בפוסטים קודמים שהתמקדו בחוסן ודרכי טיפוחו התמקדתי בעיקר בשאלה מהי המשמעות של חוסן ומהן דרכי טיפוחו כשמדובר ביחידים, בין אם הם מבוגרים (כמו מורן סמואל ופרח פילו) ובין אם הם ילדים בגיל הרך. באופן טבעי התייחסתי גם לשאלה מה נדרש ממערכות התמיכה שסביב האדם היחיד לטיפוח חוסנו. התייחסתי גם לכישורים ההולכים ומתפתחים אצל האדם עצמו, התומכים בטיפוח החוסן (אמונה ביכולת להשתנות, אמונה שטעות וכישלון הן גם הזדמנות להשקיע מאמצים כדי להתפתח, התמקדות בתהליכים יותר מאשר בתוצאות, אמונה ביכולת האישית להתמודד עם בעיות, וכמובן להתנסות מרובה מונחית על ידי הנכונות להתנסות).
בפוסט השבוע בכוונתי להתמקד בחוסן ברמה הארגונית-מוסדית, ובמיוחד לחוסן של מוסד המשפחה. בפוסט נוסף בשבועות הקרובים אתייחס גם לחוסן של גן או בית ספר. הגדרות החוסן חלה על יחידים, קהילות, ארגונים, מדינות.
אזכיר שחוסן מוגדר כיכולת של יחיד, קהילה או מדינה להתנהג באופן אדפטיבי בעת משבר או בעקבות הפרעה כדי לשוב לרמת תפקוד קודמת או משופרת. חוסן כרוך ביכולת להזדקף מחדש (bounce back), לחזור לתפקוד אחרי משבר. דהיינו, בעזרת החוסן לא מסתפקים בהתמודדות, אלא פועלים כדי להתאושש ולצמוח מעל ומעבר לתפקוד המקורי (Froma Walsh). יש לזכור שהחוסן איננו מאפיין אישי מולד אלא משהו שהולך ונבנה במהלך החיים אגב התמודדויות עם אתגרים, שינויים ומשברים! זה משהו שהולך ומתפתח אגב ניהול נכון של גורמי סיכון שהם חלק מהחיים. חוסן מתפתח על בסיס קשרים בין אישיים טובים ותמיכה, ולפי אן מסטן (Ann Masten) הוא יותר נפוץ ממה נדמה לנו. מדובר בתהליך ממושך של בניית חוסן ולא משהו שקורה במועד מסוים ( Masten, A. (2013). Global Perspectives on Resilience in Children and Youth. Child Development).
הנחיצות להגדיר מאפיינים של חוסן של משפחות וגנים ובתי ספר עולה מתוך תפיסה מערכתית-אקולוגית המגישה את היחיד בכלל ואת הילד בפרט, שהתפתחותו ותפקודו מושפעים מזיקות עם בני משפחה, מחנכים ומורים בתוך המיקרוסיסטם. אלא שבני משפחה, מטפלות גננות ומורים הם גם חלק מארגונים. הכרחי להכיר בכך שאופי התנהלות הארגון משפיע על ההתנהלות, ההתמודדויות עם קשיים וההישגים של הפרטים המשתייכים לאותו ארגון. לכן יש יש משמעות להתעכב על המאפיינים של שני מוסדות מרכזיים שכל ילד משתייך אליהם: מוסד המשפחה והמוסדות החינוכיים שבהם הוא לומד (בפוסט זה אתייחס לגני ילדים ולבתי ספר).
אני מרגישה חובה לציין שד"ר וופא ג'מאל זיידאן מהחוג לגיל הרך במכללה האקדמית הערבית בחיפה היא זו שהסבה את תשומת ליבי לחשיבות החקר של חוסן של ארגון, עם דגש של חוסן של בתי הספר כחלק מתהליך החקר של חוסן של תלמידים ומורים. במחקר הדוקטורט שלה היא חקרה את האופן שבו מורות ומורים בבתי ספר במגזר הערבי בחיפה מעריכים את הקשר בין סגנון המנהיגות של מנהלי בתי הספר שבהם הם מלמדים לבין מידת החוסן הארגוני של בתי הספר.
הבנה של מאפייני החוסן של משפחות ושל מוסדות חינוך חשובה תמיד וביתר שאת בשעת משבר. וזאת כיוון שהמוסד כישות ארגונית עשוי לתרום לגיבוש החוסן של האנשים המשתייכים אליו (מבוגרים וילדים כאחד) או לחבל בו; במקביל חוסנו של הארגון מושפע מהתפקוד של הפרטים המשתייכים אליו לרבות החוסן שלהם ומהאינטראקציות בין האנשים השונים. דהיינו אנחנו מדברים על השפעה הדדית דו כיוונית של האנשים שמשתייכים לארגון ושל הארגון עצמו כישות בכלל ובכל הנוגע לחוסן בפרט. תפקיד מרכזי בארגון תופסים מן הסתם המנהיגים בארגון ודרך תפקודם הורים במשפחות וגננות, מורים ומורות ומנהלות ומנהלי בתי ספר.
חוסנו של מוסד המשפחה
החוקרת Froma Walsh, פרופסורית אמריטה ב-University of Chicago הקדישה עשורים רבים בקריירה המקצועית שלה לחקר חוסן המשפחה, רכיביה והטמעת הידע המופק ממחקרים בפרקטיקות של תמיכה במשפחות. Walsh (2016) מתייחסת ל"חוסן של משפחה כאל מערכת פונקציונלית המתמודדת עם אירועים מעוררי לחץ במיוחד בתוך הקשרים חברתיים, באופן המאפשר את הסתגלותם של כל בני המשפחה ואת חוזקה של המערכת המשפחתית." חשוב להדגיש ש-Walsh כוללת בהגדרתה התייחסות להקשר החברתי, לשונות בין משפחות על רקע המבנה וההרכב שלהן ושל מאפייניהן התרבותיים המגוונים. על רקע שונות זאת ואופי התנסויותיהן של המשפחות יש להביא בחשבון משאבים העומדים לרשות המשפחה ומגבלות בתהליך ההתמודדות עם משברים ואיומים.
התיאוריה של Walsh על חוסן משפחתי כוללת תשעה תהליכים ורכיבים המשתתפים המשתייכים לחמש קטגוריות, בבניית החוסן של המשפחה. תהליכים ורכיבים אלה פעילים ותומכים בהתמודדויות של משפחות מגוונות עם משברים ואיומים. במשברים ניתן למנות גילוי מחלות וטיפולים קשים של בני משפחה, משברים כלכליים במשפחות כגון פיטורין, בני משפחה עם מגוון צרכים מיוחדים (נכויות פיזיות, אוטיזם, לקויות למידה ועוד). לצד כל אלה ניתן למנות משברים ביטחוניים המאתגרים את חוסנן של המשפחות. לצער כולנו בימים אלה ניתן למנות כמשברים משפחתיים: רצח של בני משפה והפיכת ילדים ליתומים, הימצאות של בני משפחה בעזה במעמד של חטופים, יציאה של הורים או ילדים לתקופות מילואים ארוכות בתפקידים שבהם חייהם בסכנה, חזרה מהמילואים לחיק המשפחה עם פוסט טראומה, פינוי משפחות מבתיהם על מנת למנוע פגיעה בהן, אי וודאות לגבי מועד השיבה הביתה ומוסדות החינוך, התמודדות עם תקיפת העורף באמצעות טילים וכטב"מים, המתנה מתוחה לפגיעות לא נודעות, אובדן מקור פרנסה.
לנוכח משברים ואיומים ניתן לראות משפחות שלמרות הקשיים שנאלצו להתמודד איתם מיטיבות לתפקד, להסתגל למציאות חדשה, ולתמוך בכל בני המשפחה שכל אחד מהם מתעלה מעל המציאות הקשה ולא רק ממשיך בחייו, אלא מנצל הזדמנויות לשיפור הישגים אישיים. לעומתן, יש משפחות שלנוכח הקשיים המשמעותיים כחלק משגרת החיים או כחלק מתקופת המתח ביטחוני מתקשות לתפקד. במצב זה פרטים במשפחה עלולים "לרדת" מהמסלול ולהתקשות לתפקד (ילדים שמתקשים להסתגל למסגרת, ילדים נושרים מלימודים), מבוגרים וילדים המתמכרים לחומרים משני תודעה או להימורים וכו'.
להלן התייחסות לסוג התהליכים ולתת רכיבים שאופייניים לשמפחות עם חוסן.
- מערכת אמונות: א. אמונה בלכידות המשפחה: כל בני שמשפחה חולקים אותן אמונות הנוגעות למטרות המשפחה, זהותה ויכולתה להתמקד עם אתגרים כיחידה מלוכדת; ב. אמונה ביכולת ההשתנות של כל אחד מבני המשפחה: האמונה ביכולת הסתגלות למצבים שונים ובלתי צפויים, שינוי, השתנות השתפרות (מה שקרוי growth mindset).
- דפוסים ארגוניים: א. גמישות ביכולת המשפחה לשנות ולהתאים תפקידים, כללים ויחסי גומלין למה שנדרש מהתמודדות עם משברים ואיומים. ב. שמירה וחיזוק ה"דבק" המחבר בין בני המשפחה: שימור וחיזוק מערכות היחסים בתוך המשפחה ועם אנשים מחוצה לה.
- תקשורת בין אישית: אימוץ דפוסים של תקשורת ישירה, שקופה ואותנטית בין בני המשפחה (גם ובעיקר כאשר מדובר בתקופות של קושי). אני מוסיפה גם תקשורת ישירה, פתוחה הנמנעת מהטחת האשמות ופגיעה בבני משפחה גם בעתות משבר.
- תהליכים של פתרון בעיות: א. יכולת של בני המשפחה להיות מתואמים ומאוחדים בתהליך זיהוי הבעיות ומציאת דרכים לפתור אותן. ב. מציאת משמעות בבעיות ובדרכי התמודדות איתן: ב. היכולת של המשפחה לבנות נראטיב הגיוני אשר עוזר להבין את המשעות של האתגרים, וההתנסויות שעוברת המשפחה.
- גיבוש תהליכים של טיפול עצמי: א. לשמור על ענייניות ועל פרופורציות בתהליך ההערכה של האיומים המשברים ודרכי ההתמודדות איתם; ב. מינוף יכולות וחוזקות של כל אחד מבני המשפחה ושל המשפחה כישות.
Walsh מציעה שהתערבויות צריכות להתבסס על חיזוק התהליכים על מנת לטפח העצמה, תחושת תקווה משותפת לכל בני המשפחה וחיזוק הקשרים הבין אישיים בתוך המשפחה. יתרה מזו ,מומלץ ששירותים קהילתיים יאמצו גישה של ראיית חוסן המשפחה כמטרה (גם כאשר הפניה קשורה ביחיד: לדוגמה ילד עם צרכים מיוחדים או הלם קרב של איש מילואים שחוזר הביתה) על מנת לתמוך במשפחות בהתמודדותם עם אתגרים קיימים ועתידיים.
אנסה להדגים בפוסט איך מצטיירים התהליכים והרכיבים התומכים בחוסן בשתי סיטואציות המאתגרות משפחות: א. הסתמנות בגיל שנה וחצי-שנתיים שלילד שנולד למשפחה יש אוטיזם ;ב. התמודדות של משפחה עם היות אחד מבני המשפחה חטוף בעזה.
תהליכים התומכים בחוסן משפחתי במצב של הסתמנות של אבחנה של אוטיזם של אחד מילדי המשפחה
- מערכת אמונות: א. אמונה בלכידות המשפחה: א. כל בני שמשפחה חולקים את האמונה שבמצב הנתון על כל בני המשפחה להתגייס לטיפול בילד כדי להבטיח את עתידו ולהמשיך לתפקד כמשפחה ולטפל גם ביתר הילדים של המשפחה; ב. כל בני המשפחה שותפים לאמונה שהילד ילמד להתמודד עם קשיי התקשורת שלו ושהילד בעקבות תמיכה של מסגרת החינוך וטיפולים מתאימים יוכל לתפקד חברתית, והם שואפים שאחרי השקעה בו הוא יוכל להשתלב עם סייעת בכיתה א' רגילה.
- דפוסים ארגוניים: א. גמישות ביכולת המשפחה לשנות ולהתאים: ההורים מבינים שהטיפול בילד עם אוטיזם יחייב השקעת זמן ונערכים במקביל בהשקעת זמן בטיפולים בילד ובילדים האחרים במשפחה. מגייסים סבים וסבתות כדי להבטיח שבמקביל לטיפולים בילד עם אוטיזם גם אחיו ואחיותיו יזכו בתשומת לב וחוגים והקשבה של בני המשפחה. ייתכן שההורים יחליטו כשלב ביניים להסכים שהפעוט ישובץ במשך שנתיים עד גן חובה בגן תקשורת או בגן שפתי על מנת להבטיח לו בניית בסיס תקשורתי. מגיל ארבע יתמכו בשילוב של יום יומיים בשבוע של הילד עם אוטיזם בגן רגיל. יבדקו חלוקת תפקידים בין כל בני המשפחה על מנת שכל הילדים ולא רק הילד עם אוטיזם יקבלו תמיכה וקשב של מבוגרים. ההורים יצפו מאחים גדולים לעזור אבל לא יצפו שהאחים יקריבו את עצמם ואת כל הזמן שלהם. ב. שמירה וחיזוק ה"דבק" המחבר בין שני המשפחה: ההורים ישמרו על תקשורת פתוחה ביניהם, ובינם לבין כל הילדים של המשפחה. ההורים יהיו ערוכים להקשיב לתלונות של האחרים "הבריאים" על חוסר תשומת לב ויעשו מאמץ לתת לכל ילדי המשפחה את התחושה שמושקעים זמן ומאמצים בכולם.
- תקשורת בין אישית: נאמר כבר למעלה שכל ילדי המשפחה ידעו שהוריהם ערוכים להקשיב להם . גם ההורים ידעו לחלוק ביניהם דעות והתייחסויות וילמדו להתמודד עם הסכמות באשר לשיבוץ הילד במסגרת חינוך.
- תהליכים של פתרון בעיות: א. ההורים יגבשו החלטה משותפת המקובלת על שניהם לגבי שיבוץ הילד למסגרת חינוך וחלוקת הזמן בין האחים. ב. מציאת משמעות בבעיות ובדרכי התמודדות איתן :ב. ההורים יכירו בזה שנולד להם ילד עם אוטיזם, דבר אשר יחייב שינוי באורחות החיים של המשפחה ויגייסו גם את האחרים ליצירת תקשורת הדדית עם האח עם האוטיזם. יגבשו גם נרטיב שעליהם לעשות הכול על מנת לאפשר לכל אחד מהילדים למצוא את מקומו הייחודי במשפחה לצד ניסון לארגן גם פעילויות משפחתיות משותפות לכל המשפחה.
- גיבוש תהליכים של טיפול עצמי: א. לשמור על ענייניות ועל פרופורציות: ההורים מבינים שיש אפשרויות שהילד ישתלב בחברה ושלמרות הקושי זה איננו סוף העולם וזה הילד שלהם. ; ב. ההורים יעודדו את הילד עם האוטיזם להרכיב פאזלים יותר ויותר מורכבים בשל יכולותיו הגבוהות בתחום זה ויעודדו הרכבה משותפת של פאזלים של האחרים ואחר גם של חברים מהגן. המשפחה כולה תרכיב בהמשך פאזל מורכב יותר ותצא פעם בתקופה כיחידה אחת לפעילויות של כיף משותפות עם כל ילדי המשפחה.
תהליכים התומכים בחוסן משפחתי במצב של היות בן משפחה חטוף בעזה(במלחמה הנוכחית)
- מערכת אמונות: א. אמונה בלכידות המשפחה: כל בני שמשפחה חולקים את האמונה שעליהם להתגייס לצורך השפעה על מי שהם יכולים על מנת להגדיל את הסיכויים שבן המשפחה יוחזר לארץ; ב. כל בני המשפחה מאוחדים באמונה שהחזרת בן המשפחה ויתר החטופים מעזה אפשרית על אף הקשיים העצומים העומדים בדרך. מאוחדים באמונה שאין להפסיק את המאבק עד להחזרת בן המשפחה החטוף הביתה.
- דפוסים ארגוניים: א. גמישות ביכולת המשפחה לשנות ולהתאים המשפחה מחליטה מי בן המשפחה המוכשר ביותר להופיע בתקשורת, מי בן או בת המשפחה שתייצג את עניין החזרת החטופים בכנסת בשיחות עם שרים בשיחות עם מנהיגים מחו"ל ( מארה"ב, מקטאר). . ב. שמירה וחיזוק ה"דבק" המחבר בין בני המשפחה: בני המשפחה מעדכנים ללא הרף אחד את השני, תומכים אחד בשני ומהדהדים את המסרים המשותפים כל אחד במקומות שבהם הם מופיעים. משנים ניסוחים ודרכי פניה בעקבות משוב שמקבלים מבני שיחם ומבני המשפחה השותפים למאמץ.
- תקשורת בין אישית: בני המשפחה מנהלים שיח שוטף, ישיר ובהיר ביניהם הכוללים כנות בהבעת רגשות, משוב כן אחד לשני על הופעותיהם בתקשורת ועם בעלי תפקידים על מנת להבהיר ולחדד מסרים ולגייס תמיכה ציבורית ותמיכה של הממשלה. כל בן משפחה יבקש ויתן משוב כן על אופן מסירת ההודעות והמסרים.
- תהליכים של פתרון בעיות: א. בני המשפחה ידונו ויחליטו מי בעלי התפקידים שעשויים לסייע להם במאבק להשבת בן המשפחה ארצה. בני המשפחה יחד עם יתר משפחות החטופים יחליטו על צעדי פניה ומחאה כדי להשפיע על מקבלי ההחלטות. ב. המשפחה מגדירה את הבעיה המרכזית היא שבן המשפחה כמו יתר החטופים נלקחו מבתיהם או תוך כדי מילוי תפקידם ועל חובת הממשלה והמדינה לעשות כל מה שביכולתה להחזיר את החטופים ארצה. מתגבש נרטיב שבני המשפחה לא צריכים להתחנן ואף אחד לא עושה להם טובה בזה שמתגייס להשבת החטופים. תפקיד הממשלה להחזיר אותם לארץ בדרך אמיתית שהיא אפשרית.
- גיבוש תהליכים של טיפול עצמי: א. לשמור על ענייניות ועל פרופורציות: בני משפחה עושים את כל אשר בידם (פונים, מוחים, מגייסים את הציבור) כדי להחזיר את בני המשפחה החטופים. הם מבינים שמעבר למה שהם עושים, דברים אינם תלויים בהם ומנסים לגייס בעלי תפקידים ואת הציבור הרחב לטובתם. ; ב. מינוף יכולות: ההחלטה מי מבני המשפחה ימלא איזה תפקיד תלויה ביכולות של כל בן או בת משפחה. יש בני משפחה המיטיבים לדבר אל הציבור הרחב לעומת אחרים שמיטיבים לדבר עם מנהיגים בשיחות אישיות בארץ ואחרים מגיעים עד לנשיא ארה"ב לגייס אותו לטובת החזרת בן המשפחה לישראל.
סיכום
בפוסט זה המוקדש לסוגיית החוסן, הצבעתי על כך שמעבר לאנשים יחידים המגבשים ומפגינים חוסן, יש להתייחס לחוסן של מוסדות או ארגונים שאליהם משתייכים האנשים: חוסן של משפחות ושל גנים ובתי ספר. בפוסט זה התעמקתי בחוסן משפחתי תוך הצגת התהליכים והרכיבים שהציגה Froma Walsh. הצגתי בפוסט את תשעת הרכיבים של מודל החוסן המשפחתי המחולקים לחמש קטגוריות שהוצגו על ידי Walsh ( מערכת אמונות, דפוסים ארגוניים המאופיינים בגמישות ושמירה וחיזוק הדבק המחבר בין בני המשפחה, תקשורת בין אישית ישירה ובהירה, תהליכי פתרון בעיות שותפים לבני המשפחה המיטיבים להגיע לזיהוי והגדרות מוסכמות של הבעיה ודרכי הפתרון שלה, גיבוש של תהליכים של טיפול עצמי במשפחה תוך זיהוי ושימוש בחוזקות ומשאבים). אחרי הצגת המודל של Walsh לחוסן משפחתי הדגמתי את התהליכים באמצעות התמודדות עם שני אתגרים: משפחתיים: א. הסתמנות של אבחון אוטיזם של אחד מילדי המשפחה; ב. התגייסות המשפחה לגייס תמיכה ציבורית וממשלתית להחזרת בן משפחה חטוף בעזה. אני חושבת שהתהליכים המוצגים מציעים אפשרויות ריאליות של חוסן משפחות במצבים מאתגרים מאוד: ניתן לזהות שבמצבים המאתגרים המוצגים בני המשפחה מתגייסים כיחידים וכיחידה ארגונית לקידום המטרה המשפחתית המשותפת מתוך הכרת המציאות והתגייסות משמעותית לגיבוש אמונות ונקיטה בפעולות המצויים רובם ככולם בשליטתם. המשפחות מכירות בכך שאוטיזם כן או לא והימצאות בן משפחה חטוף זה משהו ממשי שהמשפחה מתמודדת איתו . יתרה מזו מדובר בבעיה ומשימה של המשפחה כולה. המשפחות מכירות בכך שעצם קיום האתגר איננו תלוי בהם. כן תלוי בהם מה עושים כדי להתמודד עם האתגר בצורה שתסייע לבן המשפחה הזקוק לעזרה ותחזק את המשפחה כיחידה הנלחמת לטובת שגשוג כל אחד מהיחידים המשתייכים לה. לצורך כך מתקיימת תקשורת שוטפת הן בתוך המשפחה והן עם גורמים מחוץ למשפחה שיכולים לסייע. מה שמניע את תהליך ההתמודדות עם האתגרים הוא האמונה בזכותם של בני המשפחה לזכות לטיפול והתייחסות כמו גם האמונה ביכולת להביא לשינוי משמעותי במצב בן המשפחה הזקוק לתמיכה ושל המשפחה כולה.
