משבר הקורונה שפקד את העולם כולו ואת מדינת ישראל טלטל את החברה ואת מערכת החינוך. המשבר השפיע על כולנו, אבל פגע יותר במשפחות שהיו גם כך מוחלשות. לצד קשיים רגשיים וחברתיים שנגרמו על ידי משבר הקורונה ותקופת המתח הביטחוני שחווינו, גדלו הפערים הלימודיים בין התלמידים שמגיעים מסביבות חיים שונות. ילדים שגדלו בבתים משכילים ומבוססים הצליחו ומצליחים להתגבר על חוסר הרציפות בלמידה שנגרם על ידי המשבר. לעומתם, תלמידים שחיים בסביבות מוחלשות נסוגו לאחור. תקופות משבר מקשות מצד אחד אבל מהוות מנגד הזדמנות לשינוי. כניסתה של שרת חינוך חדשה למערכת, שרה שבאה מתחום החינוך, שמיטיבה להבין אותה, היא הזדמנות נדירה להכניס למערכת החינוך שינויים שהיו נחוצים עוד לפני משבר הקורונה.
בהסתכלות קדימה, שנת הלימודים תשפ"ב אמורה להיות שנת שיקום רגשי ולימודי מצד אחד ולתרום לדרכי הוראה שמטפחות יותר מה שקרוי "כישורים של המאה ה-21" מצד שני. עליה לתרום לגיבוש דרכי הוראה שמצליחות להשפיע על כישורי החשיבה של הילדים ועל יכולותיהם החברתיות מעל ומעבר לגיבוש מיומנויות בסיסיות.
אחד האתגרים של מערכת החינוך הוא לגבש דרכי הוראה שמגיעות עד לאחרון התלמידים, וללמד אותם כך שיוכלו לתפקד היטב בעולם שדורש גמישות מחשבתית ויכולת לתקשר עם אנשים. מה שאני כותבת כאן איננו חדשני כלל. משפטים כאלו נאמרים ונכתבים לעתים קרובות. במוסדות להכשרת מורים כמו גם בבתי הספר יודעים שזה מה שיש לעשות.
איך להטמיע שינויים?
השאלה הגדולה היא איך להביא להכנסת שינויים לתוך המערכת. האמת היא שבמקומות שונים, בגנים ובבתי ספר כאלה ואחרים, מורים גננות ותלמידים מצויים בכיוון של עבודה חינוכית שמקדמת סוג זה של הוראה. לכן חשוב לא רק לדבר על יעדים ומטרות אלא גם להתייחס לצורך שכל מוסד להכשרת מורים, בית ספר, גן, גננת ומורה יבדקו את עצמם, שהרי לא כולם צריכים לעשות את אותה העבודה. כמו כן הכרחי לזכור שתהליכי עומק שמורתם להביא לשינויים מתמידים רחבי היקף לוקחים זמן רב.
בעשורים האחרונים הוצגו מודלים מעודכנים של ניהול כיתה אשר רואים במערכות יחסים בין מחנכים לתלמידים את לב העניין, לצד תכנון תהליכים ארגוניים שמאפשרים למידה לכל ילד וילדה. זאת ועוד, למידה והוראה מתרחשות בהקשר חברתי. זה אומר שהן בבסיס הלמידה והן בבסיס מערכות היחסים מצויות אינטראקציות בין מחנכים לתלמידים, בין תלמידים בינם לבין עצמם, בין מחנכים להורים, בין מחנכים לבין עצמם. האינטראקציות בין אנשים מייצרות רגשות, מחשבות, תפיסות של כל אדם . מחשבות ורגשות שקשורים בעצמם, בזולת בקשר ביניהם.
מה שאני מציעה הוא שכדי להביא לשיפור מערכות היחסים ויכולות הלמידה יש להתעמק באינטראקציות של המחנכים עם תלמידים, עמיתים והורים. ללמוד על איכויותיהן כמו גם על הזיקות בינן לבין רגשות ומחשבות ותפיסות, לזהות מהן החוזקות באינטראקציות אלו וגם מהם המאפיינים שמחייבים שינוי. יש מחנכים שצריכים לחזק יכולות הקשבה לאנשים אחרים, אחרים צריכים לעבוד על ריסון האימפולסיביות שלהם, ושוב אחרים צריכים לעבוד על היכולת להציב גבולות. יש מחנכים שחייבים להעמיק את הידע ואת היכולות לתווך אותו לתלמידים באופן שהילדים יוכלו להפיק ממנו תועלת וליישם אותו בחיי היום יום שלהם. ההנחה שלי היא שבכל זמן נתון, האינטראקציות של כל מחנך עם תלמידים, עמיתים והורים מתאפיינת בהיבטים חיוביים לצד כאלו שמחייבים שיפור. אינטראקציות של מחנכים עם תלמידים מתרחשות לרוב במסגרות לימוד פורמליות מתוכננות (במסגרת שיעורים במליאה או בקבוצות קטנות, ולעתים במפגשים אישיים) ולעתים, בעיקר בגילים הצעירים יותר, במפגשים מזדמנים, בלתי מתוכננים עם הילדים. טענתי בפוסט זה היא שבארגון כגון גן הילדים או כיתת בית הספר, עבודה בקבוצה קטנה היא הדרך המקדמת ביותר למידה וקשרים בין אישיים.
עבודה בקבוצות קטנות, קבועות והטרוגניות תוך התמקדות בפרויקטים של חקר
טענתי היא אפוא שכדי להביא לשיפור מערכות היחסים ויכולות הלמידה של התלמידים, הכרחי לעבוד באופן עקבי וקבוע בגני ילדים ובתי ספר בקבוצות הגיל בקבוצות קטנות והטרוגניות. המפגשים האינטנסיביים והתכופים בקבוצות קטנות מאפשרים, במידה ותיווך הגננת והמורה מעודד הקשבה של הילדים אחד לשני והעמקה בחקר הסוגיה או הנושא הנלמד, בנייה וחיזוק הקשרים בין חברי הקבוצה שלהם מטרת למידה משותפת, וגם למידה של התוכן הנלמד ולמידה איך ללמוד.
מהמחקר אנחנו לומדים שעבודה בקבוצות קטנות איננה מתבצעת באופן מספיק תכוף וגם כשהיא מתבצעת, היא הרבה פעמים מתמקדת בלמידת מיומנויות יותר מאשר למידה שתכליתה ללמוד כיצד ללמוד וללמוד סוגיות לעומק. עבודה בקבוצות שמתמקדות בלמידת מיומנויות מתבססת לעתים קרובות על קבוצות הומוגניות מבחינת הערכת היכולת של חבריה. לעומת סוג כזה של קבוצות, מוצעות הקבוצות ההטרוגניות שמאפשרות מפגש בין ילדים בעלי כישורים שונים ברמות שונות של שליטה בהם. קבוצות הטרוגניות מאפשרות מפגשים בין ילדים כך שהילדים ילמדו אחד מהשני, וגם מפחיתות סטיגמות שמתלוות להשתייכות לקובצות למידה הומוגניות. זאת הסיבה שבגללה אני מציעה בחום שלשם השגת שינויים במערכת החינוך תונהג עבודה בקבוצות קטנות קבועות והטרוגניות בכל שכבות הגיל בדרך קבע. כמו-כן, אני מציעה שהלמידה בקבוצות אלו תהיה פרוייקטלית, תתבסס על דיון וחקר ולא על מסירת ידע. גננות ומורות צריכות לדעתי לשפר ללא הרף את כישורי הנחיית הקבוצות והתיווך שלהן. בבלוג זה פורסמו מספר פוסטים על עבודה בקבוצות בכלל ועל עבודה בקבוצות הטרוגניות בפרט. בנוסף, אני מפנה למאמר שמתמקד באתגר היישום של עבודה בקבוצות קטנות– מאמר שמציג גם אפשרות של שיפור היישום בעקבות הבנה של מאפייני ותכליות עבודה מסוג זה.
למידה על שכנים ועל שכנות כנושא מרכז מועדף לשנת תשפ"ב במערכות החינוך
כישורים רגשיים וחברתיים וכישורי למידה, כולל היכולת ללמוד איך ללמוד, מתפתחים אגב פעילות למידה בנושאים שללומד עניין רב בהם ומוטיבציה ללמוד אותם. כישורים אלו אינם מתפתחים במיוחד בפעילויות שבהן מלמדים על הפעילויות. דהיינו כדי לפתח אמפתיה, ויסות עצמי, יכולת הבנה של רגשות, למידה על נושא זה או אחר, יש "לפעיל" כישורים אלה בפעילויות יומיומיות, לקבל משוב מהשותפים לשיח, לגבש מודעות עצמית, ולהציב יעדים לשיפור כל כישור במקרה הצורך. על חשיבות כל האחד מהכישורים ניתן ללמוד תוך כדי ובמקביל להתנסות בכישורים עצמם. דעתי היא שמה שחשוב ביותר הוא שנושא השיח הקבוצתי יעניין את המשתתפים ושהגננת והמורה יהיו מספיק בקיאות בתוכן ושולטות בתיווך כדי לנווט את השיח לכיוון של העמקה, הסקת מסקנות, תיעוד הלמידה וכו'. כמו שניתן להבין מרוח הכתיבה כאן, אני לא מהחסידות של ריבוי פעילויות בנושא כישורים רגשיים ולמידה, אלא בהפעלת כישורים אלה.
ועכשיו לגבי נושאי הלמידה בקבוצות הקטנות ההטרוגניות. אחת המחשבות שעלתה לי בחשיבה על נושא מרכז שרצוי שיתמקדו בו בכל קבוצות הגיל בשנת תשפ"ב בישראל, הוא נושא השכנים והשכנות, וזאת מכמה סיבות. סיבה אחת קשורה לאפשרות לחקור, להבין ולנסות לשפר את האינטראקציות בתוך הסביבה הקרובה. ראינו איזה נזק נגרם לתחושת הביטחון האישי וליחסי השכנות כשקשרים אלו משתבשים מאוד במהלך המהומות שפרצו בחודש מאי בערים המעורבות בישראל. בחירת נושא זה מאפשרת מצד אחד לדון בנושא משותף לכולם (כל מבוגר, כל ילד חווה יחסי שכנות כאלה ואחרים) ומצד שני להתעמק במאפיינים הייחודיים של כל שכונה, של כל סביבה. בדרך זו ישנה אפשרות שתלמידים ומורים ירגישו יותר שייכות לסביבתם. אזכיר ששכנות מוגדרת בויקיפדיה כ"אזור גיאוגראפי ספציפי וברמה הפונקציונלית שכנות כוללת מכלול של רשתות חברתיות. השכונות הן מרחבים שבתוכן מתנהלות אינטראקציות חברתיות- הסביבות והסיטואציות שבהן ה"תושבים" מנסים לממש ערכים משותפים, להוות מקומות של סוציאליזציה של הילדים ושבהם נשמר פיקוח חברתי אפקטיבי". על כן יש בשכנות היבטים גיאוגרפיים והיבטים חברתיים שראוי להתעמק בהם.
אנחנו מדברים על שכנות בהקשרים שונים. שכנות עשויה להיות קשורה למגורים קרובים, לישיבה קרובה בכיתה, לערים שכנות, למדינות שכנות, לכוכבים שכנים בגלקסיה. כך שאפשרויות החקר גדולות במיוחד. כל תלמיד בכל גיל יתעמק במה שמעניין אותו ועוד מספר תלמידים מאותו גן או אותה כיתה שמעניין אותם אותו היבט של שכונה. הצעתי היא אפוא שבכל כיתה או גן תינתן אפשרות של למידת היבטים שונים של שכנות שמעניינים ילדים שישתייכו לאותה הקבוצה על בסיס הרצון לחקור ביחד את אותו הנושא.
אני מביאה בחשבון גם שהקשרים בין אנשים וישויות הנמצאים בשכנות עשויים להיות טובים יותר או טובים פחות. עצם ההתעמקות במאפייני השכנות עשויה להביא להידוק הקשרים בין האנשים ולרעיונות לשיפורם.
למידה על שכנות באמצעות פרויקטים של חקר המתבצעים בקבוצות הטרוגניות
למידה על שכנות עשויה להתבצע כפרויקט של חקר החל מגיל הגן בקבוצות הטרוגניות. ילדים עשויים לבחור באיזה סוג של שכנות הם מעוניינים להתמקד. בשכנים לכיתה, בישובים שכנים לישוב שבו הן גרים, בכוכבים שכנים. כיאה לפרויקט של חקר, ילדים עשויים לבחור שאלה ,סוגיה, דילמה ולהתחיל את החקר ממנה (ראו למטה תרשים של שלבים אופייניים לתהליכי חקר). אגב תהליך הלמידה ילדים עשויים ללמוד על אנשים בסביבתם הקרובה, על הרקע התרבותי, האתני הסוציו-אקונומי של אותם האנשים, על הדומה ועל השונה בין האנשים, על קונפליקטים בין קבוצות אוכלוסייה שונות והרקע שלהם, על מאכלים, ספרים ושירים, על דרכים שעוזרות לתקשר עם האנשים בשכונה. על הדברים המשותפים לכל תושבי השכונה לעומת הדברים הייחודיים של יחידים וקבוצות. כנ"ל לגבי חקר של ישובים שכנים, מדינות שכנות וכו'. אגב החקר הילדים עשויים ללמוד על תבנית של חקר, על קשרים בין אנשים, על תרבויות, על מקור השמות, על מוסדות חשובים , על שיטות ממשל וכו'. ילדים יכולים להתלבט על דרכים שיעזרו לשכנים שבאים מרקעים שונים להיטיב לתקשר ביניהם. החקר עצמו כמו גם תהליכי הלמידה מתבססים מן הסתם על כישורים אורייניים (תהליך החקר מתבסס על עיון ולמידה של מערכות רישום שונות) ומתימטיים (התייחסות למספר ילדים למשפחה, למספר תושבים, לאחוז של קבוצות שונות וכו'). ילדים עשויים לפתח בתהליך כישורים אורייניים ומתימטיים וללמוד להשתמש באמצעים טכנולוגיים (מצלמות, שימוש במחשב לחקר, פרסום הודעות ברשתות חברתיות לקבלת מידע ולפרסום נתונים , אחריות לגלישה ברשתות חברתיות ועוד ועוד). כל זאת כחלק חלק מחקר סוגיה משמעותית שקשורה לסביבה הקרובה שלהם.
אני מציעה גם שתוצרי הפרויקטים הקבוצתיים יוצגו ברמה של גן, כיתה, בית ספר, אזור וכו'.
לקראת סיום הכתיבה נזכרתי שבשנות השמונים של המאה העשרים צפיתי עם בנותיי בסדרת טלויזיה שרעיונותיה דומים לאלו שאני מעלה כאן. נכנסתי לויקיפדיה ומצאתי התייחסות לתוכנית המצוינת הילדים משכונת החיים שנכתבה בסוף שנות ה-70 והוצגה בטלוויזיה במהלך שנות ה-80.
לסיכום
אנחנו מצויים בתקופה שיש בה חלון הזדמנויות נדיר להכנסת שינויים למערכת החינוך. ברור לכל ששינויים הכרחיים כדי לתרום לצמצום פערים בין ילדים וכדי ליצור תנאי חיים טובים לאזרחי העתיד. ישנה גם הסכמה רחבה על מטרות ההתערבות הנחוצה: צמצום פערים כאמור, התמקדות בתהליכי חקר ולא במסירת ידע, הדגשה יתרה של תהליכים חברתיים ורגשיים בכלל ובמיוחד אחרי שנה וחצי מאתגרות במיוחד. השאלה היא איך לבצע רפורמה משמעותית. הצעתי בפוסט זה היא להתעמק במעט דברים ולעשות זאת לעומק. לבחור במוקדים שרלוונטיים לכל ילד וילדה ובו בזמן שמחברים בין ילדים ובין קבוצות. לשם כך הצעתי אפשרות שמערכת החינוך תטמיע באופן משמעותי עבודה בקבוצות קטנות והטרוגניות תוך שיפור מתמיד של כישורי התיווך והנחיית הקבוצה של המורות. וזאת כדי לתמוך ביכולות הלמידה והכישורים הרגשיים חברתיים של כל ילד וילדה בקבוצה. כתוכן שמחבר בין ילדים וקבוצות מצד אחד ומאפשר למידה רלוונטית שמעניינת כל ילד וילדה הצעתי את נושא השכנות. הצעתי שבכל גן וכיתה קבוצות הטרוגניות (של ארבעה חמישה ילדים) יתגבשו על בסיס עניין מיוחד שלהם בהיבט כזה או אחר של שכנות. מן הסתם יהיו גם הבדלים כפונקציה של גיל וגם במיוחד כפונקציה של עניין של קבוצות ויחידים. הכוונה לחקור במהלך שנת הלימודים היבטים שונים של שכנות. הצעתי שתוך כדי תהליך החקר והלמידה הקבוצתיים ילדים יפעילו ויפתחו כישורים אורייניים, מתימטיים וטכנולוגיים. אני מציעה גם שבכל כיתה יהיו היצגים של תוצרי הפרויקטים בשיתוף ההורים וכך בכל אזור גנים, בית ספר, עיר וכו'. לבסוף, הזכרתי את תוכנית הטלויזיה "הילדים משכונת חיים", משנות ה-70-80 של המאה ה-20 שהרעיונות שהעליתי בפוסט זה עולים בקנה אחד עם מטרותיה.
תודה על המאמר חשוב ומעמיק , אשתף אותו גם באתר שלי
בהערכה ,
עמי סלנט
http://www.amisalant.com/
תודה רבה מעריכה זאת מאוד