קמטים וקשרים עם סבא וסבתא בספרי ילדים- "לכל קמט יש סיפור" של דויד גרוסמן ו"לאן הולכות הדאגות בלילות" של אנתוני בראון

מטרתו המרכזית של פוסט זה היא להציג שני ספרי ילדים (ספרי תמונות) המתמקדים פיזית בקמטים של זקנה ופסיכולוגית במשמעות הקמטים בקשרים בין סבא וסבתא לנכדים. אחד הספרים הוא "לכל קמט יש סיפור", ספרו החדש של דויד גרוסמן (איורים מאיה שלייפר, הוצאת עם עובד). הספר יצא לאור ממש לאחרונה בשנת 2022.

לכל קמט יש סיפור- כריכת הספר

הספר השני הוא ספר ותיק יותר, "לאן הולכות הדאגות בלילות" של אתוני בראון (הוצאת כנרת זמורה ביתן, עברית אירית ארב). ספר זה התפרסם באנגלית במקור בשנת 2006 ותורגם והתפרסם לראשונה בעברית בשנת 2009. אזכיר כבר כעת שהקמטים ביד של סבתו של הגיבור אילי (בילי במקור באנגלית) אינם הנושא המרכזי של הספר אבל מאז שאני מכירה את הספר משכו את תשומת ליבי ואתייחס למשמעות שאני מייחסת להם בהמשך.

image

קמטים

עובדתית, קמטים הם קפלים בעור, לרוב כתוצאה מהזדקנות: עם השנים, העור האנושי משתנה ומפסיק להיות מתוח. הקמטים נגרמים עקב פגיעה מצטברת בסיבי הקולגן והסיבים האלסטיים בדרמיס בעקבות חשיפת יתר לשמש וההשפעות המצטברות של כוח המשיכה ותנועות שרירי הפנים (ויקיפדיה). ההתייחסות לקמטים עשויה להיות שונה. יש המנסים להעלים את הקמטים בדרכים שונות ויש הרואים בהם עדות חיה לניסיון. יש כמובן גם אנשים "שלא עושים עניין" מהקמטים. כך או כך קמטים בעור הם חלק מתהליך טבעי של הזדקנות. ילדם צעירים הם סקרנים לרוב וחוקרים תופעות בסביבתם. כך הם מגלים את קמטי העור של סבים וסבתות ולעתים בדרכם הישירה חוקרים את הסבים לגבי משמעות הקמטים. זה מה שעשה יותם הנכד בספר "לכל קמט יש סיפור". יותם מגלה את הקמטים בפניו של סבו ומתחקר אותו אודותיהם. יותם גם מוזמן על ידי הסב לגעת באצבעותיו בפנים של סבא, "ומרגיש איך העור של סבא מתקפל קצת בקמטים". סבא של יותם מסביר "כמה מהקמטים נהיו לי כי אני מבוגר", וממשיך ומסביר שקמטים אחרים הם תוצאה של חוויות שמחות ועצובות שעבר. ההתחקות אחר מקור חלק מהקמטים מובילה לשיחה אינטימית בין הסב לנכדו על חוויות משמעותיות בחייו של הסב. הסב בסיפור מצטייר כ"מבוגר האחראי" בשיחה זו. הוא מוכן לשתף את יותם בחוויות עצובות שנחרטו על פניו תוך יצירת אבחנות בין אירועים מטרידים מאוד מאוד (כמו מחלתה של סבתא דינה) לבין אירועים מטרידים (כמו מותה של הכלבה פפיה). גרוסמן הסופר (והסבא!) מגלה אחריות כלפי קוראיו הצעירים: ואין הוא כולל בספר את הצער העמוק שנגרם לו בעקבות נפילתו במלחמת לבנון השנייה של בנו אורי, אירוע שמן הסתם השאיר חותם עמוק על פניו ולא רק בליבו. זאת ועוד, הסב משתף את יותם גם בקמטים שמקורם באירועים משמחים במיוחד, כמו הקמט על הלחי שהתחיל להתפתח כשיותם נולד. ההסבר שנותן הסב ליותם על מקורו של קמט זה יכול להיחשב למתנה היקרה ביותר שסב יכול להעניק לנכדו- הבעת שמחה אין סופית על כך שיותם נולד. הרושם העז שנתנו השיחות בין הסב ליותם הובילו אותו לרצות לתעל את רגשותיו לציור.

הקמטים בידי הסבתא ב"לאן הולכות הדאגות בלילות" מאת אנתוני בראון, הם ממש לא נושא הספר. במרכזו של הסיפור הזה ההתמודדות של אילי עם דאגותיו, בעיקר עם פחדי הלילה שלו. ""אילי היה דאגן לא קטן… הוא דאג בגלל הרבה דברים". עם לכתו לישון מדמיין אילי כובעים, נעליים, עננים, גשם, ציפורים כתופעות מפחידות ומאיימות. הוא משתף בדאגותיו את הוריו. האם ואב מציעים תמיכה אבל אינם מרבים לייחס חשיבות לדאגותיו ומבטיחים לו שהדברים האלו שהוא מפחד מהם אינם יכולים לגרום נזק. שמו המקורי של ספר זה באנגלית הוא "Silly Billy" כביטוי לכך שהדאגות של אילי הם סוג של "שטויות". מי שמבינה לליבו היא הסבתא. סבתא עם ידיים חרושות ומקומטות. היא מבטיחה לו שהוא לא טיפש שהוא פוחד מהדברים האלו, ומייד משתפת אותו בפתיחות שגם היא כשהייתה בגילו נהגה לדאוג בדיוק כמו שהוא דואג. היא מייד מציעה לאילי פתרון: לספר לבובות הדאגה שהיא נתנה לו את דאגותיו ולהניח אותן מתחת לכרית בשעת השינה.

התמודדות עם פחדים בגיל הרך-בימים רגילים ובמצבי חירום - קלודי טל על חינוך  לגיל הרך

אילי לקח מסבתו את הבובות, סיפר להן את דאגותיו וישן מצוין. ישן מצוין עד שהתחיל לדאוג לבובות הדאגה שהן דואגות מהדברים שסיפר להם. הפעם הוא מצא בעצמו פתרון. הוא הכין לבובות הדאגה בובות דאגה משלהן. בסיפור זה הקמטים המייצגים את הניסיון של הסבתא ואת חוכמתה אינן מטופלים כלל בטקסט, אלא מוצגים באיור של אנתוני בראון. הקמטים אינם נושא לשיחה בין הסבתא לנכד. אציין גם שבובות הדאגה שעזרו לאילי להתגבר על פחדי הלילה שלו הם מנהג נפוץ במרכז אמריקה. דהיינו, בראון מבליט לא רק את ערך חוכמת החיים של הסבתא אלא גם את ערכם של מנהגים של תרבויות לא מערביות.

המשותף לשני ספרי תמונות נהדרים אלה הוא הכרה בקמטי זקנה כביטוי לניסיון מצד אחד, ולזיכרון אישי וקולקטיבי מצד שני. הזכרונות המותירים על פני הסבים קמטים עשויים להיות זכרונות שמחים וזכרונות עצובים. מה שמרפא בכל מקרה הוא השיחות האינטימיות בין סבא או סבתא לנכדים, שיחות שבהן ישנה הקשבה מעמיקה למה שעובר על הנכדים. ובכל מקרה מדובר בשני ספרי ילדים שממש ממש מומלץ וכיף לספר לילדים.

לפוסט הזה יש 3 תגובות

  1. ענת מיליטאנו

    מאוד אוהבת את הספר " לאן הולכות הדאגות בלילות ". ספר מצויין ולעיתים קרובות אני מקריאה לילדי הגן המספרים על חלומות ופחדים בלילות ויחד יוצרים בובות דאגה. חייבת לציין שיותר התייחסתי לזיכרון הילדות של הסבתא ופחות לקמטים שבאיורים.

    1. clodieta

      שלום עת,
      אני מודה לך מאוד על ההתייחסות.
      כמובן שאין כל חובה להתייחס לקמטים בספר של אנתוני בראון.

      זה ממשהו שמשך את תשומת הלב שלי. אבל ברור שבמרכז הסיפור עומדים פחדי הלילה של אילי.
      כך או אחרת אני חושבת שממש נהדר לקרוא עם הילדים את הספר הנהדר הזה.
      קלודי

  2. אשר וינשטיין

    מקסים ומרגש! תודה על השיתוף!
    בהוקרה,
    סבא אשר

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.