חִינּוּךְ הוא תהליך מתמשך לאורך שנות החיים, בו מתבצעות למידה ורכישת ידע, פיתוח כישורים ומיומנויות, דרכי חשיבה, גיבוש ערכים ועמדות (מבוסס על ויקיפדיה). יתרה מזו חינוך החותר ללמד כישורים רפלקטיביים, מטה קוגניטיביים מתכוונן להשפיע על עיצוב התודעה של הלומד. כמעט כל תחום התפתחות של האדם מושפע משילוב של תורשה וסביבה במידות ובאופנים שונים. תיאוריות שונות מייחסות למחנכים(הורים ומחנכים פורמאליים) תפקידים שונים בהתאם לאופן שבו נתפס תהליך הלמידה שעומד בבסיס ההתפתחות וכן בהתאם לערכים שמנחים את החברה ואת האנשים המחנכים את הילדים. חינוך מושפע גם ממאפייני וצורכי הגיל של האדם הלומד. תהליך החינוך בדיוק במקביל לתהליך הלמידה נמשך במהלך כל החיים. החינוך הניתן על ידי משפחות ומוסדות חינוך . חינוך משפיע על דפוסי התנהגות ואף במידה לא מבוטלת על גיבוש האישיות.
למען האמת לא ניתן לנתק את הלמידה וההתפתחות מהחינוך כי ילדים נולדים בתוך הקשרים משפחתיים, סביבתיים מסוימים והחינוך מתחיל הרבה לפני שהילד נכנס למסגרות חינוך פורמליות. ערוצי ההשפעה של החברה ושל המשפחה על ההתפתחות (קרי החינוך) מתקיימים מרגע הלידה בין אם "סוכני החברות" מתכוונים לכך ובין אם לאו.
עניינו של פוסט זה איננו לפרוס את ערוצי ודרכי ההשפעה של החינוך על פי התפיסות והתיאוריות השונות. עניינו של הפוסט הוא להצביע על תחום בולט שבו חשוב שהורים ומחנכים לא ינסו להשפיע עליו בדרך ישירה או עקיפה כדי לא להזיק. בפוסט זה אני מתייחסת לזהות המינית או המגדרית כתחום שבו כל מה שהילדים צריכים הוא הקשבה, סבלנות ותמיכה. שום השפעה ושום התערבות. אף אחד מחוץ לתודעה של הילדה או הילד איננו יודע מה נבט בלידה ומהו הכיוון שבו הילד יתפתח. רק האדם עצמו מגבש בקצב שלו על בסיס נתוני הלידה שלו את זהותו המגדרית.
אני מציגה בהמשך הגדרות העומדות בבסיס האבחנה בין מין. מגדר, תפקידי מגדר וזהות מגדרית
הבחנה בין מגדר ותפקידי מגדר למין
המונח מין מתייחס בדרך כלל למאפיינים הפיזיולוגיים והאנטומיים (כרומוזומים ואיברי מין) שעומדים בבסיס ההגדרה של היות גבר או אישה. המונח מגדר, לעומת זאת הינו מונח חברתי או תרבותי מתייחס לתפקידים, לנורמות התנהגות אשר "צריכים" להנחות את התנהגות הגברים, הנשים, הילדות והילדים; ולמאפיינים הנחשבים על ידי החברה כיאים לבנים לעומת לבנות, לגברים לעומת לנשים (Devarakonda, 2013). עם מאפיינים אלו עשויים להיכלל ציפיות לגבי לבוש ותפקידים בבית והשתייכות לארגונים וולונטאריים או למקצועות בחברה ועם אלו צעצועים מותר או אסור לשחק. מאפייני המגדר אינם על כן נובעים באופן בלעדי מהמאפיינים הביולוגיים אלא מוכתבים במידה רבה תרבותית. ילדים וילדות, גברים ונשים עשויים לאמץ בצורה מלאה או חלקית את התפקידים הקשורים למגדר שלהם שהחברה שבה הם חיים, בתקופה שבה החיים, מצפה מהם למלא.
זהות מגדרית
זהות מתייחסת לאופן שבו רואים ומאפיינים אנשים את עצמם. מדובר בתהליך שנמשך כל החיים אבל מצוי על פי אריק אריקסון (1960) במרכז העיסוק התודעתי של האדם בעיקר בגיל ההתבגרות. אריקסון מדגיש שמדובר בתהליך פעיל שכולל חקר והתלבטות בטרם מגבש כל פרט תפיסה לגבי מי הוא בעיני עצמו. גיבוש הזהות העצמית כוללת בתוכה התייחסויות של אנשים קרובים שעברו תהליך של עיבוד והפנמה.
אחד המאפיינים הכלולים בזהות העצמית הוא הזהות המגדרית. בהקשר של גיבוש הזהות המגדרית מדובר על האופן שבו רואה כל אחד את עצמו כבן, בת, גבר או אישה או אף אחד מהם או שילוב כלשהו של שניהם. וכן מהם התפקידים שנתפסים על ידי הפרט שאופייניים לגבר ולאישה. אף שאצל רוב האנשים הזהות המגדרית עולה בקנה אחד עם הסיווג הביולוגי המולד, ישנם אנשים שמגבשים לעצמם זהות מגדרית שונה מהסיווג הביולוגי המולד. מה שחשוב לזכור כשעובדים עם ילדים צעירים הוא שהאדם עצמו בכל גיל וגיל הוא זה שמארגן בתוך תודעתו את התפיסה העצמית שלו ושגיבוש הזהות המגדרית הוא תהליך הדרגתי. מרצ'יה(Marcia,1973) מדגיש, בהתבסס על התיאוריה של אריקסון, שכשם שרצוי לאדם בסופו של דבר (בתום גיל ההתבגרות) אחרי תהליך חקר שיגבש תמונה ברורה שמאפיינת את דמותו בעיני עצמו, כך חשוב לאפשר תהליך של חקר והתלבטות ולא "לדחוף" ילדים ונערים להתחייב לזהות עצמית "שקרית", לא אמיתית, בטרם עת (מה שקרוי אצל מרצייה identity foreclosure) לפני שחקרו את האפשרויות הקיימות ואת אשר מתאים לאישיותם.
זהות מגדרית טרנסג'נדרית
בכל מקרה תחילת ההתייחסות של הילדים והילדות למגדר שלהם עוד בהיותם פעוטות. בין גיל 18 חודש לגיל 3 שנים ילדים מזהים עצמם כבנים או בנות אבל התייחסות ראשונית זו איננה כמובן עדות לאימוץ זהות מינית מגובשת מודעת האופיינית לתום גיל ההתבגרות. בגיל 4-5 ילדים מזהים עצמם לרוב באופן עקבי כבנים או בנות מאמינים שמדובר במאפיין קבוע שלא הולך להשתנות. חשוב להבין שבגילאים מוקדמים אלה, לעתים סביב גיל 3, יש מעט בנות ובנים שמשחררים את האמירה החד משמעית מבחינתם "אני לא בן, אני בת" (למרות שנולדו בנים) או "אני לא בת, אני בן", למרות שהם נולדו כבנות. אלו הילדים הטראנסג'נדרים. התייחסויות אלה של הילדים נובעים מבפנים, מתוכם, והכרחי להקשיב להם לקבל את אמירותיהם.
התייחסות ההורים והילדים לאמירות הילדים והילדות שמייצגות זהות מגדרית
האמת היא שאני כותבת את הפוסט הקצר ההמתמקד בהתייחסויות הורים ומחנכות ומחנכים לאמירות הילדות והילדים המגדירות את המגדר שלהם בשל התייחסויות של מחנכות ומחנכים בחינוך לגיל הרך שהייתי חשופה אליהן. שמעתי אמירות שילדים בגיל הגן מבולבלים וצעירים מידי כדי לדעת מהי זהותם המגדרית. שמעתי גם אמירות על כך שבסוף גיל ההתבגרות ניתן להתייחס ברצינות לאמירות הילדים המעידות על אופי זהותם המגדרית. בעצם אמירות המפקפקות ביכולת של ילדים צעירים להגדיר את עצמם. יתרה מזו, שמעתי דאגה אמיתית בקולות חלק מהמחנכים מכך שחוסר ניסיון "לתקן" את נסיון הילדים הטרנסג'נדרים להגדיר את המגדר שלהן הנוגד את הסיווג המולד עושה עוול לילדים.
לכן בהתחשב בהבנה מהי זהות מגדרית ומי מגדיר אותה (אך ורק כל ילד וילדה), חשוב להבין שתפקידנו כמחנכים להקשיב לילדים ולקבל את זהותם המגדרית כפי שהם מגדירים אותה. לפנות אליהם כבנים אם זו בקשתם (גם אם נולדו בנות). חשוב שנהיה משוכנעים שהיחידים שיודעים להגדיר את המגדר של עצמם הם הילדים. אף אדם חיצוני לילד לא יודע טוב יותר מהילד עצמו מהי זהותם המגדרית. אין לפקפק ביכולתם להגדיר את עצמם באיזה גיל שהם מחליטים להגדיר את עצמם. התפקיד שלנו די פשוט מעשית וקשה תודעתית: לעבוד על עצמנו ולקבל את התייחסויותיהם העצמיות של הילדים כמו שהן. עלינו להקשיב לילדים, לסמוך עליהם שהם יודעים מה שהם אומרים, לתת בהם אמון וזהו. נדרש גם להגן עליהם מהסביבה, לשריין סביבה מקבלת ותומכת. זה הכול.
"פוסט" מכונן!, החשוב מאד לכולנו ובעיקר להורים, לבני המשפחות "הגרעיניות" והרחבות", לאנשי החינוך
ולאוכלוסיות הילדים.
בתקווה שמכלול המסרים וההמלצות הנכללות, יתקבלו ויוטמעו בלא סייג!