקה ויצטרכו לגשת למרחבים מוגנים. אני חושבת שהורים בכל מקום בישראל צריכים לתכנן מהו המרחב המוגן ביותר המתאים להם ולהציג אותו לילדים. לגבי הכנה לאזעקה ניתן להיעזר בכתוב בפוסט זה בסעיף המתאים. זאת ועוד, חשוב ביותר לא לדבר מעל הראש של הילדים ולא לאפשר להם צפייה בחדשות בטלוויזיה וברדיו .
סיכום
לסיכום, בפוסט זה התייחסתי לכמה עקרונות האמורים להנחות את האופן שבו נתווך לילדים צעירים את המתח הביטחוני. הפוסט מתבסס במידה רבה על פוסטים קודמים שכתבתי בעתות של מתח ביטחוני. חשוב כחלק עקרונות "עשה": להכין את הילדים לאפשרות של אזעקה ולהפוך אותם לשותפים בארגון המרחב המוגן בבתיהם או במסגרות החינוך שלהם, שהילדים יהיו שותפים לאריזת תיק למקרה של פינוי, להקשיב לאיתותים הלא מילוליים ולדברי הילדים כדי להבין איך הם מבינים את המצב ומה מפחיד או מטריד אותם, להוות כתובת ומשענת עבור הילדים הצעירים, לשמור עד כמה שאפשר על שגרה ולהקפיד על כללים וגבולות, להדגיש חלוקה הולמת של אחריות בין מבוגרים לילדים-לשחרר את הילדים מאחריות שאיננה האחריות שלהם, להפגין אמפתיה כלפי הזולת ולסייע לזקנים הזקוקים לעזרה, לספר לילדים על כיפת ברזל ועל היכולת שלה להגן עלינו, לדבר עם הילדים על הבדלים בין אזעקה לבין צפירות של רכבי ביטחון. מצד שני, כחלק מעקרונות "אל תעשה" התייחסתי לצורך להמעיט בחשיפה לחדשות, להימנע מהפצת פייק -ניוז באמצעות שרשור של הודעות ממקורות בלתי אמינים, להקפיד לא לשקר לילדים, לא להסית ולא לזרוע שנאה ולא לשתף את הילדים הצעירים בפרטים מדויקים מידי על מצוקות האנשים בסביבה. נוסף לפוסט חלק המתמקד בהתייחסות לילדים צעירים המתגוררים עם משפחותיהם באזורים שלא חוו באופן ישיר אזעקות ואיומים נוספים.