"לולך והילדים משכונת חיים"-ספר ילדים וכלי עבודה למורות וליועצות

You are currently viewing "לולך והילדים משכונת חיים"-ספר ילדים וכלי עבודה למורות וליועצות
running girl transp
קבלו עדכונים אחת לשבוע על פוסטים חדשים בבלוג:

בספר "לולך והילדים משכונת חיים" מאת מיכל שרייבר (מטפלת באמנות, מדריכה וחובבת טבע ותנועה) , איורים אדל בש, שבעה סיפורים קצרים שבמרכז כל אחד מהם ילד או ילדה המתמודדים עם מצבי חיים שכיחים וחושפים בפני הקוראים את מחשבותיהם ורגשותיהם העמוקים בסיטואציות השונות. אנו נחשפים למעין "רנטגן" של התודעה. מצבי החיים המוצגים בספר כוללים תמיד קשרים בין אישיים ומפגשים בין הילדים לאנשים שקרובים להם: הוריהם, אחיהם, החברים שלהם, סבא וסבתא שלהם. כל המצבים הם מצבים יומיומיים שמתרחשים בכל משפחה. הספר מתמקד במצבים וברגעים מהחיים עצמם ומתעמק בהם. המצבים אינם טראומטיים או דרמטיים במיוחד. הדרמה היא בעושר המחשבות האדיר של הילדים במצבים הרגילים שהם חלק מהחיים. הסוגיות המצויות בלב הסיפורים:

  1. קושי לחזור בתחילת שנת הלימודים לכיתה בסיפור"אברימי ולולך"-אברימי מתקשה לחזור בתחילת השנה לכיתה ב' ומי שמלווה אותו בנאמנות הוא לולך, הדמות הדימיונית המצויה גם בכותרת הקובץ והמיוצגת באיוריו. הסיפור מדגיש את חשיבותה של הקשבה: שלנו לעצמנו ושל אחרים לנו. ביטוי לכך ניתן בין היתר בדבריו של אביו של אברימי: "זה באמת מבלבל לנסות לדעת מה הרצון האמיתי שלנו ולהקשיב לו, ולדעת מהם הדברים שצריך לעשות גם אם קשה לנו". בסוף הסיפור הזה כותבת מיכל שרייבר על "הקשבה".
  2. "יעלי וסבתא"-יעלי היא ילדה בגיל ראשית בית ספר יסודי. אחת ממשימותיה היא החזרת אחיה ואחותה הצעירים מהגן בסוף יום הלימודים. זאת נוכח עבודתם של שני הוריה. מטלה זו כרוכה בנטילת אחריות לא פשוטה לה. היא מוצאת בבית סבתה מפלט מזרם החיים עצמם. במהלך הביקור אצל סבתא תוך כדי עיסוקים חביבים עליה היא מגייסת בסופו של דבר כוחות להסכים למטלות החיים המוטלות עליה. מיכל שרייבר כותבת בדברי הפרשנות שלה על הספר שסיפור זה מייצג את רעיון "ההיענות לצורכי המציאות".
  3. הסיפור "ניצה פיצה" מציג מפגש בין ילדה בת חמש להוריה. המפגש המרגש בסיפור הוא עם האב וגם תורם לקרבה בינה לבין אימא שלה. סביב יום ההולדת ניצה מדמיינת אופניים ופיצה ענקית ומשאלותיה-דימיונותיה מתממשים. תוך כדי קריאה נזכרתי בספר הילדים "גורילה" של אנתוני בראון שבו הילדה חנה חולמת על ביקור בגן חיות שממומש על ידי אביה. בסיפור זה האב מקרב בין ניצה לאימה. ניצה קיבלה בסוף כמתנת יום הולדת אופניים ופיצה- בדיוק מה שרצתה. האב מציע: "אפשר לחבר את האופניים שלך לאלו של אימא. כך תוכלו לרכוב יחד עד שתדעי רכוב בעצמך". בדברי ההסבר שלה כותבת מיכל שרייבר על טבעו של הדימיון ועל הזיקות בין דימיון למימוש הפנטזיות בחיי היומיום.
  4. הסיפור "בצלאל וליבי" מתמקד בקשר בין אח גדול ואחותו הקטנה, ליבי. במרכז הסיפור אנו עדים לקונפליקט של בצלאל בין הרצון והצורך לגלות אחריות כלפי אחותו הקטנה לבין קנאה בה– קנאה שמשתלטת על ליבו. המאבק הפנימי המתחולל בתוכו סייע לו לראות את היתרונות בהיות אח "גדול" לרבות הזכויות שמתלוות לכך. בסופו של דבר האחווה בין האחים מנצחת את הקנאה ואת תחושת הפגיעה של ליבי האחות הקטנה. מיכל שרייבר אכן כותבת בסוף הסיפור הזה על אחווה בין אחים.
  5. הסיפור "אביגיל ותמרי" מתמקד בחברות בין שתי ילדות. סיפור זה מציג בצורה רגישה ומרגשת את תהליך בניית החברות בין שתי ילדות שמרגישות בודדות וכמהות למפגשים משמעותיים עם ילדות אחרות שדומות להן. ספציפית, בסיפור הזה אביגיל ותמרי מצרות על כך שאין להן אחיות. הספר מציג את האופן שבו אביגיל ותמרי בונות את הקשר ביניהן, לומדות את מה שהילדה האחרת אוהבת, בודקות את עצמן ומושיטות יד אחת לשניה. תמרי אוהבת ספרים. אביגיל אוהבת ציפורים. כמחווה תמרי מציירת לקראת המפגש עם אביגיל ציפור מתוך ספר כבד שהיא קוראת ואביגיל שואלת מהספריה ספר על ציפורים. אלא שבמפגש עצמו בסוף הסיפור הן משאירות את הדברים שהביאו מתחת לעץ והולכות לטייל יחד בשקט כדי, כמו שאביגיל אומרת, ש"פשוט ניפגש". אכן הסיפור הזה מציג מפגש אותנטי בין ילדות שמצליחות לבנות קשר ביניהן שאיננו תלוי בדבר. מיכל שרייבר כותבת בסוף סיפור זה על מפגש בין בני אדם במונחים של מרטין בובר.
  6. "עמליה ואימא" הוא סיפור יפהפה על מפגש בין ילדה לאימה הציירת ועל הקונפליקט הפנימי להעז לצייר בעצמה ולהגיש את הציור לתחרות הנערכת בבית הספר. בסיפור מוצג מעשה הציור כמשהו שצומח מתוך החוויה האישית של היוצר ולא כמעשה של חיקוי והעתקה. בסיפור זה, האב משמש כדמות הורית אמפתית שמסייעת להסרת המחסומים בין עמליה לאימה. גם בסיפור זה, כמו בסיפורים האחרים בקובץ מוצגים קשיים- כמו תחושת הבדידות של עמליה וקונפליקטים כמו ההעזה לאפשר לעצמה לצייר– כדבר טבעי שהוא חלק מהקיום האנושי. בנוסף הסיפור הוא אופטימי בזה שבסופו של דבר נמצא פתרון למצוקת הילדה. גם האנשים המוצגים בסיפור- מבוגרים וילדים- הם בסופו של דבר אנשים טובים עם כוונות טובות שטועים לעתים, טעויות שניתן לתקן. בסוף הסיפור מתייחסת מיכל שרייבר אל תהליך היצירה כאל אומץ לפעול במציאות למימוש עצמי. ככלל, היא מדברת על תהליך המימוש העצמי כאל תהליך שנזקק לאומץ כדי לבוא לידי ביטוי.
  7. ב"צביקוש וממלכת הלילה" מסופר על ילד פעלתן מאוד וחברותי שמתקשה להירדם. הוא אומר להוריו "הלילה משעמם. אז אני מעדיף שהיום ימשיך, והלילה גם מעצבן כי צריך לישון ואני לא מצליח". הוא מגלה שעצות הוריו אינן עוזרות לו להירדם ומגייס אותם באמצעות מכתב שהחליק מתחת לדלת חדר השינה שלהם. גם בסיפור הזה ההורים נענו לאתגר ולקחו יום חופש לבלות רק עם צביקוש כדי לנסות להבין איך אפשר לעזור לו. בביקור בספארי תוך התבוננות בחיות הפעילות בלילה וביום הושמע הביטוי "ממלכת הלילה בהקשר לחיות. אימו של צביקוש השמיעה תוך כדי הביקור תובנה שעזרה לצביקוש להבין את הקושי שלו להירדם:" …הלילה הוא כמו ממלכה שצריך להתכונן כדי להיכנס אליה. וכשצועדים אליה צריך לאמץ חוקים, קצב ושפה שונים לגמרי… בכניסה הקצב צריך להיות איטי ורגוע". אבל מי שהביא את הפתרון הוא צביקוש עצמו באומרו להוריו :"מעולם לא אהבתי את הלילה ותמיד שנאתי לנסות להירדם כי הרגשתי שזה בזבוז זמן, ורק הפסקה כדי לאסוף כוח ליום, אבל הירח שמעיר בשמיים מלמד אותי שהלילה הוא ממלכה עם פעולות שונות אבל מעניינות ונעימות לא פחות מאלו של היום". ואכן באותו יום עם שובו מהספארי, צייר חיות והתארגן לאט לשינה. בסוף סיפור זה כותבת מיכל שרייבר על חשיבות "ההשקטה"-כפילות תודעתית מכוונת שעוזרת במעבר ממצב למצב.

לסיכום, זהו ספר שחושף ברגישות אין סופית את המצוקות היומיומיות של ילדים צעירים: בדידות, קנאה, חשש מאי היכולת למימוש עצמי, קושי להירדם ועוד. בספר מוצגים מפגשים של ילדים עם אנשים משמעותיים להם. מפגש, כותבת שרייבר, הוא :" התרחשות פשוטה ומהנה, אך הוא גם ביטוי לאתגר גדול שטמון בכל קשר, להיות מי שאנחנו וגם להעז להשתנות. במובן זה יש במפגש סיכוי שטמון בסיכון לשינוי אשר יכול להתרחש אצל כל אחד ממשתתפי המפגש. כאשר מבינים שהמפגש בפני עצמו הוא מטרה ואינו רק אמצעי לפעול יחד, ללמוד או לשחק, אפשר להתמודד עם האתגר המוכמן בו"(עמ' 88). האנשים המוצגים בספר זה הם אנשים טובים. "צביקוש בסיפור "צביקוש וממלכת הלילה" בטוח שהוריו יעזרו לו בעניין הקושי להירדם. ההורים המוצגים בסיפורים השונים הם כולם אנשים שניתן לסמוך עליהם. אנשים שאינם בוגדים באמון ילדיהם. הם אנשים עסוקים ולא תמיד ערניים למה שמתרחש בליבם של ילדיהם, אבל נכונים להתגייס מהרגע שמתגלה להם הקושי של הילדים. החיים עצמם מוצגים כאמור כמורכבים ומזמנים אתגרים ומכשולים. קשרים טובים עם הורים, חברים ואחים עוזרים בסופו של דבר להתמודד עם האתגרים. נדמה שקצב החיים המוצג בספר הוא קצב חיים אטי הרבה יותר מקצב החיים שאנו חווים במאה ה- 21.

הספר הוא קודם כל ספר ילדים. ילדים בראשית בית ספר יסודי עשויים לגלות את עצמם בסיפורים השונים ולהזדהות עם הגיבורות והגיבורים שלו. הספר הוא גם כלי עבודה עבור אנשי חינוך ואנשי טיפול. קריאה משותפת ושיחות עם ילדים בעקבות הסיפורים השונים עשויים לסייע לשבור את הקרח במפגש שלהם עם הילדים ולהביא ליתר פתיחות. מיכל שרייבר מציעה גם פעילויות בסוף כל סיפור. על כן אני חושבת שספר זה עשוי להוות "כלי עבודה" עבור מורות, מורים, יועצים, מטפלים רגשיים, פסיכולוגים.

תוך כדי כתיבת הסקירה הזו חשבתי שראוי להשוות בין ספרה של מיכל שרייבר "לולך והילדים משכונת חיים" לספרו של יהודה אטלס "ילדים של אף אחד". שני ספרים אלה משלימים אחד את השני. בעוד שרייבר כותבת על ילדים "רגילים" ועל טרדות חיים רגילות ועל הורים שהם אנשים טובים ותומכים שזקוקים מפעם לפעם לצלצול השכמה לגבי קשיי ילדיהם, ספרו של יהודה אטלס מיועד לילדים בסיכון שחיים בעולם אפל וזקוקים אף הם לאוזן קשבת. לדעתי מורים ואנשי טיפול יצאו נשכרים משימוש בשני ספרים אלה במצבים שונים. חשוב גם להכיר לילדים את שני הספרים. ילדים בסיכון עשויים ללמוד על התמודדויות אנושיות אחרות במסגרת המשפחה ולהתכוונן אליהם. ללמוד להבחין בין קשיים ומשברים "נורמטיביים" לבין קשיים וסכנות שילדים אינם צריכים להיות חשופים אליהם. וילדים "רגילים" עשויים ללמוד על מצוקות של ילדים אחרים ולפתח אמפתיה כלפיהם.

הספר של מיכל שרייבר

לפוסט הזה יש 6 תגובות

  1. אשר וינשטיין

    תודה לך פרופ' קלודי על פתיחת הצוהר לספר חשוב ומעניין זה, המאפשר הצצה מקרוב על מצבים ואירועים משמעותיין מחיי הילדים, תוך מתן הכוונה לפתרונות ראויים.

    1. clodieta

      תודה רבה אשר על ההתייחסות לפוסט. אעביר את המסר למיכל שרייבר ובטוחה שגם היא תשמח. קלודי

  2. עמנואל חיי

    בהחלט ספר נפלא וכלי חינוכי טיפולי יעיל.
    תודה גם הסקירה המקיפה .

    1. clodieta

      תודה רבה על ההתייחסות.

  3. 0ד"ר יהודית ברקוביץ

    תודה לך ד"ר טל קלודי על הניתוח המרתק. תודה לד"ר מיכל שרייבר על הוצאת הספר ובו סיפורים מחיי היום יום של ילדינו ובמקרה שלי, של נכדינו. בזכות ספרך אני חווה חויה בלתי רגילה בקריאת הסיפורים עם נכדי, המזדהים עם הגיבורים, משתפים בחוויותיהם ונהנים מאוד. הסיפורים כתובים בשפה ברורה ומתאימה לכל הגילאים. בסיפור בצלאל וליבי חזרתי לילדותי וממש הרגשתי ש"הילדה הזו, זו אני….." הרגישות לאחר, באה לידי ביטוי כחוט השני בספרך. יישר כח! ומחכה כבר לספר הבא, בהצלחה ד"ר יהודית ברקוביץ

    1. clodieta

      תודה רבה יהודית מקרב לב על התגובה המרגשת. קלודי

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.