בלילה של 13.6.2025 התעוררנו לסוג של אזעקה שלא היכרנו מהסבבים הקודמים- אזעקת אזהרה. הפעם דובר על אזעקה שהחלה עם התקיפות המאסיביות של צה"ל באיראן כחלק ממבצע שקיבל את השם "עם כלביא". למרות הדיבורים בשבועות ובימים האחרונים על היתכנות גבוהה לתקיפה באיראן או ממנה, התקיפה תפסה את כולנו בהפתעה. בשונה מהעבר הקרוב, הפעם נדרשנו להמתנה ממושכת בת שעות רבות לקראת התגובות האיראניות הצפויות בעקבות תקיפות צה"ל. פיקוד העורף הנחה להימצא ליד מרחבים מוגנים. החל מ- 13.6 בערב חווינו שיגורי טילים מאיראן (ואחד מתימן) ושהינו במהלך הערב והלילה בארבע התרעות. בין הכנת הפוסט לפרסומו חווינו את נפילת הטיל על הבית בבת ים-על ריבוי הנפגעים באירוע זה. וכמובן היד נטויה. בשונה מההתנהלות שנדרשה מאיתנו בעבר, שחייבה שהות של עשר דקות במרחבים המוגנים אחרי האזעקה, ההנחיות בשלב המשבר הנוכחי הן שיש לשהות במרחבים המוגנים עד שמקבלים הודעת שחרור. זה אומר שנדרשת גם היערכות אפשרית של מספר שעות.
מלחמת חרבות ברזל והמערכות הנלוות אליה גם בצפון הרגילו אותנו להימצא במצב מתח ביטחוני מהסוג הזה. עם זאת, נדרש להיזכר תמיד איך מתווכים את המצב הביטחוני לילדים צעירים. בפוסט זה אנסה להתייחס אפוא לאופן שבו אני חושבת שרצוי לתווך את המצב הביטחוני לילדים צעירים ולהכנה שלהם לשהות ממושכת במרחבים המוגנים. חשוב שנביא בחשבון שהמצב דינאמי ונצטרך להתייחס לשאלות נוספות ככל שהמצב יתפתח.
חשוב שנזכור שילדים צעירים חווים את העולם סביבם גם באופן ישיר וגם במידה רבה באמצעות התיווך של המבוגרים סביבם. דהיינו , האופן שבו ילדים חווים אזעקות ומשברים תלוי במידה רבה באופן שבו מתייחסים סביבם המבוגרים אליהם ולהסברים שהם נותנים לילדים על המתרחש סביבם. כנ"ל לגבי ההכרח להימצא במרחבים מוגנים כצעד הגנתי בשעות שאין בהן אזעקות. המטרה היא להסביר לילדים את הנחיות פיקוד העורף מבלי לעורר בהלה מצד אחד ובאופן שמעודד הישמעות להנחיות שומרות חיים מצד שני. חשוב כשחושבים על התמודדות עם מצבי חירום, שנזכור שתפקיד המבוגרים ליצור עבור הילדים סביבה עד כמה שאפשר מוגנת פיזית ורגשית – הכול בהתאם לנסיבות. זאת ועוד, חשוב שאנחנו והילדים נלמד להבחין בין מצבים שבהם האחריות מוטלת עלינו, לבין מצבים שאנחנו לא שולטים בהם, כגון מהו העיתוי והצורה של האיומים שעלינו להתמודד איתם ומהם דרכי ההתמודדות הצבאיות עם אותם האיומים.
מהי המשמעות של תיווך במצבי חירום?
המונח תיווך מתייחס לניסיון המכוון הנעשה על ידי הורים ומחנכים לחצוץ בין העולם הפיזי והחברתי לבין הילדים ולהנגיש להם אותו בצורה שתאפשר להם להיטיב להבין אותו, ללמוד ממנו ולהגמיש את היכולות הקוגניטיביות שלהם. במילים פשוטות יותר הכוונה היא ש"מבוגרים אחראים" מציבים עצמם בין העולם לילד כדי לאפשר התמודדות יותר טובה של הילד עם העולם בהווה ובעתיד. אף שבדרך כלל מדובר בתיאוריות אלו על תהליכים שמביאים לגמישות שכלית ולהבנה משובחת יותר של העולם, בהקשר התיווך של המצב הבטחוני לילדים צעירים אנחנו מדברים קודם כל על תיווך שמטרתו העיקרית היא שמירה על ביטחון פיזי ורגשי. הכוונה לפעולות שננקטות בטווח הקצר כדי לאפשר לילדים להרגיש בטוחים, במצב שבו בלאו הכי הם לא יכולים לעשות בעצמם דבר לשיפור מצב הביטחון הכללי. הרגשת ביטחון רגשי בעולם בגיל צעיר ופיתוח יכולת לתת אמון באנשים שפועלים באמת לטובתנו מניחה חלק מהתשתית הנחוצה להבנת המצב הפוליטי, המדיני, ההיסטורי המורכב שאנו מצויים בו בעתיד. הכוונה היא שילדים צעירים אינם יכולים לנסות להבין את פעולות האיבה והטרור מבלי להרגיש חרדה עצומה. ניתן להסביר לילדים שמדובר במלחמה ושהצבא ערוך לעשות הכול כדי להגן עלינו. ההמלצה העיקרית כשמדובר בילדים צעירים היא שבגיל הצעיר נתמקד בהבטחת תנאים-עד כמה שאנחנו המבוגרים המקיפים את הילדים יכולים-כדי שירגישו שאנו שומרים עליהם! במקביל, במצב של התראות על נפילת טילים ו\או כטב"מים , הכרחי להביא את הילדים למצב של שיתוף פעולה מלא עם הנחיות המבוגרים סביבם כניסה לממ"ד , ירידה לחדר המדרגות, ירידה למקלט וכו'.
מה אני מציעה שנעשה ולא נעשה להבטחת הרגשת הביטחון הרגשי של הילדים בטווח הקצר?
המלצות פרקטיות הנוגעות להתנהלות יומיומית הנוגעת לאזעקות
- להכין את הילדים מראש לאפשרויות שונות – כגון לגבי זה שתישמע אזעקה בשעות שונות-לא רק בערב; שלעתים נקבל התראה ארוכה יותר ולפעמים התראה קצרה יותר.
- חשוב לעדכן ילדים צעירים היכן אנחנו נמצאים בבית במקרה ותישמע אזעקה בזמן שהם לא רואים אותנו (כגון כשאנחנו הולכים לשירותים או למקלחת). חשוב להנחות את הילדים מה לעשות בדקות אלה ולעדכן מי עוד נמצא בבית.
- מומלץ לארגן צעצועים, דפי ציור, טושים, צבעי שמן, עפרונות למרחבים המוגנים כדי שהילדים יעסקו בפעילויות המענינות אותם. רצוי מאוד לשתף את הילדים בבחירת הצעצועים ומומרי היצירה שהם חפצים לקחת איתם למרחבים המוגנים.
- חשוב להביא למרחב המוגן את "חפצי המעבר"- הפריטים שילדים צעירים מחוברים אליהםׁ כגון "שמיכי",דובי וכו'- חפצים המקנים לילדים ביטחון.
- ניתן גם ללהזכיר לילדים ולעצמנו שכדאי ללכת לשירותים לפני הכניסה למרחבים המוגנים.
- והחשוב ביותר להכין תמיד מראש ולהיכנס תמיד, תמיד למרחבים המוגנים המוסכמים.
הקשבה דרוכה ורגישות לאיתותי הילדים ומתן מענה סביר לשאלותיהם
עם זאת, חשוב מאוד להיות ערניים וקשובים למה שהילדים אומרים כדי לדעת מה מעסיק ומטריד אותם. חשוב לעודד אותם לשאול אותנו שאלות כמו שגם חשוב להקשיב לשיחות שהם מנהלים ביניהם. יש להשיב על כל שאלה בצורה עניינית ומדויקת מבלי להציע מידע מעבר למה שהילדים שאלו. נזכור שילדים צעירים מבטאים את מחשבותיהם, חששותיהם, דמינותיהם גם בצורות לא מילוליות: במשחק דמיוני (שימו לב מה הם אומרים בשיחות דמיוניות אלו), בציור, במשחקי בניה. בין אם הם משחקים לבד או עם ילדים אחרים. אפשרו ועודדו עיסוק במשחק מעין זה והתבוננו בו גם כדי להבין מה מעסיק את הילדים.אמירותיהם של הילדים הן חלון לתודעה שלהם ולכן חשוב מאוד שנקשיב להם ושנבין מה מעסיק אותם.
חשוב שהילדים יראו במבוגרים כתובת ומשענת
בימי חירום ביטחוניים כמו ביומיום, החשוב ביותר בעיניי הוא שילדים צעירים ידעו שאנחנו המבוגרים "שם" בשבילם. חשוב שהילדים יוכלו להביע רגשות, לקבל חיבוק, לקבל אישור שהעולם בטוח – שאנחנו ההורים והצוות החינוכי ערוכים תמיד להיות שם בשבילם ולהתמודד עם אתגרי המצב הקיים. המיוחד בילדים צעירים כאמור הוא שהם אינם מבינים את מורכבות המצב הביטחוני והפוליטי לאשורו. הם תלויים ב"חגורת הביטחון" שלהם שמורכבת מהמבוגרים המטפלים בהם ביומיום. כל עוד אנשים אלו קשובים, מווסתים ונכונים לחבק, להציב גבולות ולגלות חום ואחריות שמתבטאת בכך שהם עושים את מה ש"צריך" במצבים שונים, הדבר בונה את תחושת הביטחון של הילדים.
שמירה על שגרה
שגרה נותנת לילדים תחושת בטחון, כמובן שבגבולות של אי סיכון הילדים. זה אומר להמשיך בפעילויות של משחק. חשוב לא לוותר על מקלחות וארוחות כמה שיותר מסודרות. זה אומר גם לא לוותר על שמירה על כללי התנהגות וגבולות בגן ובבית. חשוב שהמרחב המוגן יהיה זירה לפעילויות נעימות לילדים גם לא בשעת חירום כדי שהשהות הכפויה בו תהיה כרוכה בפחות חרדה. חשוב שהילדים יהיו שותפים לארגון ולקישוט המרחב המוגן על מנת שיתיידדו איתו.
לעודד ילדים לעסוק בפעילויות יצירה, במשחקי בנייה וכו'
לאור הצפי שילדים יבלו לא מעט זמן במרחבים המוגנים, חשוב שיימצא בהם מלאי של חומרים שיאפשרו להם לעסוק בפעילויות משחק ויצירה מגוונים. אני חושבת שחשוב מאוד לאפשר הבעה באמצעות ציור שנעשה עם מגוון של חומרים. סוג כזה של פעילות מאפשר לילדים להביע עצמם ולמבוגרים להבין משהו על מה שמעסיק אותם. חשוב שבמרחבים המוגנים יימצאו חפצים רכים ובובות שילדים אוהבים להיצמד אליהם – חפצים שנותנים להם הרגשה של ביטחון. פאזלים ומשחקי קופסה נוספים עשויים להעסיק את הילדים ואת בני משפחתם. חשוב גם שניקח איתנו למרחבים המוגנים ספרי ילדים שהילדים בוחרים.
לספר לילדים על המיירטים (כגון "כיפת ברזל" החץ) ועל היכולת שלהם להגן עלינו
חשוב שהילדים יאמינו ביכולת הצבא להגן עלינו. חשוב להסביר לילדים על המיירטים כגון החץ, כיפת ברזל כאמצעי התגוננות יעיל שפותח במיוחד כדי להגן על חיי התושבים. ניתן לספר לילדים שאנחנו נעזרים גם במיירטים של מדינות אחרות. נספר שהאמריקאים וגם מדינות נוספות עוזרים לנו ליירט את הטילים המשוגרים למדינת ישראל.
לדבר עם הילדים גם על הבדלים בין אזעקה לבין צלילי אמבולנסים ומכוניות חירום וצפירה בימי הזיכרון
חשוב מאוד מידי פעם ובימים אלו במיוחד לדבר עם הילדים על הבדלים בין אזעקות שמהוות התראה לנפילת טילים ומחייבות ללכת למרחבים מוגנים, לבין צלילים של רכבי חירום (אמבולנס, משטרה, מכבי אש) וצפירות בימי הזיכרון. חשוב להרגיל את הילדים להבחין בין הצלילים השונים. אני מציעה שביומיום, בשעה ששומעים בבתים ובגני הילדים צליל של רכב חירום, נעצור ונתייחס אליו ונפנה את תשומת הלב של הילדים הצעירים לכך שמדובר ברכב חירום ואף נעודד את הילדים לשער באיזה סוג של רכב חירום מדובר. בימי הזיכרון יש לומר לילדים מראש שתישמע צפירה ויש לומר להם מפורשות שזו צפירה ולא אזעקה כמה וכמה פעמים. מידי פעם הייתי שואלת ילדים יחידים מהו ההבדל בין אזעקה לצפירה על מנת לתרום להטמעת ההבחנה ביניהן.
חלוקה הולמת של אחריות: המבוגרים לוקחים אחריות; ילדים צעירים משוחררים מאחריות על המצב הביטחוני
לתת לילדים תחושה שמי שתפקידו להגן עליהם הם ההורים ומחנכות ושגם עליהם שומרים כוחות הביטחון: הצבא, המשטרה, הרשות המקומית. להדגיש בכל מקרה שאין זו אחריותם "לטפל במצב". חשוב תמיד, וחשוב במיוחד בעתות חירום להרגיל את הילדים לשמור על גבולות ועל כללים שנועדו לשמור על ביטחונם, הן בתוך הבית והן בחוץ. חשוב גם להסביר לילדים שהנוכחות המוגברת של שוטרים וחיילים וניידות ברחובות מצביעה על המאמץ לשמור עלינו.
להפגין אמפתיה כלפי הזולת ולסייע לשכנים הזקוקים לעזרה
משפחות חיות בתוך קהילות. בימי שגרה וביתר שאת בעת מתח ביטחוני לכידות הקהילה מהווה מקור חשוב לביטחון. חשוב שהמבוגרים במשפחה יגלו עניין ואמפתיה כלפי שכנים ואנשים אחרים בסביבה. חשוב להושיט סיוע לשכנים הזקוקים לעזרה – בין בקניית מוצרים ובין בסיוע בארגון המרחב המוגן ובין בסתם שיחות התעניינות עם שכנים עריריים. החשיפה של הילדים למחוות מסוג זה תלמד אותם שעזרה לזולת מחזקת גם את הזולת, גם את עצמך וגם את הקהילה שבה אתה חי. בדרך זו הילדים יכולים להסיק שגם כשהם יזדקקו לעזרה יהיה מישהו בסביבתם שיהיה נכון להושיט להם אותה. עם זאת, גם במקרה זה, חשוב לשמור על גבולות של שיתוף במידע על מצוקות של אנשים בסביבה. ילדים צעירים אינם ערוכים להתמודד עם מצבים קטסטרופליים של משפחות ותושבים אחרים. מספיק שהם יבינו שיש קהילה ושבתוך הקהילה יש אנשים שנכונים להושיט עזרה.
להמעיט בחשיפה לחדשות
ילדים אינם ערוכים להתמודדות עם הצפה במידע חדשותי האופייני ל"גלים הפתוחים" ברדיו ובטלויזיה. אין סיבה להציף אותם במידע מיותר. על ההורים לוודא למשל שהרדיו לא יהיה דלוק כאשר הם נוסעים עם הילד ברכב. שהטלוויזיה לא מכוונת לערוצי החדשות בבית. חשוב גם שבנוכחות הילדים לא ניצמד להודעות חדשותיות באמצעות הניידים החכמים. מידע כזה לא יכול לסייע להם בכלום והם אינם יכולים להשפיע על שינויו ובכל מקרה, זה לא ישפר את ההתמודדות שלהם איתו. כמו כן, סייעות וגננות בגן צריכות להמעיט בשיחות על המצב הביטחוני בגן מעל הראש של הילדים. מנגד חשוב להשאיר ערוץ פתוח אשר יאפשר לשמוע את האזעקות.
לא לשקר
אי אפשר להבטיח לילדים אף פעם שאף אחד שקרוב אליהם לא ייפגע, כי הכול יכול לקרות. אבל כן חובה להבטיח שהמבוגרים, שהשמירה על הביטחון היא באחריותם, יעשו את כל שביכולתם כדי לשמור עליהם.
לא להסית ולא לזרוע שנאה
פחד מפגיעה ללא יכולת להבין את המניעים של האחר מוביל לעתים לשנוא את האחר ולהכליל את השנאה לקבוצת ההתייחסות שממנה באים המפגעים (במצב בארץ ערבים בכללותם). המטען הנפשי שנוצר בעקבות התחושות האלה אצל ילדים הוא כזה שמשתחרר בטווח הרחוק ויכול לצאת החוצה בעתיד. כך שעדיף לא לזרוע בילדים רגשות שנאה כלפי גורם כלשהו, כדי שיהיה להם על מי לכעוס, עדיף את התחושות לנתב לאהדה לכוחות הביטחון ששומרים עלינו. חשוב מאוד בעיניי בחיים המורכבים בארץ לעזור לילדים לבנות תמונה מורכבת לגבי קבוצות אנשים. להביא אותם לטפח הבנה שבכל קבוצה יש "טובים" ו"רעים" . שחשוב להתנגד בתוקף לפגיעה בחפים מפשע ובלא מעורבים, יהיה אשר יהיה רקעם האתני או הדתי.
סיכום
לסיכום, בפוסט זה התייחסתי לכמה עקרונות האמורים להנחות את האופן שבו נתווך לילדים צעירים את המתח הביטחוני. הפוסט מתבסס במידה רבה על פוסטים קודמים שכתבתי בעתות של מתח ביטחוני המצב היום נזיל וכרוך באי וודאות. חשוב כחלק עקרונות "עשה": להכין את הילדים לאפשרות של אזעקה ולהפוך אותם לשותפים בארגון המרחב המוגן בבתיהם או במסגרות החינוך שלהם, להקשיב לאיתותים הלא מילוליים ולדברי הילדים כדי להבין איך הם מבינים את המצב ומה מפחיד או מטריד אותם, להוות כתובת ומשענת עבור הילדים הצעירים, לשמור עד כמה שאפשר על שגרה ולהקפיד על כללים וגבולות, להדגיש חלוקה הולמת של אחריות בין מבוגרים לילדים- לשחרר את הילדים מאחריות שאיננה האחריות שלהם, להפגין אמפתיה כלפי הזולת ולסייע לזקנים הזקוקים לעזרה, לספר לילדים על כיפת ברזל ועל היכולת שלה להגן עלינו, לדבר עם הילדים על הבדלים בין אזעקה לבין צפירות של רכבי ביטחון. מצד שני, כחלק מעקרונות "אל תעשה" התייחסתי לצורך להמעיט בחשיפה לחדשות, להקפיד לא לשקר לילדים, לא להסית ולא לזרוע שנאה ולא לשתף את הילדים הצעירים בפרטים מדויקים מידי על מצוקות האנשים בסביבה. חשוב שנזכור שלא ניתן ולא רצוי להסתיר מהילדים את המצב. הילדים קולטים ויודעים יותר מאשר נדמה לנו. לכן חשוב שנקשיב לשאלותיהם, נשיב להם מבלי להציף אותם.
כרגיל– דר' קלודי נהדרת. מסבירה בצורה בהירה את עיקרי הדברים ועוזרת לגננות ולהורים ליצור שגרה בטוחה בימים קשים ורעים. תודה רבה
תודה רבה דפנה. שימי לב שפורסם הערב פוסט המתייחס להיערכות לחזרה ללימודים אחרי המלחמה עם איראן.