פוסט זה הוא עדכון של פוסט קודם שהתמקד בהגדרה של בשלות ומוכנות לכיתה א'. הפוסט המקורי שכותרתו הייתה :"על בשלות, מוכנות והכנה לכיתה א'- וההכרח להבחין ביניהן", פורסם ב-3.6.2017 . הפוסט המקורי נכתב בעקבות דיונים לא מעטים עם גננות ומורות לילדים בכיתה א' והורים בנוגע לסוגיית המוכנות לכיתה א', שרבים מהאנשים ממשיכים לכנות אותה -בטעות-"בשלות" הילדים לכיתה א'.
סוגיית המוכנות לכיתה א' הופכת רלוונטית תמיד בתקופה זו של השנה בשעה שמתקבלות החלטות על הישארות אפשרית של ילדים שנה נוספת בגן. השנים תשפ"א-תשפ"ב, 2020-2022-הן שנים מיוחדות מאוד בשל משבר הקורונה, וסגרים ואחר כך תקופוץ היעדרות והידוד שהביאו לחוסר רציפות בלמידה בגנים ובבתי ספר שהמשבר כפה על כולנו.
בפוסט זה אביע עמדה לגבי עניין ההישארות של ילדים רבים שנה נוספת בגן בגלל המשבר והתלונות שהילדים "הפסידו הרבה חומר" ולכן הם לא מספיק "מוכנים לכיתה א'". כספוילר אכתוב כבר עתה שאני מתנגדת להישארות שנה נוספת בגן כדי לפצות את הילדים על מה שהפסידו במהלך שנות הקורונה. עמדתי המקצועית היא (בהתאם למה שנכתב בפוסט "למידה לפי מידה") שמסגרות החינוך על תוכניותיהן והעשייה החינוכית הממשית שלהן צריכות להתאים את עצמן לילדים הספציפיים שנכנסים בשעריהן כל שנה, ולא שעל הילדים להתאים עצמם למסגרות. מה שאני אומרת הוא שעל גני הילדים והמשפחות לעשות הכול כדי להכין את הילדים למעבר מהגן לכיתה א' וכדי לתרום הכי טוב שהן יכולות לבניית הרגלי למידה וכישורים שונים, ועל בתי הספר ועל צוותי המורות והמורים שמלמדים בכיתות א' להתכונן להתאמת דרכי העבודה שלהם למחזור הילדים המיוחד אשר ייכנס בשעריהן ב- 1.9.2022. איני רואה סיבה להשאיר ילדים בני 6 שנה נוספת בגן בשל המשבר. אין לדעתי לבזבז שנה מחייהם של הילדים כדי שהם יגיעו יותר מוכנים לשערי בתי הספר.
כדי לבסס את עמדתי אני חוזרת על הגדרת המושגים השונים המושמעים בהקשר העלייה לכיתה א': בשלות, מוכנות והכנה לכיתה א'. אני מבססת את ההגדרות הללו על הפוסט משנת 2017. אחזור אפוא על ההגדרות ואחדד מספר אבחנות שנראות לי חשובות. בעיקר אבחין בין הכנה , מוכנות ובשלות בהקשר המעבר של הילדים לכיתה א'. כפועל יוצא של האבחנות הללו אתייחס להשלכות החלת המושגים אשר יוגדרו, להערכה ועשייה חינוכית בבית ובמסגרות החינוך להבטחת תנאי למידה טובים לילדים בבית הספר ובכלל. אתייחס במיוחד להחלטה להשאיר ילדים שנה נוספת בגני הילדים בשל הנזקים שנגרמו להם במשבר הקורונה.
ראייה מערכתית-אקולוגית מונחית על ידי צדק חברתי כמסגרת מושגית שמסבירה את סוגית המוכנות לכיתה א'
העמדה שלי בנוגע לחינוכם של ילדים בכלל ובהקשר המעבר מהגן לכיתה א' היא עמדה מערכתית אקולוגית שמתייחסת לזיקות בין הילדים שנמצאים במעבר לבין המערכות התומכות בו: המשפחה, הגן ובית הספר. תפיסה זו נסמכת גם על מסמך חשוב של אוניסף ובו הצעה של מסגרת מושגית להגדרת המוכנות לכיתה א'.
ההתייחסות לנושא ה"מוכנות" לכיתה א' עברה שינויים והתפתחויות רבים במהלך ארבעים השנים האחרונות. ממצב שבו ההתבוננות על המוכנות הייתה בהשראת גיסל כעל "בשלות" הילדים לבית ספר, למצב כמו זה המתואר במסמך של אוניסף שמדבר על מוכנות גם ברמה של הפרט וגם ברמה החברתית הרחבה. התייחסות שכוללת את כל אשר מדינות ומשפחות עושות כדי להכין ילדים על מאפייניהם המגוונים, לטיפוח כישורים ולמעבר מוצלח לעולם בית הספר.
בשלות והשלכותיה על תפיסת ההכנה לכיתה א'
אזכיר שרעיון הבשלות שהוצע על ידי גיסל נעוץ בכך שהתפתחות האדם מתקדמת לה משלב לשלב שאותם ניתן לתעד ולחזות מראש בעיקר עקב שינויים ביולוגיים המוכתבים במידה רבה על ידי הגנים. הבדלים בין אישיים בין הילדים ניתנים להסבר על ידי הבדלים ביולוגיים, גנטיים, ביניהם. בהקשר של המעבר מהגן לכיתה א' ניתן לפרש את תפיסת "הבשלות" כגורסת שבעקבות בדיקה של פרופיל הכישורים של הילדים ניתן להחליט אם הם "בשלים" לנחוץ לתפקוד בבית ספר אם לאו. אם הילד נתפס כ"לא בשל"-ההמלצה המתבקשת היא שנה נוספת בגן במהלכה הילד "יבשיל מעצמו" וכך שנים עשר חודשים מאוחר יותר יהיה "בשל". כשאני מתווכחת עם אנשים שדוגלים בגישה זו אני מדמה את הילד לעגבניה שנקטפה כשהיא עדיין לא בשלה וכל מה שנותר לעשות הוא להניח אותה על אדן החלון שתבשיל. תפיסת הבשלות איננה מקובלת היום בשל ההבנה שהתפתחות הילדים בכלל והקביעה לגבי המעבר לכיתה א' בפרט, הן הרבה יותר מורכבות מהקביעה האם הילד "בשל" או לא בשל למעבר לכיתה א'. יתרה מזו, היכולת להתמודד עם הנדרש מהם בבית הספר תלוי בגורמים שהם מעל ומעבר ל"בשלות" הביולוגית שלהם. הדבר תלוי ברמת הילדים גם בכישורים שנרכשים על ידי הילדים באינטראקציה אמיצה ומתמשכת עם הסביבה; הדבר תלוי גם באופן שבו הוכנו הילדים לבית הספר על ידי משפחותיהם ומסגרות החינוך הקדם-יסודיות (גנים, מעונות).
מצגת פרזי התיאוריה של Arnold Gessel
הבעיה עם תפיסת הבשלות היא שהיא מטילה את האחריות באופן בלעדי על תהליכים ביולוגיים שעובר האדם היחיד ומשחררת מאחריות את הסביבה- החל מהממסד החינוכי וכלה בהורים ובגננות. מצפים מילד שנשאר בגן שנה נוספת בגלל שהוא "לא בשל" שיבשיל מעצמו. בפועל הקביעה שילד יישאר שנה נוספת בגן כרוכה מן הסתם בקשיים כלשהם ולכן נראה לי שמבזבזים שנה יקרה של הילד אם לא משקיעים בה מאמץ ממוקד לסייע לילד לטפח את הכישורים שנמצא שהוא מתקשה בהם. קשיים אינם נעלמים מעצמם. האחריות על התאמת תכנית להתמודדות עם אותם קשיים מוטלת על הצוות החינוכי, בשיתוף מלא עם הורי הילדים. על כן חשוב להתבונן בסוגיית המוכנות לכיתה א' מפרספקטיבה מערכתית אקולוגית שתוגדר בהמשך.
ראייה מערכתית-אקולוגית
התיאוריה המערכתית-אקולוגית של ברונפנברנר משמשת מסגרת תאורטית מארגנת להבנת המוכנות לכיתה א' במסמך המצוטט של אוניסף ובפוסט זה. התפתחות האדם לפי תפיסה זו נתפסת כשילוב בין מאפינים ביולוגיים של ילד לבין גורמים ישירים ועקיפים בסביבה שלו. כלומר- הן הזיקות הישירות והן הזיקות העקיפות בין הילד לגורמים הסביבתיים, נתפסות כמשפיעות על התפתחותו. על כן לפי תפיסה זו, הקביעה האם הילד "מוכן" לכיתה א' וטיב ההכנה נגזרים מהערכה של הגורמים הסביבתיים המשפיעים על התפתחות הילד מעל ומעבר להערכת הכישורים של הילד עצמו. יתרה מזו, עצם פרופיל הכישורים של הילד שמוערכים לקראת העלייה לכיתה א', משקף לא רק את יכולותיו המולדות אלא גם את "ההשקעה" בו על ידי משפחתו ומחנכיו -כשהשקעה זו תלויה לא מעט בטיב ה"שירותים" הטיפוליים והחינוכיים בסביבה שבה חי הילד. זאת אומרת, לפי תפיסה זו המוכנות של הילד לכיתה א' היא תוצר מורכב של מאפייניו של הילד, של האינטראקציות האינטנסיביות שלו עם הוריו ומחנכיו ולא פחות מכך של המדיניות של המדינה שבה חי הילד בנוגע להשקעה בחינוך לגיל הרך.
אם לפי גישת ה"בשלות" עניין ההכנה לכיתה א' פשוט: מעין תפיסה שהזמן יעשה את שלו- לפי הגישה המערכתית אקולוגית, סוגיית ההכנה לכיתה א' נתפסת אפוא כהרבה יותר מורכבת הן ברמה של הפרט, והן ברמה של המשפחה, החברה, המדינה.
מה שהניע את ארגון אוניסף לחבר את המסמך שמציג מסגרת מושגית לסוגיית המוכנות לכיתה א', הוא הדאגה לכך שבמדינות שונות בעולם ילדים אינם זוכים להזדמנות סבירה לרכוש כישורים שיאפשרו להם להצליח בבית הספר ולהכין את עצמם לחיים מלאים. כחלק מראייה מערכתית את סוגיית המוכנות לכיתה א', רואים מומחי ארגון אוניסף את הגדרת המוכנות לכיתה א' (עמ' 6-7) ככוללת שני מאפיינים ושלושה ממדים. המאפיינים של המוכנות כוללים "מעבר" ו"גיבוש כישורים" בעוד הממדים הרלוונטיים שאליהם מתייחסים המאפיינים כוללים את המוכנות של הילדים עצמם לבית הספר, את המוכנות של בית הספר-או מסגרות החינוך לילדים עצמם, ואת המוכנות של המשפחות ושל הקהילות לבית הספר.
מוכנות הילדים מתמקדת בהתפתחות ובלמידה שלהם-בכישוריהם הרגשיים-חברתיים, הקוגניטיביים, הלשוניים, הפיזיים. מוכנות בית הספר מתמקדת באיכות והתאמת סביבת בית הספר למגוון הילדים המגיעים בשעיריו. מוכנות זו מתייחסת הן לאופן שבו מכינים גני הילדים את הילדים לבית הספר והן לאופן שבו בתי הספר עצמם נערכים וקולטים את הילדים כדי לאפשר להם רווחה רגשית ולמידה. מוכנות המשפחות להכנת הילדים לבית הספר מתמקדת בעמדות ההורים כלפי הלמידה וההתפתחות של הילדים, באיכות האינטראקציות היומיומיות איתם כמו גם במעורבות שלהם בנעשה במסגרות החינוך. שילוב של שלושת סוגי ההכנה ישפיעו בסופו של דבר על האופן שבו יסתגל הילד לבית הספר ועל איכות הלמידה שלו במסגרות אלו.
על כן המוכנות לכיתה א' מתמקדת בטיפוח הכישורים של הילדים לקראת המעבר למסגרת חינוך פורמאלית; המוכנות למעבר זה תלויה בכישורי והתפתחות הילדים ולא פחות מכך ליכולת של בית הספר להתאים עצמם לצרכי הילדים על מנת לאפשר להם תנאים של רווחה רגשית ולמידה וכן על ידי יכולת המשפחות והקהילות להכין את הילדים לכיתה א'.
תהליכי ההכנה ללמידה במסגרות חינוך פורמאליות הם תהליכים מתמשכים וארוכי טווח. הורים משפיעים על טיפוח כישוריהם של הילדים מרגע לידתם . מערכות החינוך ושירותי החינוך הניתנים לילדים משפיעים אף הם על כישורי הילדים שנים רבות לפני כניסתם של הילדים לכיתה א'. מסמך אוניסף מתבונן התהליכים ארוכי הטווח האלו.
על כן חשוב שנתמקד בהכנה של הילדים במהלך החודשים והשנים שקודמים למעבר לכיתה א' הן על ידי משפחותיהם והן על ידי מסגרות החינוך. אני מבקשת להבחין כאן בין ההכנה הכרוכה בטיפוח כישוריהם החברתיים, הקוגניטיביים הלשוניים והפיזיים של הילדים ללמידה, לבין ההכנה של הילדים למעבר עצמו.
בעוד שכשמדובר בגיבוש כישוריהם של הילדים אנחנו מדברים תמיד על שנים, כשמדובר על הכנה למעבר עצמו אנחנו מדברים על הכנה שנעשית חודשם ושבועות לפני המעבר הפיזי של הילדים לכיתה א'. אף שברור שהכישורים האורייניים והמתימטיים כמו גם כישורי הלמידה של הילדים ישפיעו על התפקוד שלהם בבית הספר- כישורים אלו אינם מתפתחים בשבועות הקיץ שקודמים לכניסה לבית הספר. לכן קורסי הכנה למיניהם הנערכים בקיץ לא סביר שישפיעו השפעה מכרעת על תוצאות המעבר. יתרה מזו, הצעתם של קורסי הכנה לכיתה א' עלולה להרחיב עוד יותר פערים קיימים בין ילדים שבאים ממשפחות מבוססות לילדים שבאים ממשפחות מוחלשות, עקב עלותם הגבוהה של הקורסים.
מה שכן אפשר לעשות תמיד ובקיץ המיוחד של שנת 2021 המושפע ממשבר הקורונה לקראת המעבר הוא להכיר לילדים את הסביבה החדשה ולתרום להתחלת טיפוח של הרגלי למידה אשר יעזרו לילדים לתפקד בבית הספר. גנים ובתי ספר עשויים לעודד ביקורים בבתי הספר לפני כניסתם של הילדים לבית הספר ועל ידי כך להפוך את הסביבה למוכרת יותר. הורים עשויים לדבר עם הילדים על מחשבותיהם ורגשותיהם כלפי המעבר . ניתן לעודד את הילדים לצייר את הגן לעומת בית הספר ולדבר איתם על ציוריהם. ניתן לקרוא עם הילדים ספרים על המעבר לכיתה א' ולשוחח איתם על מחשבותיהם ורגשותיהם בעקבות קריאת הספרים. טוב יעשו ההורים אם יכינו בבית מקום שבו ילמדו הילדים אחרי עלייתם לכיתה א' ובו יאפסנו את ציוד בית הספר. נהדר שתהיה לילדים ספריה משלהם( או לפחות כמה מדפי ספרים). בנוסף חשוב להכניס את הילדים באופן הדרגתי להרגלים כגון קימה מוקדמת, הכנת הילקוט, ארגון הציוד ועוד. אני חושבת שטוב יעשו המשפחות אם יתכננו חזרה מנופש לפחות שבוע לפני תחילת שנת הלימודים על מנת לאפשר לילדים העולים לכיתה א' להתארגן רגשית וקוגניטיבית למעבר. בתי הספר עצמם עשויים לרכך את המעבר של הילדים על ידי התאמה למאפיינים של מגוון הילדים הנכנסים בשעריו של בית הספר.
באשר לגני הילדים, חשוב לטפח ילדים רגשית, חברתחית קוגניטיבית ושפתית תמיד ולא רק בגן חובה ובסמוך לעלייה לכיתה א'. החלוקה המלאכותית בין בוגרים לצעירים בגנים מעורבים מקוממת ואינה מתחשבת בהבדלים הבין אישיים בין הילדים ובכך שכל ילד בכל גיל זקוק להתייחסות ולטיפוח. בניית הכישורים הנחוצים להצלחה בלימודים איננה מתרחשת רק בגן חובה ורק בסמוך לכניסה לבית הספר. להמלצה להימנע מחלוקה לקבוצות של בוגרים לעומת צעירים בגן הילדים הקדשתי פוסט בחודש אוגוסט 2016. פעילויות טיפוח ואתגור קוגניטיבי הכרחיים תמיד במסגרות החינוך. ריבוי של קריאה חוזרת בקבוצות קטנות, ניהול פרויקטים סביב שאלות שהילדים מעלים, התייחסות עקבית לכמויות, צורות וגופים הנדסיים בסביבה הכרחית תמיד עבור כל הילדים. חשוב להרבות בקריאת ספרי ילדים בנושאים שמענינים את הילדים ולעודד אותם לחקור את מה שמעניין אותם.
עבור מעט הילדים שנשארים שנה נוספת בגן עקב הערכה שהם "לא מוכנים לכיתה א'" , יש להכין תכניות טיפוח שיתמקדו בכישורים שהוערך שדורשים שיפור כדי ששנה זו לא תהיה שנה מבוזבזת עבור הילדים. סתם קביעה שהילדים "תינוקיים" או "ילדותיים" או לא בוגרים מספיק רגשית הן קביעות לא מקדמות במיוחד כי הן אינן מורות במה להתמקד עם הילדים כדי שיצמחו מקשייהם. ההחלטה להשאיר ילד שנה נוספת בגן היא כבדת משקל ומחייבת השקעה רבה.
מה נעשה במיוחד סביב המעבר מהגן לכיתה א' בשנת משבר הקורונה?
אני חוזרת על מה שכתבתי בפתיח של הפוסט. אני מתנגדת להישארות המונית שנה נוספת בגן כדי לפצות לכאורה את הילדים על מה שהפסידו במהלך שנת הקורונה. עמדתי המקצועית היא שבהתאם למה שנכתב בפוסט "למידה לפי מידה" , מסגרות החינוך על תוכניותיהן והעשייה החינוכית הממשית שלהן צריכות להתאים את עצמן לילדים הספציפיים שנכנסים בשעריהן כל שנה, ולא לקבוע שעל הילדים להתאים עצמם למסגרות. מה שאני אומרת הוא שעל גני הילדים והמשפחות לעשות הכול כדי להכין את הילדים למעבר מהגן לכיתה א' וכדי לתרום הכי טוב שהן יכולות לבניית הרגלי למידה, וכישורים שונים ועל בתי הספר ועל צוותי המורות והמורים שמלמדים בכיתות א' להתכונן להתאמת דרכי העבודה שלהן למחזור הילדים המיוחד אשר ייכנס בשעריהן ב1.9.2021. איני רואה סיבה להשאיר רבבות ילדים בני 6 שנה נוספת בגן בשל המשבר. אין לדעתי לבזבז שנה מחייהם של הילדים כדי שהם יגיעו יותר מוכנים לשערי בתי הספר.
מה כדאי לעשות בגני הילדים?
להרבות בעבודה בקבוצות קטנות, בקריאה חוזרת , בפרויקטים של חקר בנושאים שמעניינים את הילדים. תרגול של כישורים מתימטיים יכול להיעשות על בסיס תרגול של מניית פריטים, ספירה קדימה ואחורה סביב סיטואציות מתאימות, עיסוק בבעיות בחשבון סביב בעיות אמיתיות. מעבר לכך, חשוב להכיר כל ילד וכל משפחה ולהציע תמיכה ממוקדת. אם הילד חושש תמיכה בפחד. אם המשפחה מתמודדת עם קשיים כלכליים, ליצור קשר עם שירותי הרווחה.
חשוב לדבר עם הילדים על המעבר לכיתה א' ולהיות קשובים לרגשותיהם ולמחשבותיהם. לטעת בהם אמון ביכולת שלהם להתמודד עם אתגרים. לעודד ילדים להתמודד עם קשיים. לתמוך בהם בסבלנות בשעת ההתמודדות. לא לעשות ולפתור עבורם בעיות שהם יכולים לפתור בעצמם.
מה כדאי לעשות במשפחות?
לקרוא עם הילדים ספרים על בסיס יומיומי. לעודד ילדים "לקרוא" להורים ספרי השאלה או ספרי ספרית פיג'מה שהם מביאים. לבנות לכל ילד בבית מדף או מדפי ספרים ולארגן לה או לו פינת למידה שקטה. לעודד ילדים לכתוב דברים באיזו דרך שנראית להם. ברכות, רשימת קניות, מכתבים. למנות קומות כשעולים ויורדים במדרגות ולעודד את הילדים לצפות מראש איזו קומה נפגוש בהמשך (תרגול מצוין למניה קדימה ואחורה). להפגיש את הילדים על בסיס קבוע עם ילדים אחרים בעיקר בחוץ, בגינות. לשמור על כללים והנחיות בבתים כדוגמה לשמירה על כללים בכלל, מעל ומעבר להקטנת הסיכון לחלות בקורונה. לשוחח עם הילדים על העלייה לכיתה א'. להקשיב למחשבות ולחששות שלהם בנושא. להרבות לבקר בסביבת בית הספר.
לעודד ילדים להתמודד עם קשיים. לתמוך בהם בסבלנות בשעת ההתמודדות. לא לעשות במקומם דברים ולפתור עבורם בעיות שהם יכולים לפתור בעצמם.
מה כדאי לעושת בבית הספר, לקראת הכניסה של הילדים לכיתה א'?
חשוב להתכונן לכך שתוכניות העבודה בבית הספר יותאמו לילדים הספציפם בכל כיתה בכל שכבה. מרים בראואר ואני כתבנו מאמר שמתמקד בנסיון בית הספר שמרים משמשת כסגנית מנהלת שלו, להקשיב להורים ולילדים ולהכניס שינויים בנוהלי העבודה של בית הספר כדי לשפר את התקשורת עם ההורים. לשם כך חשוב לפגוש מוקדם ככל האפשר את הילדים, את הוריהם ולשוחח עם הגננות שמהגנים שלהן מגיעים הילדים לבית הספר. בשיחות אלו כדאי מאוד לערוך תיאום ציפיות. חשוב להתאים עשייה חינוכית לקיים ולהימנע מהאשמות של הגננות ושל ההורים שלא הכינו את הילדים כהלכה.
במפגשי ההיכרות עם הילדים עצמם חשוב מאוד לעודד אותם לצייר ולכתוב בכל דרך שמתאימה להם על חוויות השנה האחרונה והקיץ. לדוגמה, לבקש מהילדים שיציירו, יכתבו ויספרו על הקורונה. שיספרו על מה שעשו בבית במהלך הקיץ. הייתי מבקשת מהם לצייר ולספר מה הם אוהבים לעשות, במה הם טובים במיוחד ובמה הם זקוקים לעזרה, ומי החברים שלהם. כך שכל ילד ייצור מעין אלבום-מעין כרטיס ביקור של העולה לכיתה א'.
בשבועות הראשונים לשנת הלימודים הייתי מחלקת את הילדים לקבוצות קבועות לא לפי רמות , אלא לפי היכרות עם ילדים אחרים או אפילו בצורה אקראית.
בקבוצות ניתן לקרוא קריאה חוזרת של ספר ולבקש עם סיום הקריאה שיכתבו ויציירו תקציר או המלצה על הספר. הייתי בונה ספריית השאלה בכל כיתה א ומעודדת קיראה בקבוצות.
הייתי מחברת בעיות בחשבון רלוונטיות מתוך התבוננות במה שקורה בסביבה של הילדים כך שתרגול מיומנויות החשבון תיעשנה על בסיס פתרון בעיות.
הייתי מדברת בקיצור עם הילדים על חגי תשרי ומנסה להבין מהם יודעים ומעשירה אותם בהתאם. הייתי מעודדת ילדים לכתוב ברכות שנה טובה באופן חופשי (לא על בסיס העתקות ושבלונות).
הייתי שוקלת אחרי סוכות עיסוק בפרויקטים של חקר על פי תחומי העניין של הילדים כשהם משתתפים באופן פעיל בתיעוד וכתיבה.
הייתי נמנעת מהצעה שיקראו טקסטים מלאכותיים ומשעממים לפי הצלילים שהם לומדים.
ניתן לשלב גם פעילויות ממוקדות קריאה וכתיבה אבל חשוב בעיניי להימנע השנה, וכל שנה, מכך שכל הפעילות תהיה טכנית. וחשובה העבודה בקבוצות קטנות קבועות והטרוגניות. לשם כך יש להרגיל את הילדים לעבודה עצמאית בקבוצות קטנות בשעה שהמורה יושבת לפי התור עם אחת הקבוצות.
לסיכום, בפוסט זה הדגשתי את האבחנה בין בשלות למוכנות לכיתה א'. בשלות מניחה שהילדים מתפתחים במידה רבה כתוצאה של שינויים ביולוגיים מוכתבים ולכן ההמלצה המתבקשת היא להמתין שהילד יבשיל לכיתה א' אם מתקבלת הערכה שהוא איננו בשל. היום מקובלת התפיסה האקולוגית שרואה במוכנות לכיתה א' תהליך מורכב שבו יש לדבר על מוכנות הילדים לבית ספר, מוכנות בית הספר לילדים, מוכנות המשפחה והקהילה לתרום למעבר מוצלח של הילדים לעולם בתי הספר. יתרה מזו המוכנות מתייחסת הן לבניית הכישורים עצמם והן למעבר מהעולם הקדם בית ספרי לעולם של בית הספר. תפיסה זו אמורה להשפיע הן על ההערכה והן על העשייה החינוכית בבית, בגן ובבית הספר. חשוב שנבין שבניית הכישורים הנחוצים להצלחה בבית הספר נמשכת כל החיים ולא בסמוך למעבר לכיתה א', לכן חינוך איכותי לגיל הרך חייב להתחיל שנים לפני הכניסה לכיתה א'. ההשקעה בילדים שבאים משכבות מוחלשות צריכה להיות גדולה במיוחד כדי לאפשר להם הזדמנות אמיתית להצליח בבית הספר. הכנה למעבר הפיזי עצמו חשובה ומחייבת שינויים באורח החיים בבית, בפעילויות מיוחדות בגנים ובהכנת תשתיות המוכנות לקבל מגוון ילדים בבתי הספר. קורסי הכנה לכיתה א' הוערכו בפוסט זה כלא תורמים במיוחד וככאלו שעלולים לתרום להגדלת הפערים בין קבוצות אוכלוסיה שונות. באשר לקורונה, דעתי היא שחשוב שהילדים יעלו לכיתה א' ונימנע מהישארות המונית שנה נוספת בגן. הצעתי בפוסט זה רעיונות לעשייה בגן, במשפחות ובמיוחד בבתי הספר כדי לרכך את המעבר מהגן לבית הספר, וכדי לעודד למידה באופן מותאם לילדים . הצעותיי כוללות בעצם הצעות שיפור לנעשה בבתי הספר. פעילויות שמתחברות יותר לחיים עצמם ואינן מצטמצמות לתרגול מיומנויות. זאת ועוד, חשובה מאוד בעיניי חלוקה לקבוצות עניין, לקבוצות הטרוגניות מבחינת היכולת של הילדים כדי להימנע מהדבקת סטיגמות.