מטרת פוסט זה היא להציג שתי פרספקטיבות שונות וראויות המתמקדות בטיפוח גישה של חמלה כלפי יצורים חיים קטנטנים, במקרה שלנו חרקים. פרספקטיבות אלה מצויות בלב שני סיפורים המוצגים בספרי הילדים הנהדרים הי נמלה של פיליפ והנה הוס ואספן החרקים של אלכס גריפיתס. לפני שאצביע על הפרספקטיבות השונות שראויות לדעתי לעיון, אספר בקצרה על כל אחד משני הספרים הללו.
הי נמלה
הספר הי נמלה מאת פיליפ והנה הוס (במקור : !Hey, little ant) פורסם לראשונה בשנת 1998. הוא תורגם ופורסם בעברית בהוצאת "אורים". לצערי הספר אזל מהמלאי ולא ניתן להשיגו בשנים האחרונות. הכירה לי אותו סטודנטית בתוכנית תואר ראשון בחינוך לגיל הרך והיא אף טרחה לסרוק לי אותו כיוון שכבר אז, לפני כעשור, לא ניתן היה להשיג את הספר בחנויות הספרים. איזכור עם צילום העטיפה שלו ניתן למצוא רק באתר של ארגון "אנימלס".
בספר ילדים זה מוצג "קרב מוחות" דמיוני בין ילד לנמלה. הבדלי הגודל בין שני ה"יצורים" (הילד הענק והנמלה הקטנטנה) אינם מתבטאים בדיאלוג בין השניים, ב"נפח" התודעה של כל אחד מהם. השיחה ביניהם מתנהלת כדיאלוג, עם החלפת תורות דיבור מאוזנת בין השניים. בקרב התודעתי ניתן לנמלה משקל גדול בהרבה מממדי הגוף הצנועים שלה.
הנמלה מציגה את עמדתה הראשונית:
"בבקשה ממך ילד, אל תדרוך עלי.
שנה את דעתך וחוס על חיי.
אני שבה לקן עם פירורים של עוגיות.
בבקשה, ילד, אני רוצה לחיות!"
הילד משיב בעודו עומד זקוף, מתבונן מלמעלה על הנמלה העומדת בין שתי נעליו:
"כולם יודעים שנמלים לא מרגישות.
לחרקים כמוך אין בכלל תחושות.
אני כזה גדול ואת כזו פצפונת.
תראי שלא יכאב לך, אפילו טיפ-טיפונת."
הנמלה מכירה בגודלו של הילד אבל מציעה לו שיתבונן בה כדי להבין שהיא לא כל כך שונה ממנו:
"אבל אתה ענק, וענקים לא מבינים איך מרגישים יצורים קטנטנים.
תתקרב אלי ותראה בעצמך:
אינני כה שונה ממך."
בדיאלוג עם הנמלה, הילד מנסה להפריך את טענותיה ולעמוד על זכותו לרמוס אותה. הנמלה פונה אל מצפונו של הילד ומזמינה אותו לקבל את ההחלטה ה"נכונה" מוסרית- לחוס על חייה:
"אתה כבר ילד גדול ונבון. תחליט בעצמך מה טוב ונכון.
אם היית במקומי ואני במקומך-
היית רוצה שארמוס אותך?"
הספר מסתיים עם הזמנת המספר לחשוב על הסיטואציה. איננו יודעים מה הילד החליט.
"למעוך את הנמלה או אותה לשחרר?
זה תלוי בילד. לא באף אחד אחר.
נשאיר אותו שם עם כל המחשבות.
מה לדעתכם הוא צריך לעשות?"
לסיכום, בספר הי נמלה מוצג לנו תהליך ההתלבטות של הילד בינו לבין עצמו האם למעוך את הנמלה או לחוס על חייה. מקור הרעיון שכדאי לחשוב פעמיים לפני שמועכים נמלים נמצא בתוך תודעתו של הילד פנימה. אני חושבת שעצם העצירה לחשוב לפני שמועכים ראויה להתייחסות. עצם החשיבה שיצורים קטנטנים חשים כאב חדשה לחלק גדול מאיתנו. הספר עצמו עשוי להיות מקור לחשיבה ולהימנעות מגרימת סבל לנמלים (או לחרקים אחרים).
אספן החרקים
הספר אספן החרקים מאת אלכס גריפיתס פורסם לראשונה באנגלית בשנת 2019 (The Bug Collector). הספר תורגם לעברית ופורסם בהוצאת "קוראים", השתתף במצעד הספרים' תורגם גם לערבית ונכלל בספריית אלפנאוס לכיתות ב' בשנת הלימודים תשפ"א. מיכאלה כדורי שלזק, עמיתתי ממכללת לוינסקי' הכירה לי את הספר. היא וחברותיה לצוות הגדילו לעשות וקנו לי את הספר החשוב הזה כמתנת פרידה עם פרישתי לגמלאות. לטעמי הספר מתאים לקריאה גם לילדי גן חובה וודאי לילדי כיתה א'.
מסופר שג'ורג' יוצא כמו מידי יום ראשון להרפתקה עם סבא שלו. ביום הראשון שעליו מסופר בספר ג'ורג' וסבא ביקרו במוזיאון הטבע. הילד נמשך לדינוזאורים, ללוויתנים, לממותות- בקיצור ליצורים ענקיים. באיור (למטה) ניתן לראות את הסבא "גורר" את ג'ורג' כדי להראות לו יצורים שונים לגמרי. בספר מסופר שסבא של ג'ורג "היה נרגש לגבי משהו שונה לגמרי… היצורים שהוא רצה להראות לג'ורג' היו קטנים ומוזרים בהרבה, וסבא אהב אותם". סבא הוא זה שגילה לג'ורג' את עולם החרקים. הילד נשבה בקסמם של אלו. "בדרך הביתה ג'ורג' לא יכול לחשוב על דבר מלבד החרקים הנפלאים שהוא ראה באותו יום".
העניין הרב בחרקים הביא את ג'ורג' להיות אספן חרקים. הוא אסף את כל החרקים בסביבה ואפסן אותם בצנצנות ובבקבוקים עד אשר הפך את ביתו לסוג של מוזיאון. אבל פעולת האספנות היסודית של הילד רוקנה את העולם מחרקים. מי שהביא לשינוי המצב היה שוב הסב. "… סבא לא שמח כשהוא ראה מה ג'ורג' עשה. הוא אהב חרקים כמו ג'ורג', אבל ידע שאסור לשמור אותם בבקבוקים ובצנצנות." לכן הוא הסביר לג'ורג' על התפקיד החשוב של החרקים בעולם: בהפריית צמחים, באכילת מזיקים, בהפצת זרעים, בפירוק הזבל, בהיותם חלק משרשרת המזון בטבע. ג'ורג' הקשיב בתשומת לב לסבו והסיק את המסקנה: עליו לשחרר את החרקים ולהחזיר אותם לטבע. עם זאת, ג'ורג' לא ויתר כלל על העניין שלו בחרקים והמשיך להתבונן בהם בהתרגשות. יתרה מזו, הוא וסבו הפכו את חצר ביתם למקום מקלט לחרקים.
לסיכום, בספר "אספן החרקים" הן העניין של הילד ג'ורג' בחרקים עצמם והן הצורך לשמור עליהם ולהתבונן בהם בסביבה הטבעית שלהם ולא לכלוא אותם, גובשו בתיווכו של הסב. בספר הילד ג'ורג' נמשך בהתחלה באופן טבעי לבעלי החיים הענקיים שמוצגים במוזיאון הטבע, וההתבוננות בחרקים וההנאה שמתלווה אליה היו תוצר של הדרכה, של תיווך. הסב מסביר לילד מהו תפקידם של החרקים בטבע. ההדרכה של הסב הובילה את ג'ורג' למסקנה שיש לאפשר לחרקים חופש וחיים בסביבתם הטבעית. שהם לא יכולים כיצורים חיים להיות רכושו של איש.
מה ניתן ללמוד מן ההשוואה בין שני הספרים?
שני הספרים המתורגמים שהוצגו למעלה מהווים הזמנה להורים ולילדים להרהר בחרקים, להתייחס אליהם כאל יצורים חיים שיש להם תחושות ושממלאים תפקיד חשוב ומרכזי בטבע. בשני הספרים מוצג גם השיקול המוסרי (להימנע מגרימת סבל ליצורים חיים) וגם היבטים סביבתיים אקולוגיים: התפקיד של החרקים בטבע, בשרשרת המזון וכו'. זאת ועוד, בשני הספרים מוזמנים הילדים להתבונן, להרהר, לחשוב, להבין את הדברים גם מהפרספקטיבה של החרקים. בשני הספרים נעשה ניסיון להוביל את הילדים להסיק את המסקנה של הימנעות מגרימת סבל לחרקים בעצמם. הספרים אינם דידקטיים ואינם מטיפים אלא מהווים כאמור הזמנה לחשוב, להתבונן, להרגיש ולהחליף לזמן קצר פרספקטיבות. עם זאת, במרכז הספר "הי נמלה" מוצגת ההתלבטות האישית של הילד שעומד לדרוך על הנמלה. מתואר בו המאבק הפנימי שכולל את הקול של הילד ה"בריון" לצד הקול של הנמלה המפוכחת- שני הקולות שייכים לתודעה של הילד. כל התהליך המוצג בספר זה הוא תהליך של התבוננות של הילד בנפשו פנימה ותהליך קבלת ההחלטות מתקיים בין הילד לבין עצמו. בספר "אספן החרקים", לעומת זאת, לתיווך של הסב מיוחס תפקיד מפתח הן ביצירת העניין של הילד בחרקים והן בגיבוש עמדה של שמירה על חייהם בסביבה הטבעית שלהם. משום כך שני ספרים אלה משלימים אחד את השני. בפועל נחוצים גם תיווך וגם נכונות להתלבט ולחשוב. העמדה של שני הספרים איננה עמדה מטיפנית או צדקנית. גם לנו כמבוגרים נחוץ לעתים תיווך של ספר, כמו הספר "הי נמלה", כדי שנחשוב פעמיים לפני שאנחנו דורכים על נמלים סתם כך כי "בא לנו". אני מצטערת מאוד שהספר "הי נמלה" איננו זמין בעברית. באנגלית ממשיכים למכור אותו. חשוב שנזכור גם שקריאת ספרים טובים ואיכותיים ככל שיהיו אינם תחליף להדרכה ולתיווך שמתמקדים בהתנהגות של הילדים ביומיום. וודאי אינם תחליף לדוגמה האישית שלנו, בכלל וביחס לחרקים ולסביבה בפרט.