הטריגר לכתיבת פוסט זה הוא מידע שקיבלתי על יוזמה של הורים בעיר כפר יונה, להטמין מכשירי הקלטה בבגדי ילדיהם בכל גני הילדים בעיר כדי לעקוב מקרוב אחרי המתרחש בגנים וכדי למנוע ולטפל בפגיעה אפשרית בילדים. כחלק מההתארגנות של הורי הילדים נאספו כספים לרכישת המכשירים המקליטים ונבחרו הילדים אשר בבגדיהם אמורים המקליטים להיות מוטמנים. בקרב הקבוצה המארגנת את התהליך נידונו שיטות הטמנה של המכשירים. הורים מקשיבים להקלטות ובמקרים שבהם הם מזהים אמירות או התייחסויות שלטעמם אינן חינוכיות הם פונים לפיקוח עם העדויות האלה.
ישנם מקרים שבהם גננות נקראות לפיקוח כדי להסביר את מה שעמד מאחורי ההתייחסויות המוקלטות שהועברו לפיקוח על ידי ההורים. גנים המכוסים בדרך זו על ידי הקלטות נקראים בלשון ההורים "גנים נקיים". הבנתי מאחת הגננות שאיתה שוחחתי שהמיזם הזה קיים בערך שנתיים. מעיון חטוף בהתכתבויות וואטסאפ של ההורים התרשמתי שעיקר הדיון בין ההורים הוא טכני: איך, מתי ואיפה מטמינים את המקליטים (הפועל הטמנה שב ועולה בהתכתבויות אלה). לא ראיתי בהתכתבויות שום ביטוי של חשיבה חינוכית הנוגעת ליחסי הגומלין בין הילדים למחנכות ובין צוותי הגנים להורים.
למרות שאין לי ספק שכוונותיהם של ההורים הן כוונות טובות, והמוטיבציה העומדת מאחורי היוזמה היא שמירה על הבריאות הנפשית והפיזית של ילדיהם, אני מוכרחה לומר שהתחלחלתי כאשר שמעתי את העדויות על המיזם הזה. בעיניי יוזמת ההורים אינה נשענת על הבנה טובה דיה לגבי חשיבות הקשר הבין אישי בין המחנכות( גננות וסייעות כאחת) לבין הילדים הצעירים ובינן לבין ההורים. זאת ועוד, מהידוע לי נמצא שמעקב באמצעות מצלמות לא זו בלבד שאינו מונע פגיעה בילדים אלא שהוא תורם לערעור האמון בין ההורים לצוותים החינוכיים (אציג בהמשך ממצאים של מחקר עדכני אשר נערך על ידי המכון הישראלי לחינוך בגיל הרך).
תזכורת על חשיבות הקשרים הבין אישיים בין תלמידים הוריהם עם ובין אנשי הצוות לקיום מערכת חינוך משגשגת
בחלק זה אני מתבססת על פוסט קודם המתמקד בחשיבות הקשרים הבין אישיים לחינוך וללמידה. זאת כבסיס להבנה מעמיקה מדוע פיקוח טכנולוגי על המתרחש בגנים אינו תורם לאיכות המסגרות החינוכיות, כיוון שהוא פוגע במרקם הקשרים הבין אישיים בתוך מסגרות החינוך. פיקוח טכנולוגי עלול לחבל בבניית קשרים בין אישיים טובים המבוססים על אמון, הגינות וכבוד לאדם העומד מולך.
מחקר שפורסם בשנת 2018 בכתב העת Journal of Education for Students Placed at Risk ,שהתקציר שלו הופיע ב- ScienceDaily (התקציר נכתב על ידי Jeff Grabmeier ) מצא שקשרים טובים וחזקים בין מורים, הורים ותלמידי בית ספר יסודי משפיעים על הישגי התלמידים יותר מתמיכה כלכלית של המדינה בבתי הספר. החוקרים במחקר היו: Salloum Serena, Roger Goddard ו- Dan Berebitsky .
החוקרים הגדירו את מכלול מערכות היחסים בבית הספר כ"הון חברתי". "הון החברתי מתייחס למידה שבה פרטים בקהילה פועלים יחד על מנת לקדם את מטרות המשותפות, בהתבסס על רשתות חברתיות, ערכים משותפים, ורמה של אמון בין חברי הקהילה, ובינם לבין המערכת השלטונית" (ויקיפדיה). בהקשר של בית הספר, ההון החברתי מתייחס למערכות היחסים בין מנהלי בתי הספר, המורים, ההורים, הילדים והקהילה שבונות אמון ונורמות שתורמות להישגים לימודיים.
במחקר השתתפו 5003 תלמידים ומוריהם מ– 78 בתי ספר יסודיים שהיוו מדגם מייצג של בתי ספר במישיגן. חוזק הקשרים נמדד באמצעות שאלונים שמולאו על ידי מורים. כמה דוגמאות להיגדים שנכללו בשאלון שבהם המורים סימנו את מידת הסכמתם עם כל אחד מהם :" מעורבות הורים תומכת בלמידה בבית הספר הזה", "מורים בבית הספר הזה סומכים על תלמידיהם"; "מעורבות הקהילה מסייעת ללמידה בבית ספר זה". מדד נוסף התמקד ברמת ההוצאה הכספית שניתנה על ידי מדינת מישיגן לכל אחד מבתי הספר. הישגיהם של התלמידים נמדדו באמצעות מבחני חובה קיימים שמועברים במישיגן לכל תלמידי כיתה ד' בקריאה וחשבון (בדומה למבחני המיצב בישראל).
במחקר נמצא שקשרים בין אישיים טובים משפיעים על הישגי התלמידים בקריאה וחשבון בבית ספר יסודי פי שלושה עד חמישה יותר מאשר תמיכה כספית. גודאר (Goddard), אחד מהחוקרים מאוניברסיטת אוהיו (The Ohio State University), הצהיר שאכן מצאו במחקר שתקציב תורם להישגי התלמידים. דהיינו, מצאו שבתי ספר שקיבלו תקציבים גבוהים יותר הצליחו להביא את תלמידיהם להישגים גבוהים יותר בקריאה וחשבון בהשוואה לבתי ספר שקיבלו תקציבים נמוכים יותר. אבל במחקר זה נמצא גם שההון החברתי תורם יותר להישגי התלמידים בהשוואה לתמיכה כספית.
מממצאי המחקר ניתן ללמוד שהשקעה בהון החברתי, דהיינו בבניית קשרים של שיתוף פעולה ואמון בין מורים, הנהלת בתי ספר, הורים ונציגי הקהילה תורמת לשיפור ממשי של הישגי התלמידים. המציאות במקומות רבים בעולם ובמדינת ישראל היא שבבתי ספר רבים הורים "מפחידים" את הנהלת בתי הספר שמפעילה לחץ על מורים. דינמיקה מסוג זה מביאה ללחץ להשיג הישגים בטווח קצר שמנוגד לרוח הממצאים שהושגו במחקר זה.
בניית קשרים בין אישיים טובים חייבת להיות מטופלת הן בהכשרת המורים והן בתפקוד השוטף של הגנים ושל בתי הספר. ככלל יש לחשוב על דרכים להגדיל את ההשתתפות של השותפים השונים בתהליך קבלת ההחלטות, לחשוב על דרכים לבנות אמון הדדי בין השותפים, ועל דרכים ולהציע ולקבל תמיכה בעתות משבר וקושי. הטמנת מצלמות ומכשירי הקלטה משדרת מסר של אי אמון בגננות ובמורים והוא צעד שמחבל במערכות היחסים שהן חלק מההון החברתי בחינוך ובחברה.
מחקר המתמקד בהשפעת התקנת המצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום
פרקטיקת ההקלטות בגני הילדים ביוזמת ההורים עולה בקנה אחד עם מדיניות התקנת מצלמות במעונות יום בחסות החוק במטרה למנוע התעללות בפעוטות מצד הצוותים החינוכיים. כתמיכה בטענה שמצלמות אינן תורמות בהכרח למניעה של התעללות בפעוטות מצד מחנכות, אני מציעה לעיין בממצאי מחקר של המכון הישראלי לחינוך בגיל הרך, הפועל בחסות מכללת אורנים. המחקר סוקר מחקרים בארץ ובעולם הבודקים את השפעת המצלמות על הנעשה במסגרות חינוך לתינוקות ופעוטות. ד"ר גלית בינט ערכה את המחקר וכתבה אותו וד"ר אורית דרור שימשה כיועצת מדעית.
המחקר בדק את השלכות התקנת המצלמות במסגרות חינוך לפעוטות ותינוקות במדינות אסיה, אירופה וארה"ב. בחלק מהמדינות התקנת המצלמות היא מנדטורית (בקוריאה הדרומית, בסין, בהודו, במלזיה). במערב, בכלל זה במדינות אירופה, התקנת המצלמות היא וולונטרית. בארה"ב מבוצעת התקנת מצלמות בכיתות חינוך מיוחד, בחלק מהמקרים בכפוף לחקיקה של הרשויות המקומיות. סקירה שיטתית של הנתונים מהמדינות השונות מגלה ש"שיעור עברות האלימות כנגד פעוטות במדינות שבהן הנתונים מפורסמים אינו מצוי בירידה, ונראה כי אין בהצבת המצלמות כשלעצמה – גם אם זו נתונה לפיקוח משטרתי – כדי למגר את תופעות
האלימות או כדי למנוע אותן . לצד זאת מציינים חוקרים אי־אמון מחריף בין הורים לצוותי הוראה, פגיעה בזהותן המקצועית של המטפלות ומעמדן הציבורי, וכן שינוי ים בתפיסת העולם של הילדים." הדו"ח בדק את התיעודים שהתבררו בבתי משפט בישראל שנגעו לחשדות על התעללות או הזנחה ורשלנות בטיפול בפעוטות בין השנים 2008 ל- 2023. גם בישראל נמצא שמקרים רבים של התעללות ורשלנות התגלו אחרי החלת חוק המצלמות בישראל. השורה התחתונה במחקר של המכון הישראלי לחינוך לגיל הרך :"המסקנה העולה מכל אלה היא שיעילות המצלמות במניעת האלימות ובמיגורה לא זו בלבד שאינה מוכחת, אלא שהיא אף יוצרת אתגרים נוספים. לשם הטיפול בתופעה יש לנקוט צעדים אשר ייטיבו את סביבת העבודה ואת האקלים החינוכי במעונות היום לפעוטות ובגני הילדים."
האמצעים לטיפול מעמיק אשר תרמו בחלק מהמקרים למניעת אלימות לה חשופים ילדים מצד צוותי החינוך כוללים: "שיפור תנאי השכר והעסקה של צוותי החינוך והטיפול; עידוד לימודים אקדמיים; קידום הכשרה מקצועית והדרכה. הם מציעים לנקוט גישה פרואקטיבית במטרה להוביל שינוי." מודבר בהכשרה מקצועית והדרכה המתמקדות בין היתר בדרכים לבנות קשרים בין אישיים טובים עם ילדים, הורים וצוות לצד למידה ויישום כלים להתמודדות עם מצבים מתסכלים הכרוכים בהתנהגותם של הילדים. הכשרה הכוללת סימולציות של מצבים מתסכלים בחיי המעון והגן ותרגול של דרכי התמודדות חלופיות לאלימות. הכרחי גם לבחור בקפידה את המועמדות והמועמדים שמעוניינים לעבוד כמחנכים בכלל ובחינוך לגיל הרך בפרט. חשוב גם שלצוותים העובדים עם תינוקות ופעוטות יימצאו מקורות תמיכה זמינים לרגעים של שחיקה וקושי.
בשורה תחתונה, פתרון בר קיימא לתופעת האלימות נגד ילדים מצד צוותים חינוכיים מתמקד בצעדים המחייבים השקעה ארוכת טווח ומחייבים השקעה מקצועית וכספית מתמדת מצד קובעי המדיניות, הרשויות המקומיות הנהלת המוסדות. החשיבה של חלק מההורים שניתן באמצעות קיצורי דרך המושתתים על אמצעי פיקוח טכנולוגיים לפתור בעיות יסוד בחינוך איננה מבוססת על נימוקים הגיוניים וסותרת ממצאי מחקר.
חשוב ביותר שהורים וצוותים חינוכיים יבנו שותפויות מקצועיות. חשוב שהורים יתמכו בשיפור תנאי העבודה של המחנכות לטובת הילדים שלהן. חשוב שהורים ומחנכות (גננות ומטפלות) יימצאו באותו צד של המתרס. לעבודה חינוכית נדרש כאמור אמון בין ההורים לצוותים החינוכיים. הצבת מצלמות והטמנת מקליטים פוגעות באמון בין השותפים למלאכה החינוכית וגורמים לחוסר מוטיבצייה של מועמדות ומועדים ראויים לעבוד בחינוך בכלל ובחינוך לגיל הרך בפרט.
לתשומת לב ההורים: הסבר אפשרי מדוע הקלטות ומצלמות אינן מועילות
לדעתי התקנת מצלמות ומכשירים מקליטים איננה אפקטיבית במניעת ואפילו בהפחתת האלימות נגד ילדים מצד צוותים חינוכיים כיוון שמדובר באלימות ריאקטיבית ולא באלימות מתוכננת. מחנכות מתוסכלות ושחוקות בשל תחושה של היעדר משאבים רגשיים פנויים, שהיא תוצר של שילוב של חוסר כלים אישיים ותנאי עבודה שוחקים, פועלות באלימות לנוכח התנהגות מתנגדת או מתמרדת של פעוטות – התנהגות שהיא חלק אינטגרלי מהתפתחותם. ישנם גם מקרים של "אלימות סתם", התנהגות גסת רוח ובוטה מתוך התייחסות לילדים כאל אובייקטים חסרי רגשות, תפיסת הילדים כמטרד. מחנכות ומחנכים הפועלים כך אינם חושבים על המצלמות ועל המקליטים כשהם פועלים כך. הם אינם פועלים במטרה להביא לעצמם תועלת כלשהי. האלימות היא סוג של פריקת עול, של "שחרור עצבים". לכן הימצאות המצלמות לא ירתיעו. לכן חשוב לבחור בקפידה מועמדים לעבודה עם פעוטות. לכן יש לדאוג ללא הרף לתנאי עבודה סבירים במסגרות החינוך.
מה הייתי עושה כצעד ראשון בכפר יונה ?
חשוב מאוד שקהילת הגננות, ההורים, הפיקוח של משרד החינוך מחלקת החינוך בעיריית כפר יונה תתעורר ותראה ביוזמת ה"גנים הנקיים" הכוללת הטמנת מקליטים נורה אדומה המאותתת על קריסת האמון בין ההורים לצוותים החינוכיים ולמנהיגות המקומית. מדובר בעיניי בלא פחות מקריסה ערכית המחייבת את הקהילה להתעשת ולטפל בעצמה. הכרחי להבין את הבעיתיות של הטמנת המקלטים ואת הפגיעה בחינוך הילדים. הכרחי לזמן כבר בחופשת הקיץ במעבר לשנת הלימודים הבאה תשפ"ה פורום משותף לכל בעלי העניין בעיר שיביא לבניית תשתית לשותפות אמיתית עם ההורים המושתתת על קשרים בין אישיים וכללי התנהגות לצד ביטול יוזמת הגנים הנקיים מצד ההורים. הכרחי שהורים יבינו שהמיזם שהקימו גורם יותר נזק מתועלת. חשוב שיבינו שמחנכות ראויות לא תסכמנה לעבוד בתנאים המשפילים הכרוכים בהצבת מקליטים. חשוב שתינתן להורים ההזדמנות להציג את דאגותיהם; את הרקע אשר הוביל למיזם המקליטים בגנים. אבל כאמור הכרחי להביא את ההורים להבנה שהמיזם שהקימו גורם נזק לילדים ולקהילה.
לסיכום
פוסט זה נכתב כתגובה למיזם של הורים מכפר יונה הכולל הטמנת מקליטים בגני הילדים כאמצעי למניעת אלימות אפשרית מצד הצוותים החינוכיים. אף שלא ברור לי הרקע לגיבוש המיזם הזה, הצגתי בפוסט עמדה הרואה בעצם קיומו עדות לפעולה המחבלת בקשר בין הורים לצוותים חינוכיים ואף משפיעה לרעה על הקשר בין הצוותים החינוכיים לילדים. כתמיכה בעמדה הביקורתית כלפי מיזם המקליטים הצגתי תקציר של ממצאים של מחקרים שבדקו את השפעת התקנת המצלמות על מניעת אלימות כלפי פעוטות ועל הקשר איתם. סקירת ממצאים מהארץ ומהעולם מלמדת על כך שמצלמות לא זו בלבד שאינן מפחיתות אלימות נגד ילדים הן פוגעות במרקם היחסים הבין אישיים בתוך המערכת שהיא היא התשתית לחינוך טוב. הכרחי שנזכור שחינוך "טוב" הוא משהו ששואף ליותר מאשר הימנעות מאלימות. חינוך טוב מתבסס על בנייה מתמשכת של הון חברתי המושתת על אמון והגינות(גהזכרתי גם מחקר בנושא החשיבות של מערכות יחסים על החינוך). התקנת מצלמות או הטמנת מקליטים הן ביטוי לחוסר הגינות בחינוך ופוגעות באמון. קראתי בפוסט לפעולה משולבת של כל בעלי העניין בכפר יונה שתתבצע לפני שנת הלימודים תשפ"ה למציאת דרכים לבנות שותפות בין ההורים לצוותים החינוכיים ולביטול המיזם הכל כך בעייתי שנעשה ביוזמת ההורים. אני ממליצה גם להפיץ את המחקר המתמקד בהשפעת המצלמות שנערך על ידי המכון הישראלי לחינוך בגיל הרך, בקרב מכשירי גננות ומורים, מחלקות חינוך ברשויות המקומיות, וועדי הורים, גננות ומורים.