המיוחד בכניסת פעוטות (בני שנה עד שלוש שנים) למסגרת חינוך חדשה: הכנה והיערכות

running girl transp
קבלו עדכונים אחת לשבוע על פוסטים חדשים בבלוג:

מטרת פוסט זה להציג את הייחודיות של ההכנה וההיערכות של פעוטות בני שנה עד שלוש למסגרות חינוך חדשות. החלטתי להתייחס לכניסתם של פעוטות למסגרות חינוך בנפרד מתינוקות, בשל השוני בין שתי קבוצות גיל קרובות אלו במערך הרגשי-קוגניטיבי ובתגובות החיצוניות להסתגלות ולפרידה של הילדים. הפוסט הקודם בבלוג הוקדש להתמודדות של תינוקות עם כניסה למסגרת. כמו-כן, ישנו בבלוג עמוד שמרכז את הכתיבה שלי לגבי היערכות לשנת לימודים חדשה מהיבטים שונים:

וכעת לנושא שעל הפרק. בגיל שנה עד שלוש, הקרוי אצל אריקסון שלב של אוטונומיה לעומת בושה או ספק, מתפתחת היכולת של הילד לשלוט בהתנהגותו, הוא מבטא כוח רצון, הוא נייד יותר ושואף לעשות דברים לבד. בגיל זה, מתפתח קונפליקט בינו לבין סביבתו (ההורים בעיקר וכן מטפלים) סביב הרצונות של הילד לבטא את יכולותיו החדשות. המשבר המרכזי בשלב זה מתנהל בין הרצון לעשות הכול לבד והתחושה של הילד הוא כל יכול (אוטונומיה), לבין הוכחות מזדמנות של חוסר יכולת (בושה) וספק ביכולותיו. התוצר הרצוי של השלב הוא כוח רצון ואוטונומיה והפתרונות הבלתי אופטימליים הם פסיביות או חוסר גבולות. נזכור שהחינוך לניקיון (מה שקרוי בטעות לדעתי במקומותינו גמילה מחיתולים) הוא רק ביטוי אחד וודאי לא היחיד של האוטונומיה המתפתחת של הפעוט. התוצר הרצוי של כלל ההתנהגויות בגיל זה הוא טיפוח עצמי מודע של הילד: הילד יוכל לאפיין את עצמו כבן ובת עם העדפות ברורות שמאפיינות אותו כישות נפרדת שחיה בחברה. הגדרות עצמיות כאלו עשויות להיות: אוהב צבע כזה וכזה, משחק כזה וכזה, חבר כזה וכזה למשחק, אוכל כזה וכזה, ספר ילדים כזה וכזה. הילד מתאפיין גם בדרכי התמודדות מסוימות עם קשיים ותסכולים, שכן חלק מהעצמי כולל דרכי התמודדות עם קשיים. על רקע מאפייני התפתחות אלה נמצא גם פחד מעזיבה. פרידות מדמויות ההתקשרות אינן קלות לפעוטות. פעוטות מודעים יותר מהתינוקות לסיטואציות של פרידה וגם מגיבים לעתים בעוצמה גדולה יותר, בזמן הפרידה ולעתים לפני הפרידה עצמה. התנסות מוצלחת בקשיים בולטים אלו משרתת בסופו של דבר את ההתפתחות של הפעוט שזוכה לקשר בטוח עם הוריו ועם המחנכות הקולטות אותו. התנסות בפרידה מהמשפחה כדי להיקלט במסגרת חינוך יומית שמסתיימת בהסתגלות טובה מלווה בגבולות על ההתנהגות, שתורמים לבניית התשתית להתמודדות עם קשיים כדי לזכות להתמודדויות חדשות בעולם בהווה ובעתיד. כתבתי בהרחבה על ההתפתחות בגיל זה בפוסט ששמו "גיל שנתיים המדהים והנורא".

הכניסה למסגרת חינוך חדשה בגיל זה קורית כפי שנאמר למעלה, בשלב שבו הפעוטות מודעים יותר מהתינוקות לפרידה מההורים ולמעבר למסגרת החדשה. זאת ועוד, בשונה מהתינוקות הצעירים יותר שמסגרת חינוך קבוצתית איננה עונה במיוחד לצורכיהם, אצל פעוטות יש בכניסה למסגרת החינוך, מעבר לקושי בפרידה מההורים ומהחשש מהחדש, סקרנות לגבי המסגרת החדשה לצד עניין של ממש בפעילות חברתית עם פעוטות אחרים. מסגרת חינוך קבוצתית עונה בשלב זה על צורך בקשר עם חברים ועל עניין שכרוך בגיוון האפשרי שמסגרות חינוך עשויות לספק.

המיוחד אצל פעוטות המצויים בטווח הגיל שבין שנה עד שלוש שנים הוא שהם מבטאים ומחצינים את הקושי להיפרד מההורים ולהסתגל למצבים חדשים באופן אקטיבי יותר מהתינוקות. פעוטות מגיבים באופן עוצמתי ומוחצן יותר כיוון שהם מבינים יותר שמדובר בפרידה ובמעבר, וגם כיוון שהם ניידים ופעילים יותר. במאה ה-21 פעוטות בגיל זה במציאות דומה לזו של מדינת ישראל מורגלים בפרידות קצרות יחסית מהוריהם. ההיסטוריה של הפרידות מההורים לפני הכניסה למסגרת החינוך משפיעה על תגובותיהם. גורמים נוספים שעשויים להשפיע על הפרידה קשורים בטמפרמנט הפעוט , באופן ההכנה על ידי ההורים ובאופן ההיערכות של מסגרת החינוך לקראת כניסתם של התינוקות למסגרות החינוך שלהם.

באשר לטמפרמנט, יש להביא בחשבון הבדלים בין פעוטות בהסתגלות לשינויים ובהתקרבות\רתיעה מדברים חדשים, כמו גם את עוצמת התגובה האופיינית שלהם. צפוי שלילדים עם הסתגלות איטית יותר לשינויים וקצב התקרבות איטי לדברים ואנשים חדשים ייקח יותר זמן להסתגל למסגרת החינוך החדשה והם יזדקקו להכנה יותר ממושכת לקראת המעבר אליה. באשר לעוצמת התגובה, חשוב שנבין שהיא משפיעה על המטפלים (על הורים ועל מחנכות): על תגובותיהם הרגשיות וכל דרכי ההתמודדות שלהם עם עוצמת התגובה של הפעוטות. לדוגמה, סביר להניח שהורים ומחנכות יתקשו יותר להתמודד עם ילדים עם עוצמת תגובה חזקה מאשר עם ילדים עם עוצמת תגובה מתונה. עם זאת, חשוב שהורים יבינו שתגובה חזקה של פעוטות לפני הפרידה מלמדת על הבנתם את הסיטואציה שהם עומדים מולה. פרשנות זו עשויה לסייע להורים ולמחנכות לתמוך בפעוטות, להכיל את הקושי שלהם ולבנות עבורם את האפשרות להסתגל לסביבה החדשה. לסיכום חלק זה, חשוב לזכור שהכנה והיערכות טובות חייבות להביא בחשבון את מאפייני הילדים בשלב האוטונומיה כמו גם את המאפיינים האישיים של כל ילד וילדה. חשוב גם לזכור שהילדים מצוידים ביכולת להתמודד עם מעברים מסוג זה. מטרת ההכנה וההיערכות היא שהפעוטות ירגישו בטוחים במסגרת החינוך החדשה ויהיו פנויים רגשית לחקר וללמידה.

מה יכולים הורים לעשות על מנת להיטיב להכין את הילדים לכניסה למסגרת החינוך החדשה?

  1. חשוב המערך הנפשי של ההורים שכולל אמונה ביכולת של הפעוטות להסתגל למסגרת החדשה ואמונה ביכולת שלהם לתמוך בפעוטות.
  2. הכרחי שהבחירה במסגרת החינוך תהיה מושכלת ושההורים ייתנו אמון במחנכות.
  3. הכרחי שההורים יבינו את הקושי של הפעוטות להיפרד ולהסתגל למסגרת החדשה.
  4. כהכנה לכניסה למערכת החינוך החדשה, ולהמשך ההתפתחות בכלל, חשוב שהורים יאפשרו שילדיהם יעשו בעצמם פעולות של עזרה עצמית: לאפשר שהילדים יאכלו לבד, יעזרו בהלבשה ובהורדת הבגדים. חשוב גם לאפשר לפעוטות בחירה בפעילויות כדרך להעצים אותם.
  5. חשוב לבקר במסגרת החינוך ולטייל בסביבתה לפני הכניסה למסגרת זו, על מנת שהילדים יכירו את הסביבה וירגישו פחות זרות.
  6. חשוב לספר לילד על המסגרת החדשה ובמידת האפשר להפגיש אותו עם חפצים ומשחקים דומים לאלו שישנם באותה המסגרת.
  7. בימים הראשונים חשוב לגבש ההרגלים קבועים של הכנה בבית לקראת היציאה למסגרת החינוך וטקסים של פרידה.
  8. בימי ההסתגלות הראשונים חשוב לעודד את הפעוט לחקור את הסביבה ולהכיר אותה בליווי ההורים.
  9. יש להסכים עם המחנכות על טקס פרידה וחשוב לחזור עליו ולא להאריך יותר מדי בזמן הפרידה על מנת לא להקשות על הילד. לשם כך נדרשת האמונה שהילד יסתדר בהיעדר ההורים על אף הקושי. נדרש גם אמון במחנכות שיעשו את מה שהפעוט זקוק לו בהיעדרם של ההורים.

על צעדי היערכות להסתגלות מצד המסגרת החדשה

צעדי ההיערכות במסגרת החינוך החדשה משלימים את צעדי ההכנה על ידי ההורים. חשוב שבמסגרת החינוך יושקע מאמץ רב לבחור במחנכות ראויות ולדבר איתן על משמעות הקליטה של פעוטות שמצד אחד תלויים בהן, ומצד שני נמצאים בשלב של ביטוי עצמי וגילוי אוטונומיה ולעתים גם מרדנות. חשוב להדגיש בעיני המחנכות את חשיבותו של מתן אפשרות בחירה במשחקים ובפעילויות ודרכי ביטוי, לצד חשיבות הצבת הגבולות העקבית על התנהגויות והקפדה על שמירת כללים.

בנוסף, הכרחי לערוך מפגש עם הורי הפעוטות לפני תחילת שנת הלימודים, בו יוצגו דרכי העבודה במסגרת בכלל ובימים הראשונים בפרט. יש לדבר עם הורי הילדים על משמעות הפרידה מהפעוטות ועל האופן שבו נערכים במסגרת לקלוט אותם. בתקופות רגילות שאין בהן מגבלות של קורונה, חשוב לאפשר להורים ביקורים במסגרת חינוך פועלת כדי להתרשם מדרכי העבודה בה. חשוב לאפשר להורים לשאול שאלות כדי שיקבלו מענה לתהיותיהם. בתקופות מאתגרות כמו אלו שאנו מתנסים בהן כעת בשל מגיפת הקורונה, חשוב לשלוח להורים סרטונים וצילומים של מסגרת החינוך על מנת להגביר את האמון שלהם במסגרת ושההורים בעצמם ישדרו לילדיהם ביטחון בעת הפרידה מהם.

חשוב מאוד גם מפגש אישי עם ההורים והפעוט בטרם תחילת שנת הלימודים ומילוי "כרטיס אישי" שבו מציגים ההורים מידע חשוב על הפעוט שעשוי לסייע בבניית קשר טוב איתו. למשל, חשוב מידע על איך נוהגים להרגיע את הפעוט כשהוא בוכה; מהם המשחקים והפעילויות שהוא אוהב לחקור במיוחד; מהם הכינויים של בני המשפחה הקרובים שהוא חי איתם; מהם דרכי התקשורת הייחודיות של הפעוט- דרכים שבאמצעותם הוא מביע התרגשות, שמחה, חשש, עניין וסקרנות. יש להביא בחשבון הבדלים טמפרמנטליים בין הילדים. יש ילדים שקל יותר "לקרוא" אותם, את מושאי העניין שלהם, ואת מצב רוחם , לעומת ילדים שקשה יותר להבין את האיתותים שלהם. חשוב מאוד ללמוד מההורים איך "לקרוא ולפענח" את התנהגות התינוק.

בימים הראשונים שבהם הורים מלווים את הפעוטות למסגרות החינוך חשוב לעסוק איתם בפעילויות מעניינות בקבוצות קטנות של שניים-שלושה ילדים. ניתן להיעזר במידע שמתקבל מההורים כדי לערוך התאמות בפעילויות אלו. ניתן להציע פעילות של חקר חומרים שונים (חול, בצק) לילדים אוהבים זאת, ופעילויות בניה לילדים שאוהבים פעילויות בניה. חשוב בכלל ובתחילת השנה להציע פעילויות "פתוחות" בהן הילדים עשויים לבוא לידי ביטוי ולא פעילויות שדורשות ביצועים לפי סטנדרטים חיצוניים. יש לעקוב אחר הנחיות מיוחדות של משרד הבריאות לניהול הפרידה מההורים במהלך משבר הקורונה. יש להתאים טקסי פרידה מההורים בהתאם לדרישות אלו. זאת ועוד, ניתן לקיים פעילויות בהשתתפות הילדים בחצר ולא בתוך המבנה.

אחת הדרכים המרכזיות שבאמצעותן ניתן לבנות קשר של אמון עם הפעוטות הוא להיות קשובים לאיתותיהם ולהגיב בצורה מותאמת לאיתותים , ליוזמות, לפניות שלהם. אם שמים לב להעדפות של הילדים לחפצים ולפעילויות מועדפות על ידם ומגיבים אליהן, הילדים לומדים שאכפת לנו מהם ועשויים להרגיש בטוחים יותר. חשוב גם בגיל זה לעודד אינטראקציות בין הפעוטות לבין עצמם. אם ידוע למחנכות על פעוטות שמכירים ביניהם לפני הכניסה למסגרת החינוכית, יש לאפשר קרבה בין הפעוטות כדי לחזק את תחושת הביטחון שלהם.

חשוב שההורים יכירו את סדר היום של המסגרת ואת סדרי הכניסה והפרידה כדי להכין את הפעוטות וכדי שסיטואציית הפרידה תהיה מוכרת ותקטין את אי הוודאות. יש לצפות לכך שבכיים של הפעוטות עלול להיות עוצמתי. לרוב אמפתיה עם הקושי שלהם, חזרה על משפטים כגון "באמת קשה לך שאבא או אימא הלכו" ; "אימא או אבא יחזרו ויקחו אותך" תוך ציון סימן שמסמן את הזמן (לפני השינה, אחרי שתקום או אחרי האוכל) עשויים להרגיע. הנכחה של צילומים של בני משפחה עשויים להקל על הפעוטות. כל אימת שפעוט בוכה יש לחזור על המשפטים שמובנים להם.

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.