למה עונש על התעללות בפעוטות לא כל כך מרתיע בעוד עונש על שחיתות עשוי להרתיע?

running girl transp
קבלו עדכונים אחת לשבוע על פוסטים חדשים בבלוג:

בפוסט זה אני מדגישה שוב את הערכתי, המלווה בצער עמוק, שהעונש הכבד של תשע וחצי שנות מאסר שהושת על כרמל מעודה, בצדק, על חומרת ההתעללות בפעוטות בגן הילדים הפרטי שאותו היא ניהלה, אין בכוחו להרתיע אחרים ואחרות מהתעללות בפעוטות. החלטתי לכתוב על כך בעקבות השוואה מתבקשת לכוח ההרתעה של עונש כבד שניתן במשפט פלילי אחר לאחרונה. מדובר בעונש של עשר שנים שהושת השבוע על פאינה קירשנבאום, ששימשה סגנית שר הפנים מטעם מפלגת "ישראל ביתנו" כחלק מפרשיות שחיתות שלטונית של חברי מפלגה זו. אני כותבת פוסט זה גם כדי להזכיר שבעיית האיכות הירודה של החינוך לתינוקות ולפעוטות בישראל לא באה על פתרונה בעקבות מתן גזר הדין (על כך ראו הרחבה בפוסט הקודם).

נשווה את נימוקי השופטים בשני המקרים. תחילה, לנימוקי השופט ירון לוי בגזר הדין של פאינה קירשנבאום (כפי שצוטט בעיתון גלובס, בכתבה של ניצן שפיר בגיליון מ-14.7.2021) : "קשה וכואבת מלאכת גזירת הדין, קשה שבעתיים כשניצבים אנשי ציבור בעלי עבר מפואר הנאלצים לשלם מחיר כבד על מעשיהם. לא ניתן להתעלם מבחירת הנאשמים לסטות מדרך הישר. מעשי הנאשמת משקפים פגיעה בערכים מוגנים ובסיסיים בחברה החלקית של יחס שיוויוני על פני מי שאינם כאלו. עם כל הכאב הכרוך בכך, העדפת אינטרס ההרתעה חיוני בהמשך קיומה של חברה חפצת חיים. יחס סלחני עלול להוביל לעיגול פינות. יידעו האזרחים שומרי החוק ומשלמי המסים שכספם אינו הפקר וכי מנהיג, או כל איש ציבור באשר הוא, שיקהה לבבו וישלח ידו בכספי הציבור, לצרכיו, לצרכי משפחתו, לעצמו, למפלגתו, למקורביו, למעמדו, לטובתו, ולתענוגותיו ייענש במלוא חומרת הדין".

ניתן ללמוד מדברי ההנמקה של השופט, לצד פירוט העבירות החמורות, שהרצון להרתיע פוליטיקאים אחרים ממעשי שחיתות היווה שיקול בקביעת העונש החמור, לצד גמול על המעשים הקשים שבוצעו. מעניין שעורכי הדין של פאינה קירשנבאום הלינו על החומרה חסרת התקדים של גזר הדין ובין היתר טענו שאפילו במשפט של מעודה שהתעללה בפעוטות ובכך פגעה בנפשם, ניתן גזר דין מעט פחות חמור מאשר במקרה של קירשנבאום.

בנימוקים שניתנו בגזר הדין של מעודה נכתב (מתוך כתבה בעיתון "הארץ", כתבה של רן שמעוני מתאריך 8.7.2021): כי מעודה, שהיתה אמונה על הטיפול בתינוקות ובפעוטות, "פגעה בגופם, הטילה עליהם מורא ופחד, השפילה אותם ובחלק ממעשיה העמידה אותם בסיכון משמעותי". עוד כתב השופט בהחלטתו כי "מדובר במעשים אשר כללו אכזריות, הטלת אימה, ביזוי, גרימת כאב וסבל והעמדת התינוקות והפעוטות בסכנה". בהמשך ההחלטה ציין השופט כי מעשיה של מעודה וההתנהגות האלימה שלה חזרו על עצמם באופן תדיר, "והיא שוב ושוב תקפה והתעללה בפעוטות הגן, יום אחר יום, ולעתים מספר פעמים במהלך היום".

הנימוקים הבולטים בגזר הדין במשפטה של מעודה מתמקדים ב"גמול"- מצדיקים את העונש החמור כמעשה של גמול על מעשיה האכזריים של מעודה כלפי חסרי ישע, כלפי פעוטות שהיו תלויים בה. מעניין שהורי ילדים שהתראיינו אחרי מתן גזר הדין במשפט מעודה אמרו שהם מקווים שהעונש שהושת עליה ירתיע אחרים ממעשים כאלה. אני בהחלט מאמינה שלמעודה "מגיע" העונש הכבד אשר קיבלה. אך חשוב שנזכור שאין בכוחו של העונש הכבד שהושת על מעודה למחוק את הפגישה הפיזית והנפשית שספגו הפעוטות והוריהם.

עם זאת, אני מבקשת להדגיש ששני המקרים שזכו לעונשים חמורים מהמקובל שונים במהותם. בשניהם ניתן לראות בעונש החמור ביטוי של רצון לגרום לעברייניות לשלם לחברה על הפגיעה בה. דהיינו, גמול ורצון לייצג את הציבור כחלק מהניסיון לעשיית צדק. במקרה הראשון מדובר בצדק לציבור כולו שנפגע מגניבת כספים ששייכים לציבור. במקרה השני, לנפגעים פנים מזוהות. כך שלמשפחות הנפגעות יש תחושה שהצדק נעשה. עונש מטבעו בכלל, ובמקרה של עונש במשפט, בא גם להרתיע. דעתי היא שהסיכוי שעונש מאסר כבד שמושת על פוליטיקאים מושחתים ירתיע אחרים גבוה יחסית, כי מדובר בעבירה שיש בה תכנון מניפולטיבי ושליטה עצמית. במקרה זה ייתכן שפוליטיקאים יעשו את חשבון הרווח וההפסד שלהם ויחליטו לשמור על הכללים. מדובר בסיכוי מסוים שההרתעה תעבוד, לא בוודאות כמובן. וזאת כיוון שגם במקרה של שחיתות שלטונית תהליך קבלת ההחלטות של העבריינים איננו תמיד רציונלי. שהרי עבור פוליטיקאים משפיעים מחיר הכליאה נראה לכאורה "לא שווה" את הכסף וטובות ההנאה שהם מקבלים. אבל אולי יהיו גם כאלו שיחשבו פעמיים מול הפיתוי לגנוב כספי ציבור.

במקרה של התעללות בפעוטות, המעשים האכזריים הנוראיים המתוארים בכתב האישום אינם תוצר של תכנון ארוך טווח ושל שיקולים של רווח והפסד. האמת היא שהמניעים להתעללות בפעוטות לא לגמרי ברורים. הערכתי היא שבמקרים רבים מדובר בתסכול, בהתנהגות שנובעת מחוסר שליטה עצמית קיצונית. וזאת כיוון שבמקרים רבים מי שעוסק בטיפול בתינוקות לא מביא בחשבון את המורכבות של העבודה הזו. וזאת גם כיוון שבמדינת ישראל הטיפול והחינוך בבני לידה עד שלוש עדיין לא מוסדר כהלכה. על החברה שמיוצגת על ידי מוסדותיה (הממשלה והכנסת) ליצור בדחיפות מצב של חינוך וטיפול במסגרות חינוך לתינוקות ופעוטות אשר יבטיחו שרק אנשים שעברו סינון והכשרה מקצועית ראויה יעבדו עם הילדים הצעירים. בנוסף, הכרחי לדאוג לכך שלילדים ולמחנכות יהיו תנאים סבירים לכל הפחות, שיקטינו את התסכול של האחרונים ויגדילו את הסיכוי לעצב סביבה חינוכית מטפחת רגשית, חברתית, שפתית וקוגניטיבית. במקרה של החינוך לא ניתן להישען על הרשות השופטת שתעשה את העבודה ותרתיע באמצעות עונשים חמורים את העברייניות והעבריינים הפוטנציאלים. אני מסכימה שיש להטיל עונשים חמורים על מתעללים בילדים ובחסרי ישע, אבל כמעשה של עשיית צדק ולא ככלי הרתעה.

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. אשר וינשטיין

    מצטרף לניתוח המערכתי של שתי הסוגיות, השונות לחלוטין, ולמסקנות הנובעות מהן ואכן לתחום הענישה בנושאי השחיתות הציבורית ישנו ערך מוסף ישיר ומרתיע יחסית, כאשר הענישה בתחומי הסטייה הטיפולית חינוכית בפעוטות, מטפלת בעיקר באירוע הספציפי, אך לא במקורות התופעה הכלולות ברובן בתחום!.
    בתקווה שהנהלות מוסדות ניהול החינוך בארצנו תיערכנה ותייחסנה בגישה רב מערכתית למניעת אירועים שכאלה בעתיד.

    1. clodieta

      תודה רבה אשר על תגובתך.
      חשוב לי בסופו של דבר להדגיש את הצורך שהמערכת תטפל בחינוכם של תינוקות ופעוטות ולא להסתפק בעונשים המושתים על ידי בתי משפט על מטפלות מתעללות.
      לגבי המניעים לסוגי ההתנהגות אני מודה שלא ערכתי מחקר מעמיק בנושא.

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.