כל הסימנים מראים שאנחנו בתוך דעיכה מואצת של משבר הקורונה בישראל ובדרך לשיבה לשגרה מבורכת במערכת החינוך בכלל, ובמערכת החינוך לגיל הרך בפרט. זהו זמן טוב לסיכום ביניים שמתמקד בעיקר במה למדנו מההתנסות במהלך משבר הקורונה, שנמשך קצת יותר משנה, בשדה החינוך בכלל ובשדה החינוך לגיל הרך, בפרט.
אשתדל לדבר על דברים מעשיים שניתן ליישם על ידי כל אחד מאיתנו באופן שוטף. אזכיר גם שינויים ארגוניים נחוצים אבל חשוב שלא נפספס את מה שניתן לעשות ביומיום. להלן רשימה של מוקדים שהיו מרכזיים בחינוך לגיל הרך במהלך משבר הקורונה שהכרחי בעיניי לשמר:
- קשר בין אישי קרוב עם כל ילד וילדה. לכאורה דבר מובן מאליו. עם זאת, כשמדובר בקבוצות גדולות של תלמידים, הנטייה היא לשים לב לתופעות חברתיות בולטות ולילדים שאו שהם מכריחים אותנו לשים אליהם לב בשל התנהגותם, או לילדים שמבליטים את עצמם לטובה בהתנהגות החברתית שלהם, באופן שהם מדברים או חוקרים את הסביבה. באמצע, ישנם ילדים וילדות רבים שלא תמיד אנו מתפנים להתייחס אליהם. העבודה בקפסולות, והצורך במהלך הסגרים להתקשר לבתים או לעבוד בזום, נשא פוטנציאל של היכרות טובה יותר עם הילדים, עם משפחותיהם עם תנאיי החיים שלהם. נשאלת השאלה מה נעשה ביומיום כדי לוודא שאנחנו מכירים כל ילד וילדה ויוצרים עם כל ילד וילדה קשר כזה שהם ירגישו שיכולים לפנות אלינו בכל, ושאנחנו משענת עבורם. לצד זה- צריך קשר שיש בו כיבוד הכללים שאנחנו מציבים על ידי הילדים. נדרשת גם שמירה על הסמכות שלנו כמבוגרים אחראים. אני חושבת שבכל גן יש לערוך מעקב במהלך כל השנה אחר קשרים של כל ילד עם המבוגרים. יש לקיים שיחות יומיומיות מזדמנות עם ילדים. מעל הכול דעתי היא שעבודה בקבוצות קטנות (כחמישה ילדים) קבועות והטרוגניות במהלך כל השנה מאפשרת היכרות מצוינת עם כל ילד וילדה ועידוד של יצירת קשרים בין אישיים בין הילדים תחת הנחיית המבוגרים.
- פעילות נרחבת במרחב הפתוח מומלצת הן בחצרות הגנים ובתי הספר והן בסביבה הקרובה. המרחב הפתוח מאפשר התבוננות, מעקב אחרי תופעות לאורך זמן, חקר פעיל, יצירת זיקות אישיות לסביבה הקרובה ולקהילה המקומית. במהלך משבר הקורונה ההמלצה של מומחי הבריאות הייתה להרבות בפעילות במרחב הפתוח כדי להימנע מהידבקות בנגיף. היו ערים ורשויות שמינפו את ההמלצה ושדרגו את החינוך ובנו מודלים נרחבים של למידה במרחב הפתוח (לדוגמה עיריית חדרה). היו מקומות אחרים, רבים מאוד, רבים מידי לטעמי, שבהם המרחב הפתוח נשאר עוד מקום לשהות בו ולהביא לידי ביטוי פעילות גופנית וחברתית. לכן חשוב שבכל ישוב, בית ספר ואשכול גנים וגן תושקע מחשבה כיצד ניתן להפוך את חצרות מוסדות החינוך ואת הסביבה הקרובה (עירונית או כפרית) , לחלק אינטגרלי ממרחב הלמידה של הילדים. במרחב הפתוח ילדים עשויים לעסוק בקבוצות עניין קטנות בחקר מעמיק ושיטתי אחרי תופעות ביולוגיות (כגון צמחים, בעלי חיים בסביבה) או פיזיות בנויות על ידי בני אדם (כגון תהליך בנייה המתבצעת בסביבה, שמות רחובות בסביבה ומקורותיהם, שלטי עסקים ומה ניתן ללמוד על הקהילות באמצעות ניתוח העיצוב והמלל של השלטים) ועוד ועוד.
- עבודה בקבוצות קטנות וקבועות והטרוגניות מקדמת למידה וקשרים חברתיים גם במציאות שבה לא מתחייבות קפסולות. הכוונה לקבוצות בנות עד חמישה שישה ילדים לא יותר. קבוצות אלו הן לרוב קבוצות מונחות על ידי מבוגר בחינוך לגיל הרך. גננות ומורים העלו על נס את העבודה בקפסולות – עבודה שאפשרה להם להכיר ולתקשר טוב יותר עם ילד וילדה בכיתתם. במציאות של הכיתה המלאה חשוב לחלק את הגן ואת הכיתה לקבוצות קטנות וקבועות שתעסוקנה בחקר נושא שמעניין את חברי אותה קבוצה, בקריאה חוזרת של ספר ילדים או של טקסט מדעי. ברור שמספר הילדים המאכלסים את הכיתה או הגן המלאים יכתיבו את תדירות המפגשים הקבוצתיים. גם בעבודה בקפסולות התדירות לא הייתה יומיומית כיוון שלא כל הילדים הגיעו על בסיס יומיומי למסגרות החינוך. במקום לבכות את אובדן הקפסולות טוב יעשו המורים והגננות אם ייערכו לחלוקת מליאת הגן והכיתה לקבוצות קטנות וקבועות עד סוף שנת תשפ"א והחל מתחילת שנת תשפ"ב ועד סופה. בחינוך לגיל הרך תמיד ניתן לעזור לגיבושה של כל קבוצה באמצעות פעילות של קריאה חוזרת של ספר ילדים מוסכם על הקבוצה. ניתן לסיים כל מחזור של קריאה בכתיבת תקציר של הספר או ספר של קבוצת הילדים בעקבות הספר (לסוג זה של פעילות אקדיש פוסט נפרד). בהמשך, על בסיס תחומי העניין של הילדים, ניתן לקיים פרויקטים של חקר בהנחיית מנהלת הגן והגננת המשלימה ולעתים חלק מהסייעות בגני ילדים ובהנחיית המחנכת ולעתים מורים מקצועיים בכיתות א'-ב'. ניתן להחליף את הרכב הקבוצות הקבועות פעמיים-שלוש במהלך השנה, כדי לאפשר לכל ילד וילדה ללמוד להסתדר עם קבוצות שונות של ילדים. עם זאת הקביעות של המשתתפים לפרק זמן משמעותי בלמידה (ממספר שבועות למספר חודשים) מאפשרת את העמקת הקשרים בין הילדים ולמידת עומק.
- נדרשת אבחנה בין למידה סביב מיומנויות לבין למידת חקר. כדי ליישם את הפרקטיקות המוזכרות מעל ה(למידת חקר, קריאה חוזרת) חשוב להרבות בלמידת חקר ולהבחין בין למידת חקר ללמידת מיומנויות פשוטות. למידת מיומנויות מתמקדת בלמידת התנהגויות בסיסיות העומדות בבסיס כל תחום תפקוד (מוטורי, שפתי, חברתי, קוגניטיבי). ילדים לומדים לשרוך שרוכים (מיומנות מוטורית), לבקש רשות להיכנס לפעילות קיימת (מיומנות חברתית), לזהות אותיות (מיומנות אוריינית), להפעיל מחשב (מיומנות קוגניטיבית ומוטורית). מיומנויות יחסית פשוטות אלו נלמדות על ידי חלק מהילדים תוך כדי חיקוי של מבוגרים וילדים אחרים ותוך כדי תרגול עצמי. לעתים נדרשת חניכה אישית על ידי מבוגר או על ידי ילד אחר כדי ללמוד אותן. מיומנויות אורייניות וקוגניטיביות הן אף פעם לא מיומנויות פשוטות. למידה משמעותית מחייבת להבין את ההקשר הרחב יותר של אותה המיומנות. לדוגמה, הכרת אותיות מחייבת הבנה של זיקות בין אותיות, מילים ומשפטים בגרסתם המושמעת ובגרסתם הכתובה וגם מוטיבציה של הילד לקרוא ולהבין את השפה הכתובה. למידת חקר צומחת תמיד מבעיה או שאלה שהילד שואל את עצמו כיחיד או כחלק מקבוצה. על כן המוטיבציה ללמידה מובנית בתוך סיטואציית החקר. במהלך תהליך של חקר שמתמקד בספר, בציפורים, בעצים, בחרקים, בבניינים שהולכים ונבנים מול העיניים ילדים מפתחים בסיוע מתווך קשוב ובקיא בחומר ידע ומיומנויות (פיזיות, אורייניות קוגניטיביות) וגם אמונה ביכולת שלהם ללמוד. לעתים אין מנוס כחלק מתהליך של חקר להתעכב יותר זמן עם חלק מהילדים על למידה של מיומנות בסיסית כזו או אחרת (כמו כתיבת מילה, זריעה, שימוש בזכוכית מגדלת וכו'. הכללת למידה של מיומנויות בלמידה של חקר מעניקה ללמידת המיומנויות את המשמעות שלה ולכן תורמת למוטיבציה של הילדים ללמוד.
- להימנע מעומס על תלמידים ומורים -הכוונה היא לעומס, בעיקר בבית הספר ואולי בגן חובה, מתוך רצון "לפצות" את הילדים על החומר שלא למדו במהלך הסגרים והלמידה מרחוק. למידה משמעותית שיש מאחוריה למידה והפנמה מחייבת שהיא תיעשה בקצב ההשתתפות של הילדים. ריבוי של משימות ותרגילים גורמים ללחץ ועומס על מורים ותלמידים כאחד. גם אחרי הקורונה חשוב ביותר לאמץ את דרכי ההוראה-למידה שהוזכרו למעלה. המשבר גרם לגידול הפערים בין תלמידים שהוריהם יכלו וידעו איך ליצור תנאים של למידה בבתים לבין תלמידים שחיו בתקופת המשבר בסביבה לא מטפחת ואף מלחיצה בשל קשיים של המשפחה. עומס איננו מהווה מענה הולם לפערים אלו. נדרשת במצבים אלה הוראה למידה מותאמת עניין, אינטנסיבית ומעמיקה עם קבוצות ילדים נבחרות שנמצאות בסיכון מתוך תמיכה רגשית בילדים. זאת אומרת, במציאות הקיימת יש להשקיע יותר זמן וחשיבה בתלמידים שנשארו מאחור. חשוב לתמוך במורים ולעתים לתגבר כיתות "אדומות". בכל מקרה יש להתחיל עם הילדים מהמקום שהם נמצאים ולתמרץ אותם להתקדם, להתעלות מעל עצמם. הצפה של תלמידם ומורים איננה הפתרון בכל מקרה.
- אני חושבת שנדרש תרגול מידי פעם של תקשורת עם הילדים במפגשי למידה מרחוק כי אין לדעת אם לא נזדקק לשוב לסוג כזה של עבודה. חשוב להשאיר ערוץ פתוח ללמידה מרחוק בין אם מדובר בלמידה דיגיטלית או אחרת. הכרחי לכל גננת ומורה להסיק מסקנות מה עבד טוב ומה טעון שיפור באופן שבו תפקדה במהלך הלמידה מרחוק. חשוב שכל מוסד, רשות ואזור פיקוח בגנים יעשו מאמץ להגדיר לקחים מהלמידה מרחוק במשבר הקורונה.
- חשוב שנקיים לפחות חלק מישיבות הצוות ואסיפות ההורים בזום, גם כשנגיע לעידן של אחר הקורונה (אנחנו עוד לא שם כל עוד כל העולם מתמודד עדיין עם נתוני תחלואה גבוהים במיוחד). בגני ילדים מתקשים ליישם שגרה של עבודת צוות בשל המבנה הארגוני של הגנים ובגלל שגננות משלימות וסייעות משלימות עובדות בכמה גנים. מפגשי זום מאפשרים להיפגש ולסכם דברים כשכל אשת צוות משתתפת מהמקום הפיזי הנוח לה (בגן הילדים או בביתה). באופן דומה, חלק מהמפגשים עם הורי הילדים יכולים להתקיים בזום. כל זאת, מלבד מפגשים טעונים יותר סביב קשיים של הילד או בירור מעמיק שבהם תמיד עדיף להיפגש פנים אל פנים.
EERA-EUROPEAN RESEARCH ASSCIATION
לסיכום, פוסט זה בא לעודד מורות, גננות וגורמים אחראים במשרד החינוך וברשויות המקומיות לערוך סיכומי ביניים שבמרכזם ההשאלה:" מה למדנו מהתמודדות מערכות החינוך לגיל הרך בתקופת משבר הקורונה?". נבדוק מהם הרכיבים שראוי שיישארו עמנו גם בתקופות "רגילות" (אם יש דבר כזה). סיכום מעין זה אסור שיהיה תהליך טכני שאת הפרוטוקול שלו נשכח באיזה מקום. מה שנדרש באמת הוא להתעמק בהבנת המשמעות של התהליכים שמצויים במרכז העשייה החינוכית: קשרים בין מורים גננות וילדים ובין הילדים בינם לבין עצמם, איכות הלמידה שמצויה בלב ההוראה-ולעצוב הסביבה, ולקשר עם הצוות וההורים שמשמשים הקשר חשוב ומרכזי להתליכים אלה. במקומות רבים הלמידה בחצר נשארה במהלך המשבר רק שהייה של יותר זמן באוויר הפתוח מאשר בתוך הגן. ההתקשרות לילדים ולמשפחות נשארה מילוי הוראה שניתנה על ידי הפיקוח. במקומות אחרים משבר הקורונה הביא ל"חישוב המסלול מחדש" ולהכנסת שינויי עומק בסביבת הלמידה בגני ילדים ובבתי ספר. שינוי מעין זה מחייב שינוי תודעתי אצל המורים והגננות שחווים אותם. שינויים תודעתיים קשים להשגה, אבל אפשריים באווירה שמעודדת למידה ומעריכה את העוסקים במלאכה ותומכת בהם. אני חושבת שניתן לדרבן את כל מסגרות החינוך להיכנס לתהליך רפלקטיבי אמיתי שיביא לשינויים בדרכי העבודה בגני הילדים ובתי הספר. הפיקוח בגנים, הנהלת בתי הספר, בעלי התפקידים ברשויות חייבים להתניע תהליכים כאלו ולתמוך במורים ובגננות. וגם לאתגר אותם.
לדעתי זהו מאמר רלוונטי חשוב במתכונת "ניתוח ארוע" והסקת מסקנות אופרטיביות, הפותחים צוהר לכל העוסקים במלאכה להתנהלות מושכלת, בהתייחס למציאות המורכבת שנוצרה בתקופת הקורונה, בתקווה שמציאות שכזו לא תחזור על עצמה בעתיד!