מה אתם יודעים על צבועים? איזו מן חיה היא הצבוע? היכן היא חיה? ממה היא ניזונה ועד כמה היא מסוכנת לבני אדם? וגם לא פחות חשוב, מהם מקורות המידע שלכם על צבועים? מטרת הפוסט הזה להציג מידע מדויק על צבועים באמצעות ספר הילדים פספס הצבוע-המפוספס-פס מאת האקולוגית עינת בר-זיו, איורים ליטל פאר (הוצאת אוריון, שנת 2024).
שמעתי לראשונה על ספר זה תוך כדי האזנה לתוכנית רדיו בכאן ב' לפני שבועות אחדים בהיותי "תקועה" בפקק בדרכי לנכדים שלי בגבעת שמואל. מטרת הריאיון עם דר' בר-זיו הייתה לשנות את התדמית הלא סימפטית של הצבועים בעיני הילדים וההורים ולהגביר את המודעות לצורך לא לפזר פסולת מזון בחוצות הישובים על מנת לא למשוך חיות בר לתוך הישובים. זו הייתה תוכנית ממש אינפורמטיבית ומעניינת ובמהלכה הוצג גם ספר הילדים פספס הצבוע המפוספס-פס אותו מיהרתי להזמין. האמת היא שבהזדמנויות אלה שבהן אני מאזינה לרדיו ושומעת דברים מעניינים במיוחד פחות אכפת לי מפקק התנועה. נאמר בתוכנית, וגם זכרתי בעצמי, שלצבועים יצא שם רע של יצורים אכזריים בעיני ילדים והורים רבים, בעקבות הסרט הפופולארי והנהדר של דיסני מלך האריות, שבו הצבועים (ממשפחת הצבוע הנקוד) חברו לסקאר, הדוד הרשע, כדי להדיח את סימבה מתפקידו הצפוי כיורשו בבוא היום של מופאסה, מלך האריות. האמת ה"ביולוגית" שונה כאמור.
הריאיון עם בר- זיו היה מועיל במיוחד: גם הצליח במשך זמן קצר להפריך דעות קדומות על צבועים, שמה לעשות גם לי היו, וגם הכרתי במהלכו ספר ילדים מלמד ומומלץ זה.
על הספר פספס הצבוע המפוספס-פס
הספר מספר על גור צבועים, פספס, המגיע לבדו לעיר הקרובה אחרי חניכה קצרה שנתנה לו אימו כדי להשיג מזון עבורו ועבור בני משפחתו. כדי להכיר את הצבוע לקהל הילדים וההורים הוא מוצג כך:
פספס הוא צבוע מפוספס-פס.
צבוע לא דומה לחתול
גם לא דומה לכלב
הוא ישן ביום
ומתעורר רק בערב.
בעוד הטקסט המילולי עוזר לנו להבחין בין צבועים לבין בעלי חיים מוכרים, האיורים עוזרים לנו להבין איך נראה הצבוע המפוספס.
אנחנו לומדים גם על תכונותיו המופלאות של הצבוע כבעל חיים שקט וחכם:" הוא יצור מאוד חכם\ואוהב לחשוב הרבה". אנחנו לומדים גם שפספס חי לו במאורה עם אימא, אבא ושני אחיו. בהתחלה כשהיה רעב ביקש אוכל מאימו שיזמה גיחה לעיר הקרובה והביאה שלל רב שהספיק לכל המשפחה. בהמשך כשגדל, ובשעה שהחשיך אימו עודדה אותו לצאת בעצמו לעיר הקרובה להשיג לעצמו מזון כשהיה רעב.
במהלך אחת הגיחות לעיר הקרובה שבה אכן מצא מזון לרוב בפחי האשפה הכיר פספס ילד בשם אדם.
אדם היה ילד שובב וסקרן
שאהב לרוץ ולקפוץ
לשם ולכאן.
אבל יותר מכל אהב להסתובב בעיר.
כל איזור ופינה רצה להכיר.
בהכירה היטב את בנה הסקרן מצאה אימו לנכון להזהיר אותו מפני האפשרות שבאחד מטיוליו ייתקל בצבועים :"הזהר מהם אדם. \הם מפחידים ומסוכנים".
וכצפוי יום אחד פגש אדם יצור, בעל חיים שתהה לגבי זהותו. אדם, ילד מנומס, הציג את עצמו במפגש עם פספס ושאל אותו מי הוא. הגיע תורו של פספס להציג את עצמו: "אני פספס הצבוע המפוספס!…ואני גר בטבע.\ במאורה אשר בהר".
בעקבות זאת אדם נבהל ואמר לפספס שאבא שלו אמר שהוא, הצבוע מפחיד. כתגובה אמר פספס שאדם מפחיד.
ואז עצרו השניים והביטו זה על זה,
הסתכלו בעיניים
ולפתע פרצו בצחוק עד השמיים!
בהמשך התיידדו כאמור אדם ופספס וסיפרו אחד לשני על קורותיהם. פספס גם טען שפעם במקום שבו שוכנת עירו של אדם היה רק טבע. עכשיו מרחב המחיה שלו הצטמצם. לבסוף, נפרדו פספס ואדם מתוך הסכמה שפספס ילקט מזון בטבע שנותר סביב העיר, ואדם ומשפחתו יאספו את שאריות המזון שלהם. הם גם כמה מפתיע, סיכמו שלא יפגשו שוב כי כל אחד יחיה בשטח המחיה שלו. סוף טוב אקולוגי לסיפור ולא סוף טוב מהאגדות!
ספר זה מספר סיפור שבאמצעותו ניתן לחנך ילדים לא לפחד מצבועים, להעריך את הטבע ולהקפיד לא לפזר מזון ברחבי העיר. ערכו העיקרי של הספר הוא בכך שהוא מלמד שיעור חשוב על משפחת הצבועים המפוספסים ועל יחסי הגומלין הרצוים ביניהם לבין בני האדם. ערכו החינוכי והאינפורמטיבי הרב של הספר עולה על ערכו הספרותי.
על צבועים בכלל ועל הצבוע המפוספס בפרט
מהויקיפדיה אנחנו לומדים שצבועיים הם משפחה של יונקים טורפים ושמשפחת הצבועיים היא המשפחה הקטנה ביותר (בעלת יותר ממין יחיד) במשפחות סדרת הטורפים היונקים. ישנם מינים אחדים של צבועים. היחיד שפעיל בישראל הוא הצבוע המפוספס שאינו חי בלהקות והוא קטן מהצבוע הנקוד. הצבוע המפוספס הוא מונוגמי. הוא ניזון מפגרים, פירות וירקות וגם משאריות מזון המצויות בקרבת הישובים ובתוכם. כמו שאר הצבועים גם הצבוע המפוספס פעיל בלילה. מויקיפדיה ניתן ללמוד שיש בארץ כ- 1000 פרטים בוגרים ושהם מצויים במצב מאוים. זאת ועוד, מדובר בטורף הגדול ביותר החי בארץ. הצבועים חיים לרוב באזורים שאינם מיושבים והם חיות מוגנות על פי החוק. מסיבות לא ברורות יצא לצבוע שם רע בארץ. הוא מוצג כחיה שמאיימת על האדם וכחיה לא נקיה (אולי בשל העובדה שצבועים אוכלים פגרים). האמת המדעית היא שמדובר בחיות נקיות ובכאלו שאינן תוקפות בני אדם. ד"ר בר-זיו ציינה שלא מוכר אף אירוע של תקיפת אדם על ידי צבועים בישראל. אחד המקרים המוכרים בישראל הוא של הצבועה רותי שהרבתה לבקר בעיר מודיעין לבד ועם גוריה ולמרבה הצער נדרסה בכביש 443 בשנת 2022.
לסיכום, הצבוע הוא טורף , מוכר כחיה מוגנת בישראל, הוא מאוים והוא איננו תוקף בני אדם. הצבוע מתקרב לערים בשל צמצום שטחי המחיה הלא מיושבים הטבעיים ובשל שאריות מזון שאנשים מפזרים.
על המחברת דר' עינת בר- זיו
בר- זיו היא אקולוגית שחקרה במסגרת הדוקטורט שלה את השפעת האדם על התנהגות הטורפים. היא מתמחה במיוחד בהתנהגות הצבוע המפוספס ומשתתפת בקבוצות מחקר בין לאומיות בנושא. מהריאיון איתה ניכר שהיא לא רק חוקרת אלא גם שהיא ממש מחבבת את הצבוע המפוספס. חיבתה די מדבקת. לראייה: אני נדבקתי ממנה!
אזכיר גם שלפני כמה חודשים, לפני שהכרתי את הספר של בר-זיו, יצא לי לראות תנים בלילה בסביבת הבית של הילדים שלי ברמת גן. האמת היא שהעיניים הנוצצות של התן שנתקלתי בו לא כל כך הפחידו אותי אלא עוררו את סקרנותי ואת סקרנותה של אישה נוספת שעברה ברחוב. מצאנו את עצמנו מתבוננות בפליאה באותו התן!
לסיכום, ספר ילדים פספס הצבוע מלמד וחשוב שבאמצעותו ניתן לעזור לילדים ולהורים לא לזרוק שאריות מזון מצד אחד ולחבב בעלי חיים ולתרום להישרדותם ושגשוגם בטבע הסובב אותנו.
תודה לך פרופ' קלודי על "פתיחת הצוהר" לספרה הייחודי המרתק של ד"ר עינת בר – זיו,
המלמד את כולנו פרק חשוב בחומי האקולוגיה והכרת הצבועים ועולמם הקסום.
אישית שמחתי לנטוש את הדעה הקדומה; הפחות חיובית, שהייתה לי עד עתה לגבי חיה מסקרנת זו,
המתמודדת בהישרדותה, הן בטבע החופשי והן במפגשיה, הלא נעימים לרוב, עם רוב "היצורים על שתיים";
אנו בני האדם!.
תודה רבה ארשר על התגובה. באמת ספר מעניין שראוי שילדים והורים יכירו אותו ואמצעותו גם את הצבועים החיים בטבע.
נשמע יופי של ספר. אילו הייתי עורכת הספר לא הייתי מאפשרת לילד להסתובב לבדו בעיר… הייתי מוצאת פתרון ספרותי אחר למפגש החשוב ביניהם.
שלום תמר,
תודה על ההתייחסות.
מבינה מה שאת אומרת. מדובר בספר ילדים עם אג'נדה אקולוגית ברורה.
מעבר לזה הכרחי תמיד התיווך של מי שקורא עם הילדים את הספר.
קלודי