הפוסט נכתב לקראת יום המאבק הבינלאומי בגזענות החל ביום שני, 21.3.2022, והוא סוקר מחקרים המעידים על כך שהנטייה להגזים בהשפעת קבוצות מיעוטים, לפתח כלפי השונים מאיתנו דעות קדומות ולאמץ סטריאוטיפים טבועה בכולנו יותר ממה שאנחנו חושבים. אתייחס גם לכך שחיים משותפים והיכרות עם ה"אחר" עשויים לתרום להפחתת ההתנהלות הגזענית בחברה. בפוסט אתייחס לרקע ליום המאבק הבין לאומי בגזענות; אציג בקצרה ממצאים של שלושה מחקרים (אחד חדש לגמרי, אחד מלפני שבע שנים והשלישי שנערך בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת); לבסוף אתייחס לחשיבות של היכרות מעמיקה וחיים משותפים של אנשים מקבוצות אתניות שונות כגישה שעשויה להפחית את הגזענות. אזכיר גם את המטה לאזרחות וחיים משותפים הפועל במשרד החינוך ומנסה להפחית הגזענות בקרב תלמידות ותלמידים במערכת החינוך בישראל.
על תולדות היום הבינלאומי למאבק בגזענות
היום הבינלאומי למאבק בגזענות נקבע על ידי האו"ם בשנת 1966 ומצוין מדי שנה ב-21 למרץ. ב- 21 במרץ בשנת 1960 נהרגו מאש כוחות המשטרה 69 מפגינים שהפגינו נגד חוקי האפרטהייד בשרפוויל, דרום אפריקה. בהחלטתה קראה העצרת הכללית של האו"ם לקהילה הבינלאומית לפעול למיגור כל הצורות של גזענות, אפליה על רקע גזעי, שנאת זרים ואי-סובלנות.
יש לומר את המובן מאליו- מאבק של ממש בתופעה שורשית כתופעת הגזענות מחייבת פעולות חינוכיות מהגיל הצעיר ביותר על בסיס יומיומי מעל ומעבר לציון יום מאבק שנתי בגזענות וגם מעל ומעבר ליישום תוכניות כאלה ואחרות ל"הכרת האחר" שבתוכנו.
הגדרות של "גזענות" או שמא "הגזעה"
שונות פיזית, התנהגותית או תרבותית בין בני אדם כקבוצות וכיחידים היא עובדה קיימת. מספיק להסתכל סביבנו כדי להיווכח בכך. הגזענות עוסקת ביחס ובהתייחסות כלפי קבוצות אנשים שונות מאיתנו. בוויקיפדיה גזענות מוגדרת כ"התייחסות שלילית (שנאה, אפליה) לבני אדם, בגלל מוצאם האתני או צבע עורם. גזענות כזו נחשבת לסותרת את זכויות האדם (בדומה לאפליה מטעמי מין, נטייה מינית, זהות מינית, גיל ומראה חיצוני), והיא פסולה על פי חוק במדינות רבות. בעבר, מדינות שונות נשאו את דגל הגזענות, אך כיום הפך המונח למציין תופעה שלילית ולמילת גנאי בכל העולם."
יהודה שנהב מציע לדבר על "הגזעה" כמושג סוציולוגי כתחליף לשימוש במושג "גזענות" ששורשיו ביולוגיים. להלן הגדרתו בנוגע להגזעה: "הגזעה הינה אבחנה בין קבוצות על בסיס של גזע, או על בסיס של מושגים תרבותיים תואמי גזע כמו מגדר, ארץ מוצא, מקום מגורים, או שם משפחה. על ידי הפיכת מושג ("גזע") לפעולה ("הגזעה") אנו נמנעים מלהכיר בקטגוריה הפיקטיבית של הגזע. הגזעה אינה מושג סטטי אלא פעולה סוציולוגית : הגזעה הינה פעולה של דמיון אנושי באמצעות אפיונים ביולוגיים (למשל: צבע עור,מאורכו או רוחבו של האף או גודל השדיים), חברתיים (למשל: עוני, ארץ מוצא, ומעמד חברתי) או תרבותיים (למשל:
דתיות או גודל משפחה), ושימוש במאפיינים אלו, שנתפסים כ"טבעיים" ו"בלתי משתנים" כדי להעניק לגיטימציה להיררכיות בין קבוצות ואנשים."
הגזענות או ההגזעה היא אפוא תופעה אנושית תודעתית ולא תופעה פיזית ממשית ובשל כך יש לפעול נגדה באמצעות שינוי תפיסות מהגיל הצעיר ביותר.
ממצאי מחקר המסייעים להבין את תופעת הגזענות
מחקר 1 – על "אשליית הגיוון החברתי"- ראשה כרדוש, רן חסין וחוקרים נוספים מהחוג לפסיכולוגיה והמרכז לרציונליות באוניברסיטה העברית
נתקלתי בממצאי המחקר של ד"ר כארדוש ופרופ' חסין בכתבה של גדעון לב "יש לא-כמוני מיליונים" שהתפרסמה בעיתון הארץ ב- 15.3.2022. ממצאי מחקרם של כארדוש, חסין וחוקרים נוספים מהמרכז לרציונליות באוניברסיטה העברית, מצביעים על כך שכולנו (אנשים מתרבויות שונות, בעלי עמדות פוליטיות ימניות ושמאלניות, גברים ונשים) נוטים לאמוד את מספר הזרים, אנשים הנראים שונים מאיתנו כרבים יותר ממספרם האמיתי. בעקבות זאת אנחנו מתייחסים אל השונים, הזרים כאל מסוכנים ומאיימים- ללא קשר להתנהגות הממשית של האנשים האלו. תופעה זו נקראת "אשליית הגיוון החברתי". המאמר שמציג את המחקר התפרסם בכתב העת PNAS. החוקרים מצאו בסדרה של ניסויים שנערכו בארה"ב ובישראל שכ- 82% מהאנשים נוטים לאמוד את הזרים בסביבתם כמייצגים קבוצה הרבה יותר גדולה מגודלה במציאות. לדוגמה, סטודנטים בארה"ב נתבקשו לאמוד את אחוז האנשים כהי העור בסדרת תמונות גדולה שהוצגה להם. כ- 82% מהאנשים העריכו את שיעורם של כהי העור בתמונות בכ- 43% בעוד ששיעורם האמיתי היה רק 25%. בישראל נתבקשו סטודנטים ממוצא יהודי וערבי לאמוד את מספר הסטודנטים ממוצא ערבי הלומדים באוניברסיטה העברית. גם סטודנטים יהודים וגם סטודנטים ערבים חשבו ששיעורם של הסטודנטים הערבים בקמפוס הוא כ-30% בעוד ששיעורם באותה שנה היה רק 12%. כארדוש מסבירה את ממצאי המחקר בכך שאנחנו נוטים מלידה לשים לב לדברים "חריגים", בולטים ושונים יותר מאשר לדברים שגרתיים שאנו רגילים לראות בסביבה. נטייה זו גורמת לאשליה קוגניטיבית שמגדילה את שיעור השונים בסביבתנו.
במאמרם ב-PNAS מצביעים החוקרים על החשיבות שקובעי המדיניות וגם כל אחד מאיתנו נהיה מודעים להטייה הקוגניטיבית שלנו כצעד ראשון של ניסיון לחנך את עצמנו ואת האחרים להתייחס עניינית לכולם, גם לאנשים השונים מאיתנו.
מחקר 2-ניסוי חברתי המתמקד בסטריאוטיפים ודעות קדומות כתוצר של אינדוקטרינציה וכמחוללי אפליה ואלימות – ג'יין אליוט
המורה האמריקאית ג'יין אליוט (Jane Eliott) הגתה ויישמה בכיתתה (כיתה ג') ניסוי חברתי שהפך לסרט תיעודי קלאסי בשנת 1970 להדגמת תהליך הבניה של דעות קדומות ואפליה. הסרט נקרא בעברית "עין הסופה" ושמו המקורי הוא A class divided. במסגרת הניסוי היא הודיעה יום אחד בכיתתה שהילדים כחולי העיניים הם מוצלחים יותר, חכמים יותר ולכן יינתנו להם פריבילגיות. זאת ועוד, היא עודדה את כחולי העיניים לשחק רק עם כחולי עיניים אחרים ולא לערב את חומי העיניים במשחקיהם. כדי להקל על הזיהוי היא סימנה את חומי העיניים באמצעות סרט בד שהוצמד לשרוולי בגדיהם. הנחיותיה אלו הביאו עד מהרה לביטויי עליונות, הדרה ואף תוקפנות של כחולי העיניים בעלי זכויות היתר ולביטויי מבוכה ומצוקה לילדים חומי העיניים. למחרת ג'יין אליוט שבה לכיתתה והודתה בטעות. היא טעתה באומרה שכחולי העיניים הם המוצלחים. היא טענה הפעם בפני תלמידי כיתתה שחומי העיניים הם המוצלחים, החכמים, הילדים שמגיעות להם זכויות יתר. עד מהרה אותן תופעות של אפליה והדרה הופנו על ידי חומי העיניים כלפי כחולי העיניים. המורה שוחחה בסוף הניסוי עם הילדים על השלכותיו וכיוונה את הדיון לכך שצבע העיניים איננו חשוב או צריך לקבוע מעמדות חברתיים. אליוט נקטה בצעדים שאז וגם היום נחשבים לעתים כשנויים במחלוקת, כדי לתרום להפחתת הדעות הקדומות כנגד אפרו אמריקאים על רקע צבע עורם. היא הראתה לילדים שצבע העור הוא אלמנט שרירותי וכאמור האפליה יכולה להיות פעם מופנית כנגד קבוצה אחת ופעם אחרת כנגד קבוצה אחרת.
מחקר 3 -גילוי דעות קדומות ותפיסה סטריאוטיפית של הורים כלפי גננות ממוצא אתיופי בישראל – רחל (אסרסש) אינגדאו
רחל (אסרסש) ערכה מחקר שמתמקד בדעות קדומות וסטריאוטיפים של הורי ילדים כנגד גננות ממוצא אתיופי בישראל. המניע לכתיבת המחקר כחלק מעבודת גמר אמפירית בתואר השני שלה בחינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך, היה מצד אחד תגובות תמוהות של הורים להיותה גננת יוצאת אתיופיה לצד קשר טוב, אמיץ ומשמעותי עם הילדים ועם הוריהם בעקבות היכרות קרובה שלהם איתה. הנבדקים במחקר היו הורים לילדי גן : חלקם הורים שילדיהם חונכו על ידי גננות ממוצא אתיופי וחלקם הורים לילדי גן שלא הייתה להם כל היכרות מוקדמת עם גננות ממוצא אתיופי. כלי המחקר היה שאלון עמדות וסטריאוטיפים כללי בתוספת שאלות מיוחדות המתמקדות בעמדות כלפי גננות ממוצא אתיופי. מהממצאים עלה ש: 1. נמצאו דעות קדומות ועמדה שלילית יותר כלפי אנשים ממוצא אתיופי מצד הורים שלא חוו היכרות עם גננת ממוצא אתיופי בהשוואה להורים שחוו היכרות מעין זו. 2. אימהות עם פחות השכלה העריכו את יכולותיהן הקוגניטיביות של גננות ממוצא אתיופי כנמוכות יותר בהשוואה לאימהות משכילות שמילאו את השאלון; 3. הורים שהכירו באופן אישי גננות ממוצא אתיופי העריכו את יכולותיהן האינטלקטואליות של גננות ממוצא אתיופי באופן כללי כגבוהות יותר מאשר הורים שלא הייתה להם כל היכרות מוקדמת עם גננות ממוצא אתיופי.
נדרשים היכרות מעמיקה מונחית מהגיל הרך וחיים משותפים – השאלה הגדולה היא איך עושים זאת?
מהתיאור המאוד תמציתי של מחקרים אחדים שנערכו בישראל ובעולם ניתן ללמוד שהנטייה לזהות את השונה ואת הזר טבועה בנו קוגניטיבית. הנטייה לתפוס את בני קבוצות המיעוטים כרבים יותר, כמאיימים יותר ולפעמים כבעלי יכולות אינטלקטואליות נמוכות יותר היא לצערנו "טבעית" לרובנו. זאת ועוד, הניסוי החינוכי המטלטל של ג'יין אליוט מצביע על כך שמורים (וכהשלכה שלי פוליטיקאים) עשויים לנצל את הנטיות הטבעיות שלנו להעריך באופן שלילי ולהירתע מהשונה והזר לצרכים של שליטה בכיתה או לצרכים פוליטיים.
למאבק בגזענות או בהגזעה יש לרתום גננות, מורים, ילדים מהגיל הרך והורים. מסתבר שזו איננה משימה קלה . במשרד החינוך בישראל הוקם מטה לחינוך אזרחי וחיים משותפים. במכון מופ"ת הוקדם פורום "חיים משותפים" המתמקד בניסיון להכשיר גננות ומורים לטפח גישה הוגנת ושיוונית כלפי תלמידים שונים ולחנך ילדים מהגיל הרך לקבל את עצמם ואת השונים בסביבתם ולשתף פעולה עמם. האוכלוסיות שהן מטרה לגזענות בישראל מונות בין היתר: ערבים, חרדים, אזרחים ממוצא אתיופי, עובדים זרים, עולים מרוסיה, אנשים בעלי נטייה מינית א-בינארית, אנשים בעלי צרכים מיוחדים.
מעבר לחקיקה נדרש חינוך. ישנן כאמור תוכניות שונות. אבל יש להכיר בכך שאחת הבעיות המרכזיות בחינוך הישראלי מיום היווסדו היא החלוקה למגזרים: מגזר יהודי כללי, מגזר יהודי-דתי, מגזר ערבי, מגזר חרדי. מסגרות החינוך של המגזר החרדי מחולקות לעתים למסגרות חינוך לאשכנזים ומסגרות חינוך לבני עדות המזרח. החלוקה למגזרים עלולה להנציח נטיות טבעיות לחשוש מהזר ולהסתגר בתוך קבוצות חברתיות שדומות לנו. המגזר הממלכתי הכללי קלט וקולט במהלך השנים ילדים מעדות שונות. המגזר הזה מאפשר יותר מהמגזרים האחרים מפגשים בין שונים. לא תמיד גננות ומורים יודעים איך לנצל את הגיוון התרבותי והאישי גם לקירוב לבבות וגם להעשרה. לא תמיד יודעים גננות ומורים לתווך במצבי קונפליקט בין הילדים באופן שמאפשר גיבוש חברתי. אבל לפחות במסגרות אלו ישנם מפגשים. בעיה יותר קשה נובעת מההפרדות המבניות בין ערבים ליהודים, חרדים, דתיים וחילוניים במסגרת החינוך.
כל אסטרטגיה חינוכית למאבק בגזענות במסגרות החינוך מחייבת מפגשים בין אישיים תכופים בין ילדים הבאים מרקעים שונים. מפגשים המתבססים על תחומי עניין משותפים של הילדים על מנת שהם יוכלו לתקשר ביניהם. מפגשים בין תלמידים שונים חייבים להיות מונחים על ידי מחנכים שמבינים את המנגנונים שמובילים לגזענות ומחויבות לאג'נדה חינוכית של רב תרבותיות. היכרות אישית ומעורבות בפרויקטים חינוכיים אינטנסיביים המבוססים על תחומי עניין משותפים לילדים שבאים מרקעים שונים עשויים להביא להפחתת הדעות הקדומות ולהפחתת החשש והרתיעה מהשונה. במגזר הממלכתי הכללי עבודה בקבוצות קבועות והטרוגניות עשויה לקדם קרבה וקבלה בין ילדים הבאים מרקעים שונים. זימון מפגשים בין ילדים הלומדים במגזרים שונים (יהודי-דתי, ערבי, חרדי) קשה יותר לביצוע. אבל זהו בעיניי רכיב הכרחי למאבק בגזענות. ארגון מפגשים קבועים כל שנה, ארגון מחנות קיץ משותפים לילדים ממגזרים שונים הכרחי. יש להכיר גם בקשיים: התנגדות הורים למפגשים מסוג זה. הנטייה והרצון של המגזר החרדי להיבדל, לא לאפשר מפגשים כאלו גם מתוך חשש שהסביבה הכללית תשפיע על הילדים מהחברה החרדית. חשובה גם היכרות עם תרבות הקבוצות האתניות השונות המרכיבות את החברה הישראלית. על תוכנית הלימודים לכלול מקורות המציגים נרטיבים שונים. חשוב לעורר דיון וויכוח בין התלמידים על הנרטיבים השונים. בישראל יש חשיבות ללימוד ערבית על ידי תלמידים יהודים והעמקת לימוד העברית על ידי תלמידים ערבים (תלמידים ערבים לומדים עברית ודוברים עברית הרבה יותר מאשר תלמידים יהודים לומדים ודוברים ערבית!).
לסיום אזכיר יום עיון בשם "חוסן, חינוך והתמודדות עם גזענות" אשר ייערך ביום ד', 23.3.2022 מטעם TEC ומכון מופ"ת בשיתוף גופים נוספים. יום העיון ייערך בזום וההרשמה עדיין פתוחה.