פוסט זה הפונה לקהל המחנכות בחינוך לגיל הרך (במעונות יום, בגנים ציבוריים ופרטיים, ובכיתות א'-ב') נכתב יום לפני תחילת שנת הלימודים תשפ"ה. שאלתי את עצמי מהם הדגשים המשמעותיים והמועילים ביותר בהתכוננות לקראת האחד בספטמבר 2024. אני מניחה שבשלב זה הושלם הביצוע של צעדים ארגוניים הכרחיים לפעילות תקינה של מסגרות החינוך בימים הראשונים של שנת הלימודים. לכן חשוב שממש לפני יום הלימודים הראשון ובמהלך הימים הבאים ניערך תודעתית להתנהלות המיטיבה עם הסתגלות הילדים למסגרת החינוכית. לשם כך חשוב מאוד בעיניי להפנים את מטרות עשייתנו על מנת שבימים הראשונים נהיה ממוקדות וקשובות לילדים ולסביבה.
עמדה של התבוננות והקשבה בכל שנה ובמיוחד בשנה מורכבת זו מאפשרת לנו ללמוד את הילדים ולגבש התייחסות מיידית ומושהית מותאמת. בעקבות זאת, חשוב שנשמור על איזון בין בניית תשתית ארגונית המאפשרת קביעות וביטחון ומשמשת כעוגן לילדים ולצוות לבין מוכנות לגלות גמישות המתבקשת מהצורך להתאים עצמנו לצרכים המגוונים של הילדים, כמו גם לאפשרות של מציאות (ביטחונית ולא רק ביטחונית) משתנה.
לשם כך הכרחי שבנוסף להפנמת מטרות העשייה החינוכית בתחילת השנה נדע להבחין בין תחומים המחייבים קביעות לבין תחומים המחייבים גמישות. חשובה בעיניי ההבנה שהצורך בקביעות, בגמישות ובשילוב ביניהן איננו נובע משיקולי נוחות, מרצון "לזרום" עם מה שקורה כדי לא להתאמץ או להתעקש על דברים בצורה לא עניינית, אלא מהרצון לתת מענה אופטימלי לצורכי הילדים. אציג בהמשך, אחרי הצגת המטרות, רכיבים בעשיית הגן המחייבים קביעות לעומת רכיבים המחייבים גמישות.
מטרות
נזכיר שמטרות העשייה החינוכית במסגרות החינוך בכלל ובתחילת שנת הלימודים הן:
- לתרום לפיתוחם של קשרים בין-אישיים טובים עם מבוגרים וילדים, כך שכל ילד וילדה ירגישו בטוחים ושייכים;
- להביא לארגון סביבה פיזית ושגרות המיטיבים להבטיח את ביטחונם של הילדים ושל נשות הצוות בתנאים הביטחוניים המשתנים האופייניים לכל אזור;
- לקדם כל ילד מ"המקום" שהוא נמצא בכל התחומים, בדרך שהולמת את יכולותיו, העדפותיו והרקע המשפחתי שלו; לקדם את ההתפתחות הרגשית-חברתית, האוריינית והמתמטית כך שיגדלו סיכוייו של כל ילד ללמוד ולהתפתח בצורה;
- לתרום לכך שהילדים ילמדו איך ללמוד: יפתחו כלי למידה וחשיבה;
- להביא לכך שהילדים ילמדו תוכני וערכי התרבות הכללית והמקומית-ערכים שמשקפים את תרבות וערכי המדינה כמו גם את ערכי ותרבות כל אוכלוסיות המיוצגות בגן.
מטרות לשבועות הראשונים של שנת הלימודים:
- ליצור קשרים בין-אישיים מבוססי אמון של המחנכות עם כל אחד מילדי הגן;
- לתרום לטיפוחים של קשרים בין אישיים שוויוניים בין הילדים לבין עצמם;
- לסייע להסתגלות למסגרת החינוכית החדשה (מתוך התייחסות לגילאי הילדים), כך שכל ילד וילדה ירגישו ביטחון ושייכות;
- להביא ללמידה והפנמה של כללי התנהגות והרגלים;
- מהפרספקטיבה של הצוות החינוכי: להכיר כל ילד וילדה והרקע המשפחתי והתרבותי שלו: את תחומי העניין, נקודות חוזק מיוחדות וכן את התפתחות הילדים כבסיס לבניית תוכנית עשייה חינוכית שנתית ההולמת את הרכב הילדים בגן;
- בשנת תשפ"ה: להכיר רגישויות מיוחדות הקשורות במצב הביטחוני-חברתי המיוחד הנגזר ממלחמת חרבות ברזל. לדוגמה לדעת על חשיפה לאירועים ביטחוניים מערערים של הילדים, מוות או פציעה או כל פגיעה אחרת של בני משפחה קרובים ורחוקים, היותם של הילדים ומשפחותיהם מפונים והשפעת הפינוי על מצבם;
רכיבים קבועים שיש לשמור על יציבותם
הרכיבים הקבועים בסביבה הפיזית ובשגרה נועדו לתרום הן לביטחון הפיזי והרגשי והן לתחושת הביטחון בסביבה הנתונה של המבוגרים (נשות הצוות והורי הילדים) והילדים. ברכיבים הקבועים: הצרכים של בני האדם המעורבים (ילדים ומבוגרים כאחד), היבטים הקשורים לסביבה הפיזית ופרקטיקות חינוכיות.
- צורך ביצירת קשרים בין אישיים טובים עם כל אחד מהילדים ובין הילדים; מכך מתחייב צורך באינטראקציות רציפות עם של הצוות החינוכי עם כל אחד מהילדים ושל הילדים בינם לבין עצמם;
- יצירת שגרות לילדים, לצוות ולהורים: הרגלים וכללי התנהגות לילדים (מהימים הראשונים), ישיבות צוות בתדירות קבועה שנקבעת מראש, מפגשים עם הורים במועדים ושעות הנקבים מראש;
- הימצאות פרטים על כל ילד וכל משפחה: רשימות דיגיטליות (למקרה של הפסקת הלימודים) ומודפסות של מספרי הטלפון ושמות ההורים של כל ילד וילדה הנגישות לכל נשות הצוות בכל זמן נתון;
- מספרי טלפון של שירותי עזרה ראשונה ושל הפיקוח והרשות המקומית מוצגים במקום נגיש לכל נשות הצוות;
- מיקום קבוע של מרכזי משחק ולמידה;
- שלד של סדר יום משותף לכל הצוות (לרבות בימים של גננות משלימות);
- מתן זמן למשחק\פעילות חופשית לילדים;
- עבודה בקבוצות קטנות וקבועות (רצוי הטרוגניות) מימי הלמידה הראשונים;
- עריכת ותיעוד תצפיות על הפעילות החופשית של הילדים על בסיס יומיומי.
אני מבקשת להעיר שחלק מהמרכיבים מקובלים על כולם והימצאותם ברשימה מהווה רק מעין תזכורת; לעומתם ישנם להתרשמותי רכיבים שאינם מככבים כרכיבים קבועים בעשייה החינוכית לא בתחילת השנה ולא בכלל. לדוגמה, עבודה בקבוצות קטנות וקבועות מהימים הראשונים איננה מתבצעת על פי רוב בצורה שיטתית. לעתים קרובות מבצעים עבודה בקבוצות קטנות כאשר הדבר מתאפשר ולא תמיד בהרכב קבוע של ילדים. היעדר עבודה בקבוצות קטנות כרכיב קבוע פוגם ביכולת של המחנכות ליצור קשרים בין אישיים טובים עם כל הילדים, פוגם באיכות הלמידה וביכולת של המחנכות להכיר מקרוב כל אחד מהילדים. במסגרות חינוך קבוצתיות שבהן מספר רב של ילדים, בלתי אפשרי להכיר כל ילד וליצור קשר טוב עם כל ילד וילדה ללא הכללת רכיב של עבודה בקבוצות קטנות וקבועות. עריכת ותיעוד תצפיות היא פרקטיקה שכיחה. עם זאת, אני חושבת שנדרש לערוך תצפיות באופן שיטתי על בסיס יומיומי ולחלק אחריות על עריכתן בין נשות הצוות. כמו כן, הכרחי לתעד תצפיות לרבות ציון התאריך כדי לאפשר לצוות החינוכי להסיק מסקנות על תפקוד הילדים, התקדמותם כמו גם על הצורך בהכנסת שינויים בסביבה הפיזית כדי להיטיב את תנאי המשחק והלמידה.
רכיבי עשייה חינוכית המחייבים גמישות
רכיבי העשייה החינוכית המחייבים גמישות נועדו להתאים אותה לילדים ולתנאי הסביבה המשתנים. כל זאת כדי לממש את מטרות העשייה החינוכית שהוזכרו למעלה. גמישות בהקשר חינוכי נובעת מקריאה ופרשנות של נתוני השדה, ומהצורך להתאים התייחסות לילדים ולצוות העונה על צרכיהם ועל נתוני ההקשר. לכן גמישות בהקשר חינוכי מתבססת על הקשבה, התבוננות על הסביבה והתבוננות פנימית של נשות הצוות. התגובה הגמישה של נשות הצוות היא בעצם תגובה מושכלת ומותאמת.
- גמישות באינטראקציות עם ילדים, עם אנשי צוות ועם הורים: גמישות חייבת לאפיין אינטראקציות כיוון שכל התייחסות של מחנכת חייבת להיות מותאמת לאמירות של הזולת. ההנחה היא שלעולם לא נדע מה חושב הזולת על הסביבה, עלינו, על ספרי ילדים וכו' ולכן מתחייבת הקשבה, ניסיון להבין את הדברים ולהתייחס בצורה מותאמת למה שנאמר. טעות היא לחשוב שניתן לתכנן מראש מה להגיד לילד או למבוגר בסיטואציות שונות. הדבר נכון לאינטראקציות של אחד לאחד, לאינטראקציות בקבוצות קטנות או במליאת הגן או הכיתה.
- גמישות מתחייבת בתהליך של פתרון בעיות. הדבר הקבוע הוא דפוס שיטתי של זיהוי הבעיה, הבנת הרקע שלה, גיבוש פתרונות אחדים, בחירת פתרון, יישומו והערכתו. ככל שיש לנו ניסיון בתחום עשייה מסוים כך יקל עלינו לפתור בעיות אבל לעולם תהליך פתרון הבעיות (בין אם מדובר בבעיה הקשורה לתפקוד של ילד, של אשת צוות, בעיה בסביבה וכו') מחייב גמישות מחשבתית.
- נדרשת גמישות מקסימלית בכל מה שקשור לאפשור הבעה חופשית של הילדים בכל הערוצים: משחק, ציור, הבעה בעל פה של רעיונות ורגשות גם כאשר הללו אינם מוצאים חן בעינינו. בתחום הזה נדרש שנתרגל לזה שהתודעה מצויה בשליטתו של הזולת. ילדים צעירים אינם מורגלים במיוחד בהסוואת רעיונות לא מקובלים ומוטל עלינו לגלות גמישות בתחום זה (באשר להתנהגות, ברור שנציב גבולות כאשר ישנה סכנה שילדים יפגעו בילדים אחרים בעצמם או בסביבה הפיזית).
- גמישות בבחירת תכנים לפעילויות הלמידה. בשל אופי העבודה בגן אני מתרשמת שגמישות מצטיירת במסגרות חינוכיות אלו כאפשרית יותר מאשר בבית הספר. בכל מקרה אם אנחנו מפנימים מטרות לא אמורה להיות בעיה לשנות את התכנים על מנת להתאים אותם לילדים. נהיה גמישים בבחירת ספרי הילדים המוקראים ובנושאי הפעילויות על מנת להתאים אותן להקשר המשתנה ולהעדפות של הילדים או לאירועים מיוחדים המתרחשים בכיתה.
- גמישות בארגון מרכזי הלמידה ובמידה מסוימת בתכולתם-כדי לעזור לילדים להכיר ולנכס לעצמם את הסביבה אני חושבת שכדאי לשתף את הילדים בארגון המרכזים בתחילת השנה. לדוגמה: ארגון הספרייה (של הגן ושל כיתות הלימוד-בבית הספר הילדים עשויים לתרום לספריית הכיתה ולהעשיר אותה), ארגון מרכז הבית, חשיבה על סוגי מרכזים נוספים על אלו הקיימים (האם רוצים מכולת, לונה פארק , אולי בימים אלה מרכז חוסן ולא רק מרפאה, וכו').
סיכום
לסיכום, בפוסט זה הנכתב ערב תחילת שנת הלימודים תשפ"ה, הצעתי שהדבר החשוב ביותר בשלב זה הוא הפנמה של מטרות העשייה החינוכית בכלל, ובתחילת שנת הלימודים בפרט. חשוב לנכס לעצמנו את מטרות העשייה, להרגיש שמטרות אלה נוסחו למען הילדים ולמעננו ולא רק כחלק מהיענות לדרישות בירוקרטיות של "המערכת". לשם כך, הוצע שחשוב להתחיל את השנה בעמדה מתבוננת ומקשיבה לילדים, להורים, לצוות, לסביבה ולא פחות מכך לעצמנו. בפוסט זה הצעתי שנגדיר לעצמנו מהם היסודות הקבועים ומהם היסודות המחייבים גמישות בעבודה שלנו. הפוסט מציג את דעותיי בנושא. לגמרי ברור שאנשים שונים יגדירו רכיבים שונים של מה שקבוע ומה גמיש בעבודתנו. אבל בכל מקרה הכרחי שניתן דין וחשבון לעצמנו מה ולמה אנחנו מגדירים כל רכיב בעשיה החינוכית שלנו כקבוע או כ"גמיש".