פוסט זה הוא תוצר של חשיבה ממושכת על המקרה של סופיה, הפעוטה שחייה עלולים להתהפך מבלי שבשלב זה בחייה תבין את משמעות השינויים הנכפים עליה. זאת בעקבות פסק בית הדין בפרשת החלפת העוברים בבית החולים אסותא.
הדיון במשמעות פסק הדין וההצעה הלא שגרתית ואולי האוטופית שאני מציעה בפוסט זה מתכתבות עם המשמעות העמוקה של החלטות ופעולות המיטיבות לשרת את טובת הילד.
בפרשה הטרגית של החלפת העוברים באסותא, משפט שלמה של שנת 2024, פסק בית המשפט שעל הילדה סופיה בת השנתיים וחודש לעבור להורים הגנטיים. חשוב לציין שמדובר במקרה הזה בהורים גנטיים שתובעים את זכותם לגדל את הפעוטה. הורים גנטיים ולא ביולוגיים כי גם האימא המגדלת היא במידה רבה אימא ביולוגית. היא נשאה אותה בגופה וילדה אותה (תהליכים ביולוגיים). נזכור שעם גילוי הפרשה, עיקר הזעם התמקד בצדק ברשלנות הבלתי נסלחת של בית החולים הפרטי אסותא שבו התרחשה החלפת העוברים הטרגית. אחרי גילוי הטעות נעשה ניסיון לזהות את ההורים הגנטיים של סופיה מבין הזוגות שהיו בטיפולי פוריות באותו בית חולים. והורים אלו נמצאו. עקב כך באופן מובן מאוד ההורים הגנטיים מצאו לנכון לתבוע את העברת הילדה אליהם. את כל ההורים ניתן להבין. קשה במיוחד עם זאת לעכל את פסק הדין! בינתיים ההורים המגדלים, שהם וודאי בעיני סופיה אימא ואבא שלה, ערערו על פסק הדין המורה להעביר את סופיה להוריה הגנטיים.
הנימוקים בעד הישארותה של סופיה אצל ההורים המגדלים נשענים בעיקר על הבנת תהליך ההתקשרות של הילדה אליהם. קשה להסביר לילדה בת שנתיים מדוע קורעים אותה ממי שנחשב בעיניה להורים היחידים שיש לה. אם כן, העברתה להורים הגנטיים כרוכה במשבר חריף עם השלכות עתידיות אפשריות בעתיד. ברור גם שכשתגדל, סופיה זכאית ותרצה לדעת מהם שורשיה הגנטיים. הטביעות הגנטיות הן חלק בלתי נפרד מזהותה של סופיה. היא זכאית לדעת מי הוריה הגנטיים.
במשפט כמו בדיון הציבורי הועמדו שתי אפשרויות בלבד: הישארות בלעדית אצל המשפחה המגדלת או העברה הכרוכה בקריעה בלתי מוסברת מהוריה המגדלים והעברה לידי ההורים הגנטיים. חשוב להבין שהצעד המתמקד בהעברה להורים הגנטיים כרוכה בפגיעה רגשית וודאית בהווה וכמעט בוודאות בתחושת נטישה. קשיים אלו עלולים לשבש את המשך התפתחותה של סופיה. מנגד, הישארות אצל ההורים המגדלים, ללא ידעה על מקורות חייה, עלולה להקשות על סופיה לכשתגדל ותחקור את שורשיה. אין מניעה שזהות ההורים הגנטיים תיוודע לסופיה לכשתגדל. כל זאת, לצד זה שישתפו אותה ברצונם העז של ההורים הגנטיים לקבל אותה לחזקתם.
לא נידונה בבית המשפט אפשרות נוספת והיא סוג של הורות משותפת של שתי המשפחות. בשלב הראשון חשוב שההורים יגבשו הסכמות ביניהם לגבי התהליך- הסכמות שיקבלו גיבוי של החלטת בית משפט. לאחר מכן, כשלב שני, אני מציעה שסופיה תמשיך להתגורר אצל המשפחה המגדלת ותכיר את ההורים הגנטיים. יתקיימו מפגשים קבועים עם ההורים הגנטיים ויתאפשר להם זמן שהות בלעדי עם סופיה בבית המשפחה המגדלת. ההורים הגנטיים יוצגו כקרובי משפחה, כדודים אוהבים. כשלב שלישי, עם התחזקות האמון ההדדי בין המשפחות תתאפשר לינה של הילדה גם אצל ההורים הגנטיים. הם חייבים להשלים עם העובדה שעליהם להחזיר את סופיה במועד המוסכם עם הוריה המגדלים. כשלב רביעי, בגיל ארבע -חמש יוסבר לסופיה שהיא נולדה בהפריה מלאכותית. כשלב חמישי, כאשר תגיע לגיל שמונה-תשע, יוסבר לה שבעצם הדודים האוהבים הם הוריה הגנטיים. שאכן כמו שמוסבר לה מגיל צעיר היא נולדה בתהליך של הפריה מלאכותית ונעשתה טעות בבית החולים וככה נוצרו לה שני זוגות הורים. יוסבר לה גם שגם ההורים המגדלים וגם ההורים הגנטיים רצו אותה מאוד ולא היו מוכנים לוותר עליה, וגם לא רצו לקרוע אותה מהסביבה הטבעית שלה ולכן ארבעת ההורים הגיעו לפתרון ששני זוגות ההורים יהיו שותפים בגידול שלה.
התיאור שאני מתארת נשמע אוטופי אבל בעיניי הוא בהחלט אפשרי ומשרת את טובת הילדה. זהו פתרון שיש בו מורכבות אבל נמנעת מהילדה סופיה חוויה של קריעה מהוריה ונמנעת חווית נטישה שכרוכה בפתרון המוצע בפסק הדין. טובתה של סופיה מצויה מעל ומעבר לזכויות ההורים. בפתרון המוצע אני חושבת שאין תחרות ואין מפסידים.
אכן גם לדעתי זו חלופה טובה יותר, לאור הנסיבות הלא פשוטות… ביחס לשתי החלופות האפשריות הקימות.
תודה רבה אשר על ההתייחסות. ממש מקווה שיימצא פתרון אשר ישרת את הילדה בצורה הטובה ביותר.