אנחנו חיים בעידן שבו הטכנולוגיה הדיגיטלית נגישה לכולנו. כל אחד מאיתנו יכול לצלם, להסריט ולהקליט התנהלויות במרחב הפרטי והציבורי בקלות רבה ללא כל צורך בהכשרה מיוחדת. הטלפונים החכמים העומדים לרשותנו מאפשרים זאת. בנוסף, הרשתות החברתיות וקבוצות הוואטסאפ מהוות קהל זמין מאוד לצילומים שלנו, וקל מאוד לשתף תכנים בלחיצת כפתור. הקלות הזו של הפקת צילומים וסרטונים המתחקים אחר התנהלותם של אנשים מחייבת את כולנו לעצור ולחשוב על סוגיות של ויתור והפקעה של פרטיות הילדים והמבוגרים המצולמים והמוסרטים. בעיות אלה נוגעות לאנשים מבוגרים ולילדים כאחד. הבעיה המיוחדת לגבי הילדים היא שהורים, גננות, ובני משפחה משתפים את תמונותיהם ואת פעולותיהם המוסרטות מבלי לבקש מהם רשות. אין לדעת איך ירגישו הילדים כשיגדלו כאשר ייתקלו בתמונוותיהם ברשת. זאת ועוד, חשיפה יתרה, גם כאשר הילדים נהנים ממנה, עלולה להביא לנזקים שהילדים והמבוגרים אינם לוקחים בהכרח בחשבון. העניין הוא שרובנו משגרים תכנים מבלי לעצור ולחשוב על המשמעות של ויתור, הפקעה ופגיעה בפרטיות המצולמים. בפוסט זה אני מתייחסת רק לסוגיות של פרטיות הנוגעת לפעילות במסגרות חינוך לגיל הרך- פעילות באחריות הצוותים החינוכיים והורי הילדים.
אני כותבת את הפוסט בעקבות התייחסויות של גננות בחינוך הרגיל ובחינוך המיוחד לכך שהורי ילדים מצלמים פעילויות בגן ילדים ומפרסמים תמונות וסרטונים ברשתות החברתיות. הבנתי מהתכתבות עם גננות שחששות מעין אלו עלולות להביא צוותים חינוכיים להגבלת הגישה של הורי הילדים לגן ובכך להפחית את מעורבותם של הורי הילדים בחיי גני הילדים והמעונות. מנגד, גננות נוהגות לשלוח להורי הילדים צילומים וסרטונים, לרוב על מנת לשקף את העשייה במסגרת החינוכית וכאקט של שיתוף הורים. ילדים נמצאים לרוב בחברת ילדים אחרים כך שבלתי אפשרי לשלוח להורים צילומים והסרטות של ילד זה או אחר בלבד. תמיד כל הורה מקבל צילומים והסרטות שכוללים ילדים שאינם הילדים שלו, ולעתים גם צילומים של אנשי צוות. טענתי היא שצוותים חינוכיים והורים אינם תמיד מודעים להשלכות החשיפה של הנעשה על הילדים ועליהם. כולם צריכים להביא בחשבון שנמעני החומרים המצולמים רואים את כל הרקע המצולם ולא רק את מה מי שהשולח התכוון שיראה. כדי להבהיר את הנקודה אשתף באירוע. צוות של גן פרטי מצוין שההורים מאוד ממליצים עליו וסומכים על הצוות החינוכי העובד בו, שיגר בקבוצת וואטסאפ להורי הילדים סרטון של פעילות נחמדה בגן של פעוטות בני שנתיים וחצי-שלוש. בסרטון הופיעו גם שתי דמויות מבוגרות, שלא היה ידוע להורים שהן עובדות בגן. השאלה מי המחנכות החדשות והלא מוכרות האלו הפכה לנושא השיחה של ההורים בגינה הציבורית שאליה זורמים הילדים וההורים אחרי שעות הפעילות של הגן. משום מה להורים היה לא נעים לשאול את מנהלת הגן מי המחנכות המצולמות, אך מנגד חלק מההורים הרגישו אי נוחות שהם אינם מיודעים לגבי שינויים (אפילו זמניים) בצוות הגן של ילדיהם. במקרה הזה שיגור הסרטון מועיל כי הוא מאיר את עיני ההורים לגבי היבטים של פעילות הגן. אבל ברור שמי ששיגר את הסרטון לא עצר להתבונן בו ולחשוב על איך יתקבל הסרטון על ידי ההורים.
כיוון שבפוסט זה אתייחס בעיקר לדרכים לשמור על פרטיות על ידי צוותי מסגרות החינוך וההורים. אציע גם לכלול התייחסות לשמירה על פרטיות הילדים בשיחות בין צוותי חינוך להורים. אני חושבת שהגננות הן אלו שצריכות להעלות את סוגיית השמירה על פרטיות והטיפול בצילומים והסרטות ושיתופם באסיפות הורים ולחזור ולשוחח עם הורי הילדים כל אימת שהללו מבקרים בגנים.
הכרחי שצוותי הגנים יגבשו מדיניות מודעת לצורך שמירת הפרטיות בכל מה שקשור לצילומים ולהסרטות ילדים במסגרות החינוך. חשוב מאוד להחליט מה מצלמים ומה מסריטים, מה שולחים להורים וגם לקבע שלב של בחינת כל תוכן שנשלח להורים על ידי שני אנשי צוות. הכרחי בעיניי להראות לילדים עצמם את התמונות ואת הסרטונים שבכוונת המבוגרים לשתף. .יש לכבד סירוב של הילדים לשיתוף התכנים שלהם. זאת ועוד, לפני השיתוף, חשוב תמיד שעוד עין תבחן את החומרים לפני שליחתם לקבוצות וואטסאפ. לפני כמה שנים אני זוכרת שבתי קיבלה מהגננת בגן הפרטי של בתה שהייתה אז בת שנתיים וחצי סרטון שכלל משחק בחול בחצר הגן וברקע נשמע בכי קורע לב של פעוט או פעוטה. אחרי בחינת הסרטון הסתבר שלא הנכדה היא זו שבוכה. אבל בחינה של הסרטון הייתה מביאה אולי להחלטה מבורכת לא לשלוח אותו כלל להורים.
הכרחי לגבש כבר מאסיפת ההורים הראשונה כללים לגבי מה מותר ומה אסור להורים ולצוות לצלם ולהסריט. יש לגבש הסכמות גם לגבי פלטפורמות אפשריות לפרסום צילומים וסרטונים. דעתי היא שאין לפרסם צילומים של ילדי הגן על גבי פלטפורמות פתוחות אלא רק בקבוצות סגורות. הבנתי שהורים נוהגים לצלם ולהסריט בהזדמנויות שבהן הם נמצאים בגן: במסיבות ובאירועים אחרים כשהם מוזמנים להגיע לגני הילדים. הכוונות של ההורים המצלמים והמסריטים טובות לרוב. טבעי לצלם במסיבות או אירועים. אבל שוב הכרחי לגבש עם ההורים הסכמות לגבי מושאי הצילום. הכרחי שההורים יקבלו על עצמם לא לפרסם צילומים וסרטונים של ילדים שאינם ילדיהם ללא הסכמה מפורשת של הוריהם. איני חושבת שיש להגביל כניסה של הורים לגנים מתוך חשש שיצלמו. אני כן חושבת שיש לגבש איתם כללים של צילום ושיתוף החומרים- כללים שאותם יש לאכוף בקפדנות ובעקביות. לא אחת האובססיה של הצילום פוגעת בחוויית ההשתתפות באירוע. גם על זה יש לחשוב.
על פרטיות
פרטיות מוגדרת במילוג כ"תחום הפרט, תחום של הפרט שאינו גלוי לעיני הציבור". מתוך מילוג ובהתבסס על ויקיפדיה אנחנו לומדים מעט על המשמעות של הפרטיות:" הזכות לפרטיות מאפשרת לאדם מרחב פרטי ונתון לשליטתו, מתוך הכרה שישנם תחומים בחיי האדם שאינם אמורים להיות ברשות הרבים, ללא הסכמתו המפורשת. הזכות לפרטיות היא חלק מזכויות האדם הטבעיות, להן זכאי כל אדם באשר הוא, משום שכל אדם זקוק לפרטיות על מנת לפתח ולממש את האוטונומיה שלו כפרט. הפרטיות מאפשרת לאדם לחיות את חייו ללא חשיפה, התערבות או חדירה לחייו ולשלוט על מידת החשיפה של חייו בהתאם לרצונו".
מן ההגדרה אנו למדים מהי פרטיות ומהן תכליותיה: לפתח ולממש אוטונומיה; זאת ועוד אנו לומדים, מבחינה חברתית ומוסרית, השמירה על הפרטיות נחשבת לזכות אדם בסיסית ו"טבעית". ילדים מפתחים זהות אישית מודעת ונפרדת מהזולת, והבנה שהם ריבונים על רגשותיהם, מחשבותיהם והביטוי על צורכיהם בהדרגה כפועל יוצא של התפתחות ביולוגית ושל חינוך על ידי הורים, מחנכים פורמאליים, ילדים אחרים וחשיפה למדיה. לכן חשוב לשמור על פרטיותם של הילדים, להדגים התנהגות שומרת זכויות של פרטיות וגם לחנך את הילדים עצמם לשמור על פרטיותם ועל פרטיות האנשים האחרים בסביבתם.
שוב תודה לך פרופ' קלודי טל על מאמרך החשוב לכולנו ובכלל זה לגבי גבולות התיעוד המצולם, ערכית ומוסרית, של ילדינו הרכים והפצתו בפומביי.
אישית, נתקלתי פעמים רבות במשך השנים האחרונות, בסוגיה רגישה זו וזאת במהלך אירועי הענקת ספריי לילדי גנים "רגילים" ו"מאתגרים" ולילדים מאושפזים בבתי"ח לילדים, כאשר במהלך ארועים אלה הצטרפו אלי תמיד נציגי המוסדות וביניהם מנהלות "אשכול הגנים", נציגי דוברות בתיה"ח ולרוב גם הצלמים מטעמם, המתעדים מקצועית את האירוע, כאשר הנוהל הברור הנו שאני מקפיד עליו, הנו בקשת רשות מראש(!) והחתמת ההורים לגבי אישורם אישית על "טופס הרשאה", של צילומי ילדיהם, האוחזים את ספריי שהוענק להם וגם לגבי האפשרות לפרסם את התיעוד המצולם, לרוב ברשתות החברתיות וגם בתקשורת הציבורית.
כאשר לגבי ילדים רכים ובעיקר בגנים, מבלי קבלת האישור פרטני לגבי כל ילד/ה, אני נוהג, מבלי יוצא מהכלל; להסתיר ב"מסכה מחויכת" את פני כל הילדים!.
בברכה ✍ אשר וינשטיין
משורר עברי ויזם חברתי
תודה רבה אשר על ההתייחסות. אני חשובת שכולנו צריכים לגלות מודעות ולעצור ולחשוב על חשיפת ילדיהם.
קלודי
מסכימה עם הדברים שנכתבו.
אני כאמא לילדה, נשלחו תמונות של מקבלי שבת ע"י הצוות להורים ושם ראו שהילדה שלי בלול עומדת וצופה בכל הילדים כאשר הם בקבלת השבת.
לטענתם הייתה עייפה ונרדמה ובדיוק התעוררה וישר העבירו אותה לקבלת שבת והתמונות צולמו שניה קודם לכן. הם למדו את הלקח התנצלו והילדה באמת לא הרגישה טוב בהמשך היום.
אבל זה נתן לי כגננת שיעור שעל תמונות צריך תמיד להסתכל מזויות ההורים לפני ששולחים.
תודה רבה על ההתייחסות המעשירה משתי פרספקטיבות בו זמנית: זו של ך כאימא וגם כגננת.