על ביישנות ודרכי התמודדות איתה

You are currently viewing על ביישנות ודרכי התמודדות איתה
Created using Midjourney
running girl transp
קבלו עדכונים אחת לשבוע על פוסטים חדשים בבלוג:

הטריגר לכתיבת הפוסט הוא פרסום מאמרה של ד"ר ענת כורם, ראש מרכז מהו"ת ומרצה במרכז האקדמי לוינסקי וינגייט, בנושא ביישנות ודרכי התמודדות עמה. מאמרה של כורם בכתב בעת Frontiers-Frontiers for young minds פונה בעיקר לילדים ביסודי ולנערות ונערים. תוכנו מתאים גם לילדים צעירים יותר. בפוסט זה אתייחס לתופעת הביישנות, מקורותיה ודרכי ההתמודדות איתה החל מהגיל הרך. התמקדות בביישנות חשובה כיוון שמדובר בתופעה שעשויה לפגום בקשרים החברתיים וברווחה הרגשית של ילדים, בני נוער ומבוגרים. ביישנות הינה מאפיין טמפרמנטלי של הילד, ואין מדובר ב"הפרעה". עם זאת, חשוב שהורים, גננות ומורים יכירו במאפיין זה ויסייעו לילדים להתגבר על החרדה החברתית ולהשתלב חברתית. אציין גם שכיוון שביישנות איננה פוגעת בסביבה כמו התוקפנות, היא זוכה לפחות טיפול שיטתי מצד המחנכים במסגרות החינוך.

מה זו ביישנות ומהם שורשיה?

באתר של ארגון הפסיכולוגיה האמריקאי American Psychology Association ביישנות מוגדרת כנטייה להרגיש מבוכה, דאגה, מתח במהלך מפגשים חברתיים, במיוחד עם אנשים לא מוכרים. ילדים ומבוגרים הסובלים מביישנות עשויים להסמיק, להזיע, לחוות דופק מהיר, רגשות שליליים לגבי עצמם במהלך מפגשים חברתיים עם אנשים לא מוכרים. כל אלו מובילים לנטייה להימנע ממפגשים חברתיים. אנשים החווים ביישנות בעוצמה גבוהה עלולים להימנע ממפגשים חברתיים גם כאשר הם מעוניינים או חייבים להימצא בקשר עם אנשים אחרים. הימנעות זו עלולה לפגום במצב החברתי של הביישנים ו\או בהשתלבותם בגן, בכיתה או בעבודה. עם זאת, יש לזכור שרוב האנשים חווים ביישנות מפעם לפעם. ענת כורם מרחיבה על ההשפעה של הביישנות בסיטואציות חברתיות מגוונות. למשל שיחה עם אנשים לא מוכרים, שיחה עם מורה או מנהל, או שיחה עם פרטנר רומנטי עשויות להעלות את רמת החרדה ולהביא למחשבות הקשורות למה חושבים השותפים למפגש על האדם הביישן ומובילות למחשבה איך לברוח מהמצב הלא נעים.

קירסאן וואיר (Kirsten Weir) מוסיפה בסקירה על ביישנות שהכרחי להבחין בין מופנמות לבין ביישנות. ילדים ומבוגרים ביישנים, להבדיל מילדים ומבוגרים מופנמים, מעוניינים מאוד ליצור אינטראקציות עם ילדים או מבוגרים אחרים, אבל הם מרגישים חרדה לפני המפגש ועלולים להימנע ממנו. לעומת זאת, ילדים ומבוגרים מופנמים מצטיירים כנהנים לבלות זמן עם עצמם.

Weir מתבססת על Jerome Kagan ו-Nathan Fox (חוקרי טמפרמנט) הטוענים שסימנים ראשוניים של ביישנות מופיעים כבר בינקות. ביישנות קשורה לנטיות טמפרמנטליות של הילדים. לדוגמה, תינוקות עם נטייה להירתע בגיל צעיר מאוד מדברים\אנשים חדשים ולא מוכרים מועמדים לפתח ביישנות ככל שהם גדלים. כנ"ל התקרבות איטית לשינויים עשויה להימצא בבסיס הביישנות. ביישנות בגיל צעיר עשויה להוביל לאהדה מצד ילדים אחרים (יש החושבים שהחיוך הנבוך של ילדים ביישנים חמוד). לעומת זאת, יש המפרשים את הרתיעה של הילדים או המבוגרים הביישנים כסוג של התנשאות ואז דוחים אותם. החרדה החברתית הכרוכה בביישנות מונעת מפגשים חברתיים ועלולה לאמלל את בני הנוער, ולכן הכרחי להתערב מגיל צעיר כדי לאפשר לילדים ובני הנוער הביישנים להשתלב. עם זאת, יש לזכור שרוב הילדים הביישנים מתפתחים לאנשים מתפקדים בחברה.

על אפשרויות לעזור לילדים ובני נוער ביישנים להשתלב חברתית

כורם מציינת עקרון בסיסי בהתמודדות עם ביישנות. יצירת קשר טוב עם הילד כהורה או כמחנך, קשר המתמקד בתמיכה רגשית וחום, בגבולות על ההתנהגות ובקבלה של ביטוי רגשי ומחשבות. לכן חשוב שהורים ומחנכים יכירו בחרדה, באי הנוחות שמרגישים ילדים ובני נוער ביישנים. חשוב לעודד ולאפשר לילדים להביע את רגשותיהם. במקביל חשוב לעודד אותם לא להימנע ממפגשים אלא לתמוך במפגשים ולאפשר תנאי מפגש עם אנשים אחרים שמעמעמים את הקושי. מנגד, וואיר מדגישה את הצורך שהורים לא יעודדו הימנעות ולא יפעילו מנגנונים של הגנת-יתר.

במאמר של וואיר מוזכרים חוקרים המדגישים שריבוי של התנסויות חברתיות מהגיל הרך ביותר עשוי להפחית את החרדה החברתית של הילדים הביישנים. מוצגים מחקרים שבהם נמצא שילדים המבקרים במעונות יום מגיל צעיר עשויים לפתח פחות ביישנות בהשוואה לילדים הנמצאים עד גיל מבוגר יחסית רק בבית.

ענת כורם מתייחסת לנטייה של מורות ומורים להתמקד רק בהתנהגות הגלויה של הילדים ולא להתעניין ברגשות שלהם. לדוגמה, מורות ומורים עלולים להתייחס לאי השתתפות הילדים בכיתה או בקבוצה מבלי לשאול את עצמן מה עומד מאחורי אי ההשתתפות. חשוב כאמור שגננות ומורות כמו גם ההורים יכירו ברגשות של הילדים ויחשבו יחד איתם על דרכי התמודדות עם החרדה החברתית.

עקרון נוסף מתייחס להדרגתיות של מפגשים חברתיים. כורם ממליצה על פירוק "מטלות גדולות" למטלות פחות מאיימות. לדוגמה, אם ילדה או ילד מתביישים להציג דבר מה בכיתה או במפגש המליאה, ניתן להציע להם להציג את אותו הדבר לקבוצה קטנה של ילדים. אוסיף גם שחשוב שגננות ומורות יתנו את הדעת להרכב הקבוצות הקטנות. חשוב לצוות ילדים ביישנים לקבוצות קטנות שבהם ילדות וילדים סובלניים ולא לקבוצות עם ילדים דומיננטיים במיוחד שעלולים לחסום את ההשתתפות של הילד הביישן בשיח.

חשוב מאוד לחזק ושבח התמודדות עם החרדה החברתית ועל ניסיונות השלתבות בחברה.

לסיכום, בעקבות מאמרה של ד"ר ענת כורם התמקדתי בפוסט זה בתופעת הביישנות. מדובר במאפיין טמפרמנטלי המכתיב הבדלים בין אישיים בין ילדים, בני נוער ומבוגרים בנוחות ולהבדיל בחרדה החברתית שהם חשים במפגשים חברתיים בכלל ובסיטואציות לא מוכרות במיוחד. התייחסנו לכך שילדים, בני נוער ומבוגרים ביישנים חווים חרדה חברתית במפגשים אלה אבל שעל אף שמדובר בנטיה טמפרמנטלית, רוב הביישנים מצליחים להשתלב חברתית ולממש את מאוויהם; לרוב בסיוע הורים ומחנכים רגישים. בכלל הודגש בפוסט שיש להכיר ברגשות של הביישנים, לעודד אותם להכיר ברגשותיהם ולבטא אותם מצד אחד ולא לאפשר הימנעות ממפגשים חברתיים מצד שני. התערבויות מועילות הן כאלו המתבססות על קשרים בין אישיים טובים עם הילדים ובני הנוער, על עידוד התמודדויות מדורגות בקצב של הילד, על ריבוי של התנסויות חברתיות מותאמות מגיל צעיר.

שימו לב שהמאמר של ד"ר ענת כורם ניתן לצפיה בעברית. באתר של Frontiers ניתן להמיר את השפה באמצעות לחיצה על כפתור בצד שמאל(EN/H). יצוין שכתב העת מתפרסם בשיתוף מוזיאון המדע בירושלים.

KoremA. (2024). What is shyness and how to overcome it. Frontiers for Young Mindshttps://kids.frontiersin.org/articles/10.3389/frym.2023.1303630

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.