זהו פוסט שני בעקבות כתבתה של תמר טרבלסי חדד "הלאה, כיתה א'" בעיתון ידיעות אחרונות מ- 20.8.2025. בכתבה מוצגת עמדה ביקורתית כלפי נטיית משרד החינוך בשנים האחרונות להתנגד להישארות ילדים שנה נוספת בגן חובה מלבד מקרים חריגים ביותר. בכתבה נכללות עדויות של הורים על כך שהיו צריכים להיאבק קשות להשאיר ילדים עם קשיים רגשיים שנה נוספת בגן. נכללים בה גם קטעי ראיון עם מומחים בחינוך לגיל הרך. בפוסט זה אני מבקשת להרחיב את טענתי שהבעיה המרכזית בתהליך קבלת ההחלטות בנוגע להישארות שנה נוספת בגן הילדים היא שמערכת החינוך איננה עושה די כדי להתאים עצמה לצרכי הילדים בכלל ובתקופה של המתח הביטחוני המתמשך המלווה אותנו בשנתיים האחרונות, בפרט (וזאת גם אחרי משבר הקורונה). אני טוענת, טענה המוצגת גם בכתבה, שעל מערכת החינוך להתאים עצמה לילדים ולא לצפות שהם יגיעו "מוכנים" לבית הספר. השאלה המרכזית צריכה להיות מה על בתי הספר ומערכת החינוך לעשות כדי ליצור תנאי רווחה רגשית, שייכות ולמידה לכל ילד וילדה.. אני מבקשת להדגיש שבשעת כתיבת שורות אלה שאלת ההישארות בגן איננה השאלה הרלוונטית ביותר כיוון שההחלטות התקבלו והילדים יגיעו לשערי בתי הספר באחד בספטמבר. העניין הרלוונטי היום הוא הצורך שמערכת החינוך, בתי הספר והמורות יעשו כל מאמץ ליצור עבור התלמידים החדשים בבתי הספר תנאי חיים ולימודים אשר יאפשרו את שגשוגם הרגשי, החברתי והלימודי. מה שנחוץ הוא בעיקר שינוי תפיסה, שינוי יסודי של תפיסה מאמונה בזה שעל הילדים להתאים את עצמם למערכת לתפיסה שעל המערכת ללמוד על צורכי הילדים כקבוצות ופרטים ולהתאים עצמם אליהם. ברגע שהתפיסה תשתנה, מחנכות ימצאו שורה של גישות ופרקטיקות חינוכיות המשרתות גישת חינוך תואמת ילדים. בפוסט זה אני מזכירה שוב אחדות מהגישות והפרקטיקות האלה.
בצל מלחמה מתמשכת הפוגעת בכל תחומי החיים — נפשיים, כלכליים וחינוכיים — עולה בציבוריות הישראלית השאלה המצויה במרכז הכתבה ב"ידיעות אחרונות": האם נכון להשאיר יותר ילדים בני שש שנה נוספת בגן חובה, כדי "להכינם טוב יותר" לעלייה לכיתה א'?
אין ספק שכמעט כל ילדי ישראל חוו בשנתיים האחרונות לחצים מרובים: אזעקות, פינוי מהבית, היעדרות ממושכת של אחד ההורים עקב שירות מילואים, ואי ודאות כלכלית. המציאות הזו משפיעה על כולנו, ובמיוחד על הילדים בגיל הרך. דו"ח מרכז טאוב (דצמבר 2024) מצייר תמונה עגומה: סטרס מוגבר, נסיגות התפתחותיות, קשיים רגשיים, והיעדר תמיכה הורית. במקביל, הורים רבים מתקשים כיום לתמוך בילדיהם, דווקא בתקופה בה התמיכה הזו נחוצה מאי פעם.
ולמרות כל אלה, הנתונים מפתיעים: שיעור הילדים שנשארו שנה נוספת בגן בשנים 2023–2025 נותר כמעט זהה לשנים שקדמו להסלמה הביטחונית — כ-3.8% מהשנתון בלבד. מצד אחד, אנחנו עדים להחמרה רגשית ותפקודית בקרב הילדים; מצד שני — אין עלייה במספר הילדים שנותרו בגן (הנתונים מתוך הכתבה של תמר טרבלסי חדד מידיעות אחרונות).
בעבר הייתה נטייה אצל חלק מההורים לדחות את המעבר לכיתה א' גם ללא סיבה מוצדקת, מה שייקר את עלויות החינוך. בעקבות זאת, גובשה מדיניות שמגבילה את האפשרות להשאיר ילדים שנה נוספת בגן רק למקרים חריגים של עיכוב התפתחותי, מצוקה רגשית או נסיבות משפחתיות יוצאות דופן. אין ספק שגם שיקולים כלכליים ממלאים כאן תפקיד משמעותי. אך בעיניי, זוהי לא השאלה הנכונה. לא צריך לשאול האם הילדים "מוכנים" לכיתה א' — אלא האם מערכת החינוך מוכנה לקלוט את הילדים כפי שהם? אחרי שנתיים כל-כך סוערות, אי אפשר לצפות מהם "להשתלב" כאילו לא קרה דבר. דווקא עכשיו, חובתה של המערכת להתאים את עצמה אליהם — לא להפך.
בתי הספר חייבים להיערך אחרת: להציע התחלה רכה, מחבקת, ומותאמת רגשית. לא למהר אל ההוראה הפרונטלית המתמקדת במיומנויות אלא בילדים כבני אדם שלמים. על בתי הספר לבנות סביבה לימודית קשובה ובטוחה. אפשר לאמץ גישות כמו חינוך מבוסס מקום — המשלב חקר של הסביבה הקרובה, עבודה בקבוצות קטנות וקבועות כדי להביא לטיפוח מיומנויות אורייניות ומתמטיות לצד טיפוח תחושת שייכות למסגרת החינוכית ולקהילה. דוגמה לכך ניתן למצוא בבית הספר השכונתי שפירא בתל אביב, שבו הלמידה מתקיימת גם מחוץ לכותלי הכיתה. הילדים חוקרים את סביבתם, יוצרים קשרים עם הקהילה ומפתחים סקרנות טבעית ומוטיבציה פנימית ללמידה.
יש לשלב גם תוכניות אוריינות מותאמות כמו "ילדים קוראים להורים", לעודד כתיבה חופשית, כתיבת יומן אישי, וחקירה של מספרים ומשמעותם בסביבה הקרובה. הלמידה בקבוצות קטנות וקבועות מאפשרת יצירת מרחב רגשי בטוח ותנאים טובים ללמידה משמעותית— דבר חיוני במיוחד בתקופה זו.
לסיכום, הילדים אינם אלה שצריכים להתאים את עצמם למערכת — המערכת צריכה להתאים את עצמה לילדים. התאמת תוכן ודרכי ההוראה למציאות הנפשית, הרגשית והחברתית של הילדים איננה מותרות — אלא הכרח חינוכי מהמעלה הראשונה. הצורך שהמערכת תתאים עצמה לילדים ולמאפייניהם הייחודיים בשנת הלימודים תשפ"ו נכונה לכל הילדים ולא רק לילדיםן העולים לכיתה א'.
