הברכות המוצדקות על ההכרה של משרד הבריאות בכך שטרנסג'נדריות איננה הפרעה נפשית היו מלוות באולפני הטלוויזיה בפרשנויות שחושפות אי הבנה לגבי המשמעות של הטרנסנג'נדריות ושל תהליכים של גיבוש זהות מינית.
בתוכנית של אברי גלעד מה-13.1.2021 הוקדשו דקות מעטות לסוגיה ומדהים לגלות כמה אי הבנה בנוגע לתהליכים של זהות מינית מתגלה במעט זמן. על אודות התוכנית שמעתי מאלה ארנסט מעמותת "מעברים". בהמשך אפרסם גם את תגובתה לפוסט זה.
פרופסור פרידמן ברך על הוצאת הטרנג'נדיות מרשימת מחלות הנפש. ונראה שהייתה הסכמה באולפן שזהות מינית היא רצף ולא מאופיינת על ידי חלוקה דיכוטומית ל"זכרים" ו"נקבות". המשך השיחה באולפן חשפה את חוסר ההבנה המעמיקה של הדוברים לגבי אופיו של תהליך גיבוש הזהות המגדרית.
אברי גלעד הכריז עצמו כמי שחיתן את הזוג הטרנג'נדרי הראשון ולא פסח על התייחסות מבודחת שמעידה על תפיסה שה"חברה'" האלה קצת מבולבלים. אחר כך הוא הצהיר שהוא מקווה שהוצאת הטרנג'נדריות מרשימת הפרעות הנפש לא תביא לידי ביטוי מגמות פרוגרסיביות ,לא רצויות של מעין אופנה כזו שהורים יכריחו את הילדים בני השבע- שמונה לשנות מין "כדי להיות אין(in). פרופסור פרידמן הדגיש שמדובר בגיל 18 כגיל שכנראה(הדבר לא נאמר במפורש) אנשים יכולים לעשות ניתוחים לשינוי מין. וזאת כיוון שלדבריו ילדים יכולים להיות מבולבילים לגבי זהותם המינית. אברי גלעד חתם את ה"אייטם" ה"קליל" בכך שגם בגיל 18 החברה עדיין מבולבלים.
מה שהתגלה מהדיון שכוונותיו לתמוך בהחלטה מבורכת של משרד הבריאות, הוא חוסר הבנה לגבי אופיים של תהליכי הגיבוש של הזהות המינית של הילדים. התקבל הרושם מהדיון שילדים מושפעים מאופנות וטרנדים וסוג של "בוחרים" בזהות מינית.
המציאות היא שילדים ונערים טרנסג'נדרים בטוחים מאוד באי ההתאמה בין המין הביולוגי לבין תפיסת הזהות העצמית שלהם. הקשיים שהם חווים נובעים מאי קבלת החברה (כולל ההורים לעתים קרובות) של הרצון שלהם לשנות בהתחלה מראה חיצוני כדי שירגישו טוב עם עצמם. יתרה מזו, הקושי של החברה לקבל אותם והסטיגמות שמדביקים להם, מקשה על ילדים ונערים לחלוק עם ההסביבה את תחושותיהם לגבי אי ההתאמה שהם חווים-קושי שמוביל למצוקה נפשית. הבלבול איננו נוגע לזהות המינית [ מי שהכי מכיר את מאפייני זהות בכלל והזהות המינית בפרט הוא האדם עצמו]. הקושי המרכזי של ילדים ונערים כפועל יוצא של המסרים של החברה נובע מהמסרים ש"משהו לא בסדר איתם". על כן הספקות שקורעים אותם נוגעים למחשבה "אולי משהו ממש לא בסדר איתי, אם אני מרגיש\מרגישה פער בין המין הביולוגי לתחושה העצמית כבן ובת" . זהו מקור המצוקה הנפשית של טראנסגנדרים לפי מיטב הבנתי.
הוצאת הטראנסיות מרשימת ההפרעות הנפשיות היא צד מבורך ומתבקש. הצעד הבא הוא הכרת הציבור(הורים, מחנכים והקהל הרחב) במשמעות הצעד הזה והפנמה שחוסר התאמה בין מין ביולוגי לתחשה לגבי זהות עצמית היא תופעה קיימת כמו זה שיש אנשים שנולדו נמוכים ואחרים שנולו גבוהים ויש כאלה עם עיניים כחולות לעומ אחרים עם עיניים חומות.
על כן, אני לא צופה שום סכנה שהורים יעודדו ילדים לשנות את המין הביולוגי שלהם כי הדבר אופנתי. האתגר היה ונותר קבלה רחבה של שונות בדרכי הביטוי של הזהות המינית ולמידה להתייחס לשונות כאל תופעה קיימת ולא כאל סטיה. תהליך שינוי התפיסות של הקהל הרחב, של קבלת היות הזהות המינית רצף, של תפיסות השונות של הביטוי של הזהות המינית כדבר קיים, "נורמלי".
מצרפת לפוסט חלקים מפוסט קודם שכתבתי שנוגעים להצגה של הגדרות של טראנסגנדריות וזהות מינית.
טראנסג'נדרים-"טראנסים"
טראנסג'נדרים (אשתמש בהמשך במונח טראנסים) הם אנשים שמרגישים אי הלימה בין זהותם המגדרית ( איך הם תופסים את עצמם ביחס למגדר כנשים או גברים; בנים או בנות) לבין המין הביולוגי שהם נולדו איתו. מידת העוצמה של תחושת אי ההלימה הזו בין זהותם המגדרית לבין המין הביולוגי שלהם, שונה אצל אנשים שונים. קבוצת הטראנסג'נדרים כוללת קשת רחבה של זהויות מגדריות. יש טראנסים שמבצעים ניתוחים כדי להתאים את גופם לזהותם המגדרית ויש אחרים שמסיבות שונות אינם מבצעים ניתוחים כאלו. הסיבות לביצוע או אי ביצוע הניתוחים קשורות לקשיי מימון או ברצון או אי רצון של האדם לעבור ניתוח ולמידת החשיבות, שהוא מייחס לשינוי האינטומי. הגופני. קודמים לניתוחים טיפולים הורמונליים. לעתים קרובות טראנסים בוחרים לבחור שם חדש שהולם את זהותם המגדרית במקום השם שהוענק על ידי ההורים-שם שמן הסתם הולם את המין הביולוגי המולד.
אנשים מביאים את זהותם המגדרית לידי ביטוי באמצעות ביגוד, התנהגויות, קול, טיפוח הגוף. אנשים שפוגשים אנשים אחרים בכלל וטראנסים בפרט, אינם יכולים תמיד לדעת מהי הזהות המגדרית של בני שיחם. המראה החיצוני עלול להטעות. הוא איננו מלמד על איך האדם מרגיש לגבי מיניותו. לכן, קיימת חשיבות לפנות לכל בן שיח לפי מה שהוא מציג כזהות מגדרית שלו, וגם אם מכירים אותו זמן רב, חשוב לפנות אליו בשם הוא מציג את עצמו באמצעותו ולא בשם ה"ישן". אם אדם משתמש לגבי עצמו במילים של "זכר" כך יש לפנות אליו. כנ"ל אם אנשים מזהים עצמם כ"נקבות". כל זאת כיוון שהזהות המגדרית, קרי איך אדם [מבוגר, נער, ילד או פעוט] רואה את עצמו מבחינת המגדר הוא ממד פנימי ואין איש מבחוץ יכול לדעת מה הזולת מרגיש יותר מהאדם עצמו. זאת בכל גיל. הורים יכולים להיות קרובים לילדיהם ולספק להם בסיס של ביטחון פיזי ורגשי-אבל הורים לא יודעים טוב מהילדים מה הילדים מרגישים לגבי עצמם וגופם. איך הילדים תופסים את עצמם. על ספר מענין, לגדל את רילנד, שמציג התמודדות אמיצה של משפחה עם ההילד בן החמש שלהם שנולד כילדה, ונכתב על ידי האם בפוסט קודם שכתבתי. בפטסט קודם זה, הפניה לסרטון והמלצה לספר ילדים בנושא.
קשה לאמוד במדויק את שכיחות הטראנסים באוכלוסיה הכללית. וזאת כיוון שלא כול הטראנסים מוצהרים. לא כולם יוצאים מהארון. ההערכות הן שמדובר בכ0.60-0.70% אחוז מהאוכלוסיה. זה אומר שכל גננת עשויה להיתקל בילד הנמצא בתהליך של פיתוח זהות טראנסית, כל כמה שנים. בבתי הספר זה אומר שיש ככל הנראה בכל בית ספר, מספר ילדים בתהליך של התפתחות זהות טראנסית, בדרגות הגיל השונות. בים אם הם מוצהרים ובין אם לאו.
בני אדם הם "חיות חברתיות". הרווחה הרגשית של טראנסים תלויה גם באופן שהם מתקבלים על ידי החברה. קודם כל, על ידי המשפחה הקרובה , על ידי חברים קרובים ולאחר מכן על ידי עמיתים במסגרות החינוך, וכן במרחב הציבורי הפתוח. מקור גדול למצוקה אצל טראנסים הוא דחייה על ידי החברה. אי קבלה של הזהות שלהם. העלבה. ייחוס של סטיאוטיפים שליליים. ואף הפניית תוקפנות כנגדם כפי שהדבר קרה בימים האחרונים. כפועל יוצא מכך, טראנסים בוגרים סובלים לעתים קרובות מבדידות, מתקשיים להשתלב בתעסוקה, ואחוז גבוה מהם מפתחים נטיות אובדניות. את כל אלו ניתן למנוע או לפחות להפחית באמצעות חינוך מהגיל הרך. תמיכה בטראנסים וחינוך לפתיחותוסובלנות בקרב הילדים האחרים!
כדי להבין את מהות הזהות הטראנסית מתחחייבת הבנה לגבי האבחנה בין מגדר למין וצלילה לתוך הבנת מושג הזהות המגדרית. הקטעים הבאים לקוחים מפוסט קודם שכתבתי שהתמקד במשמעות המגדר בחינוך לגיל הרך.
הבחנה בין מגדר למין
המונח מין מתייחס בדרך כלל למאפיינים הפיזיולוגיים והאנטומיים(כרומוזומים ואיברי מין) שעומדים בבסיס ההגדרה של היות גבר או אישה. המונח מגדר , לעומת זאת הינו מונח חברתי או תרבותי מתייחס לתפקידים, לנורמות התנהגות אשר "צריכים" להנחות את התנהגות הגברים, הנשים , הילדות והילדים; ולמאפיינים הנחשבים על ידי החברה כיאים לבנים לעומת לבנות, לגברים לעומת לנשים (Devarakonda, 2013). עם מאפיינים אלו עשויים להיכלל ציפיות לגבי לבוש ותפקידים בבית והשתייכות לארגונים וולונטאריים או למקצועות בחברה ועם אלו צעצועים מותר או אסור לשחק. מאפייני המגדר אינם על כן נובעים באופן בלעדי מהמאפיינים הביולוגיים אלא מוכתבים במידה רבה תרבותית.
מגדר וזהות מגדרית
זהות מתייחסת כאמור לאופן שבו רואים ומאפיינים אנשים את עצמם. מדובר בתהליך שנמשך כל החיים אבל מצוי על פי אריק אריקסון(1960) במרכז העיסוק התודעתי של האדם בעיקר בגיל ההתבגרות. אריקסון מדגיש שמדובר בתהליך פעיל שכולל חקר והתלבטות בטרם מגבש כל פרט תפיסה לגבי מי הוא בעיני עצמו. גיבוש הזהות העצמית כוללת בתוכה התייחסויות של אנשים קרובים שעברו תהליך של עיבוד והפנמה. אחד המאפיינים הכלולים בזהות העצמית הוא הזהות המגדרית. בהקשר של גיבוש הזהות המגדרית מדובר על האופן שבו רואה כל אחד את עצמו כבן, בת, גבר או אישה או אף אחד מהם או שילוב כלשהו של שניהם. וכן מהם התפקידים שנתפסים על ידי הפרט שאופייניים לגבר ולאישה. אף שאצל רוב האנשים הזהות המגדרית עולה בקנה אחד עם הסיווג הביולוגי המולד, ישנם אנשים שמגבשים לעצמם זהות מגדרית שונה מהסיווג הביולוגי המולד. מה שחשוב לזכור כשעובדים עם ילדים צעירים הוא שהאדם עצמו בכל גיל וגיל הוא זה שמארגן בתוך תודעתו את התפיסה העצמית שלו ושגיבוש הזהות המגדרית הוא תהליך הדרגתי. מרצ'יה(Marcia,1973 ) מדגיש, בהתבסס על התיאוריה של אריקסון, שכשם שרצוי לאדם בסופו של דבר(בתום גיל ההתבגרות) אחרי תהליך חקר שיגבש תמונה ברורה שמאפיינת את דמותו בעיני עצמו, כך חשוב לאפשר תהליך של חקר והתלבטות ולא "לדחוף" ילדים ונערים להתחייב לזהות עצמית "שקרית", לא אמיתית, בטרם עת (מה שקרוי אצל מרצייה identity foreclosure) לפני שחקרו את האפשרויות הקיימות ואת אשר מתאים לאישיותם.
בכל מקרה תחילת ההתייחסות של הילדים והילדות למגדר שלהם עוד בהיותם פעוטות. בין גיל 18 חודש לגיל 3 שנים ילדים מזהים עצמם כבנים או בנות אבל התייחסות ראשונית זו איננה כמובן עדות לאימוץ זהות מינית מגובשת מודעת האופיינית לתום גיל ההתבגרות. בגיל 4-5 ילדים מזהים עצמם לרוב באופן עקבי כבנים או בנות מאמינים שמדובר במאפיין קבוע שלא הולך להשתנות. בגילאים צעירים אלו, ניתן לזהות ילדים וילדות שמביעים אי שביעות רצון מהמין הביולוגי שלהם ,ומתחילים לזהות את עצמם באופן שונה מהאופן שהם בנויים ביולוגית ומהאופן שבו מתייחסת אליהם החברה. תרומה גדולה של הורים ומחנכים היא להיות קשובים לקולות אלו של הילדים ולהבין, גם אם הדבר מפחיד וכואב, שזכותו הבסיסית של הילד והילדה להגדרה עצמית. שאי קבלה עלולה להביא למצוקה אצל הילדים שלא מרגישים בנוח עם הגוף ש"קיבלו" בלידה.
מה שחשוב כבני אדם איש לרעהו, הוא לקבל את אופן הצגת הזהות המינית של הילדים,הנערים או המבוגרים שמולנו כפי שהם מציגים אותה, ולפנות אליהם באופן שהם מציגים את עצמם.
מספר הנחיות פרקטיות של ניהול גן או כיתה כדי לאפשר רווחה רגשית לכל הילדים-כולל ילדים המצויים בתהליך של פיתוח זהות טראנסית
אני חושבת שהבסיס ההכרחי לגבי טיפול וחינוך נאות במערכות החינוך ביחס לטראנסים-ילדים או הורים-נעוץ באמונות ובתפיסות של המחנכות והמחנכים. לכן הצעד הראשון כאמור, הוא למידה על ה"תופעה", וגיבוש עמדה פתוחה לגבי המגדר. הכרה בקיומה של טראנסיות ומתן לגיטמציה לביטוי מגדרי מגוון. ההבנה שהמטרה היא לאפשר לכל ילד וילדה מרחב פתוח של ביטוי אישי בכלל ובנוגע לזהות המגדרית שלו בפרט. להבין שאין זה מתפקיד המחנכים לחזק זהות מגדרית קונוונציונלית של ילדים, או להבדיל לדחוף ילדים לגיבוש זהות מגדרית שהם אינם חפצים בה.
את התפיסות האלו יש לתרגם לפרקטיקות חינוכיות שאת מקצתן אנסה לפרט כאן. חלקן נידונו ביום העיון במכללת לוינסקי וחלקן נוספו למה שנידון שם.
- לפנות בעל פה לילדים והורים באופן שהם מציגים את עצמם. דהיינו, להקשיב מקרוב לאופן שבו ילדים והורים מאפיינים את עצמם(בזכר או בנקבה) ולפנות אלים בדרך זו.
- לא לשאול ילדים והורים שאלות חודרניות לגבי אורחות חייהם בבית. לקבל את אופן הצגתם העצמית ולכבד אותה. לא לשאול הורים טראנסים אם עברו ניתוח לשינוי מין ולא לרכל עם מכרים בנושא.
- להנחות את הצוות לגבי צורת פניה לילדים והורים ולא לאפשר שאלות חודרניות שנובעות מסקרנות אישית של אנשי צוות.
- בפניות בכתב להורים חשוב לחשוב על הפניה הפתוחה ביותר: למשל הורים יקרים ולא אימהות ואבות.
- בפעילויות שונות בגנים הכרחי להימנע מלבקש תמונות של חתונות, לא לציין ספציפית שמבקשים צילומים של אימא ושל אבא וכו'. אם מבקשים צילומי משפחה, דבר מבורך כשלעצמו, חשוב לבקש באופן פתוח צילומי משפחה ושהילד וההורים יבחרו להביא לגן לפי ההגדרות שמתאימות להם.
- חשוב בכלל לאפשר ציור חופשי והבעה חופשית בחומרים. הכרחי לא לכוון את הילדים איך לצייר את עצמם[כבים או כבנות] ואיך לצייר והיכן למקם בציור שני משפחה. לא להעיר להם שציירו את עצמם או את בני משפחתם לא נכון. לא לבקש שינויים ותוספות לציורים עצמיים ולציורי משפחה שלהם. חשוב לקבל באופן מוחלט את הביטוי העצמי של הילדים באמצעות ציורים וחומרים אחרים.
- לאפשר פרטיות בשירותים לכל הילדים ואנשי הצוות ולשמור עליה בקפדנות.
- לכלול בספריית הילדים של הגן ספרי ילדים שמייצגים מגוון של משפחות ומגוון של זהויות מגדריות. לקרוא ספרי ילדים אלו בקבוצות קטנות ולהקשיב לשיח בין הילדים.
- לא להבנות קבוצות למידה על בסיס מגדר: בנים לפה ובנות לשם. לאפשר פעילות בגנים לפי בחירת הילדים. יצירת קבוצות הטרוגניותצ מבחינצת המגדר תאפשר לילדים להרגיש בנוח בהשתיכותם לאותן הקבוצות.
- לעקוב אחרי האינטראקציות החופשיות בין הילדים דרך קבע בכל מרחב הגן, החיצוני, הפנימי, השירותים. להשגיח על כל הפינות ה"נסתרות" במרחב הגן. לזהות מוקדם ככל האפשר הצקות בכלל ועל רקע מגדרי בפרט ולהתערב מייד. ללא שימוש עונשים דרקונים. אבל באמצעות דרישות תקיפות ועקביות לכבד כל ילד באשר הוא ולא לפגוע בו מילולית או פיזית.
- להיות ערים לפעילויות שלהם חשופים הילדים במדיה ובציבוריות הקרובה לגן ולגלות פתיחות לשוחח על אירועים אלו. הכוונה לדוגמה לאפשר שיח על פגיעה באישה טראנסית במרחב הציבורי ולדבר על זה אם הילדים מעלים את הנושא.
- לכלול במידת הצורך באסיפות ההורים, בתיאום מלא עם הורי ילדים טראנסים, הנחיות התייחסות לילדים טראנסים בגן. להנחות הורים לילדים איך לפנות ולנהוג בילד טראנסי.
- להיות פתוח תמיד לשאלות הילדים ולהשתדל לנהל שיח רגיש ביחידות או בקבוצות קטנות ולא במליאת הגן.
יש לכבד את לשון הפניה המועדפת לכל אחד ולדוג לאוכלוסיה הטרנסית שתרגיש שווה ומוערכת בכל מקום שהיא נמצאת. לצערי המוגנות האישית של האוכלוסיה הזו אינה מלאה ולוקה הרבה פעמים בחסר. יש לעשות את המקסימום כדי שהמצב ישונה מהיסוד.
בהחלט.