אני כותבת את הפוסט אחרי ראיון שערך קובי מידן בתוכנית "סוכן תרבות" ביום ו', 12.3.2021 עם יהודה אטלס עם צאת ספרו "הילדים של אף אחד" בהוצאת חרוב. שמעתי ראיון עם יהודה אטלס לפני שנים אחדות על כך שהוא "עובד" על ספר שיאפשר השמעת קולם של הילדים בסיכון. בראיון עם קובי מידן סיפר יהודה אטלס שבאחת ההרצאות שנתן לפני כשש שנים לאנשי מקצוע על ספריו קמה עובדת סוציאלית והלינה על כך שספריו כמו גם ספרי ילדים ונוער נוספים אינם משמיעים את קולם של הילדים בסיכון. היא טענה שחסרות יצירות שאיתן הילדים בסיכון יכולים להזדהות. יהודה אטלס הקשיב והחל ללמוד על חייהם של ילדים שמתמודדים עם מגוון מצבי סיכון : הזנחה, מריבות אלימות בין ההורים, התעללות מינית. במשך השנים הוא סיפר ששוחח עמוקות עם הילדים על מנת להבין את החוויות שלהם. על מנת ששיריו יתעלו מעל ומעבר לאמירות שבלוניות.
מכון חרוב הוציא את ספרו של יהודה אטלס לאור. מכון חרוב קם בשנת 2007 ועוסק בהכשרת אנשי מקצוע, פארא-פרופסיונאליים, חוקרים, הורים וילדים, בכל הקשור למניעה, לאיתור, לטיפול ולשיקום ילדים נפגעי התעללות והזנחה.
הספר מוצע כבסיס לשיח עם ילדים בסיכון על ידי מחנכים ואנשי טיפול. אבל גם בעיניי כבסיס לשיח עם ילדים החל מהכיתות הגבוהות של בית הספר היסודי כדי שיבינו שבסביבתם ישנם גם ילדים שחייהם קשים כפי שהדבר עולה מהשירים של אטלס.
הספר מומלץ גם לגננות ולמורים ולפרחי הוראה כדי להגביר את המודעות לקיומם של הילדים בסיכון, לחוויותיהם ולרגשותיהם. וכדי בסופו של דבר לדרבן אותם לפעול.
חשוב מאוד להכיר בכך ש"התעללות בילדים היא מגיפה"(כך כתוב באחרית הדבר של הספר-עמ' 236). חשוב שכל אחד ואחת מאיתנו תתגייס להקשיב לקולות הילדים ולהתגייס כדי לשמור על זכויותיהם, כדי להחזיר להם את ילדותם ולהבטיח את עתידם.
איך בנוי הספר?
לספר אחד עשר שערים. כל שער מתמקד בסוג סיכון אחר.
השער הראשון נקרא "הורים שכאלה", ובו נשמע קולם של הילדים הנפגעים מיחסם של ההורים אליהם. בין אם מדובר בסוג של "הזנחה שכיחה" כגון תחרות על תשומת הלב של הורה עם המסכים(השיר "ממסך למסך" ובין אם מדובר מגישה מבלבלת של אימא שחזרה אחרי תאונה, לא מתפקדת ומבלבלת ביחס שלה את הילד. או מקרה של ילדה שמרגישה שאימה המטופחת מתביישת בה – הילדה הממושקפת ה"שמנה"(השיר שלא ידעו"). אחד השירים מתמקד בסוגיה רגישה שלא קל להתמודד איתה: תחושת ההזנחה של האח הצעיר של אח מבוגר יותר שנהרג במלחמה. האח שעומד במרכז השיר מרגיש שאין לו סיכוי להתחרות עם עם הצל של האח המת, שאין לו סיכוי לזכות בתשומת הלב המלאה של הוריו(השיר "אחי המנוח")?
השער השני מתמקד בקולם של ילדים שחיים בצל של קונפליקטים בבית, הוא נקרא "בית מריבה". אחד השירים "רק אמא" מראה איך הילד מתבונן במצב שהאמא עושה הכל בבית וכורעת תחת הנטל, בשעה שאבא משוחרר מכל מטלות הבית כיוון שהוא "המפרנס". אבא רק מוכן לערוך קניות בסופר כדי שאימא לא "תבזבז"(השיר "רק אמא").. שירים רבים מציגים אסטרטגיות התמודדות של הילדים עם מריבות קולניות של ההורים: בריחה למרפסת, התלבטות אם הילד מעונין או לא ששכנים ששומעים את קולות המריבה ייכנסו והתערבו("דופקים בדלת"). יש שיר שמציג גם את הקושי להתמודד עם ביקורת של הסביבה על ההורים הנוהגים לריב(השיר "כבוד המשפחה"). שיר נוגע ללב במיוחד הוא שיר של ילד שמרגיש שהוא חייב לחצוץ בין הוריו כדי להגן על אימו ("שומר אמא").
החלק השלישי נקרא "מה למדתי היום?" בחלק זה שירים שמתמקדים במצוקות של ילדים שהבית לא תומך בלמידה שלהם, שהבית מהווה נטל בתהליך הלמידה שלהם. השיר הראשון בחלק זה "ללמד את אמא" הוא שיר של ילד שעדיין לא יודע לקרוא ונזקק למתנדבת שתקרא לו סיפור וחולם על היום שהוא עצמו ידע לקרוא ויסביר לאמא מה כתוב בספרים. בשיר "עושה לי בושות" הילד מספר על זה שהחביא את הזמנה למסיבתנהפורים כי הוא מתבייש שאימו תבוא למסיבה כדי שהיא לא תעשה לו בושות. יש גם שיר על הכאב שנגרם על ידי אכזבת ההורים מציוני הילד("אמא מאוכזבת"). ישנם שירים גם על ילדים שמגיעים מוזנחים לבית הספר.
החלק הרביעי נקרא "כאפה לפרצוף" מתמקד בתחושות הילדים שמתמודדים עם עונשים גופניים וסוגים אחרים של אלימות שמתגלה בבית("השלט עף החוצה" על אבא שבשעת כעס העיף את השלט של הטלויזיה מהחלון ), או על הבלבול שבמעבר חד מ"כאפה לחיבוק(בשיר כאפה-וחיבוק). בשיר אחר, הכל בגללי: " לפעמים הוא מרביץ לי, לפעמים מחבק,לפעמים צועק, לפעמים מנשק". גם על הנוהג לאיים בהזמנת שוטרים על התנהגות לא נאותה של ילדים יש בשער הזה שיר. יש גם שירים על אגרופים בצלעות והצלפה בחגורה("סדר מכות"). השיר "מורשת" מציג את התובנה ה"פשוטה" שמכות עוברות במשפחה מדור לדור: "סבא הרביץ לסבתא, אבי מרביץ לאמא, וגיסי מרביץ לאחותי. האם זה אומר שאחרי שאתחתן גם בעלי ירביץ לי?"
השער החמישי נקרא "בין המוסד לבית". בחלק הזה שירים על החשש להישלח למוסד, לפנימיה בגלל "בעיות בבית". בשירים מוצג במלוא עוצמתו הקונפליקט הקשה של הילדים שמצד אחד סובלים מהזנחה ואלימות בבית, ומצד שני רואים בנציגי הרשויות אויבים של המשפחה ולא אנשים שבאים להושיע. ב"יללת הסירנה": "כולנו ישר מתחבאים, כשסירנה בחוץ מיילת: פוחדים ששוטרים שוב באים, להוציא מהבית עוד ילד?". וגם על החשש להשאיר את אימא לבד בבית(השיר אני-לפנימיה?" מסתיים בשורות:"אז אולי מוסד באמת, זה מקום טוב בשבילי, אבל אם אני אהיה שם, מי יטפל באמא שלי?". בחלק זה גם על קשיי ההסתגלות לפנימיה, למוסד.
השער השישי נקרא "לחם עוני". בשער זה מוצג במלוא כיעורו העוני בעיני הילדים. מהחוויה של הילד שאין לו מיטה קבועה וכל פעם נרדם במקום אחר, בבית ולומד אף "להנות" מהגמישות("לילה טוב"?), למצב ("השיר "לחם עוני) שבעלת המכולת איננה מסכימה למכור לילד אוכל בהקפה כי המשפחה איננה משלמת, מצב שמביא את האם לומר בדמעות "יהיה כסף רק בעוד שבועיים. ובינתיים, בלי להתביש, כולנו נאכל רק מה שיש". גם בשער הזה, כמו בשער שמתמקד בחינוך באמצעות מכות, מוצגת הבעיה הבין דורית של העוני. בשיר "שושלת" כתוב: "אם סבא-רבא היה עני, וסבא היה עני, ואבא היה עני, האם זה אומר, שגם אני אהיה עני?".
השער השביעי נקרא "מאחורי הסורגים". בחלק זה שירים של ילדים שהוריהם בכלא. ב"קולה של אמא" על השיחה היומית עם האם שמקפידה להתקשר מהכלא ולשאול את הילד מה שלומו תוך שהיא מזכירה לו שבמקום שהיא נמצאת(מבלי לתת למקום הזה שם) "רק לעתים רחוקות נותנים לנו לצאת". בחלק הזה גם שיר על ילדה שקיבלה ציון מצוין ומתקשה להתמודד עם המצב שהיא לא יכולה להראות את העבודה עם הציון הטוב לאבא שכבר "יושב שנה בבית הכלא". גם על הבושה שאבא בבית סוהר יש שיר שבו מצוין שלילד קטן מספרים שאבא בעבודה בחוץ לארץ ובגלל זה לא מגיע הביתה, ושלילדים בוגרים יותר מספרים את האמת המרה: אבא בארץ, כאן קרוב, בבית הסוהר(השיר "איפה אבא"). כאן גם קונפליקט בין הקלה שאבא שהרביץ לאמא ולילדים מורחק ונמצא בכלא, לבין הרצון בכל זאת לראות אותו בבית.
השער השמיני נקרא "שיעור מולדת". בחלק זה קולם של הילדים שהיגרו לישראל ולעתים אחד ההורים נשאר בחו"ל בעקבות גירושין. הילדים מספרים גם על תחושת הניכור בישראל וגם על המצוקה שנגרמת על ידי הנתק ולעתים ההתקשרויות הנראות להם אקראיות עם הורה שניתק את הקשר במשך שנים(השיר "טלפון מאבא").
השער התשיעי בספר נקרא "הארץ המובטחת". בחלק זה שירים שמתמקדים בטלאות של ילדים של פליטים, מהגרי עבודה ומי שקרויים לעתים קרובות במקומותינו "מסתננים". קורע לב לשמוע קול של ילד שעבר עם אימו חוויות בלתי אפשריות, בריחה מאריטראה, חטיפה בידי בדויים במדבר, המתנה לכופר שישחרר אותם רק כדי שיוכלו להסתנן ל"ארץ המובטחת ", למדינת ישראל ולחיות בעוני, מנודים על ידי השכנים. ילד זה שמודע לאונס שעברו הנשים במדבר, ילד ששומע את זעקות הכאב של אימו(בשיר "חטופים בסיני"). בחלק זה סיפורם של הילדים שגדלים "עם הורים נפקדים". או קולם של הילדים שחוו בחייהם "הרבה, הרבה אבאים".
השער העשירי נקרא "למה כשאבא אוהב". בחלק קשה לקריאה זה שירים של ילדות וילדים שחוו התעללות מינית. עניין מוגבר של אבא בגופה של הילדה המתבגרת. העניין בגוף הפך מהר מאוד למה שמכונה בשיר"דברים כואבים מגעילים, שבגללם הייתי מתמלאת בפחד, כל פעם ששנינו נשארנו ביחד". וכדי להוסיף חטא על פשא מושמע קול האכזבה מאמא שידעה ושמרה על שתיקה(השיר "אבי, בתו"). עצוב לקרוא את השורות הבאות בשיר "יום מאושר": "סיפורים על אבא ואמא נהדרים, אני מוצאת בעיקר בספרים; קוראת על הורים מלאי רוך וחמלה-ולא מאמינה לאף מילה". ובשיר הזה מסתבר שהילדה זכתה להקשבה רק כשסיפרה להורים על "איך נוגע בי הדוד, הנחמד הנאה, בפינות חשוכות, כשאיש לא רואה". בשער הזה גם שיר על אח שכל לילה "עושה לי את זה"("חוץ-גופית").
השער האחד עשר האחרון בספר נקרא: "להיות כמו כולם". בחלק זה על מצוקות של ילדים עם "צרכים מיוחדים". כמו הפרעות אכילה, בשיר "לרזות עד מוות" מספרת ילדה את סיפור התפתחות הפרעת האכילה שהתחילה ממקום שבו:"הייתי, נדמה לי, ילדה די נורמלית, עד שיום אחד חברה אמרה לי: "הישמנת, בחיי שימי לב לקטע, נדמה לי, כדאי שתעשי דיאטה"." או כמו לקויות למידה בשיר "אני לא סתומה!".או ילד "היפראקטיבי "ילד עם מנוע". ויש גם שיר על פוסט טראומה אחרי צפייה בפיגוע, כמו גם פוסטעל פוסט טראומה בעקבות התמודדות ממושכת עם טילים. מושמע גם קולו של ילד שאימו יהודיה ואביו מוסלמי.
תודה על הפוסט הזה. אחפש את הספר ואקרא. אני באמת תוהה אם ראוי לתת לילדים בכיתות ג', ד' לקרוא או שזה מוקדם מדי….
תודה על ההתייחסות. חשוב להכיר את השירים ולהשתמש רק אם השיר מתאים לסיטואציה שבה נמצא ילד זה או אחר בגילים האלה.
תודה לך פרופ' קלודי יקרה על פעילותך נברוכה בפתיחת הצוהר לטובת כולנו ובמיוחד לטובת אותם "ילדים של אף אחד" הנכללים בספר מכונן זה.
אישית זכיתי למזלי הטוב להיות מעורב ולתרום את תרומתי הצנועה, הן ביצירה, והן בהקדשה ערכית וכספית למספר עמותות לילדים ולבני נוער "מאותגר" במצבי סיכון שונים.
בברכת חברים לדרך,
אשר וינשטיין, משורר עברי ויזם חברתי
תודה רבה אשר מקרב לב על התמיכה המתמשכת ועל ההתייחסות לפוסט.
אני מודעת לתרומה רבת השנים שלך לעמותות שונות ולכתיבהה שלך שמתייחסת למגוון של סגיות שמעסיקות ילדים.
התוספת של אטלס למה שהוא עצמו כתב קודם מתמקדת בכך שקולותיהם של ילדים הפגועים ביותר בחברה נשמעים.
קלודי