ביום האחרון של פברואר 2026 נפל דבר. אחרי המתנה מתוחה של מספר שבועות נפתחה מערכה נוספת מול איראן, מערכה שקיבלה את השם "שאגת הארי". ההמתנה המתוחה התחלפה בהתחלת תקיפה אמריקאית-ישראלית מתואמת באיראן שנענתה כצפוי בשיגור טילים לכיוון מרכזי אוכלוסיה בישראל והפעם גם לכיוון מדינות נוספות בסדרה של אזעקות בכל רחבי המדינה. נשאלת השאלה איך מנהלים את החיים בבתים שיש בהם ילדים צעירים באופן שמבטיח את ביטחונם הפיזי ואת חוסנם הרגשי?
אבחנה חשובה והכרחית בעיניי בהתנהלות שלנו ובהתנהלות הילדים היא בין דברים שיש לנו שליטה עליהם לבין אירועים שעליהם אין לנו שליטה. חשוב שאבחנה זו תהיה נהירה לנו ושנבהיר אותה גם לילדים. אין לנו כהורים כל שליטה על מתי מתחיל ומסתיים המבצע ועל עתוי ושיגור הטילים או על מקום נפילתם. זאת ועוד, חשוב גם שכל הורה ידע מה המיגון הטוב ביותר בסביבה הקיימת ויביא בחשבון בתכנון ההתנהלות והפעילויות שהייה ממושכת יותר במרחבים המוגנים ממה שהורגלנו בעבר.
לצד הדאגה לביטחון פיזי לפי הנחיות פיקוד העורף שהיא לחלוטין באחריות המבוגרים חשוב לדאוג לתחושה של ביטחון רגשי ולפעילות שתשאב את עניין הילדים. גורם מפתח בהתמודדות רגשית מיטבית של ילדים במצבי חירום הוא יכולתם של הוריהם(ובמסגרות החינוך שאינן רלוונטיות בימים אלה) לווסת את רגשותיהם. בניגוד לאירועים בעולם עליהם אין לילדים שליטה , יש להם שליטה על הקשב, הרגשות וההתנהגות שלהם.
מעט על ויסות עצמי – כדי שנבין על מה אנחנו מדברים
צימרמן (Zimmerman, 2000), בהתבסס על התיאוריה של בנדורה מתייחס לויסות עצמי כאל מכלול התהליכים המלווים את מימוש המטרות השונות שאדם מגדיר לעצמו, החל בניסוחן וכלה בביצוען ובהערכה של התוצאות. בלב התפיסה של הויסות העצמי נמצא הקשר בין תהליכים קוגניטיביים ואסטרטגיות למידה (מחשבות/התנהגויות/רגשות שעשויים לאפשר הבנה ורכישה של ידע ומיומנויות) לבין מוטיבציה ומטה קוגניציה (חשיבה של חשיבה). צימרמן (2000) רואה ברגשות מרכיב אינטגרלי של הויסות העצמי. רוב המחקרים הקיימים מקשרים בין ויסות עצמי למסוגלות עצמית, אופטימיות וחרדה; ככל שאדם מיטיב לווסת עצמו, כך גוברת תחושת המסוגלות העצמית והאופטימיות שלו; במקביל היעדר יכולת לווסת עצמו מתקשרת לרגשות של חרדה(טל,2005). אנשים וילדים שמיטיבים לווסת את עצמם מסוגלים לשקול תוצאות עתידיות בהחליטם איך לפעול; חושבים על דרכים אפשריות לעקוף מכשול; מסוגלים לשלוט בהבעת רגשות; מסוגלים להתרכז יותר; מסוגלים לעשות כמה דברים פשוטים במקביל. אחד הביטויים הבולטים ליכולת של ויסות עצמי אצל ילדים הוא היכולת להיענות לכללי התנהגות שהמבוגרים מציבים.
שונקוף ופיליפס (Shonkoff & Phillips, 2000) מגדירים ויסות עצמי כיכולתו של הילד לבנות בעצמו שליטה על תפקודי הגוף שלו, ללמוד לנהל רגשות עזים ולהתמקד ולשמר קשב לאורך זמן. ברונסון (Bronson, 2000) מסבירה מהם המקורות של צמיחת תהליכי הויסות העצמי. לדבריה, אנשים מפגינים עניין ספונטאני בשליטה בגופם, בפעולותיהם ובעיבוד הקוגניטיבי ופתרון הבעיות שלהם. זאת ועוד, אנשים נהנים מכך שהם יכולים להשפיע על אובייקטים, אנשים ואירועים בסביבתם. יתרה מזו, אנשים מגדירים לעצמם מטרות ונהנים לממש אותן. היכולת להגדיר מטרות ולפעול באופן מכוון למימושן , תוך בקרה עצמית והכנסת תיקונים בביצוע לפי הצורך, מעלה את "מפלס" תחושת המסוגלות העצמית תפקוד שהוגדר על ידי בנדורה (Bandura, 1997). תחושת המסוגלות העצמית מתקשרת לאמון ביכולת להגדיר ולממש מטרות שאתה מציב לעצמך. מקור חשוב נוסף המשפיע על פיתוח הוויסות העצמי של הילדים הוא התיווך של הורים ומחנכים. תיווך וגם דוגמה אישית. זאת ועוד, שורר וליבוביץ מצביעות על כך שהעוררות הרגשית של ילדים במצב לחץ מאתגרת הורים ובמשתמע גם מטפלות, גננות וגננים, מורות ומורים. דהיינו הן בדקו את הקשר בין הוויסות העצמי של ההורים לבין הסתגלות ילדיהם במצבי לחץ.
מחקרים שבים ומראים שויסות עצמי של הורים במצבי משבר ביטחוני ומשברים אחרים והתנהלות התומכת בויסות העצמי של הילדים עוזרים לתחושת הביטחון של הילדים במצביים מאתגרים ובכלל. ויסות עצמי של הורים גם כאשר ההורים עצמם מאותגרים הביאו לכך שילדיהם פיתחו פחות קשיים בעקבות אתגרים ביטחוניים. מחקר שנערך לאחרונה אחרי טבח 7 באוקטובר בישראל( Keleynikov et al, 2025) על ידי חוקרים מאוניברסיטה העברית, אוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת בר-אילן מצאו ש"הדרך שבה הורים עוזרים לילדיהם לווסת רגשות – למשל עידוד שיח על רגשות, מתן לגיטימציה לביטוי רגשי, מציאת פתרונות או עידוד להסחת דעת – יכולה להגן על ילדים מפני השפעות שליליות של מלחמה, גם כאשר ההורים עצמם חווים תסמיני פוסט־טראומה. ילדים של הורים שהפעילו אסטרטגיות ויסות רגשי אדפטיביות דיווחו על פחות קשיים.
אזכיר גם מחקר שהצגתי בפוסט קודם המקשר בין ויסות עצמי של הורים להתמודדות טובה יותר עם משבר הקורונה. מחקר זה מצא קשר בין הוויסות העצמי של הורי הילדים ובמשתמע של מטפלות, גננות ומורים, לבין הרווחה הרגשית של הילדים והיכולת שלהם להתמודד עם מצבים מתסכלים בכלל ועם מצבים משבריים דוגמת משבר הקורונה במיוחד. המחקר המדובר הוא של מעיין שורר וליאת ליבוביץ (Shorer & Leibovich, 2020)ונערך ובישראל. במחקר נמצא מתאם חיובי בין הוויסות הרגשי של ההורים בזמן משבר הקורונה לבין הוויסות העצמי וההתמודדות של הילדים עם לחץ. חשוב לציין שהמחקר התבסס על שאלונים שמולאו על ידי ההורים אשר דיווחו הן על הוויסות הרגשי שלהם והן על תגובות הילדים ללחץ הכרוך בהתמודדות עם משבר הקורונה.
הרכיבים שנמצא במחקרים כמתווכים בין הויסות העצמי של ההורים לבין הויסות העצמי של הילדים הם אפוא: נכונות לדבר עם הילדים על רגשות-גם רגשות הילד וגם רגשות ההורה, מתן לגיטימציה לביטוי מילולי של רגשות שליליים(שיש להכיר בכך שהם טבעים למצב של מלחמה או משבר בריאות) עידוד של מציאת פתרונות לבעיות שהילדים מתמודדים איתן(בעיות שמתאים לילדים להתמ ודד איתם שהם חלק מחיי היומיום שלהם במשחק, עזרה עצמית או אתגרים במהלך משחק הרכבה או הרכבת פאזל). במקביל חשוב להשתמש באסטרטגיות של הסחת דעת מתמונות ותיאורים שהם חלק מהמלחמה(הרוגים, פצועים, הרס סביבתי רב) ומציפים רגשית ללא כל יכולת לתרום לחוסנם של הילדים.
להלן התייחסות מפורטת יותר למה ניתן ורצוי לעשות כדי לתרום לויסות העצמי של הילדים בכלל ובשעת מלחמה בפרט.
מה יכולים הורים ומחנכים לעשות על מנת לתמוך בבניה הדרגתית של ויסות עצמי אצל הילדים – כל זאת על בסיס פיתוח יכולת הוויסות הרגשי של עצמם?
למדנו שפיתוח יכולת הוויסות העצמי של הילדים תלוי במידה רבה מאוד בטיב התיווך שלו הם זוכים מהמבוגרים המשמעותיים בחייהם. תיווך זה מוזן ישירות על ידי יכולת הויסות העצמי המתפתחת של ההורים והמחנכים. להלן המלצות אחדות להורים ומחנכים שמבקשים לעודד בקרב הילדים הצעירים יכולת של ויסות עצמי ולהתמודד עם קשיים שמתגלים כחלק מחיי היומיום בכלל ובעת המלחמה בפרט. רוב ההמלצות הכתובות למטה מבוססות על ברונסון (Bronson, 2000) וטל (2005).
- חשוב שהורים ומחנכים יכירו בכך שהמבוגרים עצמם על יכולות הויסות העצמי שלהם הם "כלים" חשובים בפיתוח הוויסות העצמי של הילדים הצעירים.
- חשוב לעבוד על יכולת הוויסות העצמית שלנו כמבוגרים מול מגוון של מצבים לרבות איומי המלחמה ובמיוחד במצבים שבהם הילדים מתקשים לווסת את עצמם. שחוב ללמוד מה מכשיל אותנו בשעה שנמצאים בקשר עם ילדים שמתקשים לווסת את עצמם. פעמים רבות אנחנו נגררים אחר התפרצויות של ילדים ומסלימים את הקשיים במקום לתרום לויסות עצמי. חשוב ללמוד אסטרטגיות לריסון עצמי, לפני, תוך כדי ואחרי האינטראקציה עם ילד המצוי במצב של קושי להתמודד עם תסכול.
- הכרחי למצוא לעצמנו מקורות תמיכה שיאפשרו לתמוך ביכולת הוויסות העצמי של הילדים. חשוב להיות מודעים לקושי להכיל קשיים ושנהיה שלמים עם הצורך שלנו לזכות בתמיכה ובעזרה.
- חשוב להתבונן בהתנהגות של הילדים ובדרכי ההתמודדות שלהם עם קשיים ואתגרים. ללמוד גם מתוך התבוננות זו את מאפייני הטמפרמנט של הילדים, את תחומי החוזק והעניין שלהם כמו גם את הגורמים שמקשים עליהם לווסת את עצמם.
- הכרחי להקשיב לילדים, לנסות להבין את האופן שבו הם מפרשים את האיומים את האזעקות והעומד מאחוריהם , ולתת מענה לצרכים הבסיסיים שלהם ולהימנע מנקיטת צעדים שמערערים את הביטחון שלהם בסביבה ואת האמון שלהם בנו המבוגרים.
- חשוב להפוך את הבית, הכיתה, הממ"ד או המקלט לסביבה נעימה בטוחה, שיש בה עקביות וסדר מצד אחד ועניין ואתגר עבור הילדים מצד שני. חשוב שבממ"ד או במקלט יימצאו צבעים, עקרונות, טושים, דפים קרטונים בצג שיאפשרו הבעה. טוב יהיה אם יהיו משחקים שהילדים אוהבים וספרים שיעסיקו את הילדים במהלך השהייה במקומות האלה. במקביל חשוב שהפעילויות לא יהיו כאלה שמלוות ברעש שעלול לערער מבוגרים וילדים כאחד.
- להגדיר כללי התנהגות הגיוניים וברורים להתנהלות לפני הכניסה לממ"ד, או המקלט, בדרך לשם(למשל לא לרוץ ולא לדחוף) ולאכוף אותם בעקביות, בתקיפות ובסבלנות.
- להכין את הילדים לקראת התמודדות עם קשיים ואתגרים צפויים. בהקשר המלחמה יש להסביר לילדים מהם התרחישים הסבירים. להרגיל אותם להתכונן להיכנס למרחב המוגן עם שמיעת האזהרה הראשונית לפני האזעקה.
- חשוב לעודד ילדים ששולטים בכעס או בפחד שלהם שליטה מוגזמת(ילדים ה"כולאים" את רגשותיהם) להביע עצמם בדרך שהולמת אותם: במילים, בציור, במחשק סוציו-דרמטי.
- חשוב להרבות במתן חיזוקים חיוביים על ביטויים של שליטה עצמית והתמדה בביצוע משימות אצל הילדים ולעודד שיפור הדרגתי בהתמודדות עם אתגרים ומשימות ושיפור בהדרגתי ביכולת של ויסות עצמי.
- יש ללמד ילדים אסטרטגיות של עיכוב תגובה נוכח תסכולים (לספור עד 5 או 10-תלוי בגיל).
- לדרוש בסבלנות ובתקיפות מהילדים לתקן נזקים שהסבו לסביבה התנהגויותיהם הבלתי נשלטות.
חוב לעודד ילדים לעסוק במשחק חופשי. יש להעריך את משחק ה"כאילו" של הילדים. לשם כך חשוב שיהיו בכל מקום שבו נמצאים הילדים בובות מסוגים שונים, גם רכות ופרוותיות וכן חפצים שונים שהילדים בוחרים להתשמש בהם כחלק מהמשחק הסוציו דרמטי. התבוננות במשחק של הילדים עושיה ללמד אותנו רבות על מה מעניין אותם. חשוב שבשעות השהות הארוכות של הילדים במרחבים מוגנים יהיו עסוקים במשחק לבד אן עם ילדים אחרים וימיעטו להסתכל בחדשות בטלוזיה. אני חשובת שבעתות אלה אפשור של צפיה בסדרות וסרטים בטלויזיה או בניידים רצויה יותר מאשר בימים כתיקונים כסוג של הסחת דעת.
