המניע לכתיבת פוסט זה הוא תובנה שגיבשתי לגבי קריאה חוזרת של ספרי ילדים במהלך סיור בגני ילדים בנתיבות כחלק מקורס תפ"ר (קורס שבא לחזק את הזיקה בין האקדמיה לשדה באמצעות פעילויות למידה הנעשות בגן). במהלך הסיור, שאותו ארגנה והובילה ד"ר איריס גלילי, ראש תוכנית והחוג הגיל הרך במכללה אקדמית חמדת, ראינו הדגמות של קריאה חוזרת של אחת הגננות בספר קוטן בוטן מאת ורד לבר (איורים: כנרת גילדר, הוצאת כנרת) שנכלל בתוכנית ספריית פיג'מה. בנוסף לגננת, הדגימו שלוש סטודנטיות שנה ג' מהמכללה פעילויות של קריאה חוזרת בקבוצות קטנות של שירים קצרים מתוך הספר "באין רמזור" מאת עפרה גלברט אבני (איורים נורית צרפתי). השירים שבחלק מקריאתם החוזרת בקבוצות קטנות השתתפנו, התמקדו בסיטואציות מחיי היומיום המחייבות זהירות:. טיפול באש, הימנעות מריצה לכביש בעקבות כדור והימנעות משיחות עם אנשים זרים, גם שהללו מציעים ממתקים. ואכן, הפעילויות בסיטואציות המוצגות נכללו בשיעור העוסק במוגנות בגיל הרך, קורס שאותו מלמדת איריס גלילי.
הצפייה בפעילויות שהציגו הגננת והסטודנטיות והדיון שבא בעקבות כל אחד מהמפגשים הובילו לצורך לחדד את ההבדל בין מטרות הקריאה הדיאלוגית החוזרת של יצירות ספרותיות (סיפורים ושירים), שמטרתה להבין את היצירות לעומק, להציף רעיונות, לווסת ולהביע רגשות, לחשוב על זיקות בין חייהם האישיים של המשתתפים בקבוצה לבין מה שעולה מהיצירה וליהנות מהגילוי ומתהליך הסקנת המסקנות וההבנה הספרותית. מההבנה שבסיפורים טובים ישנם מסרים סמויים מעין, רעיונות שעולים מן המחשבה על הכתוב מבלי שהדברים יהיו כתובים. הקריאה החוזרת של הטקסטים הספרותיים נחוצה כדי לגלות כל פעם מחדש פרטים, לגבש עוד ועוד רעיונות הצומחים מהשיח וההתבוננות בטקסט הכתוב והמאויר. בסופו של דבר באמצעות שיח, ציור, הצגה מנסים לגבש תקציר של היצירה כביטוי להבנת הטקסט.
מטרת הקריאה החוזרת של שירים כמו אלו בספר "באין רמזור", שהוא חלק מסדרה בת עשרה כרכים בשם ניצנים (ספרים שהתפרסמו בין 1989 ל1991) שונה לחלוטין מהמטרה של קריאה חוזרת של יצירות ספרות "רעיוניות". הקריאה החוזרת של השירים שהטקסט הכלול בהם בהיר ונמנע ממסרים סמויים היא להוביל למודעות לסכנות. בשיח קבוצתי בין הילדים בהנחיית הגננת מבקשים להאיר סכנה אפשרית מתוך מודעות לקיומו של פיתוי של הילד להתנסות גם בדברים מסוכנים. השירים מדברים אל הילדים כי הם מעוררים הזדהות עם הסיטואציות בכך שיש בהם הכרה בכך שילדים עלולים להתפתות להתנסות בהדלקת או קרבה לאש, להסכים לקבל ממתקים מזרים וכו'. השירים מכילים עם זאת גם התייחסות לדרכי התנהגות בטוחות: הימנעות מאש, סירוב לקבל ממתקים מזרים, הימנעות מלנסות "להציל" את הכדור תוך כדי ריצה לכביש.
אבל עלינו לזכור שבמקרה הזה המטרה היא לא רק להבין את הרעיונות הכלולים בשירים. המטרה היא להשפיע על ההתנהלות של הילדים. מעבר לניסיון לעורר מודעות לסכנות ולקיומם של הפיתויים להסתכן, להביא לנכונות ממשית לווסת את ההתנהגות בשעת אמת. לכן, במקרה זה לא מספיק להסתפק בסיכום היצירה בדרך כזו או אחרת אלא יש לחשוב כיצד מתמידים במשך שבועות וחודשים בשיתוף ההורים לשמר את המודעות לסכנות בתודעת הילדים. זאת ועוד, יש לזכור להתייחס לתוכני היצירה בסיטואציות יומיומיות בלתי צפויות שיש בהן מפגש עם הסכנות או הפיתויים המדוברים. השיר שעשוי להיות מוצג מעל לוחות הגן מהווה תזכורת לצורך לשלוט בדחף להתנסות בסכנות ולהישמע לשוטר הפנימי ולעצור. הכרחי לזכור שבשונה מקריאת יצירות ספרות רעיוניות שבהם יש מקום לפרשנויות שונות של הטקסט שאותן יש להעריך ולקבל, בנוגע לסיטואציות מעוררות סכנה אמורה להיות פרשנות אחת בלבד: תתאפק, אל תעשה, למרות ש"בא לך" להתנסות.
לשיח על התנהלות מול סכנות מהסוג שהדגמנו אגב קריאתם החוזרת של השירים, חייבת להתלוות מודעות של המבוגרים (הורים וצוות חינוכי) ושל הילדים עצמם לגבי הכרחיות התפקיד המפקח של המבוגרים במקרים מעוררי סכנה. בכל המקרים שהודגמו על ידי הסטודנטיות ובאלו הנוספים המופיעים בספר "באין רמזור" ובסדרה כולה נדרשים גם פיקוח צמוד והתערבות של מבוגרים (דבר שאם אני זוכרת נכון לא כל כך הופיע בשירים). דהיינו, כשמדובר בילדים בגיל הרך (בגיל הגן ואפילו בכיתות א'-ב') הכרחי, אבל ממש הכרחי לזכור ולהזכיר בשיח עם הילדים שילדים לא אמורים להימצא בקרבת אש ללא השגחת מבוגרים. שילדים צעירים לא אמורים להיות אלה שמחליטים אם לפתוח לאדם זר את הדלת. אם כבר חשוב להוסיף תרחיש שילד בגיל הגן קורא למבוגר או לאח בוגר לבדוק מי מצלצל או דופק בדלת.
אני מבקשת להדגים השוואה בין קריאת שירים בקובץ "באין רמזור" של עפרה גילברט אבני לבין קריאת שירים בערך באותו אורך בקובץ "נשיקה בכיס ועוד נשיקה" של שלומית כהן אסיף (איורים: הלה חבקין). בעוד שהספר הראשון מטפל בסכנות ומטרתו לחנך ילדים צעירים להימנע מסכנות, הספר השני כולל שירים מקסימים שמתענגים על שיח מעורר תובנות על יחסים בין אישיים, על רגשות, על ההשלמה בין מה שמבינים מאיורים לבין מה שמבינים מהטקסט הכתוב. אני מפנה לפוסט קודם שלי, ובו דוגמה לשיח מרגש בין ילדים בגן טרום חובה בהנחיית סטודנטית להוראה של השיר "דב הקרח ודב האש" מהספר השני, המאיר על שיח שיש בו ניצוץ של הבנה ספרותית שהיא הגשמת המטרה הפדגוגית של קריאת שירים כאלה.
לסיכום, הסיור החשוב בגני הילדים בנתיבות העלה אצלי את התובנה שיש להבחין בין קריאה חוזרת לשם התעמקות והבנה של היצירה לבין קריאה חוזרת שמטרתה העיקרית היא לכוון התנהגות. אני מודה שברוב ההדגמות שאני מציגה בבלוג שלי ובעבודה רבת שנים עם סטודנטיות התמקדתי בעיקר באפשרות הראשונה. הדגמנו, שוחחנו ואני עצמי עודדתי קריאה של יצירות רעיוניות ושיח המתמקד בהבנת משמעות הטקסט המילולי והחזותי. חשוב להכיר בכך שאחת מתוצאות הלוואי הרצויות של קריאה חזורת של ספרות ילדים רעיונית היא שינוי בהבנת מצבים המוביל לשינוי בהתנהגות כזו או אחרת של הילדים. אבל יש לזכור ששינוי בהתנהגות ספציפית איננו נמנה עם מטרות הקריאה החוזרת מסוג זה. במהלך שנות עבודתי עם גננות וסטודנטיות כמעט שלא התמקדתי באפשרות השנייה – שימוש בשיר או בסיפור עם מטרה ברורה לכוון התנהגות. אפשר לומר שבצורה מודעת יותר או פחות לא ראיתי ערך רב בשימוש ביצירות לצורך הכוונת התנהגות. חשבתי שבהתנהגות יש לטפל במהלך ההתנהלות היומיומית ואילו בעת קריאה יש להתמקד בתוכן ובהבנת המשמעות הגלויה והסמויה שביצירות. בעקבות הסיור, אני חושבת שיש מקום להשתמש ביצירה כטריגר לשיחה ראשונית המגבירה את המודעות לגבי סכנות ולקריאה להתנהגות זהירה. הספרים של עפרה גילברט אבני הם דוגמה מצוינת לאפשרות לשימוש כזה ביצירות ספרות. עם זאת, על המחנכים הבוחרים בדרך זו להפנים שקריאה חוזרת של שיר הקורא להיזהר משימוש באש או מזרים מפתים או מריצה להצלת כדור מהכביש, היא חלק מתהליך החינוך לזהירות. קריאת יצירה ,אפילו קריאה חוזרת שלה ושחזור התוכן על ידי הילדים, אינם ערובה להתנהגות אחראית בזמן אמת. הדבר מחייב מודעות לצורך בפיקוח של מבוגר לצד הנחיה להתנהלות זהירה בסיטואציות יומיומיות. השיר עשוי לשמש הזדמנות לדיון ותזכורת אבל קריאה חוזרת שלו איננה מספיקה כדי להגן על הילדים. הערה אחרונה: חשוב לזכור שקריאה דיאלוגית חוזרת בקבוצות קטנות שבהן מתקיים דיון אמיתי בין הילדים בהנחיית הגננת עשוי בשני המקרים לתרום לטיפוח כישורים רגשיים וחברתיים ולטיפוח אוריינות.