משחק לעומת פעילות מונחית – הבדלים באינטראקציות תיווך ובתפקיד המבוגר

קבלו עדכונים אחת לשבוע על פוסטים חדשים בבלוג:

Leave this field empty if you're human:

הפוסט הנוכחי, כמו קודמו, דן בסוגיה שעלתה בכנס השנתי של EECERA -2022 -European Early Childhood Education Research Association. הנושא המרכזי בכנס השנה היה משחק, או ליתר דיוק "תרבויות של משחק" (Cultures of play). אחת ההתלבטויות שעלתה בעקבות הקשבה למספר הרצאות בנושא הוא תפקיד המבוגרים, כלומר הורים וגננות, במשחק הילדים בגיל הרך. השאלות הן: האם יש למבוגר תפקיד כלשהו במשחק ילדים, ואם כן מהם תפקידיו ומה מסביר את הגדרת התפקיד.

כדי להציג התייחסות מנומקת לשאלות אלה אתייחס בקצרה להגדרות המשחק (Play) ואערוך השוואה בין פעילות של משחק לבין פעילות מונחית כדי לחדד הבדלים אפשריים הנוגעים לתפקיד המבוגר בשתי סיטואציות אלה.

על משחק והגדרותיו

אין עוררין על מרכזיות המשחק בחיי הילדים בגיל הרך. מריה מונטסורי הגדירה את המשחק כ"עבודה של הילדים".

פיטר גריי (Peter Gray) מבליט את הקשיים בקביעת הגדרה חדה של המשחק ומציע מאפיינים של המשחק המצטיירים כמשותפים להגדרות השונות. גריי מדבר על כך שהדבר המקשה על הגדרת המשחק הוא שלא מדובר במאפיין אחד מרכזי של הפעילות הזו. כאשר מדובר במשחק, מדובר בשילוב של גורמים הנוגעים בין היתר לתפיסות ומוטיבציות העומדות מאחורי ההתנהגות הגלויה.

חמשת המאפיינים המשותפים להגדרות השונות של משחק בקרב ילדם (ובני אדם בכלל) הם:

1. הילד הוא זה שבוחר בפעילות משחקית והוא זה שגם מכוון ומנהל אותו; הוא זה שמגדיר את מטרותיו;
2. המוטיבציה למשחק היא אינטרינזית והתהליכים, הפעילות עצמה, חשובים יותר מהתוצרים;
3. כללית מנטליים מופנמים מנחים את המשחק אבל יש במשחק מרחב נרחב ליצירתיות;
4. המשחק מערב דימיון;
5. הפעילות המשחקית מתנהלת באווירה של פעלתנות מתוך ריכוז בליווי אוירה רגשית שלווה, רגועה ונעדרת לחץ.

אכן, בגיל הרך העיסוק האינטנסיבי במשחק מאפשר רווחה רגשית, והוא חלק חשוב מההתפתחות בגיל הזה. עיסוק אינטנסיבי במשחק תורם לפיתוח של חשיבה סימבולית ייצוגית ושל ויסות עצמי. עיסוק במשחק הכרחי אפוא להתפתחות ילדים ונחשב על ידי ארגון האומות המאוחדות כאחת מזכויות האדם ההכרחיות של ילדות וילדים עד גיל שמונה בכל העולם. אתייחס בפוסט זה בעיקר למשחק דרמטי וסוציו דרמטי, למשחק בנייה ולמשחק עם חוקים (כגון משחקי קופסה למיניהם).

הרהורים על תפקיד המבוגר במשחק ילדים

לכאורה למבוגרים (הורים וצוותי חינוך) אין תפקיד מיוחד במשחק הילדים מעבר לאפשור המשחק כביטוי להכרה של המבוגרים בחשיבות הרבה של המשחק להתפתחותם. ואכן במקרים רבים מבוגרים מגלים פסיביות רבה בכל מה שקשור למשחק הילדים. מבחינות רבות זמן המשחק החופשי של הילדים הוא זמן חופשי מילדים למבוגרים. הילדים מעסיקים את עצמם וזה מותיר זמן פנוי למבוגרים גם. ואכן במחקר שדיווחתי עליו בשבוע שעבר, שבו התאפשר לילדים לשחק פעם בשבוע ללא צעצועים, נמצא שהילדים עצמם תפסו את הגננות כפסיביות וכך גם גילו תצפיות החוקרות. במחקרים נוספים שהוצגו בכנס כמו גם במחקרים משנים קודמות מצטיירת תמונה של התנהלות פסיבית של צוותי חינוך והורים בכל הקשור למשחק ילדים. האמת היא שלא הרביתי להרהר בסוגיה זאת עד הכנס האחרון שהעלה למודעות את האפשרות ואף את הצורך שהורים וצוותי חינוך יהיו פעילים במשחק הילדים.

חשוב להבין שמעורבות של מבוגרים במשחק ילדים חייבת להיות כזו שהמבוגר משתלב במשחק, מצטרף ועוזר לילדים להשיג את מטרותיהם. דהיינו, במשחק סוציו דרמטי או במשחק בניה, על הורים וצוותי חינוך להתבונן במשחק הילדים ולהבין את ההתרחשות, להקשיב להזמנות או לבקשות של הילדים להצטרף ולהסכים להיות מובלים על ידי יוזמות הילדים. נראה כי ילדים חפצים בחברתם של הוריהם ושל הגננות שלהם במשחק – אבל בתנאים שלהם.

השתתפות מעין זו במשחק הילדים, על ידי כניסה אמיתית לתפקיד שהילד זימן להשתתפות המבוגרים, משדרת מסר ברור של הערכה לילד וליוזמותיו. השתתפות של ממש במשחק כזה מאפשרת להכיר יותר לעומק את העולם הפנימי של הילדים, את מחשבותיהם, דרכי הביטוי שלהם, את רגשותיהם. כנ"ל במשחקי בניה והרכבה. חשוב שהמבוגר יזמן משחקים מעניינים ומאתגרים במידה לילדים- ויהפוך עצמו לשותף ולמסייע של ממש במשחק. חשוב לאפשר לילדים להגדיר את יעד הבניה והרכבה ואת הגופים שישתתפו במשחק. חשוב לקחת חלק בבניה ובהרכבה ולהימנע מעזרה אוטומטית בשעה שהילדים מתקשים במשהו. חשוב ביותר לאפשר לילדים לנסות לפתור בעצמם בעיות. יש לחכות לבקשות מפורשות של ילדים לעזרה ולהיענות להם כאשר הללו באות. הסיוע המוענק אמור לתת לילד ביטחון וצריך להיות הסיוע הקטן ביותר ההכרחי כדי לאפשר את המשך פעילות הבניה. במקרה של משחק שמשתתפים בו כמה ילדים חשוב שהמבוגר יבין שאחד מתפקידיו המרכזיים הוא לעודד קשר ואינטראקציה ישירים בין הילדים. חשוב שמהבוגרים ידעו מתי לזוז הצידה כדי לאפשר אינטראקציה ישירה ורציפה בין הילדים או הילדות.

הסבר אפשרי לכך שמבוגרים בוחרים בעמדה פסיבית בכל הקשור להשתתפותם במשחק הילדים עשוי להיות הקושי שלהם להכפיף את רצונוותיהם לאלו של הילדים. לכבד באמת ובתמים את יוזמות הילדים. מבוגרים רגילים לשני מצבים מנוגדים בלבד: משחק של הילדים ללא ההשתתפות של מבוגרים או פעילות ביוזמת המבוגרים שבה הילדים נשמעים למבוגרים. נדרש להתרגל לדרך שלישית של הצטרפות למשחק הילדים על פי הכללים שהם עצמם קובעים. זה לא קל, אבל זה אפשרי ומעשיר את השיח עם הילדים.

הבדלים בין תפקיד המבוגר בפעילות משחק של הילד לבין פעילות מונחית על ידו

חלק חשוב מפעילויות הילדים במסגרות החינוך ולעתים גם בבית הוא ביוזמת המבוגר. במסגרות החינוך זה די מובן מאליו. ניקח למשל פעילות קבוצתית בנושא כלשהו (אסטרונומיה, קריאת ספר, חשבון). במקרה זה המבוגר קובע את מטרות המפגשים. אבל זה לא אומר שאין לשתף את הילדים בקביעת התכנים הספציפיים. יתרה מזו, למידה הנמשכת מספר מפגשים עדיף שתתקיים בקבוצות קטנות וקבועות. חשוב ביותר שהשיח בקבוצות אלה יהיה דיאלוגי ויתאפשר לילדים להעלות שאלות, רעיונות התלבטויות. חשוב ביותר כמו במקרה של פעילויות משחק של הילדים לעודד שיח ישיר ומתמשך בין הילדים בינם לבין עצמם ללא התערבות המבוגר.

בכל סוגי הפעילויות נדרשת אותנטיות. חשוב שמהבוגר הוא זה שיצהיר שהוא בחר את נושא הפעילות ויסביר מדוע. אני לא אוהבת התנהלות שמציעה לילדים לנחש את נושא הפעילות. כי מדובר בהעמדת פנים. וגם ילדים אינם אמורים לנחש מהן מחשבותיהם של המבוגרים שעובדים איתם.

סיכום

חשוב מאוד שה"חוזה" של המבוגרים עם הילדים יהיה ברור ואותנטי. נכיר בכך שישנן פעילויות, בעיקר פעילויות משחק, היזומות על ידי ילדים ושהם אלו שקובעים את מטרותיהן. חשוב שמבוגרים יצטרפו על פי בקשת הילדים לפעילויות אלה כאשר הם מבינים שהם כפופים לכללי המשחק והנושאים שהילדים קובעים. התערבות של מבוגרים בניגוד לדרכי ההובלה של הילדים הגיונית והכרחית במקרים שבהם מצטיירת אפשרות של פגיעה במי מהילדים. במקרים כאלו של פגיעה אפשרית בילדים מתבקש שמבוגרים אחראים יתערבו ויעצרו את המהלכים המובילים לפגיעה. תפקיד זה של מבוגרים במשחק הילדים שונה מתפקידיהם בפעילויות שהם עצמם יוזמים. בפעילויות יזומות על ידי מבוגרים הם אלו שמגדירים את המטרות ואת מהלך הפעילות. עם זאת, יתרום לילדים, לשיח וללמידה אם מבוגרים יצרו שיח דיאלוגי עם ובין הילדים כך שקולותיהם של הילדים יישמעו. בסופו של דבר הצעתי שייתכן שמבוגרים (הורים וצוותי חינוך) מתקשים להכפיף עצמם לרצונות וליוזמות הילדים ומעדיפים במקרים אלה עמדה פסיבית שאיננה מפריעה ואיננה עוזרת. העליתי את האפשרות שמבוגרים ישתלבו במשחק הילדים באופן מעמיק ואותנטי מתוך כיבוד מטרות הילדים. הרווח של המבוגר הוא פעילות אמיתית מהנה ואפשרות של היכרות מעמיקה עם העולם הפנימי של הילדים.