במשך שנים אני מלמדת קורס המתמקד בעבודה עם הורים במסגרות חינוך לגיל הרך. הקורס כולל בין היתר הגדרות של מאפייני התקשורת הרצויה עם הורי הילדים לצד ניתוח אירועים מהשדה. בניית אמון בין צוותים חינוכיים להורי הילדים מופיעה במשימות כתובות ובשיח עם סטודנטיות להוראה כמאפיין רצוי מרכזי בתקשורת עם הורי הילדים. עם זאת, לרוב שיח זה איננו כולל דיון מעמיק על דרכים מעשיות לבנות ולשמור על אמון עם הורי הילדים. לעתים קרובות סוגיית האמון באה לידי ביטוי בניתוח אירועים ספציפיים. במהלך השנים כתבתי מאמרים, ופרקים בספרים הנוגעים לעבודה עם הורים-עם שותפות ושותפים או לבד. עם זאת, ראיתי שבאף אחד מהמקורות האלה לא התייחסתי באופן ממוקד לסוגיית האמון. תמיד כתבנו כדבר מובן מאליו שאמון בין צוותי החינוך להורים הכרחי.
בפוסט הזה החלטתי להציג דרכים מעשיות באמצעותם גננות ומורים עשויים לבנות באופן מודע ומושכל אמון עם הורי הילדים. לא מדובר ברשימה ממצה ואולטימטיבית של דרכים מעשיות לבניית אמון. הפוסט כולו והרשימה המצורפת אליו עשויים לעורר למחשבה ודיון נוסף בנושא.
אתחיל בהגדרת הרציונל ומאפייני הקשר הבין אישי של גננות ומורות עם הורי הילדים, אגדיר אמון ואמשיך בהצגת דרכים אפשריות לבנות ולשמור על אמון בקשרים שוטפים עם הורי הילדים. מן הסתם מה שמוצע עשוי להיות רלוונטי למגוון קשרים בין אישיים.
על מאפייני קשרים בין אישיים של צוותים חינוכיים עם הורי הילדים גם כרציונל להכרח לקיים תקשורת שוטפת איתם
ההורים הם האחראים העיקריים על ילדיהם, על חינוכם, על רווחתם הפיזית והנפשית. האחריות של ההורים על ילדיהם (בין אם הם מודעים לה ובין אם לאו) היא מוחלטת וחסרת גבולות של זמן ומקום. פרט למקרים קיצוניים ששכיחותם נמוכה ביותר שבהם ההורים אינם כשירים לטפל בילדיהם (בין אם בגלל מחלות נפש או בגלל התעללות בילדים), להורים הסמכות לקבל החלטות גורליות לגבי ילדיהם. אנו, המחנכים, הפסיכולוגים, היועצים וכו' מהווים מעין "מיופי כוח" של ההורים. אנו ממלאים את תפקידינו כסוכני החברה בשליחותם של ההורים. לכן, מחובתנו לדווח להורים באופן שוטף על תפקוד הילד ולדווח על התרשמותנו מקיומם של קשיים. זאת ועוד, האישורים שאנו נתבעים להחתים את ההורים עליהם כל אימת שאנו מקיימים פעילות מחוץ לגן, הם ביטוי לכך שההורים נותנים לנו הרשאה עם גבולות ברורים של זמן ומקום לטפל בחלק מהתפקודים של ילדיהם. לסיכום, חשוב שנבין שההורים הם מקור הסמכות שלנו ולא להיפך.
– מערכתיות. התפתחותו התקינה של הילד בכלל ושל הילד בגיל הרך בפרט מושפעת פרט לגורמים שקשורים בו עצמו גם מקשרי הגומלין שלו עם סוכני חברות שונים (הוריו, בני משפחתו האחרים, מטפלות, גננות, מורות וכו') כמו גם מיחסי הגומלין בין המערכות השונות. מכיוון שילדים אינם צומחים בתוך בועה מבודדת, הם מושפעים הקשרים בין סוכני החברות השונים. יהיה זה בלתי אפשרי להבטיח התפתחות של ילד ללא תקשורת שוטפת בין המערכת המשפחתית לבין המערכת החינוכית.
– צורך ברציפות. ככל שילד צעיר יותר כך הוא זקוק ליותר התאמה ורציפות בין אורחות הטיפול והחינוך הנהוגים במסגרות השונות שבהן הוא מתפקד. אין זה אומר שילד בגיל הגן איננו יכול ללמוד כללים שונים המנחים את ההתנהגות במקומות שונים. עם זאת, נדרשת רמה בסיסית של תיאום בין המסגרות השונות. למשל, בכל הקשור לקיום מנהגים דתיים (לדוגמה, גננות המבקשות לקיים טקסים דתיים בגנים ממלכתיים חייבות לתאם זאת עם הורי הילדים; בגנים שבהם מבקרים ילדים שהם בני דתות שונות מתחייב שוב תיאום עם ההורים לגבי ציון הגנים המייצגים דתות שונות; בעניין גמילה מחיתולים וטיפול ב"תאונות" מתחייב שוב תיאום הדוק בין צוותי הגן לבין ההורים).
מה מאפיין את הקשרים שלנו עם ההורים?
הקשר בין הצוותים החינוכיים לבין הורי הילדים הוא קשר מקצועי אי-סימטרי (להבדיל מקשר שוויוני-חברי). הורי הילדים הם האחראים העיקריים על חינוכם של צאצאיהם והם בעצם מקור הסמכות שלנו. משתמע מכך, שתפקידנו מכתיב לנו כללי התנהגות עם ההורים שאינם מחייבים בהכרח את ההורים. עלינו להוות כתובת עבור ההורים כל אימת שמתעוררות תהיות או בעיות. אנו מחויבות לספק להורים דיווח שוטף ואמין על הקורות את ילדם במסגרת החינוכית, ללא כל קשר לרמת הנימוס ולמידת ההתחשבות של ההורים בנו. לכן רצוי שנאמץ התנהגות מקצועית ולא נאפשר לרגשות עלבון להנחות את החלטותינו המקצועיות. קשר מקצועי זה מחייב את המחנכות לשמור על גבולות המידע שהן מוסרות להורים לגבי עצמן. לדווח לגורמים מחוץ לגן על תפקודו של הילד, התייעצות עם פסיכולוג, יציאה לפעילות חוץ-גנית – ביצוע הפעולות הנ"ל מחייב אישור מפורש מההורים מראש. בנוסף לזאת, הקשר עם ההורים כפוף גם לכללי הארגון שהגן משתייך אליו (אם זה מסגרת גנית עירונית, חט"צ, מסגרת המשתייכת לארגון ציבורי או גן פרטי). מכך נובע שההורים, ואנחנו מחויבים להתנהגות המוכתבת על-ידי הארגון שאליו אנו משתייכים בעניינים כמו: תשלומים, שעות הפעילות, מדיניות לגבי הבאה לגן של ילדים חולים ועוד. מתפקידנו להביא לידיעת ההורים את הכללים המחייבים ולחייבם לנהוג לפיהם (החלק המתייחס לאפיון הקשר עם הורי הילדים נלקח מהמאמר "הורים עלייך גננת".
הגדרת אמון
ניתן למצוא התייחסות סמויה לאמון באופן שמאופיין הקשר בין צוותים חינוכיים להורי הילדים (בחלקים בנוגעים לחובה למסור מידע ולשמור על חיסיון המידע וכו'). עם זאת, האמון כמאפיין מפתח בתקשורת עם הורים לא הוגדר. והגיע הזמן לעשות זאת.
"אמון מוגדר כהערכה חיובית של אדם כלפי אחרים, לצד האמונה שאותם אחרים ימלאו את מחויבויותיהם כאשר הדבר נדרש. מרכיבי האמון כוללים את נכונותו של נותן האמון לסמוך על הזולת, הסקת מסקנות חיוביות לגבי מקבל האמון, ויכולת לשאת מצבי אי-ודאות. נוסף על כך, אמון נשען על תקשורת שקופה, נכונות לשיתוף ולטיפול בבעיות, וציפייה עקבית להתנהגותם של אחרים. במערכות יחסים בין-אישיים, לאמון תפקיד מרכזי. מחקרים מצביעים על כך שאמון הוא גורם מפתח בקידום יציבות ואיכות הקשר. כאשר מתקיים אמון, אנשים נוטים יותר לשתף את מחשבותיהם, רגשותיהם וחוויותיהם, וכן להיות פתוחים יותר לפרספקטיבות של הזולת ולמשוב רגשי. אמון תורם לתקשורת יעילה, לתיאום ולשיתוף פעולה, ומפחית קונפליקטים ואי הבנות. יתרה מזו, אמון מספק תחושת ביטחון ושייכות, המאפשרת ביטוי עצמי חופשי יותר ופנייה לקבלת עזרה ותמיכה בעת הצורך. בטווח הארוך נמצא כי לאמון השפעה חיובית משמעותית על יציבותם ואריכותם של קשרים, כמו גם על בריאות נפשית ושביעות רצון מהחיים.
אמון ביחסים בין-אישיים מוגדר במחקר גם כ־נכונות להיות פגיעים מול אדם אחר, מתוך תפיסה שהוא פועל בכנות, באמינות, מתוך רצון טוב, ובמקצועיות. הגדרה זו מבוססת על מחקר איכותני רחב בקרב תלמידים ומורים, שהראה כי אמון כולל פתיחות, יושר, אמינות, רצון טוב ויכולת מקצועית .(Holzer &Daumiller, 2025)
חשוב להכיר בכך שאמון כחלק מקשר בין אישי תלוי בשני השותפים לקשר: בזה הנותן אמון ובזה שזוכה לאמון הזולת. כאשר מדובר באמון כמאפיין של קשר בין צוותי גנים ובתי ספר לבין הורי הילדים. אף שכמו כל קשר בין אישי מדובר בקשר הדדי , יש להכיר בכך שקשר זה הוא קשר מקצועי. לכן מוטלת על גננות ומורות, ובכלל על צוותים חינוכיים, אחריות וחובה לנהוג בדרך שמעוררת ומצדיקה את אמון ההורים. במקביל, מצופה מהורי הילדים לנהוג בדרך מעוררת אמון. אבל במקרה הזה מדובר בציפייה ולא בחובה מקצועיות. חשוב שמורות, גננות וצוותים חינוכיים ינהגו בדרך המאפשרת להורים למסור מידע אמין על ילדיהם ועל משפחתם בגבולות הנדרש לתפקוד מקצועי. לבסוף, יש להכיר גם בכך שבמקרים מסוימים, הורים אינם מוסרים מידע אמין לצוותים מסיבות הקשורות אליהם ולא בשל התנהגות לא מקצועית של הצוותים החינוכיים.
דרכים לבנות ולשמור על אמון בין צוותים חינוכיים להורי הילדים
- תיאום ציפיות עם הורי הילדים מתחילת השנה: תיאום ציפיות הכולל תגובה ברורה לציפיות ההורים גם כאשר ניתן וגם כאשר לא ניתן לממש את ציפיותיהם. לדוגמה, אם הורה מבקש שהילד או הילדה שלו לא ישחק (או תשחק) עם ילד או ילדה בגן- לומר בבירור שזה משהו שגננת וצוות הגן לא יכולים לעשות ולא יעשו. כנ"ל אם יש בקשה של הורה להביא כיבוד מאוד יקר למסיבת יום ההולדת של אחד הילדים, בניגוד להנחיות על סוג הכיבוד המחולק לילדים במסיבה.
- להבטיח אך ורק מה שמתכוונים ויכולים לממש. חשוב להימנע מהצהרות כלליות והבטחות הנוגעות לחינוך איכותי תוך שימוש בסופרלטיבים. חשוב להציג את דרכי ההוראה והעבודה עם הילדים בדרכים שקופות שההורים יכולים להבין במה מדובר. מתח רב מתגלה בגן חובה סביב מה שקרוי "הכנה לכיתה א'". אם גננות מאמינות בלמידה התנסותית דרך משחק יש להסביר להורים את ההיגיון העומד מאחורי דרכי עבודה אלה. לעתים קרובות נכנעים בגן ללמידה של מיומנויות ספציפיות כגון לימוד אותיות. חשוב להסביר להורים את המתח בין התאמת דרכי עבודה לילדים לבין היענות ללחץ לעמוד יעדים כמותיים (כגון זיהוי 18 אותיות בסוף גן חובה). הכרחי להסביר להורים מהי עמדת הצוות החינוכי בסוגיה זו ועל דרכי העבודה הנהוגות בגן הלכה למעשה. דוגמה נוספת: יש לחשוב מראש באלו תחומים ספציפיים ישנה מוכנות לשתף את הורי הילדים בפעילות הגן . יש לעדכן את הורי הילדים כבר בתחילת הנה אם מסיבות יום ההולדת יהיו בהשתתפותם, האם יוזמנו להנחות פעילויות בגן וכו'.
- להגדיר כללים ברורים ולאכוף אותם באופן עקבי ושוויוני. שמירה קפדנית ושוויונית על כללים מוגדרים וידועים מגבירה את האמון בצוות החינוכי, גם כאשר הצורך לשמור על הכללים כרוך באי נוחות. חשוב להגדיר עם צוות הגן ולשתף את הורי הילדים בכללי ההתנהגות המחייבים: שעת הגעה, סוג המזון שישלח עם הילדים לארוחת העשר, מדיניות לגבי כניסה ושהות הורים בתוך גן הילדים, כללים המנחים את התנהלות ההורים בתוך הגן לרבות פניה לילדים אחרים. חשוב ליידע את ההורים מראש בנוגע לכללים והכרחי לאכוף את הכללים בעקביות ובצורה שוויונית על כל ההורים. בהקשר כניסת ההורים למסגרות, הערכתי הסובייקטיבית מתוך התנסותי בעיקר כסבתא, היא שבעקבות מגבלות בתקופת מגפת הקורונה בגני ילדים רבים (ציבוריים ופרטיים) המשיכו להנהיג מגבלות על כניסת ההורים לכיתות הגן יותר מאשר קרה לפני המגפה. מניעת הכניסה לגן עלולה בנסיבות מסויות לפגוע באמון הניתן בנעשה בגן. נתקלתי גם בגני ילדים שהדלתות שקופות וניתן לראות את המתרחש בגן ולהיפרד והמתין בסוף היום לילד בכניסה ובמקביל לראות את המתרחש בגן. אני חושבת שסוג זה של פתרון משדר שילוב של פתיחות וגבולות ומגביר את תחושת האמון בנעשה בגן.
- לדבר אמת גם כשלא נעים: חשוב שהגננת תודה ותיקח אחריות על התנהגות לא נאותה שלה או של אשת צוות שלה ותמסור מידע מהימן להורים המעורבים. באותה מידה, יש להקשיב לתלונות של הורים ולהתייחס באופן ענייני ואמיתי לתלונותיהם. בנוסף, במקרים שבהם על הגננת לעדכן הורים בנוגע לקושי של הילד או הילדה שלהם(בין אם מדובר בהסתמנות של קושי לימודי או רגשי חברתי או התנהגותי של הילד או הילדה), חשוב שהגננת תעדכן באופן ענייני ואמפתי את ההורים תוך הבאת דוגמאות ממשיות מהמתרחש בגן לביסוס החשש לקיומו של קושי שיש לטפל בו.
- לעשות כל מאמץ לעודד הורים למסור מידע אמין על הילד ולהסתפק בקבלת מידע הנחוץ לתפקוד מיטבי של הגן. מידע על תפקוד הילד ואף על מצב משפחתי ובמקרה של גירושים חלוקת אחריות בין הורים הכרחי כדי שצוותי הגנים יכבדו את ההסכמים הכתובים. לכן חוב שהמורה או הגננת יסבירו את חשיבות המידע המתבקש מההורים (לעתים קרובות בכתב באמצעות מילוי טפסים). על צוות הגן לעשות שימוש מקצועי בלבד במידע המתקבל. חשוב גם שהצוותים החינוכיים יביאו בחשבון את האפשרות שהורים לא ימהרו למסור מידע על ילדיהם ועל המשפחה מתוך חשש לשימוש לא מקצועי במידע זה.
- לשמור על חיסיון מידע רגיש הנמסר על ידי הורי הילדים – יש להבחין בין מידע כתוב המופיע בטפסים שהורים ממלאים שאמור להיות גלוי לצוות לבין מידע הנמסר לגננות או מורות בשיחות אישיות עם הורים. חשוב להיות קשובים להורים ולהסביר להם איזה מידע יכול להישמר בסוד, ואלו פרטים גלויים לכל הצוות. לבסוף בשיחה אישית עם הורים יש במקרים קיצוניים להסביר שיש פרטים המחייבים דיווח.
- להימנע מרכילות ודיבור מאחורי הגב של הורים (גם כאשר מדובר בהורים מעצבנים) בקשר עם הורי הילדים. כחלק מהקשר המקצועי הכרחי שכל חברות הצוות החינוכי ימנעו לדבר עם הורים על הורים וילדים אחרים. קורה ואנושי שגננת או מורה מרגישה קרובה לחלק מההורים. ולעתים אינטראקציות עם הורים אחרים קשות ויש הורים שנוהגים שלא כשורה. מפתה לחלוק התרשמויות על הורים "מעצבנים" עם הורים נעימים וקרובים. אבל הכרחי לעמוד בפיתוי ולהימנע מלדבר על הורים מאחורי גבם עם הורים אחרים.
לסיכום, בפוסט זה נעשה ניסיון להציג את משמעות האמון בקשרים בין אישיים בכלל ובנוגע לקשרים בין אישיים עם צוותים חינוכיים בפרט. הכוונה הייתה להדגיש את חשיבות האמון בקשר עם הורים ולהציג דרכים מעשיות לבניה ולמשירה על אמון. הפוסט בא לעורר למחשבה . עשייה מקצועית מחייבת פעולות מושכלות הנובעות מאחריות מקצועית. קשרים עם הורים -הם קשרים מקצועיים שחשוב שיתבססו על אמון. בפוסט הוצגו דרכים אפשריות לבנות ולשמר אמון בקשרים עם הורי הילדים. אני חוזרת גם כאן על כך שאיני רואה ברשימת הדרכים לבנות ולשמור על אמון בקשרים עם הורי הילדים רשימה ממצה של פעולות. הדרכים שהוצגו הן ניסיון להראות שאמון נבנה במעשים ומחייב חשיבה, תכנון, אמפתיה וויסות עצמי.
תודה רבה קלודי! פוסט ממוקד וחשוב. ברשותך, אשתף אותו עם הסטודנטיות שלי.
תודה לך סיגלית. בשמחה רבה!