הקניית הרגלים בגיל הרך

running girl transp
קבלו עדכונים אחת לשבוע על פוסטים חדשים בבלוג:

פוסט זה מוקדש לנושא הקניית ההרגלים שהוא בעל חשיבות גדולה בחינוך בכלל, ובחינוך לגיל הרך בפרט. מחנכות ומחנכים במסגרות חינוך פורמאליות והורים מקנים הרגלים לילדים הצעירים (הרגלי אכילה, הרגלי ניקיון, הרגלי למידה ועוד) במהלך כל ימות השנה- כל אימת שמלמדים את הילד תפקוד בנושא "חדש" לו. תחילת שנת הלימודים מוקדשת להקניית כללי התנהגות והרגלים בכלל ובקרב פעוטות וילדים צעירים בפרט.

הפוסט מתבסס על מאמר בשם "תמיד אותו דבר" שכתבתי בשנת 2003 ופורסם בכתב העת "הד הגן". מציעה בנוסף לפוסט שלי לעיין בפוסט  Rituals and Routines  שפורסם בשנת 2012 בכתב העת Young Children.

נושא ההרגלים והעיסוק בו מוכר לכולנו ונראה טריוויאלי, אולי משום כך אין מרבים לכתוב עליו ולהרהר בו. מסקירה ראשונית ושטחית באינטרנט עולה כי חלק ניכר מהמאמרים המדעיים העוסקים בנושא ההרגלים מתמקד בהיבטים נוירולוגים הכרוכים בלמידה ובשינוי הרגלים. מהצד החינוכי ההתנהגותי מצאתי ערבוב בין נושא הקניית ההרגלים לבין התמודדות עם בעיות משמעת. המאמר הנוכחי יוקדש להתעמקות בנושא שלכאורה מיותר שנכתוב עליו משום שהוא מוכר לכולנו: נושא ההרגלים והקנייתם.

בשל חשיבותם של ההרגלים לתפקודם התקין של הילדים כמו גם לתפקוד חלק, זורם ושליו של הגן ניתן להתייחס לתהליך הקנייתם כאל "עבודות התשתית" בגן. הקדשת חשיבה, זמן ומאמץ לסוג ההרגלים המוקנים ולדרכי הקנייתם בעיקר בתחילת השנה עשויה להקנות לילדים הרגשה של ביטחון ואמונה שהחיים בגן צפויים ובכך לאפשר הפניית קשב לפעילויות חקר ולפעילות יצירתית.

נזכור שהרגל הוא: "דבר שהתרגל האדם לעשות תמיד, התנהגות נלמדת או פעולה נלמדת שנעשתה מובנת מאליה, משום שחזרו עליה פעמים רבות. משהו שנעשה לרוב אוטומטית ובלי מחשבה" (שויקה, 1977). הלקסיקון הפסיכולוגי לארוס (סילמי, 2000) מגדיר את ההרגל כ"נטייה יציבה יחסית מתוך תרגולת ממושכת" ומציג גם הבהרה של היבטים נוספים הקשורים להרגלים: סיווג, חשיבות, סכנות: "קיימים הרגלים מוטוריים, קוגניטיביים, חברתיים וכו' שנוצרים כתוצאה מחזרה קבועה על אירוע (רצף פעולות – ק"ט). עם זאת, החזרה כשלעצמה אינה התנאי היחיד להיווצרות ההרגל. כדי שהרגל יתקבע, האורגניזם צריך להיות מוכן לכך, צריך שיהיה בשל לקבלו: הילד אינו יכול ללמוד ללכת או לכתוב לפני שהוא מגיע לרמה מסוימת של מוכנות. תפקידו של ההרגל הוא לחסוך ב"משאבי מוח": הוא משחרר את המחשבה מפעולות שיכולות להתבצע באופן מוכני (הליכה, נהיגה במכונית וכו'). עם זאת, יש בהרגל משום סכנה, סכנה שידלדל את האדם, ימקד אותו במערך של אוטומטיזם, יביא את שכלו ואת רגשותיו לכלל ניוון". עד כאן הבהרות הלקסיקון הפסיכולוגי.

במאמר הנוכחי נעסוק בהיבטים שונים של ההרגלים, תרומתם והסכנה הכרוכה בהם מנקודת המבט של הילד, הגננת והשיתוף עם הורי הילדים.

נתחיל בהצגת מקבץ סיטואציות טיפוסיות שהן חלק מהחיים בגנים שונים. הסיטואציות משקפות הרגלים של ילדים יחידים, או הרגלים מקובלים המייצגים את הגן כולו:

1. ילד בן שנתיים וחצי מסיים משחק בנייה בקוביות דופלו, משאיר את הקוביות פזורות על השטיח וניגש לשולחן הבצק.

2. ילדה בת שנתיים וחצי מסיימת משחק הרכבה, אוספת את חלקיו לתוך קופסת הקרטון המקורית שלו, מחזירה את הקופסה למדף וניגשת לשולחן האוכל.

3. ילדים בני ארבע מסיימים פעילות יצירה. כל אחד מהם לוקח את היצירה שלו, מכניס אותה לתוך המגירה שלו, כל אחד ניגש לקולבים שעליהם תלויים תיקי האוכל, לוקח את התיק, ניגש לשולחן האוכל, לוקח לעצמו צלחת נקייה, מניח את שקית האוכל שהביא מהבית ומתחיל לאכול תוך ניהול שיחה.

4. אותו מצב כמו המתואר מעלה, אך הילדים גם נוטלים את ידיהם לפני שלוקחים את התיקים.

5. ארוחת-צהריים בצהרון. הגננת מגישה לילדים אורז ושניצל. שני ילדים לוקחים כמה פתיתי אורז בידיים תוך כדי המתנה למנה שלהם. הגננת מתעלמת.

6. ארוחת-צהריים בצהרון. הילדים הם בני ארבע. הגננת השלימה את חלוקת המזון לילדים. ילדים מתמהמהים בתחילת האוכל. הגננת מאכילה את הילדה שעל ידה בכפית. הסייעת אומרת לילד שיושב לידה לפתוח "פה גדול" כי אווירון עומד לנחות בפיו.

7. חמישה ילדים ישובים סביב שולחן היצירה. על השולחן מונחת סלסלה עם דפים לבנים. הילדים ממתינים שהסייעת תביא להם דבק ופיסות נייר ובד להדבקה.

8. מוקד הקוביות רגע לפני ההתכנסות למפגש. קבוצה של שלושה בנים נמצאת באמצע בניית מוסך גדול. נראה בעליל שהם לא השלימו את המלאכה. עם הקריאה המוסכמת להתכנס למפגש, הם מניחים על המבנה הבלתי מושלם שלט (שהוכן בעוד מועד) שמזכיר את תמרור ה"עצור" ופונים למקום המפגש (שלט זה הוא סימן מוסכם שהילדים לא סיימו את עבודתם ושמוקד הקוביות עדיין "תפוס").

9. אחד מילדי הגן (ילד בן שלוש) איננו אוסף בקביעות צעצועים; כל יתר ילדי הגן מקפידים לאסוף צעצועים אחרי סיום המשחק העצמאי שלהם במוקדי הפעילות השונים של הגן.

10. בגן ילדים בני 4. מרבית ילדי הגן ניגשים לשולחן הערוך ומתחילים לאכול תוך ניהול

שיחות שקטות ביניהם. ילד אחד מסרב לאכול בעצמו ודורש שהסייעת תאכיל אותו. הסייעת מתיישבת על ידו ומאכילה אותו בכף את כל האוכל.

11. אחד מילדי גן החובה עורך את השולחנות במסגרת של תורנות. הוא לוקח ערמה של צלחות ומניח אותן על אחד מהשולחנות. מפזר שתיים מתוכן ומשאיר את האחרות. ניגש לכוסות, לוקח שלוש כוסות לשולחן אחר ומפזר שתיים מתוכן ואחר-כך ניגש למוקד הקוביות, משם נשמעים קולות חבריו. בינתיים התורן השני השלים את כל המלאכה וערך את כל השולחנות כיאות. מעקב אחר אותו ילד מגלה שאת יצירותיו הוא מניח לעתים על מיתקן המשחקים הדידקטיים ולא מתמיד להחזיר אותן למגירה שלו כפי שהדבר נהוג בגן זה.

המצבים המתוארים משקפים רגעים מתוך פעילויות טיפוסיות בגן. עם זאת, אנו מניחים שהתנהגותם של הילדים במצבים המתוארים משקפת את הרגליהם הקודמים. רשימת המצבים המתוארת כוללת מיגוון של הרגלים המייצגים את חיי הגן: הרגלי עבודה עצמאיים של הילדים במשחקים ובחומרים (דוגמאות 2 3, 8), היעדר הרגלי עבודה עצמאיים של כלל ילדי הגן (דוגמאות 1, 7), הרגלי אכילה עצמאיים (תחילתה של דוגמה 10), הרגלי אכילה שאינם מעודדים את עצמאותם של ילדים (דוגמה 6), אי הקפדה על הרגלי אכילה נאותים (דוגמה 5), הרגלי ניקיון (דוגמה 4), קשיים של ילדים יחידים שאינם מעידים על הרגלי הגן כולו (דוגמאות (9, 10, 11).

בגנים רבים תהליך הקניית ההרגלים מתנהל באופן מאורגן ושיטתי ולמרבית הילדים הרגלי ניקיון, אכילה, למידה ועבודה. בגנים אחרים אין מספיק קביעות בהקניית הרגלים והילדים לא מפתחים הרגלי עבודה, אכילה, ניקיון וכד'. לדוגמה, ישנם מקומות שבהם הילדים אוכלים כשחלקם מסובים לשולחן ואחרים תוך הסתובבות בחלל הגן עם אוכל ביד. יש גנים שבהם ילדים בני שלוש אינם מורגלים לאסוף צעצועים ומשחקים אחרי סיום הפעילות שלהם ומותירים חלקי משחקים מפוזרים בכל מקום. הסייעת מעדיפה לאסוף את הצעצועים (מכיוון שאיסוף על ידה הוא מהיר, מסודר ויעיל יותר!). דוגמה נוספת המצויה ברבים רבים מהגנים: ילדים אינם מורגלים לרחוץ ידיים אחרי ה"ביקור" בשירותים או לפני הארוחות. במקומות אחרים ניתן להתווכח על טיב ההרגלים המוקנים לילדים. לדוגמה, יש גנים בהם קיימות שיגרות אכילה אבל הללו אינן מביאות לידי מיצוי מלוא יכולותיהם של הילדים. לדוגמה: ילדים בני ארבע שצוות הגן מאכיל אותם במקום לעודד הרגלי אכילה עצמאיים. ילדים היושבים סביב שולחנות היצירה וממתינים באופן פסיבי לכך שהגננת או הסייעת תגיש להם חומרי יצירה.

על מנת לסייע לגננת לגבש את תפיסתה ולקבוע את "ערכת ההרגלים" שתנהיג בגנה ואת הדרכים להקנייתם, נתייחס למספר שאלות בתחום ההרגלים הנוגעות לילדים, למחנכות ולשיתוף הורי הילדים.

א. שאלות מזווית ההסתכלות של הילדים

· כיצד נלמדים ההרגלים באופן ספונטני?

· מהי תרומתם של ההרגלים להתפתחותם הקוגניטיבית, הרגשית, החברתית והעצמאית של הילדים?

· מהם ההבדלים הבין-אישיים המשפיעים על למידת ההרגלים?

· אלו קשיים אופייניים לילדים בתהליך רכישת ההרגלים?

 כיצד נלמדים ההרגלים באופן ספונטני?

חלק ניכר מהתנהגותנו הנורמלית תלוי בלמידה לבצע רצפים של פעולות ללא מאמץ מודע. גרעיני הבסיס במוח (BASAL GANGLIA)ולא הקורטקס מעורבים ככל הנראה בלמידה הפרוצדורלית, הסמויה, שהיא למידה של הרגלים (ANN GRAYBIEL, 2000). הרגלים נלמדים לעתים קרובות על-ידי הילדים בדרך סמויה מעצם החזרה על פעולה מסוימת. לדוגמה: לאכול אוכל מוצק בכף ולא במזלג, שבא כתגובה לגירוי כלשהו בסביבה, כגון: הגשת כפות ולא מזלגות דרך קבע בשעת ארוחה; אחרי תקופה מסוימת גם כשמוגש מזלג לילד הוא יתמיד לאכול בכף כי כך התרגל. הפעולות החוזרות נוטות להפוך להרגל גם בשל ה"חיזוקים" הטבעיים שהן מסבות לאדם המבצע אותן. לדוגמה: אכילה יעילה בכף היא מזינה וגורמת לנו להמשיך בהרגל. הרגל נלמד הוא רצף של פעולות בתגובה לגירוי מסוים הנחרת בזיכרון והלמידה הופכת לאוטומטית, דהיינו איננו חושבים על הפעולות הכלולות בהרגל בשעה שאנו מבצעים אותן. ההרגלים שאנו או הילדים לומדים עשויים להיות פשוטים: מעט פעולות ברצף או מורכבים הכוללים מספר רב של פעולות. בלמידת ההרגלים קיימת חשיבות לזכירה אוטומטית של רצף הפעולות המרכיבות את ההרגל.

אנשים בכלל וילדים בפרט לומדים הרגלים בכל שטחי החיים, הניתנים לסיווג על-פי תפקידיהם; כגון: הרגלי אכילה, הרגלי ניקיון וסדר, הרגלי לבוש, הרגלי עבודה בגן-הילדים ליד שולחנות היצירה והמשחק, הרגלי משחק במיתקנים בחצר והרגלי למידה באופן כללי.

מהי תרומתם של ההרגלים להתפתחותם הקוגניטיבית, הרגשית, החברתית והעצמאית של הילדים?

תרומה להתפתחות הקוגניטיבית: האוטומטיזציה האופיינית לביצוע ההרגלים (דהיינו העובדה שאיננו צריכים לחשוב על הפעולות שאנו עושים בשעת ביצוען) מאפשרת לנו להתפנות ללמידה חדשה. אין להקדיש מאמץ מחשבתי בתיכנון הפעולות הנדרשות מאתנו כל אימת שניגשים לשולחן אוכל, לשירותים, או נערכים להכנת שיעורי בית. רצף השלבים החרות במוחנו מכתיב את צעדינו ומאפשר שנתמקד במשימה החדשה. לדוגמה, הודות להרגלי האוכל האוטומטיים העומדים לרשותנו אנו מסוגלים בשעת הארוחה ליהנות מהאוכל ולשוחח עם חברים. הודות להרגלים קבועים הקשורים לפעילות יצירתית (כגון, כמה אנשים יושבים בו-זמנית ליד השולחן, ללבוש סינרים בשעה שעובדים עם סוג מסוים של חומרים וכו') אנו יכולים להקדיש מחשבה לפעילות היצירתית עצמה וכדומה. ההרגלים מאפשרים לפנות "שטחי עבודה" בזיכרון ולהפנות קשב ומאמצי זיכרון לתחומי עניין חדשים. למידה מסוג זה חיונית לתפקוד הקוגניטיבי התקין שלנו.

תרומה להתפתחות הרגשית: ההרגלים מקנים הרגשה של ביטחון ושל קביעות, הרגשה של רווחה שהיא תנאי הכרחי להפניית קשב ללמידה חדשה. נסו לחשוב מה היה קורה אילו כל יום היה מתעורר הצורך לחשוב מחדש מה עושים בשעה שנכנסים לגן, בשעה שהולכים לאכול, מה עושים לפני שהולכים לישון וכו'. התהיות והדאגה המתמידים להגדרת כללים המסדירים תפקודים בסיסיים היו מערערים את ביטחוננו ומתישים ומפחיתים את המוטיבציה להתמודד עם אתגרים.

תרומה חברתית: למידת הרגלים היא תופעה אוניברסלית האופיינית לכל האנשים, אבל תוכנם של ההרגלים הוא יחסי ותלוי בתרבות ובהסכמות של קבוצות כאלו ואחרות. כשאדם או ילד מגיע לסביבה חדשה חשוב שיכיר וילמד את הרגלי המקום שהם חלק מ"כרטיס הכניסה" לאותה הקבוצה וחלק מהסוציאליזציה. לכן הגדרה של הרגלים ושמירה קפדנית על קיומם, תורמים להסדרת החיים בתוך קבוצה (מגן ספציפי עד לתרבות) והופכים לחלק מהגדרת הזהות הקולקטיבית שלה. בעבודה בגן ראוי שנזכור שקיים רלטיביזם תרבותי ולכן עלינו לקחת בחשבון שהרגלי הבית המוקנים על-ידי הורי הילדים אינם בהכרח זהים לאלו שאותם אנו מבקשים להקנות בגן. ישנם שטחי עשייה בגן שבהם השוני בין הרגלי הבית לבין הרגלי הגן אינו אמור להקשות וישנם שטחי עשייה (כגון הרגלי אכילה) שמחייבים דו-שיח ותיאום עם הורי הילדים. ראוי לזכור שילדים מסוגלים ללמוד לקיים הרגלים שונים בסביבות שונות כל עוד לא קיים מתח בין המסגרות השונות והכללים בכל מסגרת ברורים וצוות הגן וההורים מכבדים את ההרגלים של המסגרת המשלימה.

תרומה לעצמאות. פעוטות וילדי גן נמצאים בשלב של גיבוש אוטונומיה – יכולת ורצון להגדיר מטרות אישיות ויוזמה. למידה של הרגלי עבודה, אכילה ורחצה עצמאיים משמעותה שהילדים חורתים בתוך זיכרונם ומפנימים רצפים של פעולות ומהרגע שהפעולות מופנמות הילד הוא אינו זקוק להנחיה או לנוכחות של מבוגר כי ה"טייס האוטומטי" הפנימי מנווט את ההתנהלות האישית. ראוי לציין, עם זאת (כפי שמוצג בדוגמאות 6 ו=7) שמחנכות והורים עלולים להביא לחריתה בתוך זיכרונם של הילדים רצפי פעולות המעודדים תלות. לדוגמה: ילד מורגל שמבוגר מאכיל אותו אחרי התמהמהות קלה, זוכר את הרצף הזה ונוטה לחזור אליו. כנ"ל לגבי ילד בן 5 הקם בבוקר ורגיל שאחד מהוריו יבוא וילביש אותו אם הוא משתהה כמה דקות במיטה, או ילדים, שמורגלים שגננות או סייעות מכוונות את הציור שלהם, ימתינו להוראותיהן ולא יתבוננו פנימה כדי לחפש תכנים לציור או לעבודה אמנותית אחרת.

הבדלים הבין-אישיים המשפיעים על למידת ההרגלים

כאמור, ההרגלים (למידתם והקנייתם) הם תופעה אוניברסלית, אבל קצב הלמידה ויעילות ההרגלים תלויים בהבדלים בין-אישיים בין הילדים. מלבד ההבדלים ברקע התרבותי והמשפחתי שהוזכרו קודם הבדלי טמפרמנט עשויים לתרום לנכונותם של ילדים ללמוד הרגלים ולדבוק בהם. אחד מממדי הטמפרמנט שעשויים להשפיע ביותר על קצב למידת ההרגלים הוא קצב הסתגלות לשינויים. ילדים שנוטים להסתגלות איטית לשינויים דבקים בהרגלים משום שלהם צורך אישי חזק בקביעות. במקביל, אלה מתקשים לשנות הרגליםקיימים אחרי גיבושם. זאת ועוד, ילדים בעלי צורך מתמיד לחדש (התקרבות לדברים חדשים) וקצב הסתגלות מהיר לשינויים הם פחות חדורי מוטיבציה ללמוד הרגלים ולהגיע לקביעות ולכן יש לצפות למאמצי שכנוע ארוכים וללמידה איטית יותר של הרגלים. בנוסף, מאפיינים מסוימים של טמפרמנט עשויים להשפיע על סוגי הרגלים נבחרים. לדוגמה: ילדים רגישים מאוד בחוש המגע ילמדו מהר הרגלי ניקיון (כי הלכלוך מפריע להם) ואילו ילדים עם סף גבוה בחוש זה (זאת אומרת כאלה שהמגע של הלכלוך איננו מורגש על ידם בקלות) זקוקים ליותר דרבון חיצוני מצד המחנכים על מנת לרכוש הרגלי ניקיון. זאת ועוד, ילדים עם נטייה מולדת להתמדה גבוהה נוטים ללמוד הרגלי למידה מהר ולשמור עליהם בקפידה עם מעט מעורבות חיצונית לעומת ילדים עם נטייה מולדת להתמדה נמוכה שזקוקים ליתר דרבון חיצוני על מנת לחרות בזיכרונם הרגלים בכלל והרגלי למידה בפרט. מן האמור בסעיף זה משתמע שעל צוותי הגן להכיר את מאפייני הטמפרמנט של הילדים ולהתאים את הדרכים ואת האינטנסיביות בהקנייתם למאפיינים הייחודיים של כל ילד.

· קשיים אופייניים לילדים בתהליך רכישת ההרגלים.

ישנם ילדים שמתקשים לרכוש הרגלים בכלל והרגלים הדורשים רצפים של פעולות מוטוריות בפרט (ראו סיטואציה 11 ) בשל קשיים אפשריים בארגון של אזורי המוח האחראיים ללמידת ההרגלים. ילדים אלה עשויים להצטיין בלמידה אוריינית ובלמידה של מושגים מתמטיים (הנמצאים תחת הפיקוח של הקורטקס) ולהתקשות בלמידה של הרגלים פשוטים – קושי הגורם להם להראות מסורבלים. חשוב שנזהה את הילדים האלה מוקדם ככל האפשר, נתרגל איתם רצפים של פעולות באופן יזום ואינטנסיבי, נפנה אותם לבדיקה התפתחותית ונוודא שהקשיים המאוד ספציפיים בלמידת ההרגלים לא יפגעו בדימוים העצמי ובקשרים החברתיים שלהם.

ב. שאלות מזווית ההסתכלות של המחנכות           

· מהם ההרגלים שראוי שמחנכות יקנו לילדים ומהם הגורמים המשפיעים על קביעתם?

· מהו רצף הפעולות הספציפיות  הכלולות בכל הרגל?

· מתי וכיצד ניתן להקנות הרגלים?

· כיצד ניתן להעריך את היעילות של תהליך הקניית ההרגלים בגן-הילדים?

· ממה כדאי להיזהר בתהליך הקניית ההרגלים?

מהם ההרגלים שראוי שמחנכות יקנו לילדים ומהם הגורמים המשפיעים על קביעתם?

אם הנחת היסוד של כל מחנכת היא שהקניית ההרגלים היא נדבך בסיסי והכרחי בעבודתה, השאלה המתבקשת היא מהם ההרגליםשאותם ראוי שהיא תקנה? כדי להקל על המלאכה ניתן לסווג את ההרגלים לקטיגוריות על-פי תפקידיהם: הרגלי אכילה, הרגלי ניקיון, הרגלי לבוש, הרגלי עבודה ליד שולחנות היצירה, הרגלי למידה באופן כללי, הרגלי משחק במיתקנים בחצר ועוד. בכל תחום תיפקוד (אכילה, עבודה בחומרים וכו') ניקח בחשבון את גיל הילדים ונבדוק את הרגליהם הקיימים. ילדים בני ארבע-חמש לדוגמה, עשויים לבוא עם הרגלי אוכל וניקיון מסוימים מהבית ויתעורר צורך רק במעט הרגלים חדשים. בעבודה עם פעוטות וילדים בגן טרום-חובה, סביר שנצטרך להקדיש יותר זמן ומאמץ להקניית הרגלים המסדירים את ההתנהגות בכל אחד משטחי הפעילות בגן.

נתחיל בתחומי התיפקוד הבסיסיים ביותר (כגון אכילה, ניקיון ולבוש). נמשיך בסריקה של כל תחום פעילות וההרגלים הנחוצים בו: הרגלים במוקדי הפעילות בתוך הגן ובחצר ובמוקדי הפעילות השונים (קוביות, יצירה, רופא, מטבח וכו') והרגלים המסדירים את המשחק בחצר (לדוגמה, ויסות הפעילות של הילדים בכל מיתקן). ההרגלים שנקבע מושפעים גם מהרקע התרבותי שלנו כמו גם מתנאי הגן. (לדוגמה, מאפיינים פיזיים מסוימים של הגן עשויים להשפיע על טיבם של הרגלים. גודלו הפיזי של המוקד, כמות הפריטים ואופי הפעילות בו ישפיעו על מספר הילדים שמורשים לשחק בו-זמנית באותו מוקד. כפועל יוצא מכך ייקבעו הרגלים המסדירים את הכניסה למוקד, משך זמן המשחק בו וכו'.

רצוי לזכור שהרגלי המבוגרים הם אחד מהמקורות ללמידה הסמויה של הילדים בהיותם מודלים לחיקוי; לכן חשוב שנבדוק באיזו מידה אנו נוהגים בעצמנו לפי ההרגלים שאותם אנו מבקשים להקנות לילדים. לדוגמה, אין טעם לעמוד על רחצת ידיים לפני האוכל אם אנחנו כמבוגרים איננו עומדים בכך. זאת ועוד, מבלבל ללמד את הילדים לא להסתובב עם אוכל ביד בתוך הגן אם אנו המבוגרים נוהגים לאכול תוך כדי הליכה בגן.

מהו רצף הפעולות הספציפיות הכלולות בכל הרגל?

מכיוון שלמידת ההרגלים כוללת למידת רצף פעולות, רצוי שנרשום לפנינו את רצף הפעולות הכלולות בכל הרגל שאותו אנו מבקשים להנחיל לילדים. לדוגמה, ילד שניגש לשולחן צבעי הגואש צריך: א. לגשת לשולחן, ב. לבדוק מה מספר הילדים שכבר עובדים סביב השולחן ולקבוע אם יש לו מקום, ג. לגשת וללבוש סינר, ד. לפעול כאוות נפשו, ה. עם תום הפעילות ליד השולחן עליו לקחת את העבודה למיתקן הייבוש, ו. להסיר את הסינר, ז. לתלות אותו במקומו, ח. לרחוץ ידיים.

רצוי לשתף את הילדים בגיבוש הפעילות וניתן ליצור, בחלק מהמקומות, תיעוד המציג את השלבים בצורה המובנת לכל הילדים*.

בכל אחד מהתחומים נקבע רצף של פעולות, נציג אותם לפני הילדים (או נגבש לפחות את חלקם יחד עם הילדים) ונקפיד על כך שכל ילדה וילד יבצעו את הפעולות כסדרן. בסופו של דבר, החיזוק הניתן על-ידי הגננת לילדים העוסקים בלמידה של הרגלים חדשים הוא על רצף הפעולות הנכון.

נזכור שבכל גן עשויים להיות מספר ילדים שהלמידה של רצפי הפעולות דורשת מהם מאמץ רב יותר ומספר רב יותר של חזרות מחוזקות על-ידי הגננת. לעומת זאת, בכל גן נמצא גם ילדים שלומדים את אותם ההרגלים במהירות ואינם זקוקים לחיזוקים של הגננת לביצוע הפעולות הכלולות בהרגל, משום שלהם מספיקים החיזוקים הטבעיים שהם מקבלים בעקבות ביצוע הפעולות.

 מתי וכיצד ניתן להקנות הרגלים?

העיתוי של הקניית ההרגלים הוא חשוב מכיוון שכאמור הרגלים "טובים" ומתאימים מבטיחים פעילות זורמת והפניית הקשב של הילדים ללמידה. על כן, סביר שנשקיע את מירב המאמצים להקנות הרגלים הן בתחילת השנה והן  עם  הכנסת  מוקד,  פעילות  או  משחק חדשים לגן. ההנחה היא שכל תחום פעילות חדש כרוך בלמידה של הרגלים הולמים. לדוגמה, אם נכניס שולחנות מים או בוץ לפעילות בגן לקראת סוף השנה בקיץ, נקדים את הפעילות החופשית באותם מוקדים בלמידה ותרגול של ההרגלים הנחוצים להתנהלות נאותה של הפעילות (לדוגמה, מספר הילדים המורשים להיכנס לפעילות בו-זמנית; לבישת סינרים, חליצת נעליים ורחיצת וניגוב ידיים אחרי הפעילות).

למידה של הרגלים כחלק מהכנסת מוקדים או פעילויות חדשים מקטינה את האפשרות של למידת הרגלים "הרסניים" (כמו, לדוגמה, מלחמות שליטה על עמדות פנויות בשולחן המים).

"כלי" הלמידה שבאמצעותם נסייע לרכישת ההרגלים הם די פשוטים: קביעה ותירגול של רצף פעולות. לעתים רצוי שנדגים פעילות מסוימת (לרוב הדבר איננו נחוץ). עידוד תרגול השלבים תוך כדי פעילות ולא בתנאים מלאכותיים (דהיינו, עם היפתח מוקד המים נתרגל את ההרגלים ונהיה נוכחים במקום) ונציע חיזוקים חברתיים (שבחים מילוליים, ליטופים) במידה, עם השלמת רצף הפעולות הכלול בתוך ההרגל. יש לזכור שהתפקיד של המבוגר בתהליך הקניית ההרגל הוא לוודא חזרה תכופה ומדויקת על הפעולות הכלולות בהרגל. אם ילדים מדלגים על שלבים, יש להקפיד על כך שהם יתבקשו בתקיפות לחזור ולנהוג על-פיהם, ללא כל צורך בסנקציות או הפניית כעס כלפיהם.

המשתמע מהנאמר למעלה הוא שנוכחותו של המבוגר ומעורבותו הכרחיים בשלב הקניית ההרגלים. עם למידת הרגלי ההתנהגות על-ידי הילדים בכל מוקד, המבוגרים יכולים להתרחק ולאפשר זרימה חופשית של פעילות למידה יצירתית או אחרת.

נזכור גם ששינוי הרגלים קיימים מחייב פעולה של הוצאת הילד מפעילות הנשלטת על-ידי "הטייס האוטומטי" ולגרום לכך שזמן מה הילד יחשוב על דרכי הפעולה שלו ויקדיש מאמץ ללמידה ולתרגול תכוף של ההרגלים החדשים עד לאחסונם בזיכרון.

כיצד ניתן להעריך את היעילות של תהליך הקניית ההרגלים בגן-הילדים?

את היעילות של תהליך הקניית ההרגלים אפשר להעריך ברמה של מכלול חיי הגן, או של מוקד ספציפי או של ילדים יחידים. כשמדובר בגן בכללותו, ננסה לבדוק את מידת הזרימה של הפעילות ואת הרגיעה והשלווה בו. גן שבו רוב הילדים זורמים באופן חופשי מפעילות לפעילות ושהלמידה בכל מוקד היא אופטימלית ויש רק מעט אי הבנות ומריבות בין הילדים על הזכות להימצא במוקד פעילות מסוים הוא גן שקרוב לוודאי נעשתה בו עבודה איכותית של הקניית הרגלים. אם נרצה להתעמק יותר וללמוד על אופי ההרגלים בכל מוקד נתבונן זמן מה בפעילות בו וננסה לזהות אם רוב הילדים מכירים את הרגלי העבודה בו ואם הפעילות באותו מוקד זורמת. בהחלט ייתכן מצב שבו כל הגן זורם מלבד מוקד אחד (לדוגמה, מוקד הקוביות), שבו יש להשקיע חשיבה נוספת על אופי ההרגלים הנחוצים לפעילות נאותה בו.

לבסוף, במסגרת הניסיון המכוון שלנו להכיר כל ילד וילדה בגן, ננסה להעריך את אופן למידת ההרגלים על-ידי ילדים שונים, מכיוון שכפי שכבר נכתב קודם ייתכן מצב שבו ילדים יחידים מתקשים ללמוד הרגלים. במקרה של ילדים אלה, יש להשקיע מאמץ ממוקד כדי לסייע להם לתרגל וללמוד הרגלים בכל מוקדי הפעילות בגן.

 ממה כדאי להיזהר בתהליך הקניית ההרגלים?

ראוי שבכל עת נזכור שלמידת ההרגלים היא רק אחד מאופני הלמידה של הילדים ורק חלק אחד מסך-כל העשייה בגן. ראוי שנזכור שלמידת הרגלים מובילה לפעילות אוטומטית, כמעט ללא חשיבה. כדי שילדים ילמדו ויתפתחו הם זקוקים להזדמנויות רבות ככל האפשר לחשוב, לפתור בעיות ולהפליג על כנפי דמיונם. במקביל ללמידת ההרגלים, נאפשר ונעודד למידה יצירתית ולמידת חקר (שיש בה למידה של מיומנויות של פתרון בעיות) בכל הזדמנות אפשרית בגן. נקפיד לעודד חשיבה במצבים שבהם אנחנו או הילדים מתפתים ללמוד דברים כהרגלים. נזכור, לדוגמה, שבמקביל להרגלי הכנת אוכל (ילדים מתעניינים בעיסוק במזון ובמקביל ישנו "טרנד" של למידת בישול בכלל ובמערכת החינוך בפרט), ילדים יכולים להתייחס לשלבים השונים של הכנת המזון, לרציונל של הכנתו, לתהות על הרכבם של תבשילים וכו'. עלינו כגננות להבין שבכל פעילות עם ילדי גן יכול להיות ערך מוסף של למידה. נזכור גם שהילדים בגיל זה הם לרוב סקרנים ומחפשים באופן פעיל הסברים לתופעות סביבם. על כן, עלינו להתנתק בעתות אלו מה"טייס האוטומטי" של עצמנו, להיות קשובים לשאלות הילדים ולעודד למידה מעמיקה הבאה לתת מענה לתהיותיהם ולשאלותיהם של הילדים. למידת ההרגלים מפנה לנו זמן לעסוק בעיקר ואת הזמן שמתפנה עלינו לנצל באופן אופטימלי.

ג. שאלות מזווית של שיתוף הפעולה עם הורי הילדים

בגיל הרך ובגיל הגן ילדים מרבים ללמוד הרגלים בבית. כמו בגן, גם בבית יש הרגלים שהילדים לומדים באופן "סמוי" מתוקף החזרה על אותה התנהגות. בחלקם מדובר בהרגלים התורמים להסדרת התיפקוד המשפחתי כקבוצה (לדוגמה, לזרוק עטיפות של חטיפים וממתקים לפח ולא על הרצפה) ובחלקם הרגלים שעשויים להיחשב לכאלה שפוגעים בדרך כזו או אחרת בילד או בסביבתו (לדוגמה, כל יום אחרי האוכל הילד מתיישב מול הטלוויזיה וצופה בה מספר רב של שעות רצופות). עם ההרגלים שהורים נדרשים להקנות נמנים הרגלים הקשורים לאופן ההתנהלות של הבוקר בבית לפני היציאה לגן (ולעבודה), הרגלים האופייניים לבילוי אחר-הצהריים בבית, הרגלי ניקיון והרגלי אכילה, הרגלים המסדירים את ההליכה לישון וכו'. עלינו, כגננות, לשתף את ההורים בהרגלים שאנו מקנים בגן ובאופן הקנייתם, נלמד על ההרגלים שההורים מקנים לילדים בבית ונתאם עמדות בשעת הצורך (לדוגמה, במקרה של הקניית הרגלים בזמן הגמילה מטיטולים. נציע הדרכה להורים לגבי חשיבותם של ההרגלים ואופן הקנייתם אם הם חפצים בכך).

במקרים מסוימים נקדיש אחד או יותר ממפגשי ההורים לנושא הקניית ההרגלים, חשיבותם וחשיבות התיאום בין הבית לבין הגן בנושא זה. לדוגמה, כשמדובר בילדים בגן חובה, חשוב ביותר לתאם עם ההורים את עניין גיבושם ההדרגתי של הרגלי התנהגות ולמידה רלוונטיים לתיפקוד בבית-הספר, משום ש"ההכנה לכיתה א'" כוללת את נושא ההרגלים. הורים המכירים בחשיבות בניית תשתית של הרגלי למידה והתנהגות בראשית כיתה א' והמתואמים עם הגננת ועם המורה הקולטת, יְפַנוּ זמן בסוף חופשת הקיץ ובתחילת שנת הלימודים ובכך יתרמו להפיכתו ההדרגתית של ילדם לתלמיד על-פי דרכי ההתנהגות שלו ולא רק על-פי ה"סטטוס הרשמי" שלו.

סיכום

במאמר הנוכחי נעשה ניסיון לגבש ולנסח בכתב את מה שכולנו יודעים על הרגלים ודרכי הקנייתם מתוך ניסיון רב שנים, דברים שהם חלק מהידע הסמוי של כולנו ולתרום לגיבושם של קריטריונים להערכת יעילות ההרגלים ודרך הקנייתם בכל גן. בנוסף, המאמר קורא להבחנה בין קשיים של ילדים יחידים בלמידת הרגלים לבין "תקלות" בתיפקוד הילדים הנגרמות על-ידי תיכנון לקוי של הקניית הרגלים על-ידי צוות הגן.

ביבליוגרפיה

סילמי, נ' (2000).  לקסיקון פסיכולוגי.  לארוס-ידיעות אחרונות.

שויקה, י' (1977).  רב-מלים – המילון השלם. סטימצקי, תל-אביב.

Graybiel, Ann (2002). Guide to the anatomy of the brain, The basal ganglia. In Encyclopedia of learning and memory, 2nd edition., J/H/ Byrne, Ed., New York: McMillan.

לפוסט הזה יש 8 תגובות

  1. אוסי

    נהנתי מאד מהמאמר. מרגישה שחידדת לי כמה הבטים ולקראת שנה הבאה אשב עם הצוות לקריאה נוספת לפני פתיחת שנהל בגן. תודה!

    1. clodietal

      תמיד שמחה מאוד כשהחומרים שאני כותבת מביאים תועלת. מסכימה מאוד שטיפול בהקניית הרגלים מועיל ביותר כחלק מפעולות ההיערכות לשנת לימודים חדשה. בהצלחה.

  2. כרמית גביש

    שלום, שאלה לגבי הקניית הרגלים:
    להלן תיאור מצב בגן:
    2 ילדים עסוקים בבניה בקוביות ילד אחר רוצה להשתתף הם לא מסכימים לו. הוא ניגש למטפלת שמגיעה לעזור וכך היא אומרת לילדים: " בגן כולם חברים של כולם. אין כזה דבר לא לשתף, זה לא נעים, נכון? אם תרצו שישתפו אתכם ויגידו לכם לא, אז תרגישו לא נעים גם, נכון? אז עכשיו אתם ביחד, כי כולם חברים של כולם, ואם עכשיו אתם לא משתפים, אז בפעם הבאה שזה יקרה לכם לא ירצו לשתף אתכם גם ולא ירצו לשחק איתכם ולא יהיו לכם חברים. "

    אחרי כל זה כשהיא נשארת נוכחת ודוחקת, הילדים מרצים ושומעים בקולה, היא מרוצה שהיא הצליחה לחבר בין כולם.

    מה דעתך על כך?

    1. clodieta

      שלום כרמית,
      אירוע מעניין. עוסק בעיניי בתיווך של מבוגרים בסיטואציות שמחייבות כישורים חברתיים. לאו דווקא בהרגלים. הרגלים "מופעלים" באופן די אוטומטי בחיי היום יום. מצבים חברתיים מסוג המצב שהצגת מחייב חשיבה ושיקול דעת מצד המבוגרים והילדים המעורבים-ההיפך מפעולה אוטומטית.
      לגבי האירוע עצמו אתייחס לתוכן דבריה של המטפלת ולגבי דרכי התערבות רצויות בעיניי במצב כמו זה המתואר על ידך.
      אפתח בהערכתי שבעיניי מטרתה של המטפלת הייתה ראויה(להביא לשיתוף הילד השלישי) אבל דרכי פעולתה אינן תורמות בטווח הארוך לטיפוח כישוריהם ל הילדים המעורבים ולאוירה של הכלה במסגרת החינוכית כי השילוב נעשה כדי לרצות.
      בשפה העברית חסרה אבחנה טובה בין עמיתים או חברים למשחק לבין חברי נפש, ידידם קרובים. אי אפשר לתבוע ולא מעשי לצפות שכולם יהיו חברי נפש של כולם. זה איננו מצב קיים בחברה האנושית. מה שכן ניתן לתבוע הוא התחשבות. יש לזכור שמשחק של ילדים-להבדיל מפעילות מונחית על ידי מבוגרים-היא פעילות שיש בה בחירה. זה שונה מפעילות מונחית שמטרותיה נבחרות על די המחנכים.לכן לא הייתי כופה על הילדים את השיתוף הזה וודאי לא בטענה שלא מחזיקה מים שכולם חברים של כולם.
      מה שכן חשוב הוא שהמטפלת שמה לב שילד סורב כניסה למשחקם של ילדים אחרים. יש לנסות להבין על בסיס תצפיות מדוע הוא סורב. על ה בסיס התבוננות זו ניתן להבין אם יש ללמד את הילד איך לפנות לחבריו או ליצור פעילות שהשלושה מעונינים בה ובוחרים אותה. אחת האסטרטגיות שאני משתמשת בה היא לשחק עם הילד שסורבה כניסתו לקבוצה במשחק אטרקטיבי ולהביא לכך שילדים אחרים יבחרו להיות חלק מהפעילות. להשאר במשחק זמן מה ולהתרחק באופן הדרגתי כשהילד שסורב מהתחלה נשאר במשחק. יש להדריך ולחזק אותו אבל לא לכתפות את נוכחותו על הילדים.
      בכל מקרה מקווה שדבריי ישמשו לתכנון פעולות ולניגוח המטפלת. זו איננה כוונתי. כולנו לומים.
      קלודי טל

  3. שפרה

    תודה קלודי.
    עיצות טובות.
    מוסיפה גם שלעיתים יש סיטואציה חברתית שהיא סירוב כי הם באמצע משחק או כי נוצרה קליקה. ולאו דווקא בגלל הילד שביקש.

    שאלה: האין זה נכון ללמד את הילדים לשתף ילד מהגן במשחק, גם אם הם פחות רוצים, על מנת ללמד אותם התחשבות?
    סוג של הרגל שבגן משתפים את כל הילדים (החברים) במשחק . (אלא אם הקבוצה מלאה או סיבה טכנית אחרת).

    1. clodieta

      שלום שפרה,
      דעתי היא שחשוב להרגיל ילדים לשתף אבל שאין לכפות שיתוף של ילד אחר על הילדים.
      הפעילות החברתית היא פעילות חופשית, וולונטרית.
      דעתי היא שיש להנהיג בגן קבוצות מונחות על ידך ובהן יש לך שליטה לגבי קביעת המשתתפים ובכוחך להשפיע על האינטראקציות בין הילדים.
      אישית מעבר להרכבת קבוצות קבועות מונחות , במהלך משחק חופשי הייתי יוזמת משחק מעניין עם הילד שלא שותף בפעילות הילדים בדרך כלל הילדים עצמם יבחרו בפעילות הזו זכות השתתפותך וכך את לא כופה את הילד על הילדים האחרים.
      קלודי

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.