בעת פרסום הפוסט אנחנו כבר כעשרה ימים אחרי סיום מבצע "מגן וחץ". היסטוריה רחוקה במונחים ישראלים. הפוסט נכתב בימי המבצע עצמו. יש לו רלוונטיות כיוון שלדעתי חשוב מאוד שלפני שנעבור הלאה נבין מה נשאר בתודעה של הילדים בנוגע למבצע. חשוב שנשאל את עצמנו מהן המחשבות החולפות בראשם בנוגע למציאות שהם חווים. בימי כתיבת הפוסט היינו עסוקים בניסיון לנהל חיים בצל מבצע ביטחוני. אנחנו והילדים שלנו. התקבלו החלטות שהולכות ומשתכללות לטובת האוכלוסייה. ברור שמציאות החיים בעוטף עזה ובדרום וברצועת עזה עצמה מלחיצה ומשבשת את השגרה לאין ערוך יותר מאשר במרכז. בשעת אזעקת צבע אדום הולכים לממ"ד או לאזור הבטוח ביותר במבנה (מדרגות, חדר פנימי ועוד). במרחב הפתוח יש להשתטח ולהחזיק ידיים מעל הראש. זאת ועוד, באזורים חשופים לצליפה או לירי נ"ט בדרום מוגבלת לפרקים היציאה למרחב מחוץ לבית לחלוטין.
הכרחי לגייס את שיתוף הפעולה של הילדים בכלל ושל פעוטות בפרט למילוי ההוראות. כשמדובר בתינוקות צעירים מאוד חשוב להבטיח תנאים של ביטחון פיזי ורגשי עד כמה שניתן. אבל אותם אנחנו לוקחים בידיים. גם להם נספק הסבר מילולי להתנהלותנו: אנחנו שומעים אזעקה, אנחנו צריכים ללכת לממ"ד, אמא או אבא או המטפלת מטפלים מנחים את הילדים הצעירים ללכת למקום המוגן-מוגן באופן יחסי…. חשוב גם שבממ"ד או בכל מקום אחר שבו הילדים שוהים בזמן האזעקות יימצאו פריטים (צעצועים, חומרי יצירה, ספרי ילדים) אשר יאפשרו שהשהות של הילדים במקומות אלה תעבור בצורה רגועה עד כמה שאפשר. השאלה שאני שואלת את עצמי היא איך מבינים הילדים את המציאות המוזרה הזו. אני חושבת שחשוב שיהיה לנו מושג לפרשנויות הפעוטות את המצב. וזאת לפעמים כדי להרגיע ולפעמים כדי לתקן את המעוות. לתובנה זו הגעתי גם בעקבות שיחות עם ניצן, הנכד בן השלוש שלי. חשוב מאוד להבין שתוכן הפרשנות איננו תלוי רק ובעיקר בגיל של הילדים, אלא במערך שלם של מאפייני ההקשר שבו הם פועלים ובדרך הייחודית של כל ילד להבין את המציאות שבה הוא חי.
גם הנכד שלי ומשפחתו וגם אנחנו גרים ברמת גן, אזור שבמבצע הנוכחי היה חשוף לשתי אזעקות וללא פגיעות. האזעקה הראשונה הייתה ביום ד' מעט אחרי השעה 14:00, בשעה שהילדים היו במוסדות החינוך. ניצן היה בגן שלו והילדים ישנו בזמן האזעקה. לא ברור לנו אם הם שמעו את האזעקה ולא נראה שהצוות המסור הסביר משהו מכל זה לילדים. מהגן התקשרו וביקשו שנבוא לאסוף את הילדים לפני סוף יום הפעילות בגן (16:30). ביום זה הייתי בבית וניגשתי מייד אחרי האזעקה לקחת את ניצן מהגן. ניצן ומשפחתו לנו במהלך מבצע "מגן וחץ" אצלנו כי בביתם אין ממ"ד. בדרך הביתה אמרתי לניצן שהייתה אזעקה בזמן שישנו בגן ואמרתי לו שבבית אם תהיה אזעקה נלך לממ"ד (חדר שבו אחותו הגדולה ישנה במהלך המבצע), ושאם תהיה אזעקה בדרך הביתה מהגן נשכב על הרצפה ושאלתי אותו אם הוא רוצה שנתרגל והוא אמר שלא. חבתי שלא נכון להתעקש בתקווה שלא תתפוס אותנו אזעקה בדרך הביתה. הסברתי שהאזעקה באה לעזור לנו להגן על עצמנו מטילים. הוא לא שאל יותר מידי שאלות. באותו ערב, בסוף ארוחת הערב הושמעה שוב אזעקה, בשעה שכולנו היינו בבית. אבא של ניצן לקח אותו בידיים וכולנו נכנסנו לממ"ד. ניצן בכה והצענו לו ולאחותו קופסת נעליים שאותה קישטו באמצעות טושים שהיו מצויים בחדר. חשבנו על קופסת נעליים כי באותה שעה לא היו בחדר דפים אבל ניצן "זרם" עם ההצעה. אחרי אותה התנסות הזכיר ניצן כמה פעמים ביום וביתר שאת בלילה לפני שהוא הלך לישון שאם תהיה אזעקה נלך לממ"ד. דהיינו ניצן הראה שהוא די מבין את תפקידה של האזעקה. הוא גם לא שאל יותר מידי שאלות בנושא. ביום חמישי ניצן ואחותו נשארו בבית. בשלב כלשהו ביום חמישי הצהיר ניצן ש"היום שבת". אמרתי לו שהיום יום חמישי ושהוא בבית בגלל הטילים והאזעקות. בשישי בבוקר ניצן אמר במהלך הליכה ברחוב לקנות השלמות אוכל ופלסטלינה בחנויות ליד הבית, שהוא בבית בגלל שהוא חולה. אמרתי לו שהוא לא חולה, שבימים אלה הוא בבית בגלל הטילים והאזעקות. בהמשך הוא אמר גם שהיה חולה והקיא כאשר לקחתי אותו אתמול (התכוון ליום רביעי ומהגן). שוב תיקנתי אותו שהפעם לקחתי אותו בגלל הטילים והאזעקות. מאוחר יותר נזכרתי שכשבועיים שלושה לפני כן לקחתי אותו מוקדם מהגן בזמן שהילדים ישנו בגלל שעלה לו החום.
השיחות עם ניצן לימדו אותי כמה דברים: 1. ילדים מחפשים באופן פעיל הסברים למצבים "מוזרים" בסביבת החיים שלהם שאינם ברורים להם. הצורך להבין מה קורה הוא צורך אמיתי וחזק; 2. המילים שאנחנו משתמשים בהן: "טילים", "אזעקות", מביאות אולי לציות להנחיות ספציפיות ולהבנה כללית שאזעקה מאותתת על סכנה אבל מותירה את הילדים במצב של אי הבנה לגבי האירוע שמוליד את השינויים המוזרים בניהול חייהם.
תוך כדי כתיבת הפוסט נזכרתי שבזמן מלחמת המפרץ בשנת 1990, הבת שלי, אימו של ניצן שהייתה אז בת ארבע הסבירה לעצמה ולנו שנכנסים למקלט או לחדר אטום כדי להסתתר מסדאם חוסיין שבא לחפש אותנו. היא טענה טענה זו בביטחון רב.
ילדים שונים עשויים להסיק דברים שונים על המצב. בכל מקרה הכרחי בעיניי להקשיב להם ולתקן את ההיבטים העובדתיים המוטעים הכלולים בפרשנותם של הילדים. חשוב שבעתיים להקשיב לפעוטות מאזורים מאוימים הרבה יותר מאשר באזור המרכז ולהבין מה מעסיק את הילדים ולהתייחס להשערותיהם, תהיותיהם, מחשבותיהם : לחזק תפיסות מדויקות ולתקן תפיסות מוטעות מבלי לנדב יותר מידע מהנחוץ לילדים צעירים.