הצעצועים בחופשה – מה חושבים ילדים בגן חובה על משחק ללא צעצועים?

running girl transp
קבלו עדכונים אחת לשבוע על פוסטים חדשים בבלוג:

שבתי בתחילת השבוע מהכנס השנתי של EECERA European Early Childhood Education Research Association אשר התקיים בגלזגו שבסקוטלנד. זהו הכנס הראשון פנים-אל-פנים של הארגון מאז פרוץ משבר הקורונה. אחת ההרצאות המעניינות בכנס שעליה אני מבקשת להרחיב בפוסט זה ניתנה על ידי חוקרות מפינלנד- Merja Koivula מאוניברסיטת University of Jyväskylä ו- Marita Neitola מאוניברסיטת Turku. בהרצאתן הן דיווחו על "ניסוי" מעניין: לקיים יום בשבוע בגן חובה שבו הצעצועים בחופשה והילדים נדרשים לשחק באיזו דרך הנראית להם מבלי להסתייע כלל בצעצועים המונחים על המדפים ובמיכלים הרגילים. מוצעים לילדים חומרים "פתוחים": דפים, צבעים, דבקים, קופסאות וארגזים, בדים. מעודדים את הילדים להיות מעורבים במשחק סוציודרמטי וכו'. ההנחיה הניתנת לגננות היא להצטרף למשחק הילדים, לעודד אותם למצוא פתרונות יצירתיים לבעיות הנוצרות מהימנעות משימוש במשחקים. לדוגמה, אם הילדים רוצים לשחק בכדור, מעודדים אותם לעצב וליצור כדור בעזרת החומרים העומדים לרשותם. המעניין הוא שהילדים רואים את הצעצועים אבל מנועים מלהשתמש בהם. ניסוי זה הוא חלק מהתוכנית Papilio אשר פותחה בגרמניה (Mayer et al., 2016). התוכנית עצמה נקראת (ToH)"Toys on holiday". מטרת התוכנית היא פיתוח כישורים רגשיים-חברתיים, יוזמה, אינטראקציות עם אחרים, יצירתיות, פתרון בעיות. בנוסף, אחת המטרות המוצהרות של התוכנית היא לפתח יכולת לדחות סיפוקים (שהרי הילדים חשופים כל היום לצעצועים אך אינם מורשים להשתמש בהם), בתקווה שהדבר יסייע לילדים בעתיד להימנע מלהתמכר לסמים ולאלכוהול. התפיסה התיאורטית שעומדת בבסיס התוכנית מושתתת על ויגוצקי. הילדים נתפסים כסוכנים אקטיביים במשחק ובאינטראקציות וכמי שבדרכי הפעולה היומיומיות שלהם, לרבות אינטראקציות מרובות עם מבוגרים וילדים אחרים, משפיעים על התפתחותם. בנוסף, נטען שאף שהצעצועים עשויים להועיל, לפעמים הם מגבילים את המשחק של הילדים, "מנמיכים" אותו במובן זה שהילדים נדרשים לחשוב ולדמיין פחות כאשר הצעצועים המוכרים עומדים לפניהם ובמידה רבה מכתיבים את המשחק שלהם.

במחקר שדווח עליו בכנס קיימו בגני חובה של ילדים בני שש יום ללא צעצועים- יום שבו הצעצועים היו "בחופשה" במשך שמונה חודשים רצופים. במהלך החודשים האלו נערכו תצפיות. 62 ילדות וילדים השתתפו בניסוי. מלבד התייחסויות מילוליות מזדמנות של הילדים במהלך שמונת חודשי הניסוי, ראויינו כל הילדים בזוגות בתום הניסוי, שמונה חודשים אחרי תחילתו. החוקרות בדקו בראיונות אלו איך תפסו הילדות והילדים את היום ללא צעצועים בגני הילדים שלהם.

החוקרות מצאו הבדלים בין הילדים באופן שבו תפסו את היום שבו נאלצו לשחק ללא שימוש בצעצועים. אחד הממצאים המרכזיים נגע להבדלים בין בנים לבנות. נמצא שבנות היו יותר מרוצות מהבנים מהסידור הזה . הן הסתדרו טוב יותר מהבנים והצליחו להיות מעורבות בהנאה במשחקים, רבים מהם משחקים דימיוניים, גם ללא הסתייעות בצעצועים.

כשליש מהילדים (ביניהם בנים ובנות) חשבו שהיום נטול הצעצועים הוא יום משעמם. היו אף ילדים שניסו להתחמק מלהגיע לגן הילדים ביום זה. הם נימקו זאת בכך שמשעמם כי לא נותנים להם להשתמש בצעצועים. בהיבטים החיוביים של היום שבו הצעצועים היו בחופשה, הזכירו הילדים את זה שהיו צריכים להמציא בעצמם דברים. זאת ועוד, אמרו שכשהיו חסרים להם צעצועים, הם בנו בעצמם את מה שהיה נחוץ להם.

דווח עוד שלילדים עם צרכים מיוחדים (במיוחד ילדים עם ADHD) היה קשה יותר מאשר לילדים אחרים לתפקד ביום שבו הצעצועים היו בחופשה. ילדים עם קשיי שפה נזקקו ליותר עזרה מהגננות בהשוואה לילדים אחרים.

ממצא מעניין נוסף נגע לאופן שבו תפסו הילדים את תפקוד הגננות והצוות החינוכי. הרבה מאוד ילדים "התלוננו" שהגננות היו פסיביות מדי, לא מעורבות במשחק הילדים. החוקרות סיפרו שנמצאה תמיכה לדברי הילדים בתצפיות שהן עצמן ערכו: אכן הגננות גילו מעט מאוד (מעט מדי?) מעורבות ועניין במשחק הילדים בימים אלה. בעקבות התייחסותי לממצא זה, הסכימו החוקרות שייתכן שגננות אינן מעורבות במיוחד במשחק החופשי של הילדים (להבדיל מהפעילויות שהן מנהלות ומנחות) בכלל ולא רק ביום ללא צעצועים.

ניתן ללמוד מהמחקר כמה דברים: 1. חשוב שכולנו, מחנכות והורים, נחשוב על כך שהצפת ילדינו הצעירים בצעצועים לאו דווקא מועילה להם; 2. חשוב שנבין שהיעדר צעצועים לאורך זמן אכן תורם ליוזמה, דימיון, יצירתיות ופתרון בעיות; 3. הכרחי להדריך גננות לגבי דרכים לגלות מעורבות ועניין במשחק הילדים ולהציע פיגומים בעיקר לילדים עם וללא צרכים מיוחדים המרגישים תקועים ביום ללא צעצועים.

בשלב זה לא נערך מחקר מעקב אחרי השינויים ארוכי הטווח של הניסוי. לא ברור האם ההתנסות בת שמונת החודשים (תקופה ממושכת למדי), במשך יום שלם בשבוע, משפיעה על תפקוד הילדים לאורך זמן מעל ומעבר לתקופת הניסוי.

ולחיי היומיום שלנו- חשוב שנחשוב על האפשרות שיותר זה לעתים פחות כאשר הדבר נוגע לכמות הצעצועים העומדים לרשות הילדים. היצע רחב של חומרים פתוחים עשוי לתרום ליצירתיות, אינטראקציות בין הילדים ופתרון בעיות יותר מריבוי צעצועים מובנים.

מעניין אם יהיו גננות בישראל שיהיה להן האומץ לאמץ את הרעיון להוציא את הצעצועים לחופשה יום בשבוע.

לפוסט הזה יש 7 תגובות

  1. מיכל מוסרי

    אהבתי מאוד

  2. אשר וינשטיין

    תודה לך פרופ' קלודי על הפוסט המרענן המפתיע, המתמקד בחשיבה והתנהלות של ילדיי הגיל הרך "מחוץ לקופסה"!.
    לדעתי, המבוססת בין השאר על חשיבה ופיתוח יצירתי, במסגרת "שיפור שיטות" בהנדסת תעשיה וניהול, תחום מאתגר שפעלתי בו לעתים קרובות במהלך הקריירה רבת השנים שלי, נדרשתי לא פעם, כמו הילדים המשתתפים בניסוי, שלא להתייחס ולהתבסס על המערכות "הרגילות" הקיימות ובעצם "לברוא" ולפתח פתרונות אפקטיביים חלופיים "לצעצועים הקיימים"!.
    בתקווה שניישם גם בישראל "פיילוט" ניסויי מבטיח זה!.

    1. clodieta

      תודה אשר על ההתייחסות,
      מבלי שאוכל לצפות מראש הפוסט האחרון שמתמקד במשחק ללא צעצועים הפך לאחד הפוסטים הכי שנויים במחלוקת בבלוג. אני מאוד מעריכה את ריבוי התגובות. . יש התומכים בסוג כזה של פעילות כמוך[וכמוני] ויש הרואים בה משהו מזיק וסוג של עוול שנעשה לילדים. אני מודה שאני לא רואה כל כך את העוול שהרי הילדים נשארו מחוברים רגשית לגננות ולילדים האחרים והוצעו להם חומרים פתוחים לפעילות יצירתית.
      אני מאוד מסכימה איתך שייתכן שאחד האתגרים בהתייחסות לפוסט הוא עצם הצורך "לצאת מהקופסא"-שזה הדבר שבעצמי הכי אהבתי בניסוי שדווח עליו בגנים בפינלנד.
      לאור ריבוי הגובות לפוסט זה, אני חושבת שאכתוב פוסט המשך המתמקד בתפקידי הגננות במגוון פעילויות.
      שוב תודה רבה על שלקחת את הזמן להגיב.
      קלודי

  3. יזהר

    מדהים. אולי לילדים עם צרכים מיוחדים צריך להתאים את הרעיון למספר שעות בודדות בשבוע.

    1. clodieta

      תודה רבה על ההתייחסות. מה שהוצג זה בעיקר הוא מחקר-מחקר שמעורר לחשיבה לגבי מקום הצעצועים בגן. חשוב באמת לשקול מה וכמה עושים אבל בעיקר מעודד חשיבה.

    2. clodieta

      דפנה,
      תודה על התגובה ועל הקריאה המוקפדת.
      אני מבינה את השוק שלך. אני לא ידועת אם הייתי פועלת ככה, אבל קשה לי לראות את הסיטואציה המתוארת כעוול בכלל וכעוול גדול בפרט. זאת ועוד, ללמוד לדחות סיפוקים זה חשוב ואינני חושבת שמניעת צעצועים(בעוד הקשר החם עם המבוגרים נמשך ויש בסביבה שפע של חומרים פתוחים שהילדים יכולים לפעול באמצעותם) זה עניין טראומטי לילדים. הילדים עצמם דיברו על שעמום אבל לא נראה כי הרגישו שעשו להם עוול. אתגרים חשובים בעיניי מאוד להתפתחות..
      קלודי

  4. דפנה

    המחקר הזה עשה לי קווטש חזק בבטן! לקחת לילד צעצועים יום אחד בשבוע זהו עוול גדול! אם "המשחק הוא השפה שלהם והצעצועים הם המילים" (גרי לנדרו) השארתם את הילדים או לפחות חלקם ללא מילים ביום הזה. המחקר בעצמו הצביע על זה "ילדים עם קשיי שפה נזקקו ליותר עזרה מהגננות בהשוואה לילדים אחרים." והמצב של "לראותם בלבד" זה בעיני נורא!! כמו שביום כיפור יעמידו מולי את מיטב המאכלים ויגידו לי לא לגעת. אני לא אגע, אני יודעת לדחות סיפוקים , אבל זה מאוד מאוד יקשה עלי. אני לא אוהבת את זה. ואבוי אם תהיה גננת שתיקח את הרעיון הזה לגן שלה.
    דפנה אברהם
    הייתי 23 שנים מנהלת גן, היום בתפקידים שונים במשרד החינוך הקשורים בגיל הרך
    לומדת שנה שניה פסיכותירפיה במשחק (בצעצועים)

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.