מטרת פוסט זה להבהיר את המשמעות של כניסתם של תינוקות למסגרות חינוך חדשות עבור הילדים, הוריהם והמחנכות והמחנכים שמקבלים אותם למסגרות החינוך שלהם. בנוסף, אציג בפוסט, על בסיס הבנת המשמעות של כניסתם של תינוקות למסגרות החינוך, דרכי הכנה על ידי הורים והיערכות על ידי מסגרות החינוך. כל זאת כדי להבטיח הסתגלות טובה של התינוקות למסגרות החינוך, הסתגלות אשר מהווה תנאי בסיסי לרווחה הרגשית שלהם וליצירת תנאי חקר ולמידה נאותים עבורם.
מאפייני תקופת הינקות
אשתמש בפוסט במונח תינוקות (infants) לגבי ילדים מלידה עד גיל שנה – שנה ורבע. שנת החיים הראשונה היא שנה דרמטית. במהלכה הילוד שיוצא לאוויר העולם עם פוטנציאל התפתחות אדיר, ועם יכולות מוגבלות יחסית, הופך לקראת גיל שנה לפעוט שמיטיב לתקשר עם אנשים, הולך או שנמצא לקראת פיתוח יכולת של הליכה, אומר מספר מילים ומבין הרבה יותר מילים. ההתפתחות בשנה זו ובכלל בשלוש שנות החיים הראשונות היא מואצת. תוצאות ההתפתחות תלויות בשילוב בין תורשה (הן התורשה של המין האנושי והן התורשה של ההורים) וסביבה. לאופן שבו מקבלת ה"סביבה" את התינוק, מתייחסת אליו, מטפחת אותו ישנה השפעה דרמטית על המשך התפתחותו.
בדרך מטאפורית ניתן לומר שהילוד נולד עם מספר "קלפים" צמודים מאוד לחזהו ולסביבה השפעה מכרעת מה הוא ילמד לעשות במהלך חייו בקלפים שהוא קיבל לפני הלידה. יש לזכור שמצד אחד תינוקות תלויים לחלוטין בסביבתם לסיפוק הצרכים שלהם (הם חייבים שיאכילו אותם, ילבישו אותם וינקו אותם, ידאגו לשינה, ימקמו אותם במקום שמאפשר התבוננות וחקירה ועוד), ומצד שני התינוקות הם אקטיביים ומעורבים מעורבות פעילה בהבנת העולם שלהם. הם בוחרים במה להתבונן מתוך מגוון הגירויים בסביבה, ובהמשך למה להושיט יד ובמה לגעת, והם מגיבים לעולם בדרך שמוכתבת על ידי הטמפרמנטים האישיים שלהם במגבלת היכולות הקיימות.
איכות הקשר בין התינוקות למטפלים (הורים ומחנכות, בין אם הן מטפלות בבית התינוק, בבתיהן במסגרות קבוצתיות, או במעונות יום או בגנים פרטיים) מהווה בסיס להמשך ההתפתחות. הקשר הראשוני בין התינוק למטפליו הראשוניים נקרא התקשרות. קשר זה בא לידי ביטוי בצורך של התינוק לשמור על קרבה פיזית עם המטפל (בולבי 1969, 1988). ברת'רטון (Bretherthon, 1985 ) מגדירה את ההתקשרות כקשר א-סימטרי בין שניים, מבוגר ותינוק, אשר נושאו ויסות הביטחון. הילד מחפש את הביטחון ואילו המבוגר המטפל מספק אותו באמצעות מתן ההגנה, הרגעה, הנאה ועזרה. אריך פרום מבליט בספרו "אומנות האהבה" את אי הסימטריה המאפיינת את קשר ההורות כך:" בניגוד לאהבת האחרים ולאהבה הארוטית שהיא אהבה בין שווים, הזיקה בין ההורה לילד היא בעצם טבעה זיקה של אי-שיוויון, כיוון שהאחד זקוק למלוא העזרה, והשני הוא המושיט אותה (עמ' 52). קשר ההתקשרות אמור להעניק לילד תחושה של ביטחון שמבססת על האמון במטפלים- אמון בכך שצרכיו יתמלאו. תחושת הביטחון והאמון "הבסיסי" במחנכים מתגבשת ומתבססת עם כל אינטראקציה שבה הורים או אנשים בסביבה מיטיבים לקרוא את איתותי התינוק ולהיענות אליהם בצורה מותאמת. הביטחון נותן לתינוק תחושה של מוגנות וגם מאפשר לו לחקור את הסביבה הקרובה כבסיס ללמידה. לכן ההכנה הטובה ביותר שהורים יכולים להעניק לתינוקותיהם הן לכניסה למסגרות החינוך והן כ"הכנה לחיים" הוא בניית קשר של התקשרות עם התינוק שמעניק לו הן את תחושת המוגנות והן את הבסיס הבטוח שממנו הוא ירגיש חופשי לחקור את העולם. עם זאת, יש לזכור שני דברים לגבי קשר ההתקשרות ביחס לכניסה למסגרת חינוך: א. תינוקות עשויים להיכנס למסגרת חינוך קבוצתית (משפחתון, מעון ציבורי, גגן פרטי) בגיל צעיר מאוד (שלושה , ארבעה, שישה חודשים) -דהיינו בגיל שהתפתחותית הם לא הספיקו לבנות את תחושת הביטחון כעמדה קבועה מול העולם; ב. הסתגלות מוצלחת למסגרת חינוך חדשה תלויה במידה רבה באופן שבו נערכת מסגרת החינוך לקליטתם של התינוקות; ג. הטמפרמנט של התינוק עשוי להשפיע על המאמץ הנדרש מההורים ומהמחנכים במסגרות החינוך על מנת להתאים את ההכנה וההיערכות לאופן הביטוי הייחודי של כל תינוק.
לפני שאתייחס להכנה על ידי הורי הילדים ולהיערכות מסגרות החינוך, אציג בקצרה את האתגרים המרכזיים הכרוכים בטיפול בתינוקות.
אתגרים מרכזיים הכרוכים בטיפול בתינוקות
תינוקות זקוקים על בסיס קבוע למנות גדולות של מגע אישי, של התייחסות לאיתותים ולבכי שלהם על מנת שיוכלו לשרוד ולשגשג. האתגרים המרכזיים שעומדים בפני הורים ומטפלות בתינוקות בשנת החיים הראשונה שלהם כוללים:
1. צורך להיות זמינים באופן קבוע לקריאותיו או לבכיו של התינוק;
2. גודל האחריות שנובעת מההבנה שהמבוגרים הם מעין "מצבר" קבוע של התינוק והמודעות לכך ש"המצבר" הזה חייב להיות כל הזמן טעון. הכרחי להתפתחותו התקינה של התינוק שלא יפגוש ב"מצברים" מתרוקנים או ריקים;
3. הקושי להבין לעתים את משמעות קריאותיו ובכיו של התינוק. כיוון שתינוקות אינם מסוגלים להסביר למטפליהם מהם רצונותיהם, רגשותיהם ומצוקותיהם- נותר למטפלים התפקיד של פענוח הקריאות האלו והתאמת התגובות אליהן;
4. האתגר המורכב המרכזי בעבודה עם תינוקות הוא איזון בין תמיכה וסיפוק צרכי התלות של התינוק לבין אפשור חקירה חופשית, רציפה של הסביבה שבה הוא חי.
במסגרת קבוצתית משמעות הדבר הוא שהמחנכות חייבות לתת בו זמנית מענה למספר תינוקות. בגילים הצעירים אין אפשרות להחיל על התינוקות סדר יום זהה. כל תינוק ותינוקת זקוקים לשינה ולמזון בזמנים שמתאימים לשעון הביולוגי שלהם. יש ילדים עם סדירות גבוהה יותר כך שניתן לצפות את לוח הזמנים האישי שלהם, לעומת תינוקות שהטמפרמנט שלהם הוא כזה שמכתיב חוסר סדירות בהבעת הצרכים הפיזיים.
אתגרים אלה מאפיינים את העבודה השוטפת עם התינוקות ולא רק את תקופת ההסתגלות וההתחלה.
משמעות ההסתגלות של תינוקות למסגרת חינוכית חדשה
משמעות ההסתגלות למסגרת חדשה עבור תינוקות היא הצלחה ליצור קשר התקשרות עם מבוגרים משמעותיים בסביבה החדשה והיכולת להרגיש בטוחים ומוגנים בסביבה הפיזית שמשמשת סביבת חיים למשך שעות שהייה רבות.
הכנת התינוק לקראת הכניסה למסגרת החינוך החדשה
האחריות המוטלת על כתפי ההורים בבחירת מסגרת חינוך-טיפול עבור התינוקות ובהכנה לקראת כניסה למסגרת חינוך חדשה גדולה מאוד. הדבר החשוב ביותר במקרה זה הוא בחירה של מסגרת חינוך שההורים יכולים לסמוך על איכות הטיפול בה. כדי שהורים יוכלו לסמוך בה, נדרשת שקיפות מקסימלית מצד מסגרת החינוך, לגבי אורחות הטיפול בתינוק, סדר היום, כוח האדם העובד בו ומידת התמיכה שניתנת לצוות שעובד עם התינוקות. מסגרות חינוך פרטיות משקיעות כסף רב בריהוט וקישוט המסגרת. חשוב להבין שההיבט הקריטי הוא כוח האדם. כוח אדם שנבחר בקפידה ומקבל תמיכה רגשית ופיזית. לכן כהורה הייתי שואלת את נותני שירות הטיפול, על מדיניות הטיפול בתינוקות, על בחירת כוח האדם שעובד עם התינוקות ועל התמיכה שניתנת לכוח האדם המחנך והמטפל.
מעבר לכך, כמו שכתבתי ההכנה הטובה ביותר הוא מתן מענה לצרכים של התינוק. אין "לחשל" תינוקות כדי שיסתדרו בעולם. הם זקוקים לבניית מסד של ביטחון שנבנה כאמור על ידי זה שהוריהם קשובים ונותנים מענה לצרכיהם. יש מקום לבקר עם התינוק במסגרת שאליה מכניסים אותו. אבל הדבר החשוב ביותר כשמדובר בתינוקות צעירים שאינם ניידים עדיין, הוא חפיפה עם המטפל. פרידה הדרגתית מהורים לא רק במשמעות של שהייה במסגרת החדשה שעה או שעתיים בהתחלה. חשובה החפיפה: כשבהתחלה המחנכת מתלווה להורה כאשר הוא מחליף לתינוק או מאכיל אותו ובהמשך ההורה נמצא לצד המחנכת שמחליפה לתינוק ומאכילה אותו. חשוב לנצל את זמן השהייה של ההורה עם הילד במסגרת החדשה כדי לאפשר למחנכים לתת מענה לצורכי התינוק. לא נעזור להסתגלות אם התינוק יישאר צמוד להורה שממשיך לתפקד כמטפל העיקרי בתוך המסגרת. התהליך של ההסתגלות הוא תהליך הדרגתי של העברת הסיפוק של צורכי התלות של התינוק מההורים למחנכות במסגרת החדשה.
בנוסף, כדי לאפשר הסתגלות רצוי להביא מצעים מהבית. תינוקות עשויים לזהות את הריח, המגע, המראה של המצעים, דבר אשר יאפשר להם להרגיש יותר "בבית" במסגרת החדשה. ניתן ורצוי לאפשר הבאת "אובייקט מעבר" שהילד קשור אליו במיוחד, למסגרת החינוך החדשה. הכוונה היא לחיתול מבד, שמיכה, בובה שהתינוק קשור אליו במיוחד. נוכחות אובייקט המעבר במסגרת החינוך עשויה להוסיף למפלס הביטחון שהילד חש במסגרת זו. אובייקט המעבר מביא באופן סימבולי את הבית למסגרת החדשה.
אם מדובר בתינוק שזוחל, חשוב לאפשר זחילה חופשית במרחב הפיזי של המסגרת החדשה בנוכחות ההורה. חשוב לאפשר התניידות עצמאית כשהתינוק שב כרצונו להורה. ייתכן שבהתחלה נדרש משחק משותף עם התינוק על הרצפה, היכרות עם המשחקים שעומדים לרשותו, אבל חשוב מאוד לאפשר התרחקות מההורה וחקירה חופשית של הסביבה.
לבסוף, בעת הפרידות הקצרות יש למסור את התינוק בתחושת ביטחון לידי המחנכת, לבנות טקס קבוע של פרידה: שתי נשיקות, ניפוף ידיים ואמירת "ביי", ויש לעזוב ללא דיחוי לפרק זמן קצר בהתחלה ולפרקי זמן ארוכים יותר בהמשך. חשוב שהורים יטפחו הרגשה אישית של אמונה בנחיצות הפרידה, ואמון במחנכים על בסיס היכרות טובה קודמת איתם. בפוסט אחר הרחבתי על משמעות הפרידות הקטנות והגדולות בגיל הרך.
על צעדי היערכות להסתגלות המסגרת החדשה
צעדי ההיערכות במסגרת החינוך החדשה משלימים את צעדי ההכנה על ידי ההורים. חשוב שבמסגרת החינוך יושקע מאמץ רב לבחור במחנכות ראויות ולדבר איתן על משמעות הקליטה למסגרת החינוך של תינוקות צעירים שתלויים בהן לחלוטין. בנוסף הכרחי לערוך מפגש עם הורי התינוקות לפני תחילת "שנת הלימודים", בו יוצגו דרכי העבודה במסגרת בכלל ובימים הראשונים, בפרט. יש לדבר עם הורי הילדים על משמעות הפרידה מהתינוקות ועל האופן שבו נערכים במסגרת לקלוט אותם. בתקופות רגילות שאין בהן מגבלות של קורונה, חשוב לאפשר להורים ביקורים במסגרת חינוך פועלת כדי להתרשם מדרכי העבודה בהן. חשוב לאפשר להורים לשאול שאלות כדי שיקבלו מענה לתהיותיהם.
חשוב מאוד גם מפגש אישי עם ההורים והתינוק בטרם תחילת שנת הלימודים ומילוי "כרטיס אישי" שבו מציגים ההורים מידע חשוב על התינוק שעשוי לסייע בבניית קשר טוב איתו. למשל, חשוב מידע על איך נוהגים להרגיע את התינוק כשהוא בוכה, מהם החפצים שהוא אוהב לחקור במיוחד. יש להביא בחשבון הבדלים טמפרמנטליים בין הילדים. יש ילדים שקל יותר "לקורא" אותם ואת מצב רוחם , לעומת ילדים שקשה יותר להבין את האיתותים שלהם. חשוב מאוד ללמוד מההורים איך "לקרוא ולפענח" את התנהגות התינוק.
בנוסף, יש לעודד הבאת מצעים מהבית וכביסתם בבית הילדים (עד כמה שהדבר אפשרי). אני חושבת שעשוי לעזור לתלות במיטת התינוק ואולי בלוח מיוחד צילום גדול של הורים ו\או אחים. ניתן לעצב עם ההורים מובייל אישי עם צילומים המייצגים את האנשים הקרובים לכל תינוק. יש לאפשר סביבה בטוחה ומזמינה לתינוקות שיוכלו להתנועע בה בחופשיות. בימי השהות הראשונים של הילדים במסגרת החינוך יש להנהיג כמקובל התחלה הדרגתית. חשוב לקבוע שעות שונות לכל תינוק או שניים שלושה תינוקות על מנת לאפשר למחנכות ליצור קשר אישי עם הילד בחסות הנוכחות המרגיעה של ההורים. ניתן לקצר בשעות השהות בתחילת השנה (בימים שממילא לא מתאפשרת להורים עבודה רגילה) ובלבד שהמחנכים יוכלו לטפל בחפיפה ואחר כך בעצמם בתינוקות.
חשוב לזכור שלא כל התינוקות מביעים קושי או מצוקה באמצעות בכי קורע לב שמצליח למשוך את תשומת לב המבוגרים אליו. חשוב להכיר את הטמפרמנט של כל תינוק ותינוק ואת האופן שבו הוא מביע קושי או מצוקה.
הכרחי להכיר בכך שהטיפול היומיומי בתינוקות מחייב תעצומות נפש מהמחנכים והבנה שהתפקיד שלנו הוא להיות מצבר לתינוק, ספק התלות והביטחון שלו. לשם כך חשוב שיימצאו מחנכים מתאימים ושהללו יקבלו עזרה ותמיכה. חשוב לזהות קושי של מטפל ולאפשר לו התאווררות. לשם כך חשוב שמצד אחד תהיה לכל מטפלת\מחנכת קבוצה קטנה קבועה של תינוקות שהיא מטפלת בהם. חשוב גם שהתינוקות יכירו דמות נוספת במסגרת.
לסיכום, ברור לגמרי במאה ה-21 שתינוקות יכולים לשגשג במסגרות טיפוליות-חינוכיות איכותיות שנותנות מענה לצרכים שלהם. ברור שתינוקות יכולים לבנות קשרי התקשרות אחדים במקביל -כאשר הם יודעים גם לבנות היררכיה ברורה של התקשרויות אלה. העניין הוא שהתינוק האנושי זקוק לקשר אישי עם מבוגר כבסיס להתפתחותו התקינה. מה שכתוב בפוסט הזה איננו חדשני או לא מוכר בקרב המחנכים או ההורים. הקושי האמיתי הוא בביצוע. מקור אחד של הקושי הוא תודעתי-לעצב תודעה שמאפשרת להתפנות רגשית להבנה ומתן מענה לצרכי התינוק. הקושי המשמעותי יותר הוא קושי פיזי של יצירת תנאים כמו שתיארתי עבור התינוקות במסגרות הטיפול -חינוך.