חינוך לידה עד שלוש בישראל במצב של משבר מתמשך, וכמה מילים על מודל ירוחם שנשמע מבטיח

קבלו עדכונים אחת לשבוע על פוסטים חדשים בבלוג:

Leave this field empty if you're human:

החלטתי לכתוב פוסט על מצב החינוך לידה עד שלוש בישראל אחרי תקופה ארוכה שבה נמנעתי מכתיבה בנושא. הכוונה לכתיבה על מדיניות וארגון העשייה החינוכית בגילים אלה. המשכתי לכתוב מידי פעם על היבטים שונים הנוגעים לחינוך לידה עד שלוש (כגון התפתחות השפה, חינוך לניקיון), אך לא כתבתי בנושא מדיניות וארגון בשל השינויים שהוכנסו בנושא לאחרונה, המשמעותי שבהם הוא העברת האחריות לתחום למשרד החינוך (אחרי שהאחריות עליו נדדה ממשרד העבודה והרווחה, למשרד הכלכלה). רציתי להמתין ולהבין איך מיושמים השינויים לפני שאני כותבת. שלושה דברים גרמו לי להפר את השתיקה ולכתוב לפני שתמונת ההיערכות מחדש של חינוך לידה עד שלוש בישראל מתבהרת: 1. האירוע המחריד של הברחת מטפלות ממזרח ירושלים בחולון והדי הדף סביבו; 2. התייחסות של ד"ר ורד גולן שכללה מחאה על אי התייחסות לחינוך לידה עד שלוש בפאנל שנגע לקשר משפחות-מערכת החינוך בכנס "ללכת בין הטיפות" של ארגון מהו"ת אשר התקיים ב-20-21.9.2022; 3. הרצאה של תמי בוחבוט ומיטל זיידל בכנס "ללכת בין הטיפות" על מודל ירוחם לחינוך לידה עד שלוש, שמהווה בעיניי סוג של קרן אור לגבי העשייה העתידית הרצויה בתחום בישראל.

בפוסט זה אתייחס קודם לשני ה"טריגרים" הראשונים לכתיבת הפוסט ואסיק באמצעותם על מצבו של החינוך לידה עד שלוש בישראל למרות המאמצים המושקעים בשיפורו; אציג בהמשך בקצרה את שינויים בחינוך לידה עד שלוש בשנים האחרונות בישראל על רקע מצבו הבעייתי של תחום זה לאורך שנות קיומה של המדינה; לבסוף אציג תנאים הכרחיים לשיפור של ממש בחינוך לידה עד שלוש, שינוי תפיסתי כמו שינוי במדיניות ובהשקעת משאבים לאורך שנים. כקרן אור שמייצגת את אפשרות השינוי אציג בקצרה את מודל ירוחם כפי שזה הוצג בכנס.

אירועים מהתקופה האחרונה המייצגים את מצב החינוך לידה עד שלוש בישראל

אירוע במעון נעמ"ת בחולון–הורים מבריחים מטפלות ממזרח ירושלים המועסקות במעון יום ציבורי

ב- 13.9.2022 התפרסמה ידיעה מטרידה: הורים לפעוטות ותינוקות מנעו את כניסתן של ארבע מטפלות ממזרח ירושלים המועסקות במעון היום של ילדיהם. דווח כי ההורים המתינו למטפלות, דרשו מהן להציג תעודות זהות ומנעו את כניסתן למעון בטענה שהן לא עברו בידוק ביטחוני ושהן חסרות הכשרה לעבודה עם ילדיהם . ארבע המטפלות הודיעו כי לא יחזרו לעבוד באותו המעון. נעמ"ת המפעילה את המעון השביתה כתגובה את המעון למחרת והודיעה שכיתת התינוקות תיסגר עד להודעה חדשה בשל מחסור בכוח אדם. התגובה המיידית לאירוע זה גם בתקשורת וגם שלי אישית הייתה הוקעה של ההתנהגות הגזענית של הורי הילדים. בהמשך ככל שחשבתי ושוחחתי על כך עם קולגות הלכה והתחדדה אצלי המורכבות היותר גדולה של האירוע הזה. ההתנהגות של ההורים הייתה אכן גזענית. אבל נשאלת השאלה איך מגיעים למצב של העסקת ארבע מטפלות ממזרח ירושלים במעון בחולון. ועוד אחרי שנאמר על ידי נעמ"ת שההורים לא מחו כנגד העסקת מטפלות יוצאות אוקראינה במעון. נשאלת גם השאלה מהו השכר המשולם למטפלות המגיעות ממזרח ירושלים לחולון לעבודה יומיומית קשה ואחראית במעון היום. שאלתי את עצמי האם משלמים למטפלות פיצוי על ביטול הזמן. סדרה נוספת של שאלות ששאלתי את עצמי נוגעת להכשרה ולהדרכה שלה זכו המטפלות ממזרח ירושלים ומאוקראינה. קל במקרה הזה להאשים את ההורים, את הנהלת המעון או אולי את נעמ"ת. אבל בעקבות החשיבה על האירוע המחריד מחולון התגבשה אצלי התובנה שהאירוע, מעבר לגזענות דוחה כלפי המטפלות ,מלמד על המשבר העמוק שבו שרוי החינוך לידה עד שלוש במדינת ישראל.

ואכן בחודשי הקיץ במקביל לדיבורים על משבר הגננות, המורות והמורים בבית ספר יסודי, פורסמו גם ידיעות על אודות המשבר במעונות ועל הקושי לגייס מטפלות. הושמעו גם איומים על השבתת הלימודים במעונות באחד בספטמבר. אבל ככל שחלף הזמן בתקשורת הפסיקו לדבר על המשבר במעונות וכל תשומת הלב התרכזה במשבר הגננות, המורות והמורים.

באשר למשרד החינוך ברור שהחתימה על ההסכם בין האוצר להסתדרות המורים בברכת שרת החינוך היא זו שסללה את הדרך לפתיחת שנת הלימודים במועדה. אבל מה קרה במעונות? מה נעשה בסקטור לידה עד שלוש שהבטיח את הפתיחה של שנת הלימודים? אף אחד לא דיווח על זה.

כיוון שאני לא מאמינה בניסים, אני משערת שאחת הדרכים להבטיח את פתיחת שנת הלימודים במעונות במועדה הוא להביא למסגרות החינוך לגיל הרך מטפלות מכל מקום בכל מחיר. לא שמעתי שבציבוריות הישראלית מישהו שאל איך זה קורה שהצליחו לגייס כוח אדם שמבטיח את פתיחת שנת הלימודים. אני משערת שגם בגנים ובבתי הספר התפשרו ומתפשרים מדי פעם בגיוס כוח אדם להוראה. אבל במסגרות אלו ישנם כללים מחייבים יותר. בעולם החינוך לידה עד שלוש ההתנהלות הרבה פחות מוסדרת וזאת למרות צעדים חשובים שנעשו, לרבות העברת האחריות על הפיקוח על מעונות היום למשרד החינוך. חשוב שנזכור ונבין שהעובדות עצמן לא עברו למשרד החינוך אלא רק שכבת הפיקוח וההדרכה על מעונות היום.

מחאה כנגד חוסר התייחסות לחינוך לידה עד שלוש בכנס

בכנס "ללכת בין הטיפות" על קשרים בין צוותים חינוכיים למורים מטעם מרכז מהו"ת התקיים גם פאנל שהתמקד בשותפות בין הורים בעידן הפוסט קורונה. בפאנל השתתפו נציגת שפ"י, ראש מנהל החינוך בעיריית תל אביב, נציגת ועד ההורים הארצי וראש בית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. נציגות הפאנל הציגו בעיות קשיים וקונפליקטים בין הורים למורים- כל אחת מנקודת ראותה. רובו ככולו של הדיון התמקד במציאות בתי הספר ואולי מעט בגנים. לא עלתה כל התייחסות למורכבות האופיינית למציאות החינוך לידה עד שלוש בישראל בכלל ובעידן הפוסט קורונה בפרט. בתום הפאנל הצביעה ד"ר ורד גולן והתרעמה על כך שהחינוך לידה עד שלוש לא הוזכר כלל בפאנל. אזכיר שורד גולן משמשת כמדריכה במסגרות חינוך לידה עד שלוש בצפון הארץ וכמרצה במכללת תל חי. מחאתה של ורד זכתה לתמיכה מצד מעט בעלות תפקידים נוספות העוסקות בחינוך לידה עד שלוש. כתגובה למחאה זו נאמר שהכנס כולו מתייחס גם לחינוך לידה עד שלוש – לראייה שם הכנס ושם הפאנל כללו התייחסות דובר על צוותי חינוך ולא על מורים.

המשכתי לחשוב על הכמו-דיון שהתנהל בסוף הפאנל בנושא חינוך לידה עד שלוש. סמיכות הזמנים בין האירוע במעון בחולון לבין המחאה על התעלמות מהחינוך לילדים לידה עד שלוש בסוף הפאנל שזכתה לתגובה פורמאלית טכנית הובילו אותי לתובנה שלמרות המעבר של הפיקוח למשרד החינוך, החשיבות של החינוך בגיל צעיר לא חלחלה למודעות קובעי המדיניות ובעלי תפקידים מגוונים במשרד החינוך, בהכשרת מורים וברשויות המקומיות. כולנו משלימים עם העובדה שכל אחת תוכל לעבוד עם תינוקות ופעוטות . זאת ועוד, לעתים רחוקות ביותר אני שומעת אנשים מדברים על תנאי העבודה הקשים של המטפלות במעונות היום. אני לא יודעת איך קובעי מדיניות חושבים שמספיק שמטפלות תקבלנה 200 שעות השתלמות כדי להכשירן לעבודה עם תינוקות ופעוטות. אף אחד לא היה מעלה על דעתו שמורה בתיכון כשיר ללמד עם הכשרה מסוג זה. אזכיר גם ששעות העבודה של גננות, מורות ומורים במשרה מלאה אינן עולות על 30.5 שעות (שעות פרונטליות ופרטניות). היקף המשרה של המטפלות במעונות יום הוא כהיקף המשרה של עובדי מנהל ולא כהיקף המשרה של עובדי הוראה. זאת ועוד, לוח החופשות של המטפלות איננו דומה ללוח החופשות של הגננות והמורות.

מובן שהשינוי הנדרש בחינוך לידה עד שלוש בישראל מחייב השקעה תקציבית ענקית מעל ומעבר למה שמושקע כעת. השינויים הנדרשים נוגעים לשינוי הגדרת המשרה של המטפלות כעובדות הוראה ששכרן ותנאי עבודתן יהיו בהתאם. כל אלו מעל ומעבר לתוכני ותהליכי ההכשרה שלהן לתפקיד. בהיעדר שינוי מסדר גודל כזה , מסגרות החינוך יתקשו למשוך מועמדות ומועמדים ראויים לתפקיד הטיפול בילדים.

שינויים בניהול החינוך לידה עד שלוש בשנים האחרונות בישראל

החינוך של פעוטות ותינוקות מלידה עד שלוש סבל מחוסר הסדרה מאז קום המדינה. עד השנים האחרונות ממש לא הייתה כל הסדרה הנוגעת למסגרות החינוך הרצויות. הטיפול בתינוקות ובפעוטות בישראל נעשה על ידי מעונות יום של ארגוני הנשים (כגון נעמ"ת, ויצ"ו, אמונה, נשות חירות), של חברת המתנ"סים ומשפחתונים מפוקחים. אלא שרק כרבע מהילדים משתלבים במסגרות חינוך מפוקחות אלה. אין נתונים מוסמכים לגבי כ- 75% מהתינוקות והפעוטות והמקומות שבהם הם מתחנכים.

בשנת 2018 חוקק חוק הפיקוח על מעונות היום. חוק זה חוקק במידה רבה כמענה למחאה נרחבת של הציבור בעקבות מותה של יסמין וינטה כתוצאה של התעללות  שעברה בפעוטון פרטי. הפעוטון אמנם נסגר מייד אחרי המקרה, אבל נפתח שוב  לאחר חודשים אחדים באותו מקום עם אותה הנהלה וזאת בשל לקונה בחוק. החוק מדבר על רישוי ופיקוח ועל פריסת מצלמות. עם זאת, החוק איננו נותן מענה אמיתי למצב החירום של מסגרות החינוך לילדים מגיל לידה עד שלוש.

בנוסף, הוקמה בנובמבר 2018 המועצה לגיל הרך ברשות סגנית השר סימה חדד (על בסיס חוק המועצה לגיל הרך שנחקק בשנת 2017). ואכן, המועצה יצאה לדרך ומנסה לבנות תכנית לאומית לטיפול בחינוך בגיל הרך. מטרותיה של המועצה הן: 1. לקדם את הטיפול בילדים בגיל הרך ואת התפתחותם הגופנית והשכלית; 2. להבטיח את בריאותם הפיזית והנפשית ואת מילוי צורכיהם החינוכיים ,החברתיים, הפיזיים והרגשיים; 3. לתת להם תנאים נאותים וסביבה טיפולית-חינוכית הולמת ומותאמת, שתאפשר להם שוויון הזדמנויות בחייהם הבוגרים.

בשנת 2021 התקבלה החלטה מרחיקת לכת להעביר את האחריות על הפיקוח על מעונות היום למשרד החינוך והולך ומוקם מערך פיקוח והדרכה למטפלות ולמנהלות במעונות היום. אני מבקשת להזכיר שניסיון בקנה מידה קטן הרבה יותר להעברת חלק מהאחריות על פיקוח החינוך לפעוטות למשרד החינוך נערך בשנות ה-90 של המאה ה-20. ניסיון זה נעשה בתקופה שבה רינה מיכאילוביץ הייתה מנהלת האגף הקדם יסודי (שלא הוגדר אז כאגף-אם אני זוכרת נכון)  ורות צור הופקדה ישירות על נושא החינוך לפעוטות. יזמה מבורכת זו שבה הושקעו מחשבה ועשייה חינוכיות רבות התמסמסה.

מה שלא טופל כלל הוא תנאי העבודה המחפירים של המטפלות במעונות היום. ימי עבודה ארוכים, קבוצות גדולות של ילדים, שכר שקרוב לשכר מינימום. יש לזכור שהתעודות הניתנות על ההשתלמויות שהמטפלות משתתפות בהן אינן מאפשרות ברוב המקרים אקרדיטציה לקראת השלמת תואר אקדמי בחינוך. מדובר ביותר שעות אבל במתכונת לא ממש שונה מאשר מתן סיווג 1 ו- 2 של משרד העבודה והרווחה. אין להתפלא אפוא שמעונות היום מתקשים לגייס מטפלות לעבודה במעונות. נזכור גם שההכשרה של המטפלות היא תוך כדי העבודה ולא תנאי לקבלתן לעבודה. נזכרו גם שרק כרבע מהילדים מלידה עד שלוש נמצאים במעונות יום ובמשפחתונים מפקוחים. לכן המעבר של האחריות לטיפול בחינוך לידה עד שלוש למשרד החינוך מתייחס רק לכרבע מהילדים.

אזכיר גם שבשנת 2021 פורסמה "תוכנית התפתחותית לחינוך ולטיפול בגיל הרך: ערכים, עקרונות וקווים מנחים לצוותים" עבור ילדים מלידה עד גיל 50 חודשים אשר נכתבה על ידי ד"ר צילי שוחט, דבורה גבעון ופרופ' אסתר עדי יופה מאוניברסיטת בר אילן. התוכנית נכתבה בחסות אוניברסיטת בר אילן, ג'וינט-אשלים ואגף למעונות יום ומשפחתונים של משרד הכלכלה והתעשייה (המסמך גובש ונכתב לפני המעבר למשרד החינוך). תוכנית זו אמורה להנחות את ההכשרה של המטפלות.

מודל ירוחם לטיפול בחינוך לידה עד שלוש

הטריגר השלישי לכתיבת הפוסט קשור למחשבה על מה שרצוי ואפשרי לעשות למען החינוך לידה עד שלוש. תמי בוחבוט , האחראית לחינוך לגיל הרך בירוחם, ומיטל זיידל מהקרן לעידוד יוזמות בחינוך הציגו את הרציונל שעמד מאחורי מודל ירוחם. נטען שהושקעה בירוחם מחשבה הנוגעת לגורמים שעשויים להשפיע באמת על המוביליות החברתית של הילדים. וזאת במציאות שבה בירוחם התגלעו פערי גדולים בין חלקי האוכלוסיה השונים. על רקע זה התקבלה החלטה להשקיע בחינוך לידה עד שלוש מעל ומעבר למתחייב על ידי המדינה, וזאת בהתחשב בעובדה שירוחם משתייכת לאשכול הסוציו אקונומי הרביעי. כמדיניות נבנה פורום מנהלות מעונות ומסגרות חינוך לידה עד שלוש פרטיות לצורך למידה ותכנון העבודה בעיר. דווח על שיתוף פעולה בין המסגרות הציבוריות לבין המסגרות הפרטיות. זאת ועוד, נבנתה תשתית איתנה של קשר בין מסגרות החינוך לבין הורי הילדים. בשלב נוסף הושקעה מחשבה לגבי הכשרתן של המטפלות. נבנתה תשתית לתכנון תואר ראשון להכשרת המטפלות כגננות במכללת קיי- תוכנית שלפי מיטב הבנתי יוצאת לפועל בשנה האקדמית הנוכחית. החזון הוא שבכל כיתת מעון תעבוד לפחות גננת אקדמית אחת. בכנס לא היה זמן להבין מהן המשכורות המשולמות כרגע למטפלות ומהו אורך יום העבודה שלהן.

לסיכום

על אף העברת האחריות על הפיקוח במעונות היום נראה כי אנחנו עדיין רחוקים מאוד בישראל מהמצב הרצוי בחינוך לידה עד שלוש. מה שנחוץ הוא ראשית מודעות והפנמה של חשיבות הגיל הצעיר לצד הפגיעות היותר גדולה של הילדים הצעירים. עצם המטרה של התוכנית החדשה להשוות את תנאי העבודה של המטפלות במעונות לתנאי הסייעות בגני הילדים מלמדת על כך שלקובעי המדיניות נדמה שמספיק שסייעות תטפלנה בילדים צעירים.  גננות מוסמכות ואקדמאיות נדרשות רק מגיל שלוש. לדעתי, חשוב לקבוע שבדומה למודל ירוחם, תעבודנה במעונות גננות עם הכשרה מיוחדת לעבודה עם תינוקות  ופעוטות.

בנוסף חשוב לזכור שמחקרים שבים ומדגישים שלהורים ולאינטראקציות שלהם עם תינוקות ופעוטות השפעה מכרעת על התפתחותם. זאת ועוד, מחקרים מלמדים על כך ששהות מושכת של תינוקות במסגרות חינוך חוץ ביתיות עלולה להשפיע על התפתחותם שלא לטובה. לכן הכרחי שהממסד החינוכי לא ידחוף את ההורים להכניס את התינוקות למעונות . במציאות הקיימת בישראל היום, רק הורים לתינוקות ופעוטות הלומדים במעונות או במשפחתונים מפוקחים זכאים להנחות ולפיקוח. לכן מוצע שבדומה למדינות אחרות, יקבלו הורים ואוצ'ר עם סכום שהמדינה תחליט להעניק להורים עבור חינוך התינוקות וההורים יחליטו אם להכניס את התינוק למסגרת חינוכית ולאיזו מסגרת להכניס אותו. כמו כן, חשוב שהמדינה תבנה רפורמה ארוכת טווח  לשינוי יסודי של תנאי העבודה במסגרות החינוך לגיל הרך ולהכשרת עובדות החינוך בהן. זאת ועוד, יש לתת את הדעת לכך שכ- 75 אחוז מהתינוקות והפעוטות נמצאים במסגרות שאינן מפוקחות.