טיפוח SEL (למידה רגשית-חברתית) כחלק מאינטראקציות יומיומיות אינטנסיביות בתחילת השנה ובכל ימות השנה

running girl transp
קבלו עדכונים אחת לשבוע על פוסטים חדשים בבלוג:

החלטתי לכתוב פוסט זה בעקבות הדיבורים על כך שבתחילת שנת הלימודים תשפ"ב, אשר נפתחה לצד ובצל משבר הקורונה המתמשך, יושם דגש במערכת החינוך על התייחסות להיבטים רגשיים וחברתיים שונים שקשורים לתפקוד וחיי התלמידים. דגש זה מובן וחשוב לאור חוסר הרציפות בהגעה פיזית של תלמידים למסגרות החינוך במהלך תשפ"א וחלק משנת הלימודים תש"פ. בעקבות הסגרים והכורח לשמור על ריחוק חברתי, ילדים רבים נותקו מהרשתות החברתיות שלהם ונשארו תלושים. הרווחה הרגשית והלמידה של הילדים נשארו תלויות במידה רבה ביכולתן של המשפחות לבנות עבורם תנאי חיים יציבים וסביבה שמאפשרת ומעודדת למידה. מציאות זו יצרה פערים גדולים בין הילדים כפונקציה של יכולת ההשקעה השונה של המשפחות. משימות מסגרות החינוך אפוא חשובות ואף כבדות: לנסות להגיע לכל ילד וילדה, להחזיר את תחושות הביטחון והשייכות בתנאים של אי וודאות ולהביא ללמידה משמעותית, בצורה שמביאה כל ילד וילדה ללמוד ולפתח כישורי למידה וידע עולם. יש להכיר בכך שמדובר במשימה ראויה וקשה לביצוע. כדי שגננות ומורות תצלחנה לטפח כישורים חברתיים רגשיים בקרב הילדים עליהן לפתח כישורים אלו בעצמן ולא פחות מכך עליהן להרגיש ביטחון ושייכות למערכת החינוך שהן חלק ממנה. במצב שבו מלחיצים מורות וגננות ודוחפים לתחרות ומדידת הישגים קשה מאוד לטפח SEL, בעזרת פעילות מובנית של טיפוח אמפתיה בתחילת השנה או בלעדיה.

במקביל להבנה ולהכרה בחשיבות הבנייה של תחושת הביטחון והשייכות של כל הילדים קראתי בעיתון "הארץ" לפני שבועיים כתבה גדולה של ליאור דיטל על כך ששנת הלימודים תיפתח במקומות שונים בשיעורי אמפתיה אשר מתבססים על שעה במערכת של צפייה באם ותינוק. בכתבה הושמעה הטענה שזו אחת הדרכים המרכזיות לפתח מה שקרוי (SEL (Social Emotional Learning. בכתבה הייתה התייחסות למחקרים שמראים שתוכנית זו שמתבססת על צפייה שבועית באם ותינוק מגבירה אמפתיה. זו אכן תוכנית מחקרית שמיושמת בחו"ל ובישראל ל"הגברת האמפתיה" אצל ילדים. אני מודה שהעיון בכתבה גרם לי להרהר בטענות שהוצגו בה ואף להסתייג מחלקן. בהמשך הפוסט אתייחס לאופן יישום גישה חינוכית שמטפחת כישורים רגשיים במהלך כל השנה כחלק מהתנהלות החיים במסגרות החינוך.

טענתי המרכזית היא שכישורים רגשיים חברתיים, ובכלל זה אמפתיה, מתגבשים בעיקר במהלך אינטראקציות יומיומיות אינטנסיביות בסביבה הטבעית: בבית ובמסגרת החינוך. הטענה המרכזית שאני מציגה בפוסט זה היא אפוא שגיבוש למידה רגשית-חברתית היא תהליך אינטנסיבי וממושך. כדי שהחינוך לגיבוש למידה רגשית חברתית יהיה אפקטיבי, עליו להתבסס על מה שקרוי למידה משמעותית: למידה שבה הילד יהיה מעורב באופן אקטיבי, הוא יהיה רפלקטיבי ויבין בסופו של דבר במה דברים אמורים. מה שנמצא בלב תהליך הלמידה הזה הוא האינטראקציות האינטנסיביות היומיומיות של הילד עם מבוגרים ועם ילדים אחרים בהנחיית המבוגרים, שבמהלכן נאמרים דברים ונעשות פעולות. לדוגמה, אם ילדים נתקלים במצבים מפחידים, משמחים או מכעיסים- זו הזדמנות לדבר איתם על הרגשות שלהם ושל האנשים המעורבים האחרים באותן סיטואציות. בנוסף, יש ללוות את הוויסות של הקשב, הרגש והחשיבה של הילדים בסיטואציות אלה: לסייע בשליטה על רגשות כשצריך, לעודד התמודדות עם קושי או לשבח איפוק והתנהגות הולמת במצבים מאתגרים. אותם מאפייני אינטראקציה עשויים ללוות קריאה חוזרת של ספרי ילדים שנוגעים לרגשות בהקשר חברתי. דוגמה אישית של מבוגרים היא דרך נוספת להשפיע על הלמידה הרגשית-חברתית. אינטראקציות יומיומיות עם מבוגרים וילדים וצפייה במודלים של התנהגות במצבים חברתיים מעוררי רגשות וקונפליקטים, כשכל אלו מלווים בהסברים מותאמים לילדים ברגע ובמקום הנכונים, מביאים להבנה משופרת של הזירה הרגשית חברתית. טענתי בפוסט היא שלא נדרשות בהכרח תוכניות שכוללות פעילויות חינוכיות שמתמקדות ברגשות וסיטואציות חברתיות על מנת לטפח למידה רגשית חברתית. מה שנדרש הוא יצירת סביבה חברתית בעלת המאפיינים שאציג בפוסט. יתרה מזו, התנהגות של מבוגרים שעומדת בסתירה למה שתוכניות רגשיות חברתיות מטיפות, עלולה לבלבל את הילדים ולשבש את תהליך גיבוש הכישורים הרגשיים חברתיים.

על SEL-Social and Emotional Learning

בשנים האחרונות אנחנו מרבים לשמוע על חשיבותה של למידה רגשית-חברתית (SEL) בכלל, ובתחום החינוך בפרט. דגש מושם על טיפוח כישורים רגשיים וחברתיים לבניית אקלים כיתה חיובי ולבניית התשתית ללמידה בגנים ובבתי הספר. מה שאני מבקשת להזכיר בפוסט זה הוא שבראייה מערכתית, הכרחי שנבין את הלמידה הרגשית-חברתית בהקשר רחב יותר של למידה ושנתעמק בשאלה, מהם התהליכים היומיומיים בבית ובמסגרות החינוך שתורמים ללמידה בכלל וללמידה רגשית חברתית (SEL) בפרט. טענתי היא שהכרחי להתבונן ולשפר ללא הרף מה שקרויות "אינטראקציות תיווך" עם ובין הילדים על מנת להביא לגמישות קוגניטיבית בכלל וללמידה של תכנים וכישורים דוגמת SEL ואחרים בפרט. הטענה היא שהגדרות SEL מתמקדות ביעדים של הלמידה ולא בתהליכי הלמידה עצמם.

CASEL, האיגוד ללמידה רגשית חברתית, (Collaborative for Academic, Social, and Emotional Learning) הגדיר את הלמידה הרגשית חברתית כ"תהליך שבאמצעותו ילדים ומבוגרים מבינים ומנהלים את רגשותיהם, מציבים ומשיגים מטרות חיוביות, חשים ומפגינים אמפתיה כלפי אחרים, מגבשים ומשרים קשרים בין אישיים טובים עם אחרים , ומקבלים החלטות אחראיות".

חמישה כישורי-על מרכזיים זוהו כמשתייכים ללמידה הרגשית חברתית: מודעות עצמית, ניהול עצמי, מודעות חברתית, כישורים של קשרים בין אישיים ויכולת לקבל החלטות אחראיות. יתרה מזו, ישנה הכרה בכך שכישורים אלו מתפתחים ונחוצים לתפקוד הולם בסביבות השונות שבהם ילדים מתפקדים: במשפחה, בגן, בכיתה, בבית הספר, בקהילה. אמפתיה כלולה בכישורים של קשרים בין אישיים.

על אמפתיה כחלק אינטגרלי של הכישורים הרגשיים חברתיים (ולא ככישור שעומד בפני עצמו)

אמפתיה מתייחסת ליכולת של האדם להבין מצבים מזווית ההסתכלות של הזולת ולהרגיש חמלה כלפיו; להיכנס באופן מטאפורי לנעליו של הזולת. אמפתיה מובילה לשיתוף פעולה וללכידות חברתית ועשויה להפחית מעורבות בקונפליקטים או התבודדות ( Konrath,2011). ילדים ואנשים שמגלים יכולת אמפתית עם רגשות הזולת מפתחים בהמשך התנהגות פרו-חברתית, כלומר התנהגות שעוזרת לזולת.  "תרגום" האמפתיה להתנהגות פרו-חברתית מתאפשרת על ידי התערבות הסביבה (Knafo et al, 2008). זאת ועוד, נראה שאנשים נולדו עם היכולת להרגיש אמפתיה. מחקרים אלו מראים שלמרות שורשיה המולדים של האמפתיה, הסביבה עשויה להשפיע על עוצמתה ועל שכיחותה. כלומר, חינוך עשוי להביא להעלאת השכיחות של הרגשות האמפתיים ושל ההתנהגות הפרו חברתית.

למידה משמעותית לטיפוח SEL

אף שהתשתית הביולוגית לבניית כישורים רגשיים חברתיים היא מולדת, וכך גם מולדים הבדלים בין אישיים בין אנשים ביכולת לפתח אותם, גיבושם של כישורים אלו הוא פועל יוצא של למידה חברתית במהלך כל החיים כולם. התשתית של הכישורים נבנית כמובן בגיל הרך. התפקוד של כל ילד וילדה בנוגע לתחום הרגשי חברתי בכל רגע נתון, תלוי בשילוב בין התורשה, האינטראקציות והקשרים הבין אישיים שהיה חשוף לו מהלידה, והסיטואציה עצמה שבה עליו להפעיל את הכישורים האלו. זאת אומרת שיש צורך בלמידה שנתרמת על ידי הסביבה בתהליך ניכוס הכישורים הרגשיים חברתיים.

במקרה של גיבוש SEL הכרחי לחתור ללמידה משמעותית- ללמידה מלווה בהבנה ולא ללמידת שינון תלושה. שהרי בסופו של דבר על הילדים להשתמש בכישורים הנרכשים בסיטואציות מאתגרות שהם חלק מהחיים. במקרים אלה הם לא נדרש לצטט כללי התנהגות.

אני מציגה למטה תרשים שמציג השוואה בין למידה משמעותית לבין למידת שינון:

ניתן לראות בתרשים שבמקרה של הלמידה המשמעותית יחידות הידע מחוברות אחת לשניה לכדי גוש קוהרנטי, בעוד שבמקרה של למידת שינון מדובר בפרטי ידע מופרדים אחד מהשני ותלושים.

קשה למצוא הגדרה מוסכמת ללמידה משמעותית. בעיקרון מדובר בלמידה שמלווה בחשיבה ומובילה להבנה; הלמידה היא משמעותית כאשר הידע החדש מופנם ומחובר לידע הקיים של הלומד. למידה משמעותית מותאמת ללומד, להקשר, לתרבות ולקהילה ; הלמידה המשמעותית הפוכה במשמעותה מלמידת השינון.

learning quote
Robinson, M. (2008). Child development from birth to eight. A journey through the early years. Maidenhead, Berkshire: Mc Graw Hill and Open University Press.

תהליך הלמידה המשמעותית הוא שיתופי מטבעו (מתקיים במהלכו שיח); הוא קונסטרוקטיבי- דהיינו מתמקד בתודעה של הלומד ודרכי התיווך הן כאלו ששואפות להביא לחיבור בין הידע הקיים לידע החדש של הלומד; על התהליך להיות נטוע ומחובר להקשר הלמידה הנתון-לא תלוש וכוללני- ועליו להיות מכוון לריבוי פרספקטיבות. השיח עצמו כולל התייחסות למושגים מופשטים שמשמעותם הולכת ומתבררת במהלך השיח עצמו. לשם כך חשוב להבטיח תנאים לכך שהלומד יהיה אקטיבי, מכוון מטרה, מעורב רגשית, בעל הכוונה עצמית ורפלקטיבי (Hakkarainen P, 2007).

מאפייני שיח התיווך המצויים בבסיס הלמידה המשמעותית

גיבוש כישורים רגשיים חברתיים כמו גם גיבוש כישורים קוגנטיביים ומטה-קוגניטיביים אחרים, מתבסס על איכות אינטראקציות התיווך בין הילד המתפתח לבין הוריו, מחנכיו (מטפלות, גננות ומורות), ובהשתתפות עמיתיו. אחד המודלים התיאורטיים שאנחנו מרבים להשתמש בו בישראל בנושא הוא זה של פוירשטיין, על ההגדרות האופרטיביות של פנינה קליין. בבלוג זה התייחסתי בעבר לנושא פעמים רבות. אתייחס למאפייני התיווך בקצרה גם כאן. ההגדרות של התיווך ושל מאפייניו המופיעים בהמשך מתבססים על הכתוב בפוסטים קודמים שכתבתי בנושא.

תיווך הוא  פעולה מכוונת שחוצצת, מתווכת בין הילד לבין העולם, שמטרתה להביא ללמידה משמעותית, לטיפוח היכולת לפתור בעיות בצורה טובה יותר, ולפתח יכולת להיטיב להסתגל לדרישות ה"עולם". תיאורטית, התיווך מתייחס בעיקר לנעשה על ידי מחנך או ילד אחר, בעל יכולת גבוהה יותר, במטרה להביא ללמידה אצל הלומד; מטרת הפעולה היא שדרוג החשיבה של הלומד באמצעות אינטראקציות עם הורה, מחנך, ילד אחר בעל יכולת גבוהה יותר בשילוב אינטראקציה עם הסביבה הפיזית. בפוסט זה אתייחס בעיקר לאינטראקציות שנועדו להביא להשתנות קוגניטיבית. הגדרות אלו מתבססות על התיאוריות של ויגוצקי ופוירשטיין.  הטענה של ויגוצקי שמשתמעת ממושג "טווח ההתפתחות המקורב" (ZPD-zone of proximal development ) היא שלעולם ילד (וגם מבוגר לצורך העניין) יבין טוב יותר מושג, יפתח טוב יותר כישור זה או אחר בעקבות הנחיה מותאמת בהשוואה למה שהוא יכול לפתח או להבין בכוחות עצמו. הנחיה מותאמת היא אינטראקציית תיווך איכותית עם מבוגר או ילד אחר בעל הבנה טובה יותר של אותו מושג. החשיבות של מקצוע ההוראה נגזרת מטענה זו. דהיינו, הטענה היא שלעולם ילד (לא חשוב מהי היכולת הראשונית שלו) יוכל להפיק יותר תועלת מלמידה בסיוע תיווך איכותי, ממה שהוא יכול לפתח בכוחות עצמו! דהיינו, ביכולתנו כמחנכים, גננות, מורים, הורים  להביא ילדים להישגים ממשיים שקשורים להבנת העולם ולתפקוד בו, מעל ומעבר למה שהוא יכול להשיג בכוחות עצמו. כל זאת בתנאי שאנחנו מפתחים את הכישור של תיווך איכותי. תיווך הוא כישור שמשמעותו יכולת הנגשת העולם לילדים תוך הכנסת ההתאמות הנדרשות כדי שהגירוי, התופעה בעולם יהיו משמעותיים לכל לומד ספציפי. הנגשה שאמורה להביא להבנה ולא להתייחסות שטחית או שולית לתופעה (מה שקורה לעתים קרובות). אציין עוד שמדובר באינטראקציה מותאמת לכל אורך השיח ולא להתאמה בסיסית של ה"חומר" ללומד. דהיינו חשוב שנחשוב על משחק, ספר, טקסט, פעילות שהילדים יתעניינו בהם. אבל בזה לא די. עלינו ללוות את הפעילות, המשחק, הספר, הטקסט, תכנית הטלוויזיה, לעורר שיח לגביה, להתייחס לאמירות ושאלות של הלומדים, לארגן את הנאמר בשיח. וזאת במסגרת פרטנית או קבוצתית; מתוכננת על ידנו או מזדמנת כחלק מהחיים בבית, בגן או בכיתה. ההנחה היא שהשיח הממוקד, הרציף, האינטנסיבי שכולל שאלות ואמירות על משמעות של מושג, משמעות של תופעה, או כישור  יביא לגיבוש תובנות, ידע וחשיבה על מושג זה ודומיו ועל יישום ההבנה הזו בהתנסות העתידית של הילד.

איך מטפחים אמפתיה כחלק מ-SEL בחיי היום יום של ילדים בגילים שונים?

בגיל הרך  (תינוקות, פעוטות, ילדי גן)

  • להתייחס ולגלות אמפתיה לסימני המצוקה של הילד עצמו; ילד צעיר חייב  התייחסות של מבוגר כשהוא מרגיש מצוקה. אמפתיה והתייחסות לצרכיו הכרחיים להרגשת הביטחון הבסיסית שלו; מעבר למילוי "מצבר" הביטחון, התייחסות אמפתית מצד ההורים מלמדת את הילד איך לנהוג באנשים כשהם מרגישים מצוקה;
  • להתייחס לילדים אחרים-תלמידים אחרים במסגרות חינוך ולאחים בוגרים יותר ואחרים בצורה אמפתית כשהללו מרגישם מצוקה; צפייה בהורים ומבוגרים אחרים שמגלים אמפתיה עשויה לסמן לילדים שזו דרך ההתנהגות הרצויה וגם לשמש להם מודל לסוג כזה של התייחסות;
  • להתייחס למבוגרים אחרים בצורה אמפתית מאותן הסיבות;
  • להביע רגשות ולבקש עזרה; בדרך זו לומדים הילדים איך לסמן להורים שהם זקוקים לעזרה ולאפשר להם להתייחס אליהם;
  • לשבח את הילד , ילדים אחרים ואחיות ואחים על גילויי אמפתיה וחמלה;
  • להימנע מלהציע לילדים "להחזיר" מכות למי שפוגע בהם ולהציע חלופות;
  • להתאמץ לגלות אמפתיה כלפי הילד גם כאשר הוא פועל בצורה מתריסה לצד הגבלה של התנהגותו הפוגענית; לעתים קרובות ילדים שמתקשים לווסת את התנהגותם- שמבטאים באמצעות התפרצויותיהם מצוקה של ממש- מתקשים לקבל יחס אמפתי מצד הורים ומחנכים; כעס מוגבר עליהם ירחיק אותם מאמפתיה הרבה יותר מגילויי הבנה למצוקתם הרגשית לצד הכוונה וחניכה של התנהגויותיהם;
  • לעודד מפגשים בין הילד לילדים אחרים בתוך מסגרת החינוך ובשעות אחה"צ בבתים או בגינה הציבורית על בסיס קבוע;
  • לגלות אמפתיה גם כלפי ילד שפגע בילדם לצד דרישה חד משמעית מצוות המסגרת החינוכית להבטיח את שלומו הרגשי והפיזי של ילדם;
  • לחנוך מפגשים חברתיים של הילד עם ילדים אחרים ולהדגים התנהגות פרו חברתית- כזו שיש בה עזרה לזולת בעת הצורך;
  • להדגים שיחות בין אישיות ישירות והימנעות מהיצמדות מתמדת לסמארטפונים וטאבלטים.

בגיל בית ספר יסודי

  • מעבר לנאמר קודם חשוב גם אחרי שילדים נשארים לבד בבית לקיים אינטראקציות רציפות יומיומיות איתם;
  • להתעניין במה שמעניין אותם ובמה שמפריע להם;
  • לעשות כל מאמץ להשאיר דלת פתוחה והזמנה קבועה שהילדים ישתפו מחנכים והורים בדאגותיהם ובמצוקותיהם;
  • לעודד מפגשים פנים אל פנים בין הילד לחבריו תוך מעקב אחרי התנהלות האינטראקציות והפעלת בקרה עליהן;
  • לטפל בצורה אמפתית בקונפליקטים שמתעוררים בבית הספר עם כל הנוגעים בדבר;
  • להתרגל לשמוע את כל הצדדים לפני שמצדדים באחד הצדדים בקונפליקט;
  • הורדת המחירים של הטלפונים הסלולאריים נראה שגרמו להורים להקפיד הרבה פחות על משך זמן השימוש של הילדים במכשירים אלו; למרות המחירים המוזלים להגביל שימוש במכשירים דיגיטאליים תוך מתן הסבר לילדים לסיבת ההגבלה;
  • לפקח על התכנים שהילדים חשופים להם באינטרנט ולחנך לאי פגיעה בחברים באינטרנט;
  • להבחין בשינויים במצבי הרוח ובהרגלי ההתנהגות של הילדים כביטוי אפשרי למצוקה.

בגיל ההתבגרות

  • מתבגרים זקוקים לקשר קרוב עם הוריהם ועם מחנכים לא פחות ולעתים יותר משנדמה לנו; על כן חשוב שהורים יבינו שילדיהם המתבגרים זקוקים  לנוכחותם;
  • להבין שגיל ההתבגרות הוא אחת התקופות הקשות בחיי האדם; נחוץ להבין זאת בעיקר כשהמתבגרים מפגינים התנהגות לא נחמדה; בגילוי הבנה זו יש אמפתיה!
  • להקפיד על אינטראקציות פנים אל פנים יומיומיות של הורים ומחנכים עם המתבגרים;
  • להיות ערים לשינויים במצבי הרוח ולסימני מצוקה אחרים ולהתייחס אליהם;
  • לבנות הסכמים עם המתבגרים שכוללים בקרה על תכנים באינטרנט, שימוש באלכוהול, שימוש במכונית המשפחה אחרי קבלת הרישיון;
  • לנהל עם הילדים משאים ומתנים הוגנים על תנאי זכויות וחובות בבית;
  • לשבח התנהגות אמפתית עם בנים ובנות אחרים ולא להתעלם מפגיעה של המתבגר בזולת או מפגיעה של נערים אחרים במתבגר (פגיעה ישירה או באמצעות הרשתות החברתיות);
  • לשים לב לילדים ולאנשים אחרים שהמתבגר מתחבר איתם במפגשיו פנים אל פנים ובמפגשיו הוירטואליים;
  • החשוב ביותר הוא להשאיר דלת פתוחה לשיחות כנות עם המתבגר על דברים שמטרידים אותו וגם להתמודד עם ביקורת מוקצנת לעתים שהמתבגרים עשויים להטיח בהוריהם.

מה יכולים מחנכים לעשות כדי לטפח אמפתיה מעבר למה שהוצג קודם ?

  • רוב הצעדים שמומלצים להורים תקפים בכל הגילים גם למחנכים עצמם.
  • תפקידם מורכב כיוון שעליהם לשים לב, להיות קשובים ולהתייחס למספר רב יותר של ילדים בו זמנית;
  • לשם כך על המחנכים להבין שתפקידם הוא לתת את הדעת לרווחתם הרגשית והחברתית של הילדים והנוער לא פחות מאשר לטיפוח הצד הקוגניטיבי של הילדים ושל המתבגרים;
  • חשוב שמטפלות, גננות ומורים יתעניינו ברגשות הילדים ובשכיחות ואיכות האינטראקציות החברתיות הנרקמות בין ילדים בכיתותיהם;
  • ניתן לשלב בעבודה תכניות דוגמת "ללמוד לחיות ביחד" שפותחה על ידי גת, רוזנטל וצור בתכנית שוורץ באוניברסיטה העברית ויושמה במקומות שונים בארץ. מטרת תכנית זו היא פיתוח כישורים חברתיים, כולל אמפתיה  בגיל הרך. תוכנית זו עולה בקנה אחד עם העקרונות שהוצגו מעלה כי מדובר בטיפוח כישורים רגשיים וחברתיים בחיי היומיום.
  • חשוב שמחנכים יבנו קשרים עם ילדים שיאפשרו לילדים לפנות אליהם בעת צרה;
  • חשוב מאוד לזהות סימני מצוקה אצל הילדים (אצל כל הילדים גם ואולי במיוחד אלו שנמצאים בשולי חברת הילדים);
  • חשוב לבנות ברית עם הורים שתאפשר לשתף אותם בהתרשמויות המחנכים על הילדים;
  • חשוב לא להיכנע להורים כשהללו מבקשים להרחיק מהכיתה ילד אחר שמפריע כי ילדים במצוקה, גם כשהם סוררים, זקוקים לאמפתיה.

מה ראוי לעשות בהכשרת גננות ומורים כדי לטפח SEL?

לאור האמור לעיל הכרחי שהכשרת המורים תציע קורסי חובה שמתמקדים בפיתוח כישורים חברתיים בכל רמות הגיל: מהגיל הרך עד החטיבה העליונה בבית הספר התיכון. הכוונה לקורסים שמניחים לא רק את התשתית התיאורטית והמחקרית אלא כאלו שתורמים לבנייה של מיומנויות להתמודד עם מגוון של התנהגויות ולנהל כיתה תוך גילוי אמפתיה הכלה והצבת גבולות. בגילאים הבוגרים נראה הכרחי להציע קורס שמתמקד גם באמפתיה ובבריונות ברשת ובדרכי התמודדות עם מצבי דחק ברשת כמו גם עם אפשרויות של יצירת קשרים באמצעותה.

מה מערכת החינוך צריכה להעניק למטפלות, גננות, מורים ומורות כדי שיוכלו ליישם את הגישה שהוצגה בפוסט?

טיפוח SEL בכלל ואמפתיה בפרט מוטמעת כאמור בתוך אינטראקציות וקשרים בין אישיים שמתנהלים בחיים היומיומיים במסגרות החינוך: עם ובין הילדים. כדי ליישם גישות או תוכניות, מחנכים (מטפלות, גננות מורים ומורות) חייבים להיות אנשים עם כישורים רגשיים-חברתיים מעולים בעצמם (כישורים שניתנים לפיתוח), והם חייבים להרגיש בטוחים ושייכים למסגרות. לשם כך על מערכת החינוך להעניק להם תנאי תפקוד במערכת החינוך שיאפשרו להם להרגיש בטוחים ולתפקד. לחצים להישגים, הנחתות מלמעלה, עידוד של תחרותיות, עומס משימות, יוצרים תנאי לחץ שמקשים על המחנכים להיטיב לתפקד. שום תוכנית ספציפית בתחום SEL לא תצליח אם לא נדאג לרווחתם של הגננות והמורים. לכן חשוב ואף הכרחי להתחיל בדיאלוג בין מטה מערכת החינוך למורים ולמחנכים ליצירת תנאיי חיים סבירים אשר יאפשרו להם להביא לידי ביטוי גם את ההמלצות הכלולות בפוסט זה. המורים צריכים להיות שותפים לבניית המדיניות של עידוד SEL ועליהם לבחור בתוכניות או בגישות המתאימות להם.

לפוסט הזה יש 5 תגובות

  1. שנה טובה קלודי וחג שמח!
    בהזדמנות זו, האם את מודעת לכך שמאז המעבר של הבלוג שלך מפלטפורמת וורדפרס החינמי לדומיין פרטי – הקוראים לא רואים את התמונות ווהתרשימים בפוסטים שלך.

    1. clodieta

      שלום ושנה טובה,
      לא הייתי מודעת לבעיות התצוגה כי עד עכשיו לא אמרו לי ואני רואה.
      האם תוכל לשוח לי צילום מסך על מנת שנוכל לבדוק את הסימה.
      תודה רבה ושנה טובה שוב.

  2. שרה מוכתר

    כאנשי חינוך אני מרגישה שהכל נוגע ממש אחד בשני . ניצול של מפגשים בין ילדים גורם לאינטראקציה טובה בפרט בגן הילדים שהצוות שם דגש ועורך פעילות שנתית על טיפוח חברתי רגשי. מה גם שיותר קל לאמן וללמד ילדים אמפטיה כלפי האחר בגיל הצעיר והחשיבות הגדולה שעדין יש ביכולתנו בגיל הצעיר להפחית לילדים מסכים אייפונים ועוד בפרט בגני הילדים ועל ידי זה הילדים מצליחים לרכוש מיומניות חברתיות שיעזרו להם בגיל הבגרות שהדעה שלנו פחות חשובה.

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.