יום הזיכרון לחללי צה"ל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה (להלן יום היכרון) תשפ"ו, חל ביום ג' 21.4.2026. מן ההיבט הביטחוני שנת תשפ"ו היא שנה מאתגרת מאוד מבחינה ביטחונית ורגשית. יום הזיכרון מצוין בשעה שאנחנו מצויים במצב של הפסקת אש של שבועיים כחלק ממבצע "שאגת הארי" עם איראן – מבצע שארך 40 יום במהלכם העורף כמעט בכל מדינת ישראל הפך לחזית, תוך שהתמודד עם שיגורי טילים, במקביל לתקיפות באיראן שנוהלו על ידי ארה"ב וישראל. הפוסט נכתב בשעה שאנחנו מתבשרים על הפסקת אש עם לבנון, וזאת במציאות שבה תושבי צפון הארץ ובמיוחד תושבי קו העימות בצפון התמודדו עד חצות (במעבר בין 16.4 ל17.4) עם שיגורי טילים וכטב"מים תכופים אשר הותירו אותם צמודים למרחבים מוגנים (במקרים שבהם יש להם מרחבים מוגנים). דהיינו, תושבי הצפון המשיכו לספוג התקפות טילים גם אחרי הפסקת האש עם איראן. במקביל חיילי צה"ל נלחמו בלבנון גם במסגרת מבצע "חושך נצחי" שצה"ל פתח בו בתאריך 8.4.2026 נזכיר גם שבעזה אנחנו מצויים בסוג של הסדר ביניים החל מאוקטובר 2025- הסדר המאפשר לצה"ל להימצא בכמחצית עזה. אציין גם שתושבי הצפון מרגישים שהפסקת האש איננה שומרת עליהם.
רק במהלך פעולת שאגת הארי היו 26 אזרחים וזרים הרוגים (בהם 6 ילדים ושני נתינים זרים), 12 חיילי צה"ל הרוגים, 261 חיילי צהל פצועים ו-2131 פצועים. נתונים על אבדות יום הזיכרון 2026 (הנתונים התפרסמו בעיתון מעריב): ערב יום הזיכרון 2026: מניין חללי מערכות ישראל משנת 1860 ועד היום עומד על 25,644. 5,313 אזרחים נרצחו בפעולות טרור מהם 1,017 אזרחים נרצחו מאז אסון השבעה באוקטובר. מיום הזיכרון שעבר ועד היום נוספו 170 חללים למניין הנופלים ועוד 54 נכים, שנפטרו כתוצאה מנכותם והוכרו במהלך השנה כחללי מערכות ישראל. ב-48 השעות בין עריכת הפוסט ומייד אחרי פרסומו הותרו לפרסום שמות שני חיילי מילואים שנפלו בדרום לבנון.
נזכור שאנחנו מציינים יום זיכרון שלישי על רקע מלחמה מתמשכת שכוללת הפוגות ומבצעים בזירות שונות. נתון חיובי על רקע זה הוא החזרת כל החטופים מעזה-החיים והחללים- באוקטובר 2025. ערב יום הזיכרון תשפ"ה , 59 חטופים-חיים וחללים הוחזקו עדיין בעזה.
מנתוני הרקע האלה אנו למדים שבשנת תשפ"ו אנחנו מציינים את יום הזיכרון בצל אימים ביטחוניים, הפסקות אש זמניות ותחושות קשות של העורף הישראלי. יצוין גם שמצטיירת תמונה של הגבלות ביטחוניות על מספר המשתתפים בטקסי הזיכרון השונים. נתוני רקע אלה מלמדים על כך שמי שחי במדינה, לרבות ילדים, הורים וצוותי חינוך מגיעים ליום הזיכרון תשפ"ו עייפים ומותשים. עם זאת חשוב שהצוותים החינוכיים יעשו מאמץ, ייקחו אחריות ויעשו הכול כדי שציון יום הזיכרון במסגרות החינוך לגיל הרך יכבד מצד אחד את זכר הנופלים ויחזק מצד שני את תחושת הביטחון של הילדים והאמון במבוגרים. בימים אלה חשוב ביותר לתת לילדים תחושה שהם דורכים וצועדים על קרקע בטוחה.
מזכירה כמו בפוסטים שפרסמתי בשנים קודמות שציון ימי הזיכרון הלאומיים כרוך בחיבור של תהליכים פסיכולוגיים משלימים: התמודדות עם מוות של קרוב משפחה ובכלל, הכרה באבל המתייחס להתמודדות עם המוות של בני משפחה, חברים וקהילה, מצד אחד. מצד שני ישנה הדגשה של דרכי התמודדות: הנצחה של כל חלל ושל כל קורבן להדגשת חשיבות ערך האדם, כל אדם, לצד הענקת משמעות לאובדן וגיבוש תפיסה של תקווה כדי להיות מסוגלים להמשיך לחיות חיים משמעותיים. מוות כפועל יוצא של רדיפה על בסיס לאומני, או כתוצאה של מלחמה או מאבק להגנת האוכלוסיה האזרחית, או כפועל יוצא של פיגועי טרור, לצד ניסיון של החברה, של הקהילה, של המדינה להנציח את הקורבנות, להביע תודה והערכה על הקרבה למען חיי האוכלוסיה בכללותה. לעתים קרובות ניתן לדבר על אובדן שיש לו משמעות בכך שבמות החיילות או החיילים נמנעה פגיעה באנשים אחרים. יתרה מזו, ניתן להיאחז בתקווה שבעקבות פעולותיהם של החיילים ייתכן שהעתיד יהיה בטוח וטוב יותר לאנשים רבים. במקרים של קורבנות פעולות איבה כמו גם באירועי השואה, ימי הזיכרון מנציחים את זכרם של אלו שנרצחו בשל השתייכותם הלאומית או האזרחית, כמטרות שרירותיות של מעשי טרור שבאים לזרות פחד באוכלוסיה. ישנו מאמץ להדגיש את העובדה ש"לכל איש יש שם". בכל שנה ישנה מורכבות ונדרשת חשיבה על טיפול רגיש ומותאם גיל בימי הזיכרון במסגרות החינוך לגיל הרך.
בשונה מיום הזיכרון לשואה שמומלץ וניתן לא לדבר עליו באופן ישיר עם ילדים בגיל הגן וראשית בית ספר יסודי, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולקורבנות פעולות האיבה אין מנוס מלטפל גם במסגרות חינוך לגיל הרך. זאת כיוון שהאובדן והשכול הם חלק מהקיום ה"שוטף" שלנו במדינה. זה נכון תמיד ובמיוחד בשבעת החודשים האחרונים מאז השבעה באוקטובר. הילדים, גם אלו שמשפחותיהם לא נפגעו ישירות, הם חלק אינטגרלי מהחברה המתמודדת עם אובדן. עם זאת, הטיפול ביום הזיכרון חייב להיות מושכל, רגיש ומותאם גיל. היבט מעניין נוסף המאפיין את יום הזיכרון הדגישה ההיסטוריונית חנה יבלונקה. חנה יבלונקה מדברת על כך שבעוד יום הזיכרון לשואה הוא יום זיכרון יהודי, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולקורבנות פעולות האיבה הוא יום זיכרון ישראלי שקורבנותיו הם יהודים ולא יהודים כאחד והפגיעה בהם היא מתוקף היותם ישראלים או עובדים ופועלים בישראל (שהרי כידוע היו גם נרצחים מקרב קהילות ה"עובדים הזרים" בשנת תשפ"ו כמו בשנים הקודמות.
התייחסות קצרה להנחיות משרד החינוך-יום הזיכרון כחלק מ"חודש התקומה והגבורה"
אירועי השנים תשפ"ד-תשפ"ו, החל מהשבעה באוקטובר 2023 וכלה במבצעי "שאגת הארי" ו"חושך נצחי", הובילו את קובעי המדיניות במשרד החינוך ליזום החל משנה"ל תשפ"ד את "חודש התקומה והגבורה" שאמור להתייחס אינטגרטיבית לימי הלאום הטעונים בתקופה זו. חודש זה התחיל בציון יום הזיכרון לשואה ויסתיים בציון יום האחדות הפחות מוכר. יום האחדות מצוין החל משנת 2015 ביוזמת משפחות שלושת הנערים שנחטפו בשנת 2014 וראש העיר דאז ניר ברקת. באתר משרד החינוך נאמר עוד ש"בחודש זה יצוינו ימי הלאום בהתאם ללוח השנה ובד בבד יוקדש מקום ייחודי לציון אירועי 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל."
בתכנון חודש ה"תקומה והגבורה" נעשה ניסיון לתת ביטוי מקביל לעצב ולכאב עקב האובדן שאנו חווים מצד אחד ולרצון להעניק משמעות לאובדן ולעורר תקווה בקרב הילדים מתוך התייחסות נרחבת לביטויי הסולדריות, ההתנדבות, הנתינה שאפיינו את התנהלותם של אנשים יחידים וארגונים אזרחיים כמו גם של הלוחמים שחרפו נפשם בחודשים האחרונים.
אני חושבת שיש לברך על הרצון להתייחס לאירועים המעצבים את חיינו בשנתיים וחצי האחרונות בזיקה לימי הלאום המצוינים מידי שנה. זאת ועוד, נאמר באתר משרד החינוך ש"חודש זה יהווה רצף חינוכי השוזר מגוון ערכים חברתיים, אישיים, קהילתיים ולאומיים, הנעים בין שמחה לעצב, בין שואה לגבורה, בין שבר לתקומה. "כפי שהבנתי מוצע שמסגרות החינוך יתקיימו פעולות חינוכיות מגוונות הנוגעות לארבעה עקרונות, או כפי שהללו מכונים באתר ארבע אבני דרך מרכזיות: 1. ערבות הדדית; 2. הנצחה וגבורה; ג. מפגשים בחברה הישראלית; 4. הקשר לעם ולמדינה.
העניין הוא שמדובר בערכים מופשטים והצלחת הפעולות החינוכיות השונות תלויה באופן שבו צוותים חינוכיים מפרשים את הסוגיות השונות במוסדות החינוך ובאופן שבו הדברים מתווכים לילדים. חשוב להבין שבסוגיות בהן מדובר מתגבשות בתודעת האנשים בתהליכים ייחודיים להם במשך שנים ולאו דווקא בחודש הספציפי שהוגדר להתמקד בהם. זאת ועוד, מדובר בתוכנית חדשה שייקח זמן לצוותים החינוכיים ללמוד ליישם אותה בדרך שמשרתת את טובת הילדים. חשוב להבין שחלק גדול מהצוותים אינם חווים בעצמם בעת הזו "תקומה וגבורה" ועל כן לא יוכלו לתווך מסרים מסוג זה בצורה אותנטית לילדים.
אני מבקשת להזכיר גם שבמקביל להטמעת "חודש התקומה והגבורה" מסוף פסח עד "יום האחדות"- מתקיימת ספירת העומר המסורתית מפסח עד שבועות. ספירת העומר מקובלת בגני ילדים רבים בעיקר בחינוך הממלכתי דתי. הכרחי שבמשרד החינוך ובמסגרות החינוך יתנו את הדעת לשתי הספירות השונות, "ספירת התקומה והגבורה" שמתקשרת לימי הלאום וספירת העומר המחברת בין פסח לשבועות. בחינוך לגיל הרך הנהגת שתי ספירות מקבילות מבלי לחשוב על יצירת זיקה כלשהי ביניהן מבלבלת מאוד.
בפוסט זה אתייחס בעיקר להיבטים פסיכולוגיים ולדרכי עבודה מומלצות לדעתי עם ילדים בחינוך לגיל הרך ולא לתכנים בכלל וכאלה הקשורים לחודש התקומה והגבורה. לפני שאציג מספר פעולות שבעיניי ניתן לערוך בחינוך לגיל הרך אחזור על מספר מאפיינים המייחדים ילדים בגיל הגן שיש להביא אותם בחשבון בשעה שמשוחחים עם הילדים ומתכננים פעולות עבורם. אני חייבת לציין את התדריך המצוין של שפ"י הנוגע להתייחסות לימי הזיכרון בקרב ילדי הגן. אני מעריכה שמה שכתוב בפוסט זה עולה בקנה אחד עם המלצותיהם.
מה צריך לזכור כאשר מדובר בעבודה עם ילדים בחינוך לגיל הרך בכלל וסביב אירועים טעונים רגשית בפרט?
- האופן שבו חווים ילדים צעירים אירועים בכלל ואירועים ביטחוניים מערערים במיוחד תלוי לטוב ולרע בסביבה שבה הם חיים ובמידת הביטחון שנבנה עבורם על ידי הורים וצוות חינוכי במסגרות החינוך. על כן על הצוות החינוכי לבנות סביבה סביב יום הזיכרון שיש בה איזון בין אפשור של הבעה רגשית של הילדים לבין מוגנות פסיכולוגית ופיזית עד כמה שהדבר נתון להשפעתה של אשת החינוך.
- בהיעדר ידע היסטורי, המידע שנמסר לילדים מאוחסן בזיכרון באופן לא מי יודע מה מאורגן – מידע על "טובים" ורעים", על דמויות והתרחשויות מתערבב לו בתודעה; בלבול של זמנים (בין עבר להווה) שעלול להלחיץ את הילדים. על כן יש לבחון בחינה מדוקדקת מה, כמה ואיך אומרים לילדים על יום הזיכרון.
- ילדים מפרשים באופן אקטיבי את המידע שהם מקבלים ומסיקים מסקנות שעלולות להלחיץ אותם. אנחנו אחראים על מה שאנחנו אומרים אבל אם אנחנו לא נבדוק, אנחנו עלולים שלא לדעת כיצד פירשו הילדים את דברינו. לכן הכרחי למצוא דרכים לבדוק איך הילדים מפרשים את המציאות ואת מה שאנחנו אומרים להם כל הזמן.
- ילדים בגיל הגן נמצאים לרוב על רצף של הבנת המשמעות של המוות. יש להביא בחשבון שישנה שונות גדולה בין ילדים בני אותו גיל במידת הדיוק שהם תופסים את המוות. מה שתורם בין היתר להבנה מדויקת של המוות הוא ההתנסות של הילדים עם הנושא. השערתי היא שילדים בגיל הגן בישראל התקדמו מאוד שלא בטובתם בהבנת המוות בחודשי המלחמה. ילדים בגיל הגן אינם תופסים ב הכרח את המוות כ"דבר" אוניברסאלי שיחול על כל גוף חי והם אינם מקבלים את העובדה שהמוות יחול במוקדם או במאוחר על כל אחד ואחת מאיתנו. יתרה מזו, הם אינם מבינים שהעיתוי של המוות איננו בשליטתנו ויש בעיתוי שלו אי וודאות. הם נוטים להבין קודם שהמוות יחול על אנשים אחרים ורק לבסוף שהמוות יחול גם עליהם עצמם. חשוב גם שנבין ששאלות הילדים בגיל הגן על המוות הן מצד אחד שאלות חקרניות (איך נראה ומרגיש אדם מת?-כמו שהם שואלים מה קרה ללימון הרקוב?), ומצד שני דאגתם נתונה לשאלה מי יטפל בהם אם יקרה משהו להוריהם, מי מטפל בילדים היתומים? ולכן חשוב שבהתייחסותנו לשאלותיהם ניתן מענה לשאלה שלא תמיד נשאלת באופן ישיר :"מי מטפל בילדים הקטנים של אדם שמת?". זאת ועוד, ילדים בגיל הגן נוטים לעתים לראות את המוות כתהליך הפיך. אי הבנה זו מהווה עבור הילדים סוג של גורם חוסן בהתמודדות עם מות קרובים כי יש להם את האמונה הפנימית שלהם שהמת יחזור. בכל אופן חשוב שהמבוגרים בסביבתם של הילדים יציינו שמדובר בתהליך בלתי הפיך, שהמת לא יחזור, ותמיד לצרף את המשפט שהילדים הקטנים יטופלו על ידי בני משפחה קרובים אחרים. ילדים בגיל הגן גם לא יבינו קרוב לוודאי שהמוות כרוך בהפסקת פעולות ביולוגיות: הפסקת נשימה, הפסקת הפעולה של הלב, אי היכולת לאכול, לזוז, לישון. נמצא גם שילדים יבינו הפסקה של פעולות חיצוניות (כגון לאכול וללכת) לפני שיבינו הפסקה של פעולות פנימיות (לנשום, פעולות הלב וכו'). ילדים בגיל הגן אינם מבינים לרוב את סיבת המוות ככשל של תהליכים ביולוגיים. הם נוטים לספק סיבות לא "מדויקות" כגון התנהגות לא טובה של מישהו, כעס. חשוב מאוד להקשיב לפרשנויות אלו של הילדים לגבי הסיבות של המוות כי לעתים ילדים מאשימים את עצמם במוות של קרוב משפחה ואת העיוות הזה הכרחי לתקן.
- ילדים בגיל הגן חווים אבל. על התמודדות עם אבל ואובדן אצל ילדים ומתבגרים אפשר למצוא התייחסות במאמרה המצוין של רונית שלו באתר פסיכולוגיה עברית. ילדים כמו המבוגרים מתאבלים על אובדן. הדבר העיקרי שכנראה מבדיל בין אבל של מבוגרים לבין אבל של ילדים הוא תלותם של הילדים במשענת שמספקים המבוגרים בחייהם כדי להתמודד עם האבל. על כן בצדק רב מצוין במאמר שילדים לעתים קרובות אינם מקבלים מספיק הכרה באבל שהם חווים ותמיכה בהתמודדותם איתו. חשוב להיות אפוא קשובים לילדים, לגלות אמפתיה איתם, לאפשר להם להביע את עצמם ולהוות כתובת עבורם.
מטרות הטיפול ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולקורבנות פעולות האיבה בהקשר המיוחד של שנת תשפ"ה
- להבין איך כל ילד וילדה באותה מסגרת חינוכית חווה את אירועי תשפ"ד-תשפ"ו. להבין איך הוא מרגיש ואיך הוא מפרש את מה שקרה לו , למשפחתו, לקהילתו, למדינה.
- לחזק את תחושת האמון של הילדים במבוגרים: במחנכים, בהורים וכו'. לחזק את האמון בכך שבמשפחה ובקהילה יש תמיד מי שמטפל בילדים.
- להוות כתובת עבור הילדים להבעת רגשותיהם.
- להוות דוגמה עבור הילדים לכך שאנחנו מוקירים וזוכרים את האנשים שמתו כדי להגן עלינו.
- להצביע על כך שימי הזיכרון הם דרך באמצעותה המדינה מביעה הערכה כלפי מי שנלחמו למענה ולמען האנשים החיים בה.
- ללמד את הילדים להעריך השתייכות לקהילה שלו/שלה , תרומה לקהילה ותמיכה על ידי הקהילה.
- לחזק את תחושת השייכות לקהילה של כל ילד וילדה.
- להימנע מהעלאת נושאים רגשיים שעלולים להקשות על הילדים ועל ידי כך לחזק את שוויון ערך האדם.
פעולות הכרחיות בעיניי לקראת וביום הזיכרון
- הכרחי שיהיה בידי ההגנת או המורה לפני יום הזיכרון (אחרי פסח) מידע הקשור לפגיעות במהלך מלחמה (לרבות המלחמה והמבצעים בשנתיים וחצי האחרונות ) או במעשי איבה על קרובי משפחה ונסיבות מיוחדות הקשורות בחלק מהילדים ונשות הצוות בכל מסגרת חינוכית. חשוב שהגננת או המורה תשוחח עם ילדים שחוו שכול או היו עדים למצבים מערערים שיחות אישיות ולבדוק עם כל אחד מהם איך הם מרגישים סביב ציון יום הזיכרון בגן/בכיתה. חשוב לעודד את הילדים(את כל הילדים) לצייר ולהתבטא באופן חופשי בנושא ולהוביל את השיחה לאותם מקומות של חשיפה שנוחים להם. חשוב לא ללחוץ שהילדים ידברו מעבר למה שהם מוכנים. שיחות אלה חייבות להיות תכופות ולא חד פעמיות. חשוב מאוד שכל ילד וילדה ידעו שניתן לפנות לאחד המבוגרים בגן כשהוא מוטרד או מרגיש שצריך.
- במקרים של ילדים שהם יתומי המלחמה או המבצעים האחרונים או ילדים שהיו חשופים למראות חריגים בחומרתם הכרחי שלגננת ולמורה יהיו הנחיות ברורות מצד המטפלים באותם הילדים כיצד לנהוג איתם סביב ימי הזיכרון.
- חשוב ביותר לעודד הבעה חופשית של הילדים בציור, משחק, במילים תמיד ובמיוחד בתקופת ימי הזיכרון. לאפשר ציור חופשי כל יום ולהנחות את הסייעות לא להתערב ולתקן יצירות חופשיות. לעודד משחק סוציו-דרמטי על בסיס יומי ולהתבונן ולהתרשם מנושאי המשחק. חשוב להתפנות ולבקש מכל ילד וילדה לספר את הסיפור של ציור או שניים שצוירו במהלך השבוע בין יום השואה ליום הזיכרון. חשוב שהתיעוד של דברי הילדים יהיה מילולי ומדויק.
- אני חושבת שבמפגש המליאה אין להתייחס לתוכני יום הזיכרון אלא רק לצפירה. לציין שצפירה היא דרך לזכור את האנשים שנהרגו בכל מלחמות ישראל. חשוב לומר לילדים שידברו עם הגננת או הסייעת על כל דבר שהם רוצים לשתף.
- חשוב להדגיש שוב ושוב שיש הבדל בין צפירה לאזעקה.
- חשוב להימנע מהעלאת נושאים רגשיים טעונים מאוד. אם ילד מעלה נושאים מעין אלה, יש להקשיב לו ואין להוסיף לו מידע מעבר למה שהוא עצמו מעלה. חשוב מאוד שכל ילד ידע שהמבוגרים הם הכתובת שלהם לשיתוף במה שמטריד אותם. בנוסף, על הצוות למנוע הצפה רגשית של ילדים על ידי חבריהם לגן או לכיתה.
- ביום הזיכרון עצמו חשוב ביותר שגננות, מחנכות במעונות יום ומורות לכיתות א'-ב' יכינו את הילדים לצפירה וידגישו שיש הבדל בין צפירה לאזעקה. יסבירו שכדי לכבד את מי שנהרג במלחמות המבוגרים יעמדו דום והילדים לא חייבים לעמוד דום. יש לאפשר לילדים להתקרב למחנכות או להחזיק ידיים עם ילדים אחרים. חשוב לא להעיר לילדים שצוחקים או מדברים. על המבוגרים לשמור על שקט ולהכיל את התנהגויות הילדים בזמן הצפירה גם אם הן לא לרוחן. חשוב לא להנחות את הילדים להרגיש או להיראות עצובים בזמן הצפירה. יש להזכיר כמה פעמים באותו בוקר את עניין הצפירה כדי שהילדים לא יופתעו. ניתן לעצור את הפעילות חצי דקה לפני הצפירה ולומר לילדים שעוד מעט תישמע צפירה.
- מעבר לזה אני חושבת שביום הזיכרון יום הלימודים במסגרות החינוך לגיל הרך צריך להתנהל כמו יום לימודים רגיל.
- אני חושבת שהצבת שולחן זיכרון הכולל נר ושלט יזכור ולעתים גם פרחים הוא אפשרי. המנהג טוב למבוגרים. לילדים הוא לא בעל משמעות במיוחד אבל הוא לא מזיק. הילדים הורגלו לסמלים אלה מאוד בשנה האחרונה. חשוב להסביר לילדים שזו עוד דרך לזכור את מי שנהרג במלחמות. מאוד ממליצה לא להעניק לילדים את ההסבר הדתי למנהג הדלקת נר הזיכרון כנר נשמה.
- אני לא חושבת שמתאים שילדים בגיל הגן ובכיתות א'-ב' ישתתפו בטקסים של מרכזים לגיל הרך ושל בתי הספר. ילדים צעירים אינם מבינים את משמעות חלק מהדברים הנאמרים והתנהלות לפי "כללי הטקס" אינם טבעיים לילדים בגיל זה.
- משרד החינוך הציע כאמור פעילויות שונות ל"עבודה חינוכית" על ארבע אבני דרך מרכזיות (ערבות הדדית, הנצחה וגבורה וכו). דעתי היא שריבוי פעילויות עלול לבלבל. דעתי היא שעל כל גננת ומורה לבחור רצף של פעילויות אחד ולעבוד עם הילדים בקבוצות מפסח עד שבועות ועד בכלל באותו רצף באותן קבוצות. בדרך כלל פעילויות אינטגרטיביות עשויות להתייחס לרוב העקרונות שמשרד החינוך הציב.
- חשוב לחשוב ולמצוא דרך להציג לילדים איך משתלב חודש התקומה והגבורה" בשבעת השבועות של ספירת העומר.
- הכרחי לעדכן את הורי הילדים לגבי דרכי העבודה המתוכננות בגן בימי הזיכרון בכלל וסביב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל וקורבנות פעולות האיבה במיוחד. ניתן להיעזר בהורים מעבר לקבלת מידע בעידוד שיחות עם ילדיהם על בחירת הצילומים והציורים המשפחתיים (יש להנחות את ההורים לאפשר לילדים לבחור). חשוב גם לקבל משוב מההורים על דברים שילדיהם מספרים בבית על הנעשה בגן בימי הזיכרון.
