השבוע אני מציגה את הספר הטעות הכי גדולה מאת קמילה פינטונטו (Camilla Pintonato),ספר חדש בהוצאת סשת. הטעות הכי גדולה הוא ספר מעניין ומפתיע בעלילה שלו מעל ומעבר למצופה. הגיבורים המרכזיים הם גור אריה וצביה. בהתחלה אבא אריה מתחיל בתהליך חניכת ציד באומרו לגור אריה: "הגיע הזמן שתלמד לתפוס צביה בעצמך". כנראה שכך לומדים לטרוף.
גור אריה נרתם ברצון למשימה ויצא לדרך מלא בביטחון עצמי. "מה הבעיה?" חשב. "תיכף תראה." אמר לאביו האריה. בהמשך גור אריה עשה מה שאריות עושים כדי לארוב ולתפוס את טרפם. אבל הוא עשה כמה טעויות גדולות בדרך וברגע האחרון הצביה הצליחה לברוח. מה שיפה הוא שגור אריה למד מהניסיון ותיקן את מעשיו מניסיון לניסיון, כל זאת כדי לטעות טעות חדשה בניסיונות הנוספים. אבל אי אפשר לומר שהוא לא למד מטעויותיו. אזכיר רק אירוע של נעילת נעלי התעמלות אדומות בדרך לניסיון התפיסה של הצביה. גור אריה התאמן ולמד תוך כדי התהליך המתמיד של תפיסת הצביה. מדובר בגור אריה עם תודעה פעילה! בשלב כלשהו אפילו חשב שהמחשבה שהוא יותר חכם מהצביה תעזור לו להשלים את משימת האריות: לתפוס את צביה. אחרי כמה ניסיונות מביכים נעלם גור אריה וויתר על המשימה. מכאן ואילך מתפתחת עלילה מפתיעה ביותר שבה לא אשתף את הקוראים כדי לא לקלקל את חווית הקריאה.
אני מוכרחה להודות שלפני שקראתי את הספר בעיון הדרוש לספר רציני כל כך כמעט נפלתי בפח של המחברת והמאיירת המוכשרת ועשיתי טעות גדולה משלי. קראתי בעמוד הראשון של הספר את המשפט המאוד חינוכי "לא משנה אם אתה אריה או אם את צביה, במוקדם או במאוחר תעשו איזו טעות" וישר חשבתי שבהצגת הספר אחבר אותו לפוסט קודם שלי על טעויות כהזדמנויות למידה ובזאת אהדהד מסר חינוכי ראוי ביותר: גם אריות, גם צביות גם ילדים וגם מבוגרים טועים וטעויותיהם הן הזדמנויות למידה. כמה נפלא!. אבל קריאת הספר עד סופו הבהירה לי שזה לא העניין המרכזי בו. לשם כך אני מציעה בחום שתקראו את הספר המתוחכם הזה.
אני לא יכולה להתאפק, אז אוסיף שטוב היה אילו הספר הונגש לילדים דוברי עברית וערבית בישראל. לא אכתוב למה כדי לא לקלקל למי שמסתקרן לגלות את סוף הספר. אכתוב גם שאחת התובנות שאני גיבשתי בעקבות קריאת הספר היא שלמרות הנטיה להעברה אידיאולוגית והתנהגותית בין דורית אצל אריות, צבאיים ואנשים שהיא כאילו מובנת מאליה, ישנה אפשרות גם של שבירת מסורות ודפוסים גנטיים הטבועים דורות במערכות שלנו.
האיורים של הספר נהדרים, כראוי לספר שאויר על ידי מי שכתבה אותו, מאיירת ומעצבת גראפית.
ועכשיו אזכיר מהי סשת, הוצאת ספרים פחות מוכרת. אזכיר שפרסמתי בבלוג שני ספרים נוספים של ההוצאה לפני כשנה: "מה זה ילד" ו"סבא, שוב התבלבלת?!".
על הוצאת הספרים סשת
הוצאת הספרים סשת היא הוצאת ספרים חדשה (נוסדה בשלהי 2021). היא מוציאה לאור ספרי ילדים איכותיים בעברית ובערבית מתוך תפיסה של מייסדה, העיתונאי אסף אזולאי, שיש לזמן אפשרות שילדים צעירים דוברי עברית וערבית ידברו עם הוריהם על אותם ספרים, מתוך רצון שתיבנה כאן בישראל סוג של ספריה משותפת, ארון ספרים משותף לילדים דוברי עברית וערבית. מדובר ברצון להציע לקהל ההורים והילדים דוברי עברית וערבית טקסטים איכותיים במיוחד המתמקדים בסוגיות אוניברסליות המעסיקות ילדים שספרות ילדים טובה מיטיבה לייצג.
לוגו הוצאת הספרים מייצג את סשת (Seshat ) שהיא אלה מצרית: אלת החוכמה, הידע והכתיבה. הכוונות העומדות מאחרי הוצאת הספרים מתבהרות הן בעקבות עיון בספרי הילדים שהודפסו עד כה והן מתוך ראיון של העיתונאית נועה לימונה מעיתון "הארץ" עם אסף אזולאי. הכוונה היא לחשוף ילדים דוברי עברית וערבית בישראל לתרבות ולאסתטיקה גבוהה שהם אינם חשופים להן בהכרח בחיי היומיום שלהם. הכוונה היא כפי שאני מבינה "להוריד את הווליום" של הוויכוחים הקולניים האין סופיים במרחב הציבורי, להילחם בשטחיות הטיעונים והשפה שבה הם מובעים. האמת שעיון בספרים, על נושאים קיומיים ואוניברסליים מאפשרים התבוננות והתעמקות ובריחה מהרעש הלא נעים האופף אותנו.
ביום שהערבים ישנו טת חינוכם לרצוח יהודים, אולי הספר יתאים לחלדי יהודים וערבים. השווטה לא נכונה. קשה להשוות כדאתה לא נפגע עי ערבים שונאי יהודים בדי.אנ.אי שלהם. זה מה שחיכתי 35 שנים במערכת וב7/10 .שיניתי דעתי באבחה אחת. לא שוכחת לא סולחתאין אמון. ולנצח חרבנו תושט להגנה ולמלחמה. ללא מורא . אין לנו ברירה אחרת ניסינו ללא הצלחה.