זקיפות קומה של מורות מורים וגננות, כיבוד הסכמים וצורך דחוף של טיפול שורש לשיקום ולשיפור מערכת החינוך

קבלו עדכונים אחת לשבוע על פוסטים חדשים בבלוג:

Leave this field empty if you're human:

בתחילת החודש פרץ לחיינו משבר במערכת החינוך. צוותי ההוראה גילו את הפחתת השכר של עובדי המדינה שעליה הוחלט כחלק מהתקציב האחרון. מזכ"לית הסתדרות המורים הודיעה שבכוונתה להשבית את בתי הספר היסודיים ואת גני הילדים. במקביל מורות, מורים וגננות פתחו בהשבתה "מלמטה" של מערכות החינוך. בהתחלה הוחלט בתמיכת הסתדרות המורים על השבתת אזהרה לשלוש שעות ובית המשפט התיר רק שעתיים של השבתה ואסר על המשך ההשבתה במהלך המשא ומתן. למרות זאת החלו במקומות שונים בארץ שיבושים כפועל יוצא של הצהרת הגננות והמורים על ימי "מחלה". מזכ"לית הסתדרות המורים ניהלה משא ומתן עם האוצר והגיעה תוך ימים אחדים להסכם של הפחתת הקיצוץ בשכר תמורת פגיעה במרכיבי שכר אחרים של הגננות והמורים (כגון עיכוב דרגות קידום וכו'). כמחאה על ההסכמים הלא מספקים פתחו גננות, מורות ומורים בהשבתות של בתי ספר וגני ילדים. הוקם מטה מאבק של צוותי ההוראה אבל בגדול כל גננת ומורה החליטו על צעדיהן עצמאית. 

בפוסט זה אציג את מחשבותיי על המשבר שפרץ בתחילת החודש במערכת החינוך סביב מימוש ההפחתה בשכר המורות והמורים והגננות חברות וחברי הסתדרות המורים. לכאורה עוד משבר הנוגע לשכר המורים הכרוך בהתגוששות בין הסתדרות המורים לאוצר כשברקע השבתות ועיצומים בגני ילדים ובבתי ספר. אלא שהפעם נראה כי המשבר הנוכחי חשף סוגיות ובעיות שהן מעל ומעבר לקונפליקטים סביב הסכמי שכר.

הסוגיות שבאו לידי ביטוי במאבק הגננות והמורות והמורים הן כפי שאני רואה אותן:

• תחושה של עלבון של גננות ומורות ומורים על כך שהפחתת השכר עקב המלחמה מבטאת סוג של חוסר הערכה מצד הממסד החינוכי כלפיהם וחוסר הכרה בהשקעתם המתמשכת אחרי שנה וחצי של מאמץ לשמש עבור הילדים בסיס בטוח של שפיות ולהתמודד עם הוראה באין ספור מצבי חירום;

• אף שמלווי מלחמה היו מקובלים בעבר להשתתפות בכיסוי חלק מהוצאות המלחמה, הפעם לעובדות ועובדי ההוראה הייתה תחושה שהפחתת השכר הושתה על אנשים בצורה סלקטיבית ולא שוויונית;

• עצם הפחתת השכר בתקופה של עליות מחירים מהווה בעיה קיומית של ממש עבור עובדי ההוראה שגם כך שכרם איננו גבוה;

• ההערכה או התחושה שמזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דוד לא היטיבה לייצג את האינטרס של עובדי ההוראה במשא ומתן מול האוצר; התחושה של אלפים רבים של מורים שהם לא מיוצגים;

• הפחתת השכר המתוכננת להשתתפות בכיסוי הוצאות המלחמה קורית בתקופה שבה מערכת החינוך "רעבה" למורות ומורים וגננות, בתקופה שבה חסרות וחסרים גננות ומורים למערכת החינוך. אכן במהלך החודשים האחרונים קורה לא פעם שבמקרה של מחלה שאיננה חלק מהעיצומים, נאלצים לא לפתוח גני ילדים בשל קושי למצוא מחליפות;

• הממסד החינוכי לא עצר לחשוב מה מבריח גננות ומורים מהמערכת. מה גרם למחסור ההולך וגדל בצוותים חינוכיים. הפתרון האד-הוק המיידי היה לעתים לקבל כמעט כל אחד למערכת; נוצרו מצבים שמורות ומורים נאלצו ללמד מקצועות שהם לא הכשירו עצמם אליהם;

• בנוסף לכל אלה, התעורר קושי של ממש נוכח המצב שבו הסכם השכר (ששופר בעקבות המחאה לטובת הגננות והמורות והמורים) והחלטות בית משפט שהורו  שעל צוותי ההוראה לחזור ללמד ולהפסיק את העיצומים, הופרו על ידי גננות, מורות ומורים שהצהירו על מחלה כמחאה על חוסר ההערכה של הממסד והחברה כלפיהם. מן ההיבט החינוכי באווירת הכאוס שגם ככה קיימת בחברה מתעוררת בעיה של ממש כאשר נשות ואנשי הוראה אינם מכבדים הסכמים ופסיקות של בתי משפט.

• מעניין לציין שהתחושה הכללית היא שהורי הילדים, הנפגעים המרכזיים של העיצומים, נטו במשבר הנוכחי לתמוך במאבק עובדי ההוראה. על כן נראה שהורי הילדים, שהם בעצם הציבור הרחב, נוטה להבין את מצוקת המורים והגננות.

המשבר הנוכחי חשף בעיות עומק במערכת החינוך בתקופה עמוסת משברים ביטחוניים, חברתיים וכלכליים שעמם מתמודדת החברה הישראלית. עם זאת, הכרחי ששורשי המשבר ייחקרו ושתושקע חשיבה על שיקום ושיפור מערכת החינוך: החל מדרכי הפעולה של גני הילדים עד בחינה מעמיקה של הכשרת הגננות והמורים במכללות ובאוניברסיטאות. חשוב שגננות ומורות ומורים יהיו חלק מצוותי העבודה האלה. אסור שהשיח יתמקד רק בהפחתת השכר של 3.3% עד סוף שנת 2025 ובהפחתתו לטובת המורים תוך מציאת חלופות לכיסוי ההוצאות. ברמה המיידית המערכת לא השכילה לשכנע את הגננות, המורות והמורים שההקרבה שלהם מוצדקת לאור מצב המשק. מעל ומעבר לסכומים המדוברים, השיח כלפי המורים היה מזלזל וכוחני. נעשה ניסיון להפסיק את ה"זמזום הטורדני" שעורר המאבק במקום להקשיב לקריאת ההשכמה שעורר המאבק בנוגע לבעיות היסוד של מערכת החינוך.

הכרחי גם לבחון בעין ביקורתית המיטיבה עם עתיד החינוך את יחסי הגומלין בין הנהגת הסתדרות המורים לבין הגננות והמורות והמורים שאמורים להיות מיוצגים על ידם. הניסיון של מזכ"לית הסתדרות המורים לצייר את מטה המאבק של המורות המורים והגננות כמיעוט קולני שאיננו מבטא את רוב הצוותים החינוכיים בעיתי מאוד בעיניי. חשוב שגם הנהגת הסתדרות המורים וגם הממסד החינוכי יבינו שצוותי ההוראה שמחו ושחלקם ממשיכים במחאה הם כאלה שהרגישו שהם יכולים לקחת את הסיכון וכאלה שהרגישו שהתפטרות מהמערכת היא חלופה עבורם. ניתן להבין את שיעורי המחאה הנמוכים בפריפריה כביטוי לחשש מובן לקחת סיכונים. אני חושבת שטוב שנשמע בקשב רב את קולם של אלו שהעזו להראות מראה מול מערכת החינוך.

לסיכום, אסור לראות בחזרה להוראה ביטוי לסיום המשבר. הכרחי לבנות צוותי עבודה הבוחנים את הגורמים לעזיבת המורים את מערכת החינוך (גם ללא קשר למשבר האחרון שהיה בגדר "הקש ששבר את גב הגמל"). חשוב שהשיח לא יתמקד רק בהפחתות השכר הנוכחיות אלא בבעיות היסוד במערכת שדוחפות צוותי הוראה טובים לעזוב את המערכת ושהופכות את מקצוע ההוראה ללא אטרקטיבי בקרב מועמדות ומועמדים ראויים. ככלות הכול מקצוע ההוראה, אם הוא נלמד "נכון" ומיושם בתנאים מתאימים, עשוי להוות גורם משיכה עבור מועמדות ומועמדים המעוניינים לעסוק בעבודה משמעותית שיש בה יכולת להשפיע באופן מעמיק על החברה שבה אנחנו חיים.

אני חושבת שהגננות, המורים והמורות שמחו והתבטאו בתקשורת הפגינו זקיפות קומה מרשימה שלא תמיד מיוחסת לצוותים החינוכיים. הם לקחו סיכון מחושב כדי להתריע בשער. בעמדתם המנומקת והנחרצת הם חשפו את בעיות היסוד במערכת החינוך שרבים, רבים מידי במשך שנים רבות מידי העדיפו לטאטא מתחת לשטיח. אני גם חושבת שחשוב שהגננות והמורים יכבדו את פסיקות בתי המשפט ואת ההסכמים כדי לא לתרום עוד קצת להידרדרות החברה ולכאוס השורר במדינה. במקביל, חשוב שהם ימשיכו להשמיע את קולם מתוך המערכת ולא יוותרו על הקריאה לבדק בית במערכת החינוך. חשוב לא פחות שהורי הילדים יירתמו לקריאה הדחופה לבחון את שורשי המשבר המתמשך במערכת החינוך. התוצר הרצוי של המאבק הגלוי לעין הוא ריבוי מועמדים ללמוד הוראה, ריבוי אשר עשוי להוביל לאפשרות לבחור את הטובים ביותר למילוי תפקידי הוראה. חשוב והכרחי לתרום לשיפור תנאי העבודה במערכת החינוך כמוקד משיכה של מורים יותר מאשר קיצור משך זמן הלימודים, ריבוי קורסים מקוונים וצ'ופרים חומריים קצרי טווח.