סלקטיביות בתיווך המציאות הבטחונית לילדים צעירים

קבלו עדכונים אחת לשבוע על פוסטים חדשים בבלוג:

Leave this field empty if you're human:

תוך כדי כתיבת פוסטים המתמקדים בארגון מושגי של זיקות בין חוסן לתיווך והצגת ספרי ילדים נהדרים שאני מתכננת לכתוב עליהם, המציאות הביטחונית המעורערת באזורנו השתלטה לחלוטין על הקשב של כולנו. נראה כי המציאות הביטחונית בימים אלה מנצחת את היצירתיים ביוצרי סרטי וסדרות מלחמה. במקביל להמשך שיגורי הטילים למרחבים הולכים וגדלים בצפון, והיפגעות של אזרחים, ישראל נטלה יוזמה בכל הקשור במלחמה בחיזבאללה ומידי שעה אנחנו מתבשרים על תקיפות נוספות של חיל האוויר במפקדות בדאחייה בביירות ומעבר לה. המבצע מתלווה לחיסול שיטתי של מנהיגי ארגון הטרור, כולל חסן נסראללה, והתקפות על תשתיות טרור לצד מבצעי סייבר. השיגורים לכיוון ישראל מלבנון ממשיכים, אם כי נראה שבתדירות ובעוצמה פחותות. נזכיר שהמשפחות בטווח הירי מלבנון (כמו גם מעזה) הן משפחות יהודיות, דרוזיות, בדואיות, מוסלמיות, נוצריות.

אחרי כמעט שנה של לחימה בעזה מאז המכה של השבעה באוקטובר ופינוי עשרות אלפי תושבים מבתיהם בצפון, והסתפקות בתגובות על תקיפות חיזבאללה בצפון, התהפך הגלגל עם נטילת היוזמה של צה"ל במלחמה בשבועיים האחרונים בכלל ובסופ"ש האחרון בפרט. המהפך החל במבצע פיצוץ הביפרים והגיעה לסוג של שיא עם חיסול חסן נסראללה. נראה כי מצב הרוח הלאומי השתנה מאוד. מעגמומיות לסוג של התרוממות רוח. עם זאת יש לזכור שהמלחמה לא הסתיימה ונדרש איזון רגשי לצד התכוננות נפשית לכך שנכונו לנו התמודדויות נוספות.

במציאות המשתנה המתהווה מול עינינו נשאלת השאלה מה ואיך לתווך לילדים צעירים ממה שמתרחש. האמת היא שלשאלה זו אין תשובה "נכונה" אחת. הסברים לילדים תלויים בחלקם בתפיסת המציאות של הורים ומחנכים. וזאת כיוון שילדים חווים את המציאות במידה רבה בתיווך מבוגרים. כמובן שהיכולת של המבוגרים לחצוץ בין המציאות לבין הילדים מוגבלת. שהרי הילדים חווים אזעקות, יירוטים ולעתים פגיעות בסביבה הקרובה או אף בבתים. ילדים אחרים חווים את היציאה של הוריהם למילואים וחיים בחרדה יומיומית לשלומם של ההורים.

את המציאות ה"אוביקטיבית", גם באמצעות הייצוגים באמצעי התקשורת, ואת תחושות ופרשנויות המשפחות והמחנכות והמחנכים שהם חלק מהאוכלוסייה יש לתווך לילדים הצעירים. בהקשר זה חשוב שנזכור שעוד לפני שאנחנו שואלים את עצמנו איך לדבר עם הילדים עלינו לחשוב היטב מה אנחנו אומרים וממה אנחנו נמנעים לדבר עם ילדים צעירים. אני מזכירה שפוירשטיין ואגוזי ציינו שלמידה מתווכת "מתרחשת כאשר מבוגר מתייצב בין הגירויים שמקורם בסביבה לבין הילד, ומתווך בין עולם הגירויים לבין הילד. המתווך בורר את הגירויים האלה, שהוא רוצה שיגיעו אל הילד, מכניס אותם להקשר ומארגן ומווסת את הופעתם בזמן ובמרחב (אגוזי ופוירשטיין, 1987, עמ' 2). הורים ,מחנכות ומחנכים בוררים התרחשויות ומושגים, שהם מעריכים שמועיל והכרחי שיוסברו לילדים ומכניסים אותם להקשר.

מה לדעתי חשוב לתווך לילדים בימים אלה?

חשוב שהילדים יהיו מודעים לצורך להישמע להנחיות פיקוד העורף – הנחיות שבשלב זה ילדים משפחות ומוסדות חינוך מכירים היטב. זאת בהתאם להנחיות באזורים השונים

באשר לפעולות הצבאיות בצפון הכוללות תקיפות וחיסולים, אני חושבת שחשוב להסביר לילדים שהצבא תוקף כדי להגן על האוכלוסיה, על משפחות וילדים. ניתן להסביר שחלק גדול של הפעולות באות להרוס את מאגרי הטילים. עם זאת, חשוב לזכור שעדיין יש טילים וחשוב מאוד להמשיך להיות קשובים להנחיות. אני חושבת שלמרות ההתלהבות הכללית המובנת מסדרת החיסולים המוצלחת של כל צמרת חיזבאללה, כדאי מאוד לא להבליט את הפעולות האלה. וזאת כיוון שאני מעריכה שקשה לילדים צעירים להבין את המורכבות הכרוכה בפעולות אלה.

חשוב גם למי שמתעניין להזכיר לילדים שהמלחמה היא עם ארגון הטרור חיזבאללה ולא עם המדינה לבנון ושפעם היו אפילו קשרים טובים עם הלבנונים.

באשר לילדים משדרות ומקיבוצי העוטף שאיבדו אמון במדינה בעקבות אירועי השבעה באוקטובר, חשוב להדגיש שבסופו של דבר דאגו למשפחות המפונות וגם את החזרה לבתים בחלק גדול מהישובים. נקודה נוספת שחשוב להדגיש היא את החוסן של המשפחות, של ההנהגה המקומית, את אפשרויות ההתאוששות ממשברים. דבר שהכרחי שכולנו נזכור כמבוגרים הוא שהמדינה חייבת להחזיר את החטופים לישראל. אף שאני חושבת שלא ראוי לשוחח עם ילדים צעירים על החטופים כי מדובר בסיטואציה מפחידה מידי, הכרחי שנשדר שהעשייה הביטחונית איננה שלמה בינתיים.

חשוב שילדים לא יהיו חשופים לחדשות ולטלוויזיה בעיניי בימים טרופים אלה גם במחיר של צפיה בסרטי ילדים ופעילות משחקית בטבלטים שבימים כתיקונם אנחנו מנסים לצמצם.

הכרחי בעיניי לשדר לילדים שיש תקווה שאחרי סיום הקרבות הקשים שייקחו עוד זמן תהיה בסופו של דבר הסדרה שתאפשר חזרה של המשפחות בביטחה לצפון.

נזכור לסיכום, שאנחנו חייבים לחצוץ בין המציאות לבין הילדים ולהיות סלקטיביים באירועים שאנחנו מתווכים להם ובדרך שאנחנו נתווך אותם. נסביר את מה שהכרחי להסביר כדי שיבינו מה קורה סביבם וכדי שיתנהלו לפי ההנחיות. חשוב בעיניי מאוד לשמור על איזון בהבעות הרגשיות:. בימים אלה לא לשדר אופוריה, כמו שבאירועים קשים לא נשדר דיכאון. ככלל, גם כאשר אנחנו במועקה וקשה לנו לעכל את המציאות, חשוב לשדר שיש תקווה של חזרה לשגרת חיים נורמלית בעתיד.