אני כותבת את הפוסט בעקבות מקרי האלימות המבהילים של ילדים ובני נוער במרחב הציבורי בשבועיים האחרונים. המקרה הבולט והמדובר ביותר הוא הרצח של ימנו בנימין זלקה בערב יום העצמאות (22 באפריל 2026). זלקה (21), עובד בסניף "פיצה האט" ברחוב העצמאות בפתח תקווה, נדקר על ידי חבורת נערים. בקשתו של ימנו מהפורעים הצעירים לא להתיז ספריי שלג וללכלך את הפיצרייה נענתה בתקיפה אלימה של חבורה שהסתיימה ברצח. כשמונה עצורים בני 13-17 נעצרו בחשד למעורבות ברצח. ביום שישי 24.4.2026 בבוקר נדקר למוות דסטאו צ'קול בן 19 בבאר שבע . ארבעה נערים בני 14-16 נעצרו בחשד לביצוע הרצח, כשהחשוד המרכזי בדקירה הוא בן 14. התוקפים ארבו לדסטאו, התנפלו עליו ודקרו אותו למוות. בימים האחרונים התפרסם שבניגוד לתשומת הלב והחיבוק הקהילתי למשפחתו של ימנו בפתח תקווה, המשפחה האבלה בבאר שבע מרגישה בודדה וחשה ניכור מהחברה. אלה שני המקרים הבולטים שהתפרסמו כשברקע פרסומים על חבורות נערים המשליטות אימה באזורים שונים בארץ.
בדיון הציבורי נשמעים קולות המדגישים את הצורך בענישה מחמירה של הנערים גם כדי ליצור הרתעה.
במצב שנוצר אין ספק שמבצעי הרצח צריכים להיענש בחומרה. אבל ענישה מחמירה של מבצעי האלימות לא תמנע לצערי את המקרים הבאים. החבורות האלה מפחידות ומהוות איום של ממש על הביטחון במרחב הציבורי. לצד טיפול מערכתי שאמור לתת הגנה לאזרחים במרחב הציבורי הכרחי לגבש תוכנית מערכת למניעת האלימות של בני הנוער. תוכנית מערכתית איננה מסתכמת בהקדשת שיעורים מחייבים שבהם "מדברים על אלימות" בבתי הספר.
חשוב שנזכור שמחקרים מראים שהאלימות ניתנת למניעה אבל לשם כך נדרשת התערבות רב מערכתית לאורך שנים. התגובה של מערכת החינוך בארץ לאירועי האלימות של חבורות הנוער הייתה קיום שיחות מחייבות על אלימות בבתי הספר במהלך השבוע שהתחיל ב26 לאפריל. ראיתי באחד הפוסטים שכתבתי בנושא שגם בשנת 2024 בתגובה לריבוי של מעשי אלימות אחרי הסרת הסגרים שהוטלו כחלק מהמאבק בקורונה, משרד החינוך הכריז על יום ללא אלימות בבתי הספר. סוג זה של פעילויות איננו מספיק. לא פותרים מגה בעיה חברתית באמצעות שיחות חד פעמיות על אלימות והצורך למנוע אותה. אזכיר גם שקראתי כתבה של ליאור דטל בעיתון הארץ (ב- 29.4.2026) ובו התייחסות לכך ששר החינוך עצר ביצוע סקרים על מצב התלמידים בעת המלחמה מול איראן. מהכתבה ניתן ללמוד שקמה יוזמה במשרד החינוך לקיים סקרים בבתי ספר ברחבי הארץ המתמקדים בין היתר במצב הרגשי של התלמידים ובפערים הלימודיים שצברו. המטרה הייתה לנסות להתאים מענים עבור בזמן אמת, במצב החירום שנוצר. השר עצר את ביצוע הסקרים בטענה המופרכת שאין מבצעים סקרים בעתות חירום.
מעט רקע על אלימות נוער
המחקר מצביע על כך שאלימות נוער היא תופעה מורכבת הנובעת ממכלול גורמים ולא מגורם יחיד. לפי ארגון הבריאות העולמי, אלימות נוער כוללת התנהגויות כמו בריונות, תקיפות פיזיות, אלימות מינית ואלימות הקשורה לכנופיות, והיא מובילה לפגיעה פיזית, נפשית וחברתית ארוכת טווח (WHO-World Health Organization).
גורמי סיכון מרכזיים
- חשיפה לטראומה ולחוויות שליליות בילדות – מחקרים מראים כי חשיפה לאלימות במשפחה או בקהילה מגבירה משמעותית את הסיכון לאלימות בגיל ההתבגרות. לפי Youth.gov, חשיפה חוזרת לטראומה מעלה את הסיכון להתנהגות אלימה ומחייבת התערבות מודעת לטראומה. (https://youth.gov/youth-topics/violence-prevention).
- חסכים חברתיים וכלכליים – עוני, חוסר הזדמנויות, אפליה וגזענות מהווים גורמי סיכון משמעותיים. מחקרי CDC מצביעים על כך שאלימות נוער נפוצה יותר בקהילות בעלות מחסור חברתי־כלכלי, אך אינה מוגבלת אליהן בלבד (https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC8157805/).
- נגישות לכלי נשק – התקפות באמצעות נשק חם מסתיימות בשיעור גבוה יותר של פגיעות קטלניות בהשוואה לאמצעים אחרים, ולכן נחשבות גורם סיכון מרכזי (https://www.who.int/news-room/fact-sheets/detail/youth-violence).
- קשיים בבית הספר – נשירה, תחושת ניכור, היעדר קשר עם מבוגרים משמעותיים וצוות חינוכי שאינו תומך מגבירים סיכון להתנהגות אלימה.
- שימוש בחומרים ממכרים – שימוש בסמים ואלכוהול קשור לעלייה בהתנהגות אלימה בקרב מתבגרים.
דרכי התמודדות מומלצות עם אלימות נוער
המחקר מדגיש כי אלימות נוער ניתנת למניעה, וכי התערבויות יעילות הן רב־מערכתיות, מבוססות ראיות ומערבות את המשפחה, בית הספר והקהילה. הכרחי לזכור שהנערים האלה היו פעם ילדים. וככאלה לא זכו להתייחסות מערכתית\חינוכית הולמת. המטרה שלנו היום לדעתי היא לעשות הכול , אבל ממש הכול כדי שהילדים הצעירים היום במעונות יום ובגני ילדים וראשית בית ספר יסודי יגדלו באופן אשר יעזור להם לא לפתח דפוסי התנהגות אלימים ועבריינים מהסוג של אנחנו רואים אצל החבורות שמעשיהם מערערים את הביטחון במרחב הציבורי.
חיזוק גורמי הגנה אישיים וחברתיים
–פיתוח מיומנויות חברתיות ורגשיות – בתי ספר המלמדים כישורי ויסות רגשי, פתרון בעיות ואמפתיה מפחיתים משמעותית התנהגות אלימה. CDC מדגישים את חשיבות הוראת מיומנויות SEL כחלק ממניעה ראשונית (https://www.cdc.gov/youth-violence/prevention/index.html).
–חיזוק תחושת השייכות לבית הספר** – קשרים חיוביים עם צוות חינוכי מפחיתים סיכון לאלימות ומגבירים חוסן.
–התערבויות משפחתיות
- הדרכת הורים – תוכניות מבוססות ראיות לשיפור תקשורת, הצבת גבולות ותמיכה רגשית מפחיתות התנהגות אלימה.
- שיח פתוח על אלימות – CDC ממליצים על שיחות יזומות בין הורים לילדים על חוויות של אלימות ועל דרכי התמודדות (https://www.cdc.gov/youth-violence/prevention/index.html).
–התערבויות קהילתיות
- תוכניות חונכות, מנהיגות ונוער בסיכון – מחקרים מראים כי חונכות עקבית מפחיתה סיכון לאלימות ומקדמת תחושת מסוגלות.
- שיפור המרחב הציבורי– יצירת סביבות בטוחות, שיקום אזורים מוזנחים ופעילות קהילתית מפחיתים אלימות בקהילה (https://www.cdc.gov/youth-violence/prevention/index.html).
- תוכניות בתוך המרחב הציבורי-ברחובות הערים(reaching out) רחוב – התערבויות עם צעירים בסיכון גבוה מפחיתות קונפליקטים ואלימות.
מדיניות ופעולה מערכתית
- שיתוף פעולה בין־מערכתי – מחקרי Youth.gov מדגישים כי מניעה אפקטיבית דורשת שיתוף פעולה בין מערכת החינוך, בריאות הנפש, רווחה, משטרה וארגוני חברה אזרחית (https://youth.gov/youth-topics/violence-prevention).
- מדיניות לצמצום נגישות לנשק– אחסון בטוח של כלי נשק בבית מפחית משמעותית פגיעות בקרב נוער (https://www.cdc.gov/youth-violence/prevention/index.html).
נזכור שילדים, ונערים משגשגים ופחות צפויים לחוות אלימות כאשר המבוגרים במשפחותיהם ובקהילותיהם יוצרים מערכות יחסים וסביבות בטוחות, יציבות ומטפחות. מבקשת להזכיר שקשר טוב מבוגר-ילד כולל שלושה רכיבים: תמיכה רגשית, פיקוח והצבת גבולות ברורים על ההתנהגות והימנעות מהצבת גבולות על הבעת מחשבות ורגשות (קשים ככל שיהיו).
אחת מדרכי ההתערבות המוצעות כוללת הצמדת מנטורים\חונכים אישיים לנערים בסיכון. תוכניות חונכות מצמידות בני נוער למתנדב מהקהילה, במטרה לטפח מערכת יחסים שתתרום להזדמנויות הצמיחה של הנער/הנערה, לפיתוח מיומנויותיו ולהצלחתו האקדמית. תוכניות חונכות יכולות להתקיים ללא מקום קבוע לפעילות החונכות, או להיות מיושמות במקום מוגדר, כגון מרכז קהילתי או ארגון דתי. תוכניות חונכות יכולות להתבצע גם במסגרת בית־ספרית (לדוגמה, מתנדבים נפגשים עם בני הנוער בשטח בית הספר) ולכלול תמיכה אקדמית ופעילויות העשרה. מודלים של תוכניות יכולים לכלול התאמה אחד־על־אחד בין חונך מבוגר לצעיר, או גישה של חונכות קבוצתית. רמת ההכשרה והתמיכה הניתנת לחונכים משתנה בהתאם לתוכנית" (מקור Community violence prevention CDC).
לסיכום, המחקר מצביע בבירור על כך שאלימות נוער היא תופעה מורכבת אך **ניתנת למניעה**. שילוב של התערבויות אישיות, משפחתיות, חינוכיות וקהילתיות – לצד מדיניות רחבה – הוא המפתח להפחתת אלימות ולקידום רווחת מתבגרים.
הערה: החלק המתמקד באלימות נוער הוכן בסיוע copilot.
הקמת מערך מנטורים\חונכים לליווי ילדים בסיכון
הצעתי היא להתחיל באופן מיידי לאתר ילדים ונערים בסיכון בכל שכבות הגיל ולהקים מערך מנטורים\חונכים בכל הישובים כדי להצמיד לכל ילד, ילדה או נער ונערה בסיכון חונך אשר ייפגש איתו ויהווה עבורו כתובת. אני משערת שמה שאני כותבת עלול להיתפס ליומרני, אבל הכרחי בעיניי שבכל מסגרת חינוכית ייעשה מאמץ לזהות את אותם ילדים וילדות (בכל שכבות הגיל) שהמטפלות\גננות\מורות, מנהלות מעונות יום מעריכות שהם ילדים תלושים, מנוכרים שנראה שמרגישים שאין להם למי לפנות בשעת קושי קטן כגדול. ככל שנזהה ילדים שמסיבות שונות נעדרים מקורות תמיכה של מבוגרים בגיל צעיר יותר ונצמיד להם חונך\מנטור-אותו אדם שיפגוש את אותו ילד או ילדה על בסיס קבוע ויהיה קשוב למה שהילד או הנער ירצה לשתף, תפחת אלימות הילדים והנוער באופן משמעותי. החונך, המנטור יעמוד בקשר אישי עם אותם ילדים "תלושים" בין במסגרת החינוכית ובין בקהילה.
לשם כך, יש להקים מערך מנטורים שעשוי לכול בנות שירות לאומי, תלמידים בשכבות גבוהות בתיכון, פנסיונרים. בשלב ראשון המערך יפעל על בסיס יתנדבותי ובהמשך ראוי לתקצב אותו כהלכה כי מדובר בליווי ממושך של כל ילד וילדה בסיכון. מערך המנטורים עשוי להיות וקם על ידי מוסדות חינוך בשלב ראשון. האפשרות העדיפה היא שמחלקות החינוך בישובים השונים ייזמו את הקמת מערך
