הכשרת גננות ומורים התורמת לבניית חוסן

אני מבקשת להוסיף לסדרת הפוסטים המתמקדת בחוסן ופדגוגיה של חוסן פוסט המתייחס רובו ככולו להכשרת גננות ומורים. בפוסט אתייחס למאפייני ההכשרה עצמה וגם לתוצריה. הפוסט מתמקד בחוסן "של ובהכשרת מורים" כיוון שאני חושבת שחשוב לטפל בחוסן בשני מישורים:

1. במישור של מאפייני ההכשרה עצמה – הכשרה העשויה להוביל את המועמדות והמועמדים להוראה  להתמודדות מקדמת תלמידים במגוון סיטואציות מאתגרות הן במישור הרגשי חברתי והן במישור הלימודי
2. במישור דרכי הפעולה של המוסד להכשרת מורים עצמו, בהתייחס לחוסן הארגוני שלו.
3. אף שמדובר בשני מישורים מובחנים ברור שהמישור השני, מידת החוסן הארגוני של מוסד הכשרת המורים, מקרין על המישור הראשון המתייחס למידת החוסן המאפיינת את תהליכי ההכשרה של הסטודנטיות והסטודנטים להוראה.

בסופו של דבר, המדד של חוסן של תהליך הכשרת גננות ומורים  הוא :

• מצב שבו הגננות המורות והמורים  יוצאים משנות ההכשרה עם הרגשה שהם יודעים להתמודד עם אתגרים העולים מהשדה;
• מעבר להרגשה הגננות והמורים יוצאים מההכשרה עם  אסטרטגיות של פתרון בעיות המותאמות למצבים אופייניים לגן ולבית הספר.
• מדובר על כך  שבוגרי  מוסדות ההכשרה מדווחים שיצאו עם מודעות לסוג הבעיות שעשויות להתעורר ועם אמון ביכולת שלהם להתמודד עם אותם אתגרים וגם עם גישה שיטתית לפתרון בעיות.
• מצופה מגננות ומורים בעלי חוסן שידווחו שאחרי הלם מסוים ותחושה של קושי ידעו איך לגשת להבנת הבעיה, לאיסוף מידע הנוגע להקשר הבעיה, ושיאמצו אסטרטגיות התמודדות עם אותן בעיות. חשוב שתהליך ההכשרה יהיה כזה שגננות ומורים חדשים לא יהיו מופתעים מהאתגרים-כך שיראו בהם חלק מהעבודה ולא מכשול למילוי תפקידם.

חשוב להבין שאין הכוונה לכך שהגננות והמורים יצאו עם התחשוה שהם יודעים הכל. זה בלתי אפשרי וזה מנוגד לפדגוגיה של חוסן. עם זאת, חשוב שיצאו מהמכללות להוראה עם האמונה שהם יודעים לנתח בעיות שעולות, להבין אותה, ללמוד מה שצריך ללמוד כדי ליישם אסטרטגיה שעובדת להתמודדות עם הבעיות שעל הפרק.

הבהרה נוספת: כשאני מדברת על אתגרים שגננות ומורים מתמודדים איתם, אני לא מדברת רק על אתגרים חברתיים ורגשיים, כגון התמודדות עם מתח ביטחוני, התמודדות עם בעיות התנהגות, חוסר שיתוף פעולה מצד התלמידים, מחלק מאנשי הצוות או ההורים, אלא גם על אתגרים הקשורים בהבנה והפנמה של החומר הנלמד. קשיים מתעוררים בתהליך תיווך החומר הדיסציפלינארי הנלמד לתלמידים. מדובר ב"חומר" או רקע בנושאים מגוונים: ספרות, מתמטיקה, מדעים, אירועים  פוליטיים וחברתיים המתרחשים במדינה.

הבנה והפנמה של נושאי למידה מחייבות הרבה יותר מאשר לעבור מבחן אמריקאי בהצלחה בבית הספר או במכללה או לדקלם מה שהגנת אמרה בנושא נתון בגן הילדים.  הבנה והפנמה של חומר מבתטא בין היתר ביכולת ליישם מושגים תיאורטיים בניתוח מצבים כמו גם ביכולת ללמד בעצמך את החומר לאנשים אחרים.

בפוסט קודם אשר התמקד בניהול כיתה המוביל לחוסן, אפיינתי פדגוגיה של חוסן ומשחזרת את מאפייניה כאן:

1. תמיכה רגשית ויחסים בין-אישיים

יחסי מורה-תלמיד חיוביים: בניית אמון, גילוי אמפתיה ושמירה על תקשורת ישירה עם התלמידים המאפשרת הבעת רגשות ודעות. תחושת חיבור למורה, התחושה שיש על מי לסמוך, מחזקת את תחושת הביטחון והחוסן של התלמידים. כל זאת לצד גבולות ברורים על ההתנהגות.

תמיכה חברתית בין תלמידים: עידוד שיתוף פעולה ואינטראקציות חברתיות חיוביות, שוויוניות בין הילדים בינם לבין עצמם יוצרים תחושת שייכות, שהיא מרכיב חשוב בחוסן.

2. תמיכה באוטונומיה

מתן בחירה ושליטה: מתן אפשרויות בחירה לתלמידים והזדמנויות לקבל החלטות בנוגע ללמידה שלהם מפתחים תחושת אוטונומיה. תחושת שליטה זו מאפשרת לתלמידים להתמודד טוב יותר עם אתגרים.

עידוד ללמידה עצמאית: עידוד התלמידים לקחת אחריות על הלמידה שלהם ולפתח כישורי למידה עצמאית מפתח את תחושת החוסן.

3. פיתוח תחושת מסוגלות

מטלות מאתגרות אך בנות השגה: הצגת מטלות מאתגרות אך ניתנות להשגה מחזקת את תחושת המסוגלות של התלמידים, ומעודדת התמדה גם מול קשיים.

משוב המתמקד בהתמודדות ולא בהצלחה: מתן משוב שמתמקד במאמץ ובשיפור לאורך זמן מחזק את החוסן בכך שהוא עוזר לתלמידים לראות בקשיים חלק טבעי מתהליך הלמידה.

4. למידה רגשית-חברתית (SEL)

ויסות רגשי: תמיכה בוויסות הרגשי של התלמידים, במיוחד במצבי לחץ, תורמת לבניית חוסן. זה כולל טכניקות להתמודדות עם חרדה, תסכול ולחץ.

כישורי פתרון בעיות: עידוד חשיבה ביקורתית וכישורי פתרון בעיות מחזקים את יכולת התלמידים להתמודד עם קשיים באופן פרואקטיבי.

5. סביבה בטוחה ומכילה

ביטחון פסיכולוגי: יצירת סביבה שבה התלמידים מרגישים בטוחים להביע את עצמם, כולל היכולת להביע התנגדות ללא חשש משיפוט או כישלון תורמת לחוסן שלהם. תחושת ביטחון מאפשרת לתלמידים לקחת סיכונים ולשמור על התמדה גם כשהם נתקלים בקשיים.

הכלה תרבותית: פדגוגיה שמכבדת ומשלבת את הרקע התרבותי של התלמידים מחזקת את תחושת הזהות והשייכות שלהם, וכך תורמת לחוסן.

6. משמעות ורלוונטיות

למידה משמעותית: חיבור בין התכנים הלימודיים לבין חייהם של התלמידים והמטרות שלהם עוזר להם למצוא משמעות בלמידה, מה ששומר על מוטיבציה וחוסן גם בזמנים קשים.

חשיבה לעתיד: עזרה לתלמידים בהצבת מטרות ריאליות ומשמעותיות, וליווי בדרך להשגתן, מחזקת את החוסן באמצעות יצירת תחושת מטרה וכיוון.

מאפייני הכשרת מורים שעשויים לתמוך בפדגוגיה של חוסן

1. ללמד בתהליכים מקבילים למצופה מהגננות והמורים: דהיינו חשוב שכל המרצים יצרו קשרים בין אישיים טובים עם הסטודנטים. ככלל חשוב מאוד שהתקשורת תהיה דו כיוונית ושמרצים יקשיבו לסטודנטים במקביל לציפייה הטבעית שהסטודנטיות והסטודנטים יקשיבו אחד לשני ולמרצים.   
2. חשוב ההוראה לא תתנהל ברובה בצורה של מסירת ידע. גישה כזו לא תורמת להבנת מושגים, טקסטים ותופעות וודאי שאיננה מקדמת אוטונומיה של סטודנטיות וסטודנטים להוראה. יתרה מזו גישת הוראה זו  לא הצטיינה במיוחד גם בעבר, ואילו היום בעידן הAI- שבו הידע מונגש וודאי שאין זו הדרך לחנך גננות ומורים. בהוראה דיסציפלינארית חשוב  להתמודד עם יישום הידע הנלמד בסיטואציות יומיומיות. חשוב מאוד בנוסף שסטודנטיות וסטודנטים להוראה יעסקו בפרויקטים של חקר (כמו PBL ) שתכנונם וביצועם מחייבים שילוב של ידע דיסציפלינארי, אמון ביכולת של עצמם ושל התלמידים ללמוד ולגלות דברים בעצמם, והפנמה של תהליך של פתרון בעיות. וגישה בסיסית של פתרון בעיות.
3. חשוב ביותר לבסס את ההוראה על ניתוח סיטואציות מהשדה. מדובר בניתוח אירועים המתעדים סיטואציה מאתגרת מנקודת המבט של סטודנטית/סטודנט ההוראה. יתרה מזו, מה שאני מציעה(ועושה בעצמי כחלק מתהליך ההוראה בקורסים של ניהול כיתה)  כדי לטפח חוסן הוא לבקש מסטודנטית להוראה משימות שמחייבות ניתוח אירועים שבהם הם מעורבים, זיהוי קושי ובניית תוכנית להתמודדות עם אותו קושי, וניתוח אירוע שני המציג יכולת משופרת של הסטודנט עם אותו הקושי.
4. לחזק ולהביא לידי ביטוי בציונים אצל הסטודנטים בהתמודדות עם קשיים ושיפור בתפקוד.
5. לכלול בתוכנית ההוראה קורסים המתמקדים ביישום הבנה של SEL(למידה רגשית חברתית) בהתמודדות עם קשיים חברתיים ובעיות התנהגות של תלמידים. לא להסתפק בהוראה של מאפיינים SEL והצגת מושגים תיאורטיים.
6. על מנת לשפר את היכולת של הסטודנטיות והסטודנטים ללמד חומר תיאורטי דיסציפלינארי אני חושבת שהכרחי שמרצים דיסציפלינאריים יכירו תיאוריות למידה וינתחו בשיעוריהם תמלולי תיווך של הסטודנטיות והסטודנטים שלהם עם תלמידים. בדרך זו יוכלו לבדוק את הבנת המושגים התיאורטיים לעומק-באופן שהללו באים לידי ביטוי בשיח עם סטודנטים.
7. לכלול עבודה בקבוצות קטנות גם בשיעורים במכללה שבמהלכה הסטודנטיות הסטודנטים ינתחו אירועים, יעלו בעיות וסתירות ויציגו דרכי התמודדות איתן.

על מנת שכל זה יקרה הכרחית הזיקה בין התיאוריה לפרקטיקה בהכשרת גננות ומורים, הלכה למעשה. ישנה מגמה היום של קורסים במכללות להוראה שבאים להדק את הזיקה בין הלימודים האקדמיים לעבודה המעשית בשדה. כדי שזיקות אלה יתקיימו מתחייב תיאום בין המרצים דיסציפלינאריים למדריכות הפדגוגיות לבין הגננות והמורות המאמנות בשדה. השגת תיאום כזה על בסיס תפיסות למידה מהסוג שהצגתי למעלה קשה במיוחד. וזאת כיוון שלא כל המרצות והמרצים שותפים לתפיסות ההוראה שהוצגו למעלה וגם בגלל שמבנה המשרות שלהם מקשה על השגת התיאום הנדרש לגיבוש של חוסן. גורם מקשה נוסף על עריכת תיאומים בין קורסים הניתנים במכללה לבין ההתנסות בשדה בתוכניות של חינוך לגיל הרך במכללות, קשור למבנה הארגוני האוטונומי ולפיזור הגיאוגראפי של גני הילדים. קשה לקיים שיעורים בשדה לכיתה של סטדונטיות בשעה שבכל גן ילדים מתנסות רק שתי סטודנטיות. הדבר מתאפשר בבתי ספר שבו מתנסה קבוצה גדולה של סטדונטיות בכיתות שונות שאותן ניתן לרכז לשיעור הניתן בשדה לכל הכיתה.

מה שעשוי בכל זאת לסייע למימוש הכשרת גננות ומורים התומכת בפדגוגיה של חוסן, הוא בעיניי בניית מאגר של אירועי הוראה  ממשיים משדה ההוראה המשותפים לכל המרצים והמדריכות והפדגוגיות. חשוב גם שישיבות הצוות המתקיימות בתוכניות השונות תתמקדנה בניתוח תיעודים של פעילויות לימודיות מוסרטות או מתומללות של סטודנטיות להוראה ושל מפגשי הדרכה. בספר שכתבתי עם מדריכות פדגוגיות בתוכנית לחינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך, הצגנו תפיסת הדרכה והוראה העולה בקנה אחד לכתוב בפוסט זה. הספר נקרא הדרכה כתיווך לקראת אוטונומיה , בהוצאת מכון מופ"ת. השותפות שלי לכתיבת הספר היו אתי בכר, אורנה שמר, רות סנדרןביץ ודבורה ויסבורט.

למידה מרחוק באמצעות כלים דיגיטאליים עשויה לסייע. חשוב עם זאת שהלמידה תהיה קוהרנטית ותקשר בין הקורסים השונים ולא שכל מרצה יטפל בתיעודים שלו בנפרד מהמרצים האחרים.

חשוב גם לראיין מתמחות ומתמחים בהוראה  כדי להבין מה מתוך מה שלמדו במכללה עזר להם להתמודד עם אתגרים ובעיות בשדה ולאפשר למשוב הזה להשפיע על מה שמלמדים במכללות.

בשנת 2024 עם ההתקדמות המדהימה של האינטליגנציה המלאכותית הכרחי לקיים דיון איך הכלים המבוססים אינטליגנציה מלאכותית עשוייםלתרום לפתרון בעיות המתעוררות בהכשרה ובהוראה. חשוב לזהות גם יישומים לא איכותיים של אינטליגנציה מלאכותית-ישומים שבאים להתחמק מעשיית עומק.

לסיכום, אני מוכרחה להודות שבמה שכתבתי אין משהו חדש ומהפכני . הרעיונות שהצגתי מצויים בתהליכי ההכשרה ובכל זאת השחיקה של הגננות והמורים מעידה על כשל בבניית החוסן שלהם בתהליכי ההכשרה, כמו על תנאי שדה מקשים. דעתי היא שהבעיה מצויה בחוסר יישום שיטתי של הרעיונות ולא בהיעדר רעיונות טובים.