מדי שנה בתקופה זו אני מפרסמת פוסטים הנוגעים להיערכות לשנת הלימודים החדשה. בהיערכות התייחסות להיבטים השגרתיים, כגון היכרות עם הילדים, היכרות עם ההורים והמשפחות; דאגה להסתגלותם של ילדים בתחילת השנה בכלל , ואם מדובר בפעם ראשונה במסגרת הלימוד: דגש על הקניית הרגלים, קביעה ושמירה על כללי התנהגות, פרידה מההורים ועוד. אתייחס גם להיבטים אלה ובדף הבא תמצאו פוסטים רלוונטיים נוספים בנושא:
בדרך כלל, המשימה של כתיבה הנוגעת להיערכות לשנת לימודים חדשה מתחברת לידע ולעקרונות פדגוגיים, לניסיון עבודה במסגרות החינוך, לעקרונות הצומחים מהפסיכולוגיה ההתפתחותית והחינוכית. גני הילדים, בתי הספר והחינוך בכלל נטועים בתוך החברה. לא ניתן ולא צריך לדעתי לנתק בין מסגרות החינוך לבין הקהילות והחברה כי אחרת החינוך הופך למנותק, ללא רלוונטי, ללא מחובר לחיים עצמם. משבר הקורונה אשר פקד את ישראל ואת העולם כולו בין השנים 2020-2022 (רק במרץ 2023 הוסרו סופית המגבלות של משבר הקורונה והבנתי שישנה עלייה בתחלואה בשבועות האחרונים) הציב אתגר ענק לחברות. בתקופה זו, התייחסתי להיערכות שמביאה בחשבון את משבר הקורונה. התייחסנו כולנו אז קורונה כסוג של מגה משבר בריאות עולמי. בפוסט זה אתייחס למיוחד בהיערכות לשנת תשפ"ד.
על המיוחד בשנת תשפ"ד
עם הכתיבה על ההיערכות לקראת שנת הלימודים תשפ"ד, הכרחי להביא בחשבון ששנת תשפ"ג העומדת להסתיים לא הייתה שנה רגילה מבחינה חברתית ואזרחית במדינת ישראל, ועוד היד נטויה. אנחנו בתוך ה"אירוע". במהלך שנת הלימודים הזו היו בחירות וממשלה חדשה נכנסה לתפקיד ההנהגה. מדובר בממשלה עם הרכב מיוחד מאוד שהחלטותיה הביאו להתעוררות מחאה חסרת תקדים השוטפת את רחובות המדינה במשך כשמונה חודשים, מאז תחילת ינואר 2023. התוצאה הלא רצויה היא קיטוב קיצוני בעם והתנגשויות בלתי פוסקות בין תומכי מחנה הממשלה ומחנה המחאה. כי לא מדובר רק בתומכי "הרפורמה"\"ההפיכה" המשפטית אלא בתחושה שמשתנים כאן סדרי עולם. אם נרצה ואם לא נרצה הילדים חיים בתוך המציאות הזו ומגיעים למסגרות החינוך עם מטען של רגשות, מחשבות, תהיות על טיב המשטר בישראל, על טיב החיים שלהם כאן, על טיב ההתנהלות של אנשים מבוגרים הנמצאים בעמדות של הכרעה. נראה לי לא נכון ובלתי אפשרי להתחיל שנת לימודים מבלי לנסות להיערך לדבר עם הילדים על מה שעבר עליהם בקיץ האחרון, על מחשבותיהם וחששותיהם. אוסיף שבחודשים האחרים אנחנו עדים גם למציאות ביטחונית מדאיגה. הרוגים רבים בצורה מבהילה בישובים ערבים, פיגועים, אירועים פליליים. התחושה הכללית שעולה בקרב רבים מאיתנו היא תחושה של ערעור הביטחון האישי. מצב זה משפיע שבעתיים על הילדים. נזכיר שבחינוך הממלכתי בישראל ישנה מסורת ארוכה של ניסיון להתעלם מפוליטיקה, לא לדון בכיתות ובגני הילדים בסוגיות שיש להן נגיעות ל"מצב". אלא שחינוך טוב הוא חינוך מהחיים, על החיים, חינוך שמטרתו העיקרית להביא לגיבושם של כלים אשר ייטיבו את התמודדות הילדים עם החיים עצמם, לטובתם ולטובת הזולת. התעלמות מרגשות, שסעים חברתיים, סכנות איננה ולא יכולה להיות אג'נדה חינוכית.
בהצעה שאין להתעלם מהתייחסות כלשהי למשבר החברתי, האזרחי, הביטחוני ואולי בעתיד הקרוב גם החוקתי טמונה ההבנה שחוסן אצל הילדים ואצל צוותי החינוך הולך ונבנה באמצעות התמודדויות מוצלחות עם אתגרים ולא מתוך הזזתם של האתגרים הצידה. לצד תחושות המחויבות והמחשבה שצוותי החינוך חייבים להיערך לשיחות עם הילדים, בכל גיל, על איך הם הושפעו ומושפעים מהמצב ומהרגשות והמחשבות שעוברות להם בראש בנושא, הכרחי לתת את הדעת לכך ששיחות מעין אלה על המצב האזרחי\הפוליטי בישראל מאתגרות ושניהול בלתי מקצועי וענייני בסוגיות רגישות חברתית עלול להביא לשבירת האמון של הילדים והמשפחות במחנכים ובמסגרת החינוך, לשסע נוסף, להתגברות האלימות. לכן נדרשת הכנה עצמית, הכנה מקצועית לקראת תחילת שנת הלימודים והסוגיות הנפיצות שעלולות לעלות בדיונים אלה.
גננות ומורות – היערכות לדיון במצב
גננות ומורות הנערכות לקיים דיונים עם הילדים על המצב בישראל חייבות:
- להיות מודעות היטב לדעותיהן בנושא;
- להפנים שלילדים הלומדים בכיתה (וכנראה גם להוריהם) עשויות להיות דעות שונות על המצב מהדעות שלהן – דעות שלגיטימי להביע אותן.
- להביא בחשבון שיהיו ילדים שיאמרו דברים השוללים את קיומם של אנשים אחרים ושל דעות אחרות (למשל שוללים דעות של ילדים אחרים הנמצאים בכיתה\בגן או של קבוצה שהיא חלק מהציבוריות הישראלית ולא מיוצגת בכיתה בגן, למשל אמירות גנאי נגד ערבים). המטרה של הדיון היא ליצור מרחב בטוח להבעת דעות שונות מתוך הבנה שלכל ילד וילדה זכויות אדם בסיסיות. לכן כלל חשוב בדיון הוא שגבולות חופש הדיון נוגעים לזכות בסיסית של הזולת לחיים ולדעות אחרות. כלל נוסף נוגע לאיסור על התנהגות אלימה (כלל שאמור לאפיין את השיח הכיתתי בכל מצב ובכל עת).
- לגבש מטרות ברורות לניהול הדיון. הצעתי היא שהמטרה של הדיון היא לאפשר לכל ילד וילדה להרגיש ביטחון ושייכות למסגרת החינוכית ושיהיו להם תנאים נאותים ללמידה. חשוב לנהל את הדיון כך שילדים יוכלו להמשיך ללמוד יחד גם אחרי קיום דיון הנוגע לדעות מאוד שונות ביניהם.
מסגרות ארגוניות לניהול הדיון
דיונים על המצב עשויים להתקיים בגני הילדים ובכיתות ביוזמת הגננת או המורה, או בעקבות הערות ספונטניות של ילדים בדיונים בהנחית הגננת או המורה או בדיונים ביניהם. הצעתי היא לאסוף נושאים לדיון ולדון בהם בכובד ראש במסגרות ארגוניות (כגון קבוצות דיון) ולא להיגרר כל העת וכל הזמן לוויכוחים.
כדי לאפשר דיון סולידי במצב וגם כחלק מהסתגלות מחודשת למסגרת החינוכית אני מציעה לקיים דיונים על נושאים טעונים בכלל, ובפרט על המצב החברתי-פוליטי בישראל בקבוצות קטנות וקבועות ולא במליאת הגן או הכיתה. בקבוצה יש לגננת ולמורה יותר שליטה על הנעשה והיא יכולה לכוון את הדיון להבהרת דברים העולים בין הילדים, לשיתוף במחשבות וברגשות. בדיון במליאת הגן או הכיתה עלול להיווצר מצב שילדים נפגעים מדברים שנאמרים, מסתגרים ולגננת או למורה אין מושג לגבי רגשות קשים אלה. ניתן להתחיל את שנת הלימודים בחלוקה לקבוצות קבועות ודיון המתמקד באופן כללי בשאלה איך חוו הילדים את הקיץ האחרון. בדיונים כאלה בקבוצות ילדים ישתפו בחוויות ורגשות הקשורים לחוויות רגילות לבילוי החופשה, לצד שיתוף הנוגע להשתתפות בהפגנות מצד זה או אחר, רגשות בשולי המשבר הפוליטי שהוא חלק מחיינו. הכרחי ששיחות אלה לא תהיינה חד פעמיות כדי לצאת לידי חובה אלא יהיו חלק מתוכנית העשייה במסגרת החינוכית עד אחרי החגים.
כדי להכין מצע לדיונים שונים ניתן להציב תיבה של בקשות לדיון בגן ובכיתה, ולהציע שהילדים ישלשלו לתוך התיבה פתק ובו הצגת נושא לדיון ילדי גן שאינם יודעים לכתוב יבקשו מהצוות החינוכי או מההורים לכתוב את בקשותיהם והם יוסיפו אם ירצו ציורים משלהם להבהרת כוונותיהם.
הבעיות הפרקטיות שעלולות לצוץ בדיון פתוח בכיתה הן שילדים יאמרו דברים פוגעניים על ילדים אחרים ועל דעותיהם, דבר שעלול להוביל לאלימות כמו שאנחנו רואים ברחובות. דיון שלא מנוהל היטב עלול להביא חלק מהילדים להרגיש לא מוגנים בכיתה ובסופו של דבר לא שייכים. לכן חשוב שגננות ומורות יקשיבו ויובילו דיון אשר יעודד ילדים להקשיב לעצמם, להקשיב לילדים אחרים, לחלוק על דעות מבלי לשלול את זכות הקיום של הילד או הילדה המביעים דעות שונות. יש לסכם את המפגשים הקבוצתיים ובסיכום לתת ביטוי לדעות השונות שהובעו.
לסיכום חלק זה, המיוחד לשנת תשע"ד, אציין ש:
- אי אפשר להימנע בתחילת שנת הלימודים מדיון עם הילדים על האופן שבו הם חווים את החיים בקיץ האחרון בקהילות שלהם בישראל;
- על המורות להכין עצמן לדיונים כאלה תודעתית; לא מספיק לקבל "מערכים" מוכנים לדיון. הכרחי להכין עצמן למצב של התמודדות עם דעות שונות משלהן ולעימותים אפשריים בין הילדים על בסיס שונות בדעות שהם מביעים. נדרשת פתיחות רבה לניהול דיון כזה; הכלל הוא שיש לאפשר הבעת דעות שונות עם גבול ברור של איסור על שלילת קיום של קבוצה או פרט אחרים;
- מומלץ לקיים את הדיונים בקבוצות קטנות וקבועות על בסיס מפגשים יומיים או שבועיים ולא במליאת הגן או באופן "זורם" כל אימת שלמישהו "בא" להגיד משהו;
- חשוב להיערך לתקופת דיונים ולא לדיונים חד פעמיים בנושאים בוערים.
- הוצע הרעיון להציב בגן בכיתה תיבה ובה ילדים יוכלו לשלשל פתקים ובהם בקשות/הצעות לדיון בקבוצה.
על בניית תשתית עבודה בקבוצות קטנות וקבועות מתחילת השנה
בחלקו הראשון של הפוסט ההצעה שדיונים ייערכו בקבוצות קטנות ולא במפגשי מליאה. בחלק זה של הפוסט אני משחזרת קטעים מתוך פוסט קודם המתמקד בבניית תשתית של עבודה בקבוצות קטנות, קבועות והטרוגניות מתחילת השנה.
אחד האתגרים של מערכת החינוך הוא לגבש דרכי הוראה שמגיעות עד לאחרון התלמידים, וללמד אותם כך שיוכלו לתפקד היטב בעולם שדורש גמישות מחשבתית ויכולת לתקשר עם אנשים. מה שאני כותבת כאן איננו חדשני כלל. משפטים כאלו נאמרים ונכתבים לעתים קרובות. במוסדות להכשרת מורים כמו גם בבתי הספר יודעים שזה מה שיש לעשות.
המטרה ליצור תנאים לכך שבכל מקרה (למידה פנים אל פנים, למידה מרחוק, למידה משולבת ושונה לקבוצות שונות של תלמידים), כל ילד ירגיש ביטחון ושייכות ויהיה מסוגל ללמוד.
הטענות המרכזיות שלי בפוסט זה הן:
- הכרחי להיערך לעבודה חינוכית במגוון אפשרויות כבר לפני תחילת השנה; יש להביא בחשבון שתנאי החיים ובעקבותיהם תנאי הלמידה עשויים להשתנות. לדוגמה: יש להיערך לאפשרות של עבודה פנים-אל-פנים; לאפשרות של עבודה בתנאי סגר לכולם; לתנאי עבודה שבהם חלק מהילדים ילמדו מהגן או מבית הספר ובמקביל חלק אחר של ילדים באותו גן או כיתה ייאלצו ללמוד מהבית (עקב בידוד או מחלה). לסיכום, כל צוות חינוכי צריך להיערך לשלוש אפשרויות לפחות ולהיות מוכנים להכנסת שינויים במהלך שנת הלימודים: :א. למידה פנים אל פנים של כל הילדים; ב. למידה של חלק מהילדים במסגרת החינוכית וחלק אחר של ילדים בבתים ; ג. למידה מרחוק לכולם.
- חשוב ביותר לחלק את הגן/הכיתה לקבוצות קטנות וקבועות (לא יותר מחמישה-שישה ילדים) שיפעלו במהלך השנה. העבודה בקבוצות קטנות מאפשרת רתימת ילדים והוריהם לתמיכה בחבריהם בנוסף לצוות החינוכי; חשוב מאוד שכל ילד וילדה והוריהם ידעו מהי קבוצת השייכות והלמידה הקבועה שלהם. ילדי הקבוצה יהיו פרטנרים לשיח קבוצתי מעמיק בנושאים הנלמדים במפגשים פנים אל פנים; יהיו שותפים לפרויקטים של חקר שמתנהלים חלקם במסגרת החינוכית וחלקם בבתים; במצב שחלק מהילדים נעדרים, ילדי הקבוצה הם מקור לתמיכה. חשוב לעודד את ילדי הקבוצה לשמור על קשר עם חבריהם החולים דרך קבע ולא רק אם זה מזדמן; יתעניינו בשלומם ויעדכנו אותם לגבי הלמידה בכיתה.
בעשורים האחרונים הוצגו מודלים מעודכנים של ניהול כיתה אשר רואים במערכות יחסים בין מחנכים לתלמידים את לב העניין, לצד תכנון תהליכים ארגוניים שמאפשרים למידה לכל ילד וילדה. זאת ועוד, למידה והוראה מתרחשות בהקשר חברתי. זה אומר שהן בבסיס הלמידה והן בבסיס מערכות היחסים מצויות אינטראקציות בין מחנכים לתלמידים, בין תלמידים בינם לבין עצמם, בין מחנכים להורים, בין מחנכים לבין עצמם. האינטראקציות בין אנשים מייצרות רגשות, מחשבות, תפיסות של כל אדם. מחשבות ורגשות שקשורים בעצמם, בזולת, בקשר ביניהם. העבודה בקבוצות קטנות וקבועות היא בסיס לבניית, שימור ושיפור מערכות היחסים בין ועם הילדים לצד תשתית חשובה ללמידת עומק מעמיקה.
עבודה בקבוצות קטנות, קבועות והטרוגניות תוך התמקדות בפרויקטים של חקר
טענתי היא אפוא שכדי להביא לשיפור מערכות היחסים ויכולות הלמידה של התלמידים, הכרחי לעבוד באופן עקבי וקבוע בגני ילדים ובתי ספר בקבוצות הגיל בקבוצות קטנות והטרוגניות. הדבר נכון תמיד.
מהמחקר אנחנו לומדים שעבודה בקבוצות קטנות איננה מתבצעת באופן מספיק תכוף וגם כשהיא מתבצעת, היא הרבה פעמים מתמקדת בלמידת מיומנויות יותר מאשר בלמידה שתכליתה ללמוד כיצד ללמוד וללמוד סוגיות לעומק. עבודה בקבוצות שמתמקדות בלמידת מיומנויות מתבססת לעתים קרובות על קבוצות הומוגניות מבחינת הערכת היכולת של חבריה. לעומת סוג כזה של קבוצות, מוצעות הקבוצות ההטרוגניות מבחינת כישורי הלמידה של הילדים – קבוצות שמאפשרות מפגש בין ילדים בעלי כישורים שונים ברמות שונות של שליטה בהם. קבוצות הטרוגניות מאפשרות מפגשים בין ילדים כך שהילדים ילמדו אחד מהשני, וגם מפחיתות סטיגמות שמתלוות להשתייכות לקובצות למידה הומוגניות.
זאת הסיבה שבגללה אני מציעה בחום שלשם השגת שינויים במערכת החינוך תונהג עבודה בקבוצות קטנות קבועות והטרוגניות בכל שכבות הגיל בדרך קבע. כמו-כן, אני מציעה שהלמידה בקבוצות אלו תהיה מבוססת פרויקטים, תתבסס על דיון וחקר ולא על מסירת ידע. גננות ומורות צריכות לדעתי לשפר ללא הרף את כישורי הנחיית הקבוצות והתיווך שלהן. בבלוג זה פורסמו מספר פוסטים על עבודה בקבוצות בכלל ועל עבודה בקבוצות הטרוגניות בפרט. בנוסף, אני מפנה למאמר שמתמקד באתגר היישום של עבודה בקבוצות קטנות– מאמר שמציג גם אפשרות של שיפור היישום בעקבות הבנה של מאפייני ותכליות עבודה מסוג זה.
ניתן לחלק את הילדים לקבוצות כבר בתחילת השנה על בסיס תחום עניין משותף או ספר ילדים שהם אוהבים במיוחד, או בצורה אקראית כדי להעמיק את ההיכרות בין ילדי הגן או הכיתה. בקבוצות אלה יש לפעול מהימים הראשונים לשנת הלימודים כדי להביא להיכרות מעמיקה בין חברי הקבוצה. בכיתות בית ספר שבהן פועלת לרוב מורה אחת, יש להקדיש זמן להקניית הרגלים של עבודה עצמאית בקבוצות שפועלות במקביל לקבוצה המונחית. יש להנהיג סיכום של הפעילות הקבוצתית מידי שבוע ולקבל משוב מהילדים על הלמידה שלהם ועל הצעות לשיפור העבודה הקבוצתית. חשוב גם להנהיג פרקטיקה של שיתוף מליאת הגן או הכיתה בתוצרי הלמידה של כל קבוצה וקבוצה. הקביעות של הקבוצות חשובה מאוד כדי לאפשר רציפות והעמקה של קשרים בין אישיים ובלמידה. עם זאת, לא מדובר בקביעות דטרמיניסטית. יש מקום לשינויים כאלו ואחרים בהרכב הקבוצות במידה והילדים או הצוות מעריכים שהקבוצות בהרכבן המקורי אינן פועלות מספיק טוב. השינויים בהרכב הקבוצות ייעשו תמיד תוך שיתוף הילדים וההורים ומתוך מאמץ לא לפגוע בילדים שעוברים לקבוצה אחרת. לבסוף, יחליט כל צוות חינוכי על התכנים שבהם יעסקו הקבוצות: בזיקה הן לתחומי העניין של הילדים והן לתוכנית הכללית של משרד החינוך.