איך נתווך לילדים צעירים מאזורים שונים בארץ את ההסלמה הביטחונית סביב מבצע "מגן וחץ" ואת הצורך להתגונן?

קמנו בבוקר ל"ג בעומר תשפ"ג למציאות של המתנה לתגובה מעזה לפעולת צה"ל מהלילה(בין ה8.5.2023 ל9.5.2023) שכללה בין היתר סיכון ממוקד של שלושה ת מפקדי הגיהד האיסלמי שהיו אחראים למטח הרקטות האינטנסיבי שכוון נגד יישובי עוטף עזה בשבוע שעבר. בשעה זו אנחנו מצויים במצב של המתנה מתוחה והיערכות לפי הנחיות פיקוד העורף-כל זאת בהנחה שתגובה בנוגע לטילים מעזה בוא תבוא. לגמרי לא ברור אם כמה, מתי ולאיזה טווח יהיו רקטות וצורך להתגונן. במצב זה חשוב להכין את עצמנו את הילדים נפשית למצב הקיים.

פוסט זה מתבסס על פוסט קודם שפרסמתי לפני שנתיים במהלך מבצע "שומר חומות". מצמרר לגלות שמדובר באותם תאריכים במאי 2021. אני משאירה את הפסקה הפותחת של הפוסט הקודם לצורך התרשמות מההתמודדויות הביטחוניות שאלנו. ניתן לדלג על הקטע הבא ולהמשיך ישירות לחלק המתמקד במטרות ההתמודדות עם הילדים במצב ההמתנה המתוח ולהצעות הקונקרטיות.

החל מיום א' 9.5.2021 וביתר שאת ביום ב' 10.5.2021, אנחנו נכנסים לתוך מצב של הסלמה ביטחונית באזורים שונים בישראל. מוקדי ההתפרצויות האלימות היו אתמול בירושלים, סביב רצועת עזה ובצפון. שריפות וטילים נורו לעוטף עזה ביום א', וביום ב' החל מהשעה 18:00 נורו טילים גם לכיוון אשקלון וירושלים. וזאת אחרי שלפני שבועיים שוגרו טילים לאזור הדרום. ביום ב', 10.5.2021 בשעות אחה"צ נקראו הורים סביב רצועת עזה לאסוף את ילדיהם מהחוגים. במקביל, צה"ל תוקף ברצועת עזה. אני מעדכנת את הפוסט ביום ג' 18.5.2021 שבעה ימים אחרי שלמדנו לקרוא למבצע הביטחוני "שומר החומות". במהלך השבוע שעבר נורו טילים רבים ביותר לכיוון עוטף עזה, אשדוד, אשקלון וגם לכיוון גוש דן ותל אביב ועד נתניה. גם מכיוון צפון נורו טילים לכיוון הגליל המערבי. טילים שלמזלנו לא הגיעו ליעדם. בנוסף נרשמו מספר ימים של התפרצויות אלימות בערים המעורבות. מול מצב ההסלמה ועליית קונפליקטים בין יהודים לערבים אנו עדים להתארגנות וולונטארית של קבוצות של ערבים ויהודים שמנסים לעשות הכל כדי לשמור על החיים של כולם ועל החיים המשותפים בפרט. לנושא התקשורת השפויה בין יהודים לערבים הקדשתי פוסט נוסף: "איך נחזור לתקשורת שפויה במוסדות חינוך שבהם לומדים יחד תלמידים וסטודנטים יהודים וערבים?". מצב ההסלמה שאנו מצויים בו מביא לכך שהרבה מאוד אנשים, בכללם ילדים צעירים, מצויים בטווח הטילים. ברור שילדים בעוטף עזה חווים שיגורי טילים לעתים קרובות, ובאזורים אלו ישנם נהלי היערכות די מתורגלים וברורים. ילדים באזור אשקלון נתקלו במצבים האלו לעתים, אבל עבור ילדי ירושלים מדובר במצב "חדש". ברור שהיכרות עם המצב איננה הופכת את העניין לשגרתי וקל. נזכור גם שמעבר לגבול ילדים מתמודדים עם הפצצות ללא אמצעי מיגון. ילדים הם קורבן למצב מלחמתי בכל מקום גם אם במצב זה ההפצצות הן תגובה לירי הטילים המאסיבי כנגד האוכלוסיה האזרחית במדינת ישראל. נכון להיום, יום ג', בוטלו הלימודים בישראל באזורים נרחבים ופנינו למערכה שלא ברור מהו משכה. פיקוד העורף הודיע שגם מחר, יום ד', 19.5.2021 לא יתקיימו לימודים באזורים נרחבים בישראל. זאת ועוד, יש להביא בחשבון שאזורים נוספים בישראל יספגו טילים. מצב של כוננות הוכרז גם בגוש דן. שוב, אנו עדים למציאות שמחייבת משפחות על ילדיהן להישמע להנחיות פיקוד העורף ולגשת למרחבים המוגנים הביתיים. לכן יש לדעתי לתת את הדעת איך מתווכים את המצב לילדים כדי לחזק את תחושת הביטחון שלהם ואת האמון ביכולת של המדינה, של הצבא, ושל המשפחות ושלהם להתמודד עם המצב. בקיצור לשאלה, איך בונים תחושה של חוסן בקרב הילדים הצעירים. בנוסף, חשוב להכין גם ילדים שטרם התמודדו עם הצורך להתגונן מפני טילים בעבר, לעשות זאת; לשתף פעולה עם הנחיות פיקוד העורף ולרוץ למרחב מוגן ככל שזה יוגדר על ידי ההורים.

המטרות של פעולותינו עם הילדים הצעירים כוללות:

1. ביסוס של אמון הילדים בצבא ובמשפחות; לטעת בילדים את האמונה בכך שהצבא וההורים עושים את הנדרש כדי לשמור על ביטחונם הפיזי והנפשי. חשוב שהילדים ירגישו שגם מול האיומים יש על מי לסמוך;

2. גיוס שיתוף הפעולה של הילדים בהתנהלות שומרת חיים (כגון התכנסות מיידית במרחבים המוגנים);

3. במידה ועולות שאלות, הבלטה של האבחנה בין אזעקות שמחייבות פעולת התגוננות מיידית לבין צפירות שבאות להנציח קורבנות של מלחמות ופעולות איבה.

4. הימנעות מזריעת שנאה כלפי בני הדת האחרת: הימנעות מזה שילדים ישמעו מסרים של שנאה של יהודים כלפי ערבים ושל ערבים כלפי יהודים. בניית תשתית של המשך אפשרות ההשתלבות בין יהודים לערבים בישראל. גם בתוך הערים המעורבות וגם בכלל במרחב הציבורי שבו יהודים וערבים נפגשים באופן טבעי בקופות חולים, בבתי חולים, בחנויות, במוסדות תרבות, במוסדות חינוך ועוד.

חשוב שנזכור שילדים צעירים חווים את העולם סביבם גם באופן ישיר וגם במידה רבה באמצעות התיווך של המבוגרים סביבם. דהיינו, האופן שבו ילדים חווים אזעקות ואת ה"צבע האדום" תלוי במידה רבה באופן שבו מתייחסים סביבם המבוגרים לאזעקות ולהסברים שהם נותנים לילדים על המתרחש סביבם.  כשחושבים על התמודדות עם מצבי חירום, חשוב שנזכור שתפקיד המבוגרים ליצור עבור הילדים סביבה עד כמה שאפשר מוגנת פיזית ורגשית-הכול בהתאם לנסיבות.

מהי המשמעות של תיווך במצבי חירום?

המונח תיווך מתייחס לניסיון המכוון הנעשה על ידי הורים ומחנכים לחצוץ בין העולם  הפיזי והחברתי לבין הילדים ו"להנגיש" להם אותו בצורה שתאפשר להם להיטיב להבין אותו, ללמוד ממנו ולהגמיש את היכולות הקוגניטיביות שלהם. דהיינו, במילים פשוטות יותר הכוונה היא ש"מבוגרים אחראים" מציבים עצמם בין העולם לילד כדי לאפשר התמודדות יותר טובה של הילד עם העולם בהווה ובעתיד. אף שבדרך כלל מדובר בתיאוריות אלו על תהליכים שמביאים לגמישות שכלית ולהבנה משובחת יותר של העולם, בהקשר  התיווך של המצב הביטחוני לילדים  צעירים, אנחנו מדברים קודם כל על תיווך שמטרתו העיקרית היא שמירה על ביטחון פיזי ורגשי. הכוונה לפעולות שננקטות בטווח הקצר כדי לאפשר לילדים להרגיש בטוחים, במצב שבו בלאו הכי הם לא יכולים לעשות בעצמם דבר לשיפור מצב הביטחון הכללי. הרגשת ביטחון רגשי בעולם בגיל צעיר ופיתוח יכולת לתת אמון באנשים שפועלים באמת לטובתנו מניחה את התשתית הנחוצה (אם נדייק- חלק מהתשתית הזו) להבנת המצב הפוליטי, מדיני, היסטורי המורכב שאנו מצויים בו, בעתיד, כשהילדים יגדלו. דהיינו, הכוונה היא שילדים צעירים אינם יכולים לנסות להבין את פעולות האיבה והטרור מבלי להרגיש חרדה עצומה. לכן ההמלצה היא שבגיל הצעיר נתמקד בהבטחת תנאים-עד כמה שאנחנו המבוגרים המקיפים את הילדים יכולים- כדי שירגישו שאנו שומרים עליהם!  במקביל במצב של התראות על נפילת טילים, הכרחי להביא את הילדים למצב של שיתוף פעולה מלא עם הנחיות המבוגרים סביבם (כניסה מהירה לגן, ריצה לממ"ד וכו').

מה אני מציעה שנעשה ולא נעשה להבטחת הרגשת הביטחון הרגשי של הילדים בטווח הקצר?

כשמדובר בהתגוננות נגד טילים קיים הכרח להכין את הילדים להיענות לתסריטים קבועים שנקבעו כדי להגיע למרחבים מוגנים. כל זאת בצורה מסודרת בשעה שגם המבוגרים השומרים עליהם עלולים לחוש חרדה ובמקביל לשמור על ארגון וקור רוח.

הנה כמה דרכים מומלצות  להתמודדות:

להסכים על מרחב מוגן שנכנסים אליו בשעת אזעקה-גם במקרים שבהם אין בדירה ממ"ד

חשוב שכל משפחה תקבע בעוד מועד את המרחב המוגן שאליו ייכנסו בני המשפחה בשעת אזעקה . גם באזורים שטרם נכנסו לטווח הטילים. אני מביאה בחשבון את האפשרות שיש דירות רבות שבהן אין ממ"ד. לכן המבוגרים במשפחה חייבים לזהות את המקום המוגן ביותר (גרם המדרגות, חדר פנימי) שישמש מרחב מוגן עבור כל בני המשפחה. הכרחי לעשות זאת בשעת רגיעה כביטוי לחשיבה פרואקטיבית. הכרחי שילדים צעירים ידעו מראש כיצד פועלים בשעה ששומעים אזעקה.

לספר לילדים על "כיפת ברזל" ועל היכולת שלה להגן עלינו

חשוב שהילדים יאמינו ביכולת הצבא להגן עלינו. חשוב להסביר לילדים על כיפת ברזל כאמצעי התגוננות יעיל שפותח במיוחד כדי להגן על חיי התושבים. שיחות על כיפת ברזל עשויות להפחית בתחושת חוסר האונים של הילדים בהתמודדות עם שיגורי טילים. אני מפנה לסרטון מיוטיוב על כיפת ברזל ודרכי פעולתה:

הקשבה דרוכה ורגישות לאיתותי הילדים ומתן מענה סביר לשאלותיהם

עם זאת , חשוב מאוד להיות ערניים וקשובים למה שהילדים אומרים כדי לדעת מה מעסיק ומטריד אותם. חשוב לעודד אותם לשאול אותנו שאלות כמו שגם חשוב להקשיב לשיחות שהם מנהלים ביניהם . יש להשיב על כל שאלה בצורה עניינית ומדויקת מבלי להציע מידע מעבר למה שהילדים שאלו. נזכור שילדים צעירים מבטאים את מחשבותיהם, חששותיהם, דימינותיהם גם בצורות לא מילוליות. כמו לדוגמה במשחק דימיוני(שימו לב מה הם אומרים בשיחות דימיוניות אלו), בציור, במשחקי בניה. בין אם הם משחקים לבד או עם ילדים אחרים. אפשרו ועודדו עיסוק במשחק מעין זה והתבוננו בו גם כדי להבין מה מעסיק את הילדים.

שמירה על שגרה

שגרה נותנת לילד תחושת בטחון, כמובן שבגבולות של אי סיכון הילדים. גם בבית וגם בגנים  חשוב לשמור על השגרה על מנת שהילד לא ירגיש שהעולם שלו  "התמוטט". זה אומר להמשיך בפעילויות של משחק. זה אומר גם לא לוותר על שמירה על כללי התנהגות וגבולות בגן ובבית. בהקשר השמירה על השגרה, מוצע שיציאה לפארקים, טיולים, מרכזי קניות תמשיך גם בהתאם לצרכים ולהוראות הביטחון. חשוב שהמרחב המוגן יהיה זירה לפעילויות נעימות לילדים גם לא בשעת חירום כדי שהשהות הכפויה בו תהיה כרוכה בפחות חרדה. חשוב שהילדים יהיו שותפים לארגון ולקישוט המרחב המוגן על מנת שיתיידדו איתו.

חלוקה הולמת של אחריות: המבוגרים לוקחים אחריות; ילדים צעירים משוחררים מאחריות על המצב הביטחוני

לתת לילדים תחושה שמי שתפקידו להגן עליהם זה ההורים ומחנכות ושגם עליהם שומרים כוחות הביטחון : הצבא, המשטרה, הרשות המקומית. להדגיש בכל מקרה שאין זו אחריותם "לטפל במצב". חשוב תמיד, וחשוב במיוחד בעתות חירום להרגיל את הילדים לשמור על גבולות ועל כללים שנועדו לשמור על ביטחונם, הן בתוך הבית והן בחוץ.  חשוב גם להסביר לילדים שהנוכחות המוגברת של שוטרים וחיילים וניידות ברחובות מצביעה על המאמץ לשמור עלינו.

לא לשקר

אי אפשר להבטיח לילדים אף פעם שאף אחד שקרוב אליהם לא ייפגע, כי הכול יכול לקרות. אבל כן חובה להבטיח שהמבוגרים, שהשמירה על הביטחון היא באחריותם, יעשו את כל שביכולתם כדי לשמור עליהם.

לא להסית ולא לזרוע שנאה 

פחד מפגיעה ללא יכולת להבין את המניעים של האחר מוביל לעתים לשנוא את האחר ולהכליל את השנאה לקבוצת ההתייחסות שממנה באים המפגעים(במצב בארץ האוכלוסיה הערבית בכללותה, פלסטינים). המטען הנפשי  שנוצר בעקבות התחושות האלה אצל ילדים הוא כזה שמשתחרר בטווח הרחוק ויכול לצאת החוצה בעתיד. כך שעדיף לא לזרוע בילדים רגשות שנאה כלפי גורם כלשהו, כדי שיהיה להם על מי לכעוס, עדיף את התחושות לנתב לאהדה לכוחות הביטחון ששומרים עלינו. חשוב מאוד בעיניי בחיים המורכבים בארץ  לעזור לילדים לבנות תמונה מורכבת לגבי קבוצות אנשים. להביא אותם לטפח הבנה שבכל קבוצה יש "טובים" ו"רעים" . שחשוב להתנגד בתוקף לפגיעה  בחפים מפשע וב"לא מעורבים" יהיה אשר יהיה רקעם האתני או הדתי.

לעודד ילדים לעסוק בפעילויות יצירה, במשחקי בנייה וכו'

לאור הצפי שילדים יבלו לא מעט זמן במרחבים המוגנים חשוב שיימצא בהם מלאי של חומרים שיאפשרו להם לעסוק בפעילויות משחק ויצירה מגוונים. אני חושבת שחשוב מאוד לאפשר הבעה באמצעות ציור שנעשה עם מגוון של חומרים. סוג כזה של פעילות מאפשר לילדים להביע  עצמם ולמבוגרים להבין משהו על מה מעסיק  את הילדים. חשוב שבמרחבים המוגנים יימצאו חפצים רכים ובובות שילדים אוהבים להיצמד אליהם -חפצים שנותנים להם הרגשה של ביטחון.  פאזלים ומשחקי קופסה נוספים עשויים להעסיק את הילדים ואת בני משפחתם.

ילדים אינם ערוכים להתמודדות עם הצפה במידע חדשותי האופייני ל"גלים הפתוחים" ברדיו ובטלוויזיה. אין סיבה להציף אותם במידע מיותר. על ההורים לוודא למשל שהרדיו לא יהיה דלוק כאשר הם נוסעים עם הילד ברכב, ושהטלוויזיה לא מכוונת לערוצי החדשות בבית. חשוב גם שבנוכחות הילדים לא ניצמד להודעות חדשותיות באמצעות הניידים החכמים. מידע כזה לא יכול לסייע להם בכלום והם אינם יכולים להשפיע על שינויו ובכל מקרה, זה לא ישפר את ההתמודדות שלהם איתו. כמו כן, סייעות וגננות בגן צריכות להמעיט בשיחות על המצב הביטחוני בגן מעל הראש של הילדים. מנגד חשוב להשאיר ערוץ פתוח אשר יאפשר לשמוע את האזעקות.

להכין את הילדים מראש לאפשרויות שונות-כגון שמיעת האזעקה

חשוב לומר לילדים שקיימת אפשרות שישמעו אזעקה במצבים שונים: כשהם באוטו, כשהם משחקים, כשהם במקלחת, ועוד. חשוב לחשוב על האופן שבו יגיעו הכי מהר למרחב מוגן בסביבה. וחשוב להציג להם מראש ולתרגל התנהלות רצויה במצב של שמיעת אזעקה באוטו, במקלחת, בחצר הגן וכו'. ככל שהילד יצטרך בזמן חירום לפעול בדרך מוכרת, כך ההתגייסות שלו תהיה ברוב המקרים מהירה יותר. התמודדות עם משהו צפוי, גם אם הוא מאיים עשויה להפחית את החרדה הכרוכה במצב.

הקשבה דרוכה ורגישות לאיתותי הילדים ומתן מענה סביר לשאלותיהם

עם זאת , חשוב מאוד להיות ערניים וקשובים למה שהילדים אומרים כדי לדעת מה מעסיק ומטריד אותם. חשוב לעודד אותם לשאול אותנו שאלות כמו שגם חשוב להקשיב לשיחות שהם מנהלים ביניהם . יש להשיב על כל שאלה בצורה עניינית ומדויקת מבלי להציע מידע מעבר למה שהילדים שאלו. נזכור שילדים צעירים מבטאים את מחשבותיהם, חששותיהם, דמיונותיהם גם בצורות לא מילוליות. כמו לדוגמה במשחק דמיוני (שימו לב מה הם אומרים בשיחות דמיוניות אלו), בציור, במשחקי בניה. בין אם הם משחקים לבד או עם ילדים אחרים. אפשרו ועודדו עיסוק במשחק מעין זה והתבוננו בו גם כדי להבין מה מעסיק את הילדים. חשוב לשים לב לציורי הילדים בימים אלו ולמה שהם מספרים על הציורים שלהם.

חשוב שהילדים יראו במבוגרים כתובת ומשענת

בימי חירום ביטחוניים כמו ביומיום, החשוב ביותר בעיניי הוא שהילדים הצעירים ידעו שאנחנו, המבוגרים "שם" בשבילם. חשוב שהילדים יוכלו להביע רגשות, לקבל חיבוק, לקבל אישור שהעולם בטוח-זאת אומרת שאנחנו הורים וצוות חינוכי ערוכים תמיד להיות שם בשבילם ולהתמודד עם אתגרי המצב הקיים. המיוחד בילדים צעירים כאמור הוא שהם אינם מבינים את מורכבות המצב הביטחוני והפוליטי לאשורו. הם תלויים ב"חגורת הביטחון" שלהם שמורכבת מהמבוגרים המטפלים בהם ביומיום. כל עוד אנשים אלו קשובים, מווסתים ונכונים לחבק, להציב גבולות ולגלות חום ואחריות שמתבטאת בכך ש הם עושים את מה ש"צריך" במצבים שונים, הדבר בונה את תחושת הביטחון של הילדים.

שמירה על שגרה

שגרה נותנת לילד תחושת בטחון, כמובן שבגבולות של אי סיכון הילדים. גם בבית וגם בגנים חשוב לשמור על השגרה על מנת שהילד לא ירגיש שהעולם שלו  "התערער". זה אומר להמשיך בפעילויות של משחק. זה אומר גם לא לוותר על שמירה על כללי התנהגות וגבולות בגן ובבית. בהקשר השמירה על השגרה, מוצע שיציאה לפארקים, טיולים, מרכזי קניות תמשיך גם בהתאם לצרכים ולהוראות הביטחון. חשוב שהמרחב המוגן יהיה זירה לפעילויות נעימות לילדים גם לא בשעת חירום כדי שהשהות הכפויה בו תהיה כרוכה בפחות חרדה. חשוב שהילדים יהיו שותפים לארגון ולקישוט המרחב המוגן על מנת שיתיידדו איתו.

חלוקה הולמת של אחריות: המבוגרים לוקחים אחריות; ילדים צעירים משוחררים מאחריות על המצב הביטחוני

לתת לילדים תחושה שמי שתפקידו להגן עליהם זה ההורים ומחנכות ושגם עליהם שומרים כוחות הביטחון : הצבא, המשטרה, הרשות המקומית. להדגיש בכל מקרה שאין זו אחריותם "לטפל במצב". חשוב תמיד, וחשוב במיוחד בעתות חירום להרגיל את הילדים לשמור על גבולות ועל כללים שנועדו לשמור על ביטחונם, הן בתוך הבית והן בחוץ. חשוב גם להסביר לילדים שהנוכחות המוגברת של שוטרים וחיילים וניידות ברחובות מצביעה על המאמץ לשמור עלינו.

לא לשקר

אי אפשר להבטיח לילדים אף פעם שאף אחד שקרוב אליהם לא ייפגע, כי הכול יכול לקרות. אבל כן חובה להבטיח שהמבוגרים, שהשמירה על הביטחון היא באחריותם, יעשו את כל שביכולתם כדי לשמור עליהם.

לא להסית ולא לזרוע שנאה 

פחד מפגיעה ללא יכולת להבין את המניעים של האחר מוביל לעתים לשנוא את האחר ולהכליל את השנאה לקבוצת ההתייחסות שממנה באים המפגעים (במצב בארץ- האוכלוסיה הערבית בכללותה, פלסטינים). המטען הנפשי  שנוצר בעקבות התחושות האלה אצל ילדים הוא כזה שמשתחרר בטווח הרחוק ויכול לצאת החוצה בעתיד. כך שעדיף לא לזרוע בילדים רגשות שנאה כלפי גורם כלשהו, כדי שיהיה להם על מי לכעוס, עדיף את התחושות לנתב לאהדה לכוחות הביטחון ששומרים עלינו. חשוב מאוד בעיניי בחיים המורכבים בארץ לעזור לילדים לבנות תמונה מורכבת לגבי קבוצות אנשים. להביא אותם לטפח הבנה שבכל קבוצה יש "טובים" ו"רעים" . שחשוב להתנגד בתוקף לפגיעה בחפים מפשע וב"לא מעורבים" יהיה אשר יהיה רקעם האתני או הדתי.

לעודד ילדים לעסוק בפעילויות יצירה, במשחקי בנייה וכו'

לאור האפשרות שילדים יבלו לא מעט זמן במרחבים המוגנים חשוב שיימצא בהם מלאי של חומרים שיאפשרו להם לעסוק בפעילויות משחק ויצירה מגוונים. אני חושבת שחשוב מאוד לאפשר הבעה באמצעות ציור שנעשה עם מגוון של חומרים. סוג כזה של פעילות מאפשר לילדים להביע עצמם ולמבוגרים להבין משהו על מה מעסיק  את הילדים. חשוב שבמרחבים המוגנים יימצאו חפצים רכים ובובות שילדים אוהבים להיצמד אליהם -חפצים שנותנים להם הרגשה של ביטחון.  פאזלים ומשחקי קופסה נוספים עשויים להעסיק את הילדים ואת בני משפחתם.

לדבר עם הילדים גם על הבדלים בין אזעקה לבין צלילי אמבולנסים ומכוניות חירום וצפירה בימי הזיכרון

חשוב מאוד מידי פעם ובימים אלו במיוחד לדבר עם הילדים על הבדלים בין אזעקות שמהוות התראה לנפילת טילים ומחייבות ללכת למרחבים מוגנים, לבין צלילים של רכבי חירום (אמבולנס, משטרה, מכבי אש) וצפירות בימי הזיכרון. חשוב להרגיל את הילדים להבחין בין הצלילים השונים. אני מציעה שביומיום, בשעה ששומעים בבתים ובגני הילדים צליל של רכב חירום, נעצור ונתייחס אליו ונפנה את תשומת הלב של הילדים הצעירים לכך שמדובר ברכב חירום ואף נעודד את הילדים לשער באיזה סוג של רכב חירום מדובר. בימים אלו שסמוכים לימי הזיכרון ייאמר מידי פעם שאזעקה זו איננה צפירה . בימי הזיכרון יש לומר לילדים מראש שתישמע צפירה ויש לומר להם מפורשות שזו צפירה ולא אזעקה כמה וכמה פעמים. מידי פעם הייתי שואלת ילדים יחידים מהו ההבדל בין אזעקה לצפירה על מנת לתרום להטמעת ההבחנה ביניהן.

ללמד את הילדים להבחין בין מקורות מידע אמינים לבין ידיעות כוזבות

ידיעות כוזבות ושמועות בלתי מבוססות מתפשטות במהירות באמצעות הרשתות החברתיות. ידיעות על חטיפת ילדים ואסונות שלא קרו מתפשטות ברשת. ילדים צעירים עלולים לשמוע ידיעות כאלו מאחיהם הבוגרים או משיחות עם מבוגרים. חשוב קודם כל שבעצמנו נדע להבחין בין מקורות אמינים למקורות בלתי אמינים. חשוב עוד יותר שלא נפיץ מידע ברשתות חברתיות אם נראה לנו שמדובר במידע לא בדוק. בנוסף נהיה כתובת לילדים ונראה להם איך אנחנו בודקים את המידע. חשוב לעודד את הילדים לשתף אותנו במידע שהם מקבלים ולהתייחס אליו כדי לא להשאיר אותם שבויים למידע לא נכון.