בפוסט השבוע אני מבקשת להציג ספר ילדים חדש, אבא טנק, שאותו הגה, כתב ואייר דוד סוסנובסקי שהוא מעצב גרפי, נשוי ואב לשני בנים וגם מוכר כסובל מהלם קרב בעקבות שירותו בצבא בג'נין במבצע "חומת מגן" בשנת 2002. הספר יצא לאור בנובמבר 2023 בהוצאת גם וגם.
הילד יובל הוא המספר בספר. אביו של יובל, כמו מחבר הספר דוד סוסנובסקי, מרבה לשבת בחדר העבודה שלו ולצייר. יום אחד, אחרי שהמשפחה שבה מהים הבחין יובל שעל שולחן העבודה של האב מפוזרים ציורים רבים של טנקים:
" על השולחן היו מפוזרים המון ציורים של טנקים
בכל מיני זויות וגדלים.
"אבא אתה בטח ממש אוהב טנקים…"
אוהב? מממ…ככה ככה."
שיח קצר זה מאפשר לאב להתחיל לספר לבנו על טנקים כיצורים מתעתעים שהם חזקים ולכאורה מגנים על היושבים בתוכם אבל מצד שני הם "יצורים" אלימים "עם פינות חדות ואפשר להיפגע ממנו בקלות". ההזמנה של יובל לשחק עם אבא בכאילו הם בטנק מפעילה אצל האב כעס שעלול להביא להתפרצות. בשלב הזה האם נכנסת לתמונה בסצנה שנראית תסריט שחוזר על עצמו בחיי המשפחה: האם לוקחת על עצמה להרגיע את הילד ולפעול כ"מבוגר האחראי" ושולחת את האב להירגע. האם מסבירה את מקור התפרצויות הכעס של אבא: "הוא מרגיש כאילו הזיכרון הלא נעים מהמלחמה קורה שוב ושוב באותו רגע. הוא מרגיש שהוא בסכנה, ואז הוא צריך ללכת להירגע". לפני שנרדם באותו לילה, אבא נכנס לחדר של יובל והתנצל על התפרצות הכעס, ונתן לו ולאחיו עומר נשיקת לילה טוב.
היתקלות בסיטואציה זו הביאה את יובל לחלום שהוא מתעורר ומוצא טנק במטבח. בחלום אבא "מתחפש" לטנק. או בעצם הטנק מתחפש לאבא. כך או כך הטנק מלווה את יובל ואת עומר לים ואימא נמצאת כל הזמן בתמונה. בבוקר יובל קם ומצא את אביו מצייר ליד שולחן העבודה שלו ושיתף אותו בחלום. השיחה הנוספת ביניהם מזמנת סוג של גיבוש תובנה אצל הילד על מה עובר על האבא-טנק שלו וקבלה שלו ומאפשרת להורה להתנער מעט מתחושת האשמה שהוא חש.
אני מפנה לכתבה שכוללת ראיון עם דוד סוסנובסקי ועל יוצר הספר אבא טנק, על הספר עצמו ומה היו התהליכים שעמדו מאחורי יצירתו. בכתבה מופיעה גם הצצה לתערוכה של דוד סוסנובסקי, "קוליסים", בגלריה BY-5 בתל אביב. הכתבה שודרה בתוכנית "סוכן תרבות" בהנחיית קובי מידן. הכתבה על דוד סוסנובסקי ועל "הולדת" הספר אבא טנק נעשתה על ידי נחמה יהושפט. התערוכה התקיימה בין 25.4 ל-17.5. מומלץ מאוד לצפות בכתבה.
בספר וגם בכתבה מסביר ד"ר תולי פלינט-מומחה לטיפול בטראומה איך ניתן להשתמש בספר כדי להסביר לילדים מה עובר על הוריהם הפוסט טראומטיים. בספר מוצגת שיחה בין אב לבן ומופיעה דמותה השקטה והמטפלת של האם ומוזכר גם המטפל של אבא שעוזר לו להתמודד עם הזיכרונות. הספר עצמו עשוי להפוך לכלי טיפולי ולהקל על ההסבר לילדים על ההתנהגות הבלתי צפויה והמאיימת לרגע של ההורה האהוב והמגן.
הספר אבא טנק יצא לאור בעיתוי מצמרר בהתאמתו לתקופה : בנובמבר 2023. המלחמה הנוראית שאנו חווים יצרה בין היתר הלומי והלומות קרב רבים וילדים ומשפחות המתמודדים עם השלכותיה הנוראיות של המלחמה על בסיס יומיומי. הספר החכם, האנושי והעדין הזה מהווה פיגום לשיחה בין הורים לילדים ובכך הוא מהווה כלי טיפולי. האיורים מרשימים ומייצגים ללא הרף את הדואליות של הטנק: כלי ענק וחזק שמהווה לפרקים בית ומצד שני כלי הרס אלים. ההאב החם, הרגיש והאוהב והמגונן הופך בן רגע לאב זועף ומאיים, כמו הטנק. הספר מספק הסבר לילדים המתמודדים עם הדואליות הזו בהתנהגות ההורים הלומי הקרב. הכרחי עם זאת להזכיר את חשיבות האם המתווכת את הסיטואציה הלא קלה לילד ומספקת את בסיס הביטחון המתערער. האם השקטה בספר משדרת יציבות. הסופר והמאייר מאיר את חשיבות שני ההורים בתהליך. ההתבוננות בכותרת של הספר שעל הכריכה מגלה שהאותיות מורכבות מחוליות כמו של לגו. יש מצב שגם בזה מציג המחבר את ההשלמות שניתנת להתפרקות בן רגע של מבנה הלגו.
מדובר בספר שהוא נכס למשפחות המתמודדות עם פוסט טראומה וכלי טיפולי מצוין. ניתן לעודד ילדים לשאול שאלות משלהם ולצייר בעצמם איך הם רואים את "אבא טנק" ואת הקשר שלו עם ילדיו. אני חושבת שטוב יהיה אם גננות ומורות יכירו את הספר ויציעו אותו למשפחות. עם זאת, לא מדובר לדעתי בספר שראוי שגננת או מורה לכיתות נמוכות יקראו לילדים בגנים ובבתי ספר.
לסיכום, "אבא טנק" מאת דוד סוסנובסקי היא יצירה אמנותית מרשימה "וכלי עבודה", כלי טיפולי ברשות משפחות המתמודדות עם פוסט טראומה. ממליצה מאוד לצפות בכתבה מתוך התוכנית "סוכן תרבות" להבנה מעמיקה יותר של ההקשר שהוביל לכתיבת הספר.
תודה לך פרופ' קלודי יקרה על פרסום "הפוסט" המרגש, במיקוד הצגת הספר המכונן "אבא טנק",
ספר חשוב ביותר, המחבר את כולנו לקורות חיינו בארצנו, החל מבראשית וגם בתקופה קשה זו,
כ"א לאור ניסיונו/ ניסיונה האישי! .
כל זאת בהתמקדות בילדים הרכים שלנו, אשר ללא הכנה משמעותית מקצועית מראש,
נקלעים למציאות מורכבת שונה ונדרשים לחיות במסגרת "משפחות פוסט – טראומיות" ,
תוך קיום יחסי גומלין "רגילים", הן עם חבריהם הקרובים, והן עם חברה הישראלית בכלל!.
בגילוי נאות: כ"שריונאי בדימוס", מאז מלחמת ההתשה ויוה"כ בעיקר בסיני, עברנו חבריי לנשק ואני,
חלק גדול "מהחוויות" הנכללות בספר זה, כאשר לצערנו, אצל מספר מחברינו גם פרצו, ברמות עוצמה שונות,
תופעות "פוסט טראומטיות", המוצגות בספר מרגש זה.
בברכת חברים ✍ אשר וינשטיין