בפוסטים קודמים התמקדתי בעיקר בטיפוח חוסן בקרב תלמידים בכלל, ובחינוך לגיל הרך בפרט. בפוסט זה אני מוצאת לנכון להתעמק בטיפוח תחושה של חוסן ושל עשייה מקצועית משמעותית בקרב סטודנטיות להוראה, בעיקר בתואר הראשון, ובמידה קטנה יותר – בקרב גננות, מורות ומורים. המניע לכתיבת הפוסט הוא ההערכה שלי שסטודנטיות וסטודנטים רבים להוראה כמו גם גננות, מורות ומורים המצויים במערכת החינוך, משדרים מצוקה ,וכדי לא לנשור מהלימודים או מעבודת ההוראה נראה כי הם בוחרים באסטרטגיה של הישרדות, כלומר לעשות את המינימום ההכרחי כדי להישאר על הגלגל או כדי להחזיק את הראש מעל המים. אכן, הישרדות מוגדרת כ"הישארוּת, הִתקַיימוּת למרות המכשולים"(מילון אבניאון). אני מגדירה ריבוי של עובדי הוראה המסתפקים בהישרדות במערכת החינוך כבעיה שאליה שמים לב פחות מאשר לנשירה של סטודנטים להוראה או של הגננות והמורים ממערכת החינוך. במסגרת של הכשרת מורים זה אומר להשלים משימות כדי לקבל ציון עובר ולא להקדיש את הזמן, הקשב, והאנרגיות הנדרשים להתעמק במשימות ולהפיק מהן את המיטב; להשלים משימות בדרך שבה תפיסות ודרכי הוראה משתדרגות. מתסכל אותי כמתבוננת בתהליכים אלה שמדובר בסטודנטיות להוראה עם יכולות טובות שאם הן היו מחליטות והיה מתאפשר להן, והן היו מתגייסות לעשייה משמעותית יותר, הן היו חורגות מהשאיפה לשרוד ומתפתחות מקצועית.
מה הקשר לחסון? חוסן מוגדר כיכולת של יחיד, קהילה או מדינה להתנהג באופן אדפטיבי בעת משבר או בעקבות הפרעה כדי לשוב לרמת תפקוד קודמת או משופרת. חוסן כרוך ביכולת להזדקף מחדש (bounce back), לחזור לתפקוד אחרי משבר. הדגש בפדגוגיה של חוסן הוא על פיתוח יכולות משופרות בעקבות התמודדות עם קשיים, ולא על הסתפקות בהישרדות. דבר נוסף המתלווה לפדגוגיה של חוסן הוא תפיסה דינמית של התפקוד וההתפתחות הפרופסיונלית.
האחריות על טיפוח חוסן ועניין בקרב סטודנטים להוראה ומורים מוטלת גם על כתפיהם, אבל לא פחות מכך על מכשירי הגננות והמורים, על תוכניות ההכשרה ועל מערכת החינוך (המל"ג והאגף להכשרת עובדי הוראה במשרד החינוך). כדי להתעמק בלימודים בצורה שמביאה ללמידה משמעותית שחורגת מהגשת משימות ברמה של הישרדות, נדרש מאיתנו להפוך את הלמידה במכללות לרלוונטית לסטודנטיות ולשדה מתוך זיקה להוראה של פדגוגיות של חקר שחורגות מלמידת שינון. נדרש לעודד העמקה ולתת זמן לחקר. מתווה ההכשרה החדש של גננות ומורים הביא להכפלה במספר שעות ההתנסות בהוראה, להמלצה לכלול תכנים המתמקדים בכישורים רגשיים חברתיים בתוכנית ההכשרה, וזאת לצד ההמלצה שגננות ומורים ילמדו חמש שנים לתואר ראשון ושני בחינוך, כך שהלימודים לקראת השלמת תואר ראשון בהוראה יתקשרו בשנה. ההזדמנויות הטמונות במתווה ההכשרה החדש כרוכות באפשרות ליצור זיקות משופרות בין תיאוריה, מחקר ופרקטיקה , כמו גם פיתוח כישורים תוך כדי התנסות מרובה יותר. זאת ועוד, למתווה החדש פוטנציאל תיאורטי להביא לסגל הוראה בעל השכלה גבוהה יותר על ידי חיוב בפועל שתוך מספר שנים כל הגננות, המורות והמורים יהיו בעלות ובעלי תואר שני לפחות בהוראה.
אלא שהבעיה היא שניתן לפרש את הנחיות המל"ג במתווה החדש גם בדרך שונה: עקב התקצרות מספר שעות ההוראה בכיתה בשל גידול בשעות העבודה המעשית נוצר מצב של ציפוף קורסים בפרק זמן קצר יותר. לכל קורס אקדמי הנלמד ב"כיתה" (או גם בכיתה וגם בזום או בצורה א-סינכרונית) מטלות קריאה ולעתים מטלות שאותן יש לבצע בימי ההתנסות או מטלות הנעשות בבית ומחייבות התעמקות וחשיבה. נוצר מצב של עומס בקרב הסטודנטיות להוראה. וזאת במקביל לכך שרבות ורבים מהסטודנטים בתואר הראשון נאלצים לעבוד לפרנסתם ולעתים מטופלים בילדים צעירים. למידה מעמיקה שיש בצידה אפשרויות העשרה, רפלקציה, צמיחה אישית, צמיחה מקצועית מצטמצמות. הדגש מושם על דברים מדידים: מה עושים כדי לעבור את הקורס ולא מה עושים כדי להתקדם, ללמוד, להתפתח באופן אישי ומקצועי, להרחיב אופקים, להבין פרספקטיבות שונות.
הרבה תלוי בתיאום ציפיות בין המערכת ההכשרה לבין הסטודנטיות, בתוכנית ההכשרה ובדרכי יישומה כמו גם בתנאים בשדה ההוראה שבו מתרחשת ההתנסות. חשוב ואף הכרחי בעיניי שהדגש יושם על למידת עומק, על משימות המחייבות התעמקות וחקר. סוג כזה של משימות מחייבות סטודנטיות להקדיש זמן ממושך יותר ללמידה. לקרוא, להבין מה הם קוראים, ליישם דברים בשדה, להיות רפלקטיביות, לשפר את הפרקטיקה, לדון עם עמיתות על הלמידה. לכן בעיניי נדרש במערכת ההכשרה לתאם בין מספר המשימות המושתות על הסטודנטיות, ליצור משימות אינטגרטיביות המשרתות מספר קורסים במקביל ולצפות ולדרוש העמקה, רפלקציה וניסונות אין סופיים של שיפור עצמי: של המערכת המעשירה ושל הסטודנטיות. לוותר על כמות על חשבון האיכות. מהסטודנטיות מצופה שיקדישו את הזמן הנדרש לביצוע משימות, לצפות לכך שלמידה משמעותית כרוכה באתגרים שהתמודדות איתם משפרת את היכולות. חשוב שסטודנטיות להוראה ומורים לא יפחדו מאתגרים ויבינו שמשימות המחייבות העמקה וחשיבה ותחושה שאתגר מצמיחות יותר ממשימות טכניות שמילויין אינו מחייב זמן וחשיבה. לתהליך הכשרה מסוג זה חשוב גם הקשר עם הגננות ומורות המאמנות והחונכות. חשוב שגם הללו ישדרו את אותם מסרים ולא יעודד הישרדות בלבד.
כדי לממש את הכתוב חשובה אוירה של תמיכה בהשקעה, מאמץ ועידוד מורים להתפתח בדרך שלהם מתוך אפשור זמן. חשוב שמורים וגננות לא יצטרכו להקדיש זמן רב ואנרגיה רבים מידי למשימות בירוקרטיות של דיווח אלא יקדישו יותר זמן להיכרות עם הילדים ולחשיבה על דרכי הוראה מעודדות חשיבה והתפתחות על בסיס קשרים בין איישים טובים עם התלמידים.
אני חושבת שכדי לאפשר לסטודנטים להקדיש יותר זמן ללמידה חשוב לצמצם בכמות המשימות ולצפות להתייחסויות מעמיקות ומבוססות לא רק על בסיס קריטריונים טכניים (כגון כמות המקורות, כמות העמודים וכו').
כמו כן הכרחי למשוך את תלמידות ותלמיד התיכון המצטיינים להוראה על ידי יצירת תנאי עבודה בגנים ובתי ספר המאפשרים מימוש דרכי ההוראה שהוצגו למעלה. אנשים טובים יבואו להוראה אם השתלבות בה תאפשר תחושה של עשייה משמעותית וסביבה שבה לומדים וצומחים כל הזמן. אני חושבת שיש להציע מלגות קיום נדיבות למועמדים ללימודי הוראה עם ציונים טובים ועם אג'נדה אישית הרואה בהוראה ובחינוך מסלו פרופסיונלי משמעותי ומספק. חשוב לבנות מערכת מלגות אשר תאפשר לסטודנטיות טובות מהפריפריה הגיאוגרפית והחברתית ללמוד מבלי שתצטרכנה לעבוד.
במקביל לכתיבת פוסט זה קראתי כתבה מעניינת ומעודדת של דודי פסימר בעיתון מעריב מתחילת שנת הלימודים תשפ"ג (1.9.2022) : “תלמידים יודעים שלימדתי את הוריהם": המורים שעברו את גיל הפנסיה וממשיכים ללמד". הכתב שאל כל אחת ואחד מעובדי הוראה בני 70 ומעלה מדוע הם ממשיכים ללמד זמן רב אחרי שיכלו לצאת לפנסיה מהוראה. הראיונות איתם מפיחים רוח רעננה ואופטימית כיוון שמראיונות אלו ניתן ללמוד שאפשר גם אחרת. כל המרואיינים הדגישו שהם מרגישים מועילים ושהם זוכים להערכה ולתמיכה מסביבת ההוראה; הם גם מביעים הערכה רבה כלפי בתי הספר שבהם הם מועסקים. מהסיפורים של ששת עובדות ועובדי ההוראה עולה שלכולם יש קשר מצוין עם מורות ומורים אחרים, עם ההנהלה, עם התלמידים והוריהם לצד אהבת המקצוע ונכונות אישית להתחדש, להתעדכן, לא לדרוך במקום ולהיאחז בשיטות הוראה ישנות. המקסים בכתבה נובע גם מגיוון של הרקע האישי של המרואיינים. עובדי ההוראה שהתראינו הם חילונים ודתיים, נשים וגברים, מלמדים מקצועות שונים, חלקם נולדו בישראל ומיעוטם לא. המשותף לכולם הוא שהם אנשים שיוזמים דרכים להתחדש וללמוד ונהנים להימצא בחברת תלמידים צעירים. וגם נראה שבכל המקרים האלו מדובר בסביבה מפרגנת, תומכת ולא תחרותית. ברור שהפניה למורות ולמורים אלה להמשיך ללמד היא גם פועל יוצא של מחסור במורות ובמורים. אבל נראה שההנהלה והשותפים לדרך לא למורות ולמורים אלה הרגשה שהם סוג של "פקק". נהפוך הוא, הם מתארים סביבה תומכת ומפרגנת. במחשבה שניה, נראה לי שעצם הפניה לאנשים בגיל זה שימשיכו ללמד באה ממקום של הבנה שניסיון הוא דבר משמעותי וחשוב ושיש להסתכל על כישורים ולא על גיל. ואני משערת שמדובר באנשים עם אור בעיניים ועם תשוקה ללמוד וללמד.
סיכום
בפוסט זה הצגתי את ריבוי המקרים של סטודנטים ועובדי הוראה שמה שמנחה אותם הוא הישרדות כסוג של חלופה פחות טובה לצמיחה ולפיתוח חוסן ומקצועיות. יתרה מזו, הגדרתי ריבוי של עובדי הוראה שמסתפקים בהישרדות במערכת כסוג של בעיה לא פחותה מבעית הנשירה של עובדי הוראה ממערכת החינוך. הצעתי שיש לשאוף לצמיחה מאימוץ אסטרטגיה של הישרדות לאימוץ אסטרטגיה של חוסן, של מוטיבציה ועניין בלמידה של הסטודנטים, עובדי ההוראה והילדים. כדי להביא להפחתה במספר עובדי הוראה המסתפקים בהישרדות במערכת, נדרש לערוך תיאום ציפיות עם המועמדים ללמוד הוראה, נדרש להנחיל פדגוגיה מעמיקה המתבססת על חקר ורפלקציה על בסיס קשרים בין אישיים טובים עם התלמידים; הכרחי גם לבנות תוכנית הכשרה אינטגרטיבית וקוהרנטית המאפשרת ומעודדת חקר ורפלקטיביות. נדרש להפחית בקורסים ולדרוש יותר העמקה בפחות נושאים. נדרש ליצור זיקות בין קורסים שונים ובין משימות המושתות על ידי מרצים שונים. נדרש להציע לסטודנטיות ולסטודנטים טובים עם מוטיבציה גבוהה להתמקצע מלגות קיום אשר יאפשרו להם לא לעבוד או לעבוד פחות במקביל להשלמת לימודי ההוראה. נדרשת מערכת שתומכת בחקר ובשיתוף פעולה ולא בדיווחים מרובים ובפיקוח. נדרשת אסטרטגיה של שיתוף פעולה בתוך חדרי המורים ובתוך קהילות הלמידה כתחליף לאווירה תחרותית. כללתי בפוסט התייחסות לכתבה הכוללת ראיונות עם שישה מורים שממשיכים ללמד אחרי גיל הפנסיה ומפגינים חוסן, תשוקה ללמוד ולהתפתח לא פחות מאשר ללמד ולהימצא בקשר עם תלמידים ומורים צעירים. סיפוריהם של מורים אלה עשויים להראות שהשאיפה לבנות מערכת הוראה שיש בה אנשים עם תשוקה ללמד וללמוד היא מציאותית.
תודה לך פרופ' קלודי על "הארת הזרקור" לגבי סוגיה חשובה זו, המהווה "צלע מרכזית" בחינוך ילדינו, החל מהגיל הרך.
אכן כדבריך נדרש להגדיר מחדש וליישם מערכתית את שיפור תנאי ההכשרה והיישום "בשטח", של כלל המשתתפים בהובלת הנושא ובכלל זה במתכונת בבניית "מסלול קריירה אישית" לכל משתתף / משתתפת, החל מתחילת לימודיו / למודיה ועד לפרישה.
כל זאת כמקובל, בין השאר, בארגונים עסקיים וצבוריים מובילים בעולם, המטמיעים את ערך המצויינות בדרכם הניהולית הערכית.
תודה רבה לך אשר על התייחסותך לפוסט. קלודי