ניהול כיתה, ניהול גן
ניהול גן וניהול כיתה מוצגים בפוסטים הבאים ככישור ליבה בהוראה ובהכשרת מורים- כישור שכולל מנהיגות , תפיסה פרואקטיבית שמתבוננת על סביבת הגן\כיתה כמערכת אקולוגית, קשרים בינאישיים וויסות עצמי.
בפוסט זה המפורסם לפני תחילת שנת הלימודים תשפ"ז, מוצגים כלי הערכה לסביבה החינוכית למסגרות חינוך לידה עד שלוש לצד כלים להיכרות מעמיקה עם כל תינוק ופעוט. מודגש בפוסט הצורך לתווך את הכלים לצוותים החינוכיים-לקראת שנת הלימודים-באופן אשר ידגיש את משמעותם ואת חשיבות "העברתם" לחיים והלמידה של התינוקות והפעוטות במסגרות החינוך. בפוסט אני מציעה להשקיע זמן ומחשבה הן להקשבה להתנגדויות הצוותים החינוכיים לשימוש בכלים המוצעים, והן לשכנוע הצוותים בצורך ליישום שיטתי שלהם. כל זאת לצד מחשבה על דרכים לתמוך בצוות בתהליך היישום.
הפוסט עוסק בחשיבות טיפוח החוסן בחינוך לגיל הרך ובהכשרת גננות ומורים. המחברת מציגה את החוסן כיכולת נרכשת המתפתחת באמצעות התמודדות עם קשיים, פתרון בעיות והתנסות באתגרים יומיומיים. הפוסט סוקר גורמים התומכים בבניית חוסן, כגון קשרים מיטיבים עם מבוגרים, תחושת מסוגלות ועידוד עצמאות, לצד גורמי סיכון העלולים לעכב את התפתחותו. בנוסף מוצגים עקרונות ודרכים מעשיות לטיפוח חוסן בקרב ילדים, ובהם עידוד התמדה, התייחסות לטעויות כהזדמנות ללמידה, פיתוח כישורי פתרון בעיות וקריאה חוזרת בקבוצות קטנות. לבסוף נדונות דרכים להכשרת אנשי חינוך שיוכלו לחזק הן את חוסנם האישי והן את חוסנם של הילדים, מתוך תפיסה המאמינה ביכולת ההתפתחות והשינוי של כל ילד וילדה.
האלימות המשתוללת ברחובות הישובים מחייבת פעולה רב מערכתית ממושכת. מוצע להתחיל מבניית מערך מנטורים/חונכים אשר יצרו קשר עם ילדים ונערים, יעריכו סיכון לתלישות וניכור(כגורמים המנבאים אימוץ של התנהגות אלימה ומשיכה לקבוצות עברייניות) ויציעו מפגשים אישיים קודם כל לילדים בסיכון. המפגשים אמורים להתקיים או במסודות החינוך או במקומות שונים בקהילה. החונך או המנטור הוא מישהו שאמור להיות אוזן קשבת, כתובת לילדים, ילדות, נערים ונערות שמרגישים תלושים ומנוכרים. רשת המנטורים המוצעת אמורה בשלב ראשון להתבסס על מתנדבים ולהיות מופעלת בכל המגזרים. חשוב לציין שפריסת רשת מנטורים איננה מספיקה. נדרש מאמץ רב מערכתי משלים אשר מטרתו להביא לכך שהילדים והנערים ישתלבו בחברה, ייטיבו ללמוד ויקבלו תמיכה מצד המערכות. מיפוי וזיהוי ילדים ונערים בסיכון והצעת תמיכה אישית באמצעות מנטורים הם ההתחלה הכרחית.
פוסט זה עוסק באמון כרכיב הכרחי בקשרים בין-אישיים בכלל ובקשר בין צוותים חינוכיים להורים בפרט. אני מתייחסת בפוסט למאפייני הקשרים בין גננות ומורות להורים, להגדרה של המון בקשרים בין אישיים בכלל ובהקשר לעבודה במסגרות לגיל הרך בפרט, ולבסוף לדרכים מעשיות לבנייה ושמירה על אמון עם הורי הילדים. במהלך השנים כתבתי מאמרים, ופרקים בספרים הנוגעים לעבודה עם הורים-עם שותפות ושותפים או לבד. עם זאת, ראיתי שבאף אחד מהמקורות האלה לא התייחסתי באופן ממוקד לסוגיית האמון. תמיד כתבנו כדבר מובן מאליו שאמון בין צוותי החינוך להורים הכרחי. בפוסט הזה החלטתי להציג דרכים מעשיות באמצעותם גננות ומורים עשויים לבנות באופן מודע ומושכל אמון עם הורי הילדים. לא מדובר ברשימה ממצה ואולטימטיבית של דרכים מעשיות לבניית אמון. הפוסט כולו והרשימה המצורפת אליו עשויים לעורר למחשבה ודיון נוסף בנושא.
הפוסט עוסק בציון יום הזיכרון תשפ"ו על רקע מציאות ביטחונית מורכבת, הכוללת לחימה מתמשכת, הפסקות אש זמניות ותחושת איום מתמשכת בעורף הישראלי. הוא מציג נתונים עדכניים על אבדות המלחמה ומדגיש כי מדובר ביום זיכרון שלישי ברציפות הנחווה בצל מלחמה, מה שמעצים את העומס הרגשי על כלל האוכלוסייה, ובמיוחד על ילדים וצוותי חינוך. בתוך מציאות זו, מודגש הצורך של אנשי חינוך לגיל הרך לפעול באחריות וברגישות, תוך איזון בין הכרה באובדן לבין חיזוק תחושת הביטחון של הילדים. הפוסט מתמקד בהיבטים פסיכולוגיים של הבנת מוות ואבל בקרב ילדים צעירים, ומסביר כיצד תפיסת המוות בגיל הרך שונה ומצריכה תיווך מותאם וזהיר. לצד זאת, מודגשת חשיבות ההקשבה לפרשנויות של הילדים ומתן מענה לחששותיהם, במיוחד סביב שאלות של ביטחון אישי ומשפחתי. המחברת מדגישה את תפקיד המבוגרים ביצירת סביבה בטוחה המאפשרת הבעה רגשית לצד הגנה מפני הצפה. בנוסף, מוצגות מטרות חינוכיות מרכזיות לציון יום הזיכרון, כגון חיזוק האמון במבוגרים, תחושת השייכות לקהילה והבנת משמעות ההנצחה. הפוסט כולל גם המלצות מעשיות לפעילות בגן ובכיתות הצעירות.
כשבוע לפני התחלת מלחמת "שאגת הארי" כתבתי פוסט שהציג את הרלוונטיות של הערכים בחינוך. באותו פוסט, הגדרתי ערכים והדגשתי את החשיבות של אבחנות בין סוגי ערכים (לדוגמה בין ערכים מוסריים, נורמטיביים ואישיים). התוכן של הפוסט שאני מפרסמת השבוע, בדומה לתוכן של הפוסט הקודם, נגזר בחלקו מפרק שכתבתי עם פרופסור יואל …
ספר הילדים לשחרר את מר-מסך מאת אשר וינשטיין (איורים יונת קציר בהוצאת אוריון) מתפרסם בתקופה שבה הדיון הציבורי על החשיפה למסכים בכלל והשימוש בסמארטפונים בפרט לוהט מתמיד. זאת גם בעקבות החלטת שר החינוך לאסור על הכנסת ניידים לכותלי בתי הספר היסודיים. קודם לכן התפרסם שחל איסור שימוש ברשתות חברתיות עד …
החלטתי לכתוב את הפוסט בעקבות ריבוי של מקרי התאבדות נוער שהתפרסמו בתקשורת. כרקע למקרים רבים צוין שהנערים והנערות חוו חרם חברתי מתמשך. חשוב להיות מודעים גם לעובדה שרק מיעוט המקרים מתפרסם בתקשורת גם בשל הניסיון לשמור על פרטיות הנערים ושל משפחותיהם. המקרים המתפרסמים הם קצה הקרחון של ההתנסויות החברתיות הפוגעניות שהן …
החלטתי לכתוב את הפוסט בעקבות התבוננות בילדי גן המביאים בסוף כל שבוע הביתה ערמות של ציורים שהילדים יצרו בגני הילדים. בערמה המתקבלת בבית (לעתים קרובות בסוף כל שבוע) מצוי שילוב של ציורים חופשיים של הילד, שבלונות שהילד צבע ולעתים אסמבלז'ים. אני מציעה קודם כל להבחין בין ציורים חופשיים שתמיד מלמדים …
יום הילד הבינלאומי נועד להעלות מודעות לזכויות הילד ולרווחתו, אך מצוין בתאריכים שונים ברחבי העולם בשל מסורות מקומיות, החלטות מדיניות והיסטוריה ייחודית לכל מדינה. בישראל הוא מצוין ב-20 בנובמבר, בהתאם להמלצת האו"ם משנת 1954. אני חושבת שהמודעות לזכויות הילד והילדה ולרווחתם חייבת להוביל לפעולות בקרב מוסדות חינוך, משפחות ומוסדות רווחה …